חוריריות
חוריריות (שם מדעי: Foraminifera) הן מיקרואורגניזמים ימיים, חד-תאיים, אאוקריוטים, הטרוטרופים, בעלי שלד חיצוני קשה (לרוב עשוי מפחמת הסידן) אך מחורר במספר רב של חורים זעירים ומכאן שמה של הסדרה. החוריריות הופיעו לראשונה בקמבריום, ומאז הקרטיקון הפכו לקבוצה העיקרית במערכת הימית, עקב תפוצתן הנרחבת במגוון סביבות ימיות. מסיבה זו ומאחר והשלד המשתמר היטב במאובנים החוריריות מהווים כלי יעיל לשחזור אקולוגי של מערכות ימיות קדומות וחלוקת הזמן הגאולוגי לתת-תקופות.
 חוריריות
| |
|---|---|
Ammonia tepida חי, תחת מיקרוסקופ.
| |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | איקריוטיים |
| קבוצה: | על-קבוצת SAR |
| ממלכה: | Rhizaria |
| על־מערכה: | Retaria |
| מערכה: | חוריריות |
| שם מדעי | |
 Foraminiferaד'אורביני, 1826 | |
אורח חיים וסביבות מחיה עריכה
החוריריות נפוצות כמעט בכל סוגי הסביבה הימית. מרבית מיני החוריריות חיים על פני קרקעית הים ונקראים פורמיניפרים בנתוניים. פורמיניפרים החיים על פני המשקע (או מצע קשה אחר) נקראים אפיפאונלים ואלו החיים בתוך המשקע נקראים אינפאונלים. קבוצה נוספת של פורמיניפרים הם החוריריות הפלנקטונים. לרוב, קבוצה זו מאכלסת את עמודת המים העליונה של מדף היבשת והאוקיינוסים. לקבוצה זו משתייכים מספר מועט יחסית של מינים אך מספר גדול של פרטים מכל מין.
גודלן נע ממספר מילימטרים ועד 20 סנטימטרים.[1]
תרומתם למדע עריכה
החוריריות נפוצות במגוון רחב של סביבות ימיות מאזורי הגאות והשפל ועד לסביבות אוקיאניות, והשלדים שלהן מהווים את המרכיב העיקרי של המשקעים הנוצרים בסביבות אלו. נוסף על כך, אוכלוסייתן מכתיבה את מבנה המערכות הביולוגיות הימיות מעצם קיומן בתחתית שרשרת המזון. כבעלי חיים חד-תאיים הן מקיימות אינטראקציה ישירה עם גופי המים שבהם הן חיות, ועל כן הן רגישות עד מאוד לשינויים פיזיקליים, כימיים וביולוגים בסביבה הכוללים בין השאר שינויים בעומק, במליחות, בטמפרטורה, זמינות המזון, ריכוז החמצן ועוד. מסיבה זו משמשות החוריריות כסמנים יעילים לשחזור שינויים אוקיינוגרפים ואקלימיים במרוצת ההיסטוריה של כדור הארץ.
תרומה נוספת לשחזור סביבתי טמונה בשלד הקלציטי, המצוי אצל חלק ממיני החוריריות. אנליזות של איזוטופים יציבים של פחמן וחמצן המרכיבים את השלד מהווים אמצעי ישיר לשחזור טמפרטורת מים, זרמים, רמת פוריות, שטף אורגני ועוד.
פורמיניפרים בנתוניים רגישים לשינויים סביבתיים המתרחשים בקרקעית הים ועל כן משמשים ככלי חשוב לשחזור התנאים ששררו בקרקעית הים. הפרמטרים החשובים ביותר לאפיון תנאי החיים בקרקעית הים הם השטף האורגני וריכוז החמצן.
חוריריות פלנקטונים מהוות מדד רגיש לתנאים בעמודת המים העליונה. הגורמים העיקריים שקובעים את הרכב המאספים ועד כמה הם נפוצים הם יחסי טריפה, זמינות מזון, תחרות, עומק, רמות פרודוקטיביות, טמפרטורה ועוד. נוסף על כך, האבולוציה הקצרה יחסית של מספר מיני פורמיניפרים פלנקטונים הופכת אותם לכלי יעיל ומדויק לחלוקה ותארוך של תקופות גאולוגיות, בסלעים שבהם הם נמצאים.
לאחר גילויו אאוזואון קנדי היה נחשב למאובן בין הקדומים בעולם, אך כיום הדעה היא שמדובר בסלע.
מיון עריכה
המיון המודרני של החוריריות נעשה על ידי ולריה מיכאלביץ' ב-2013:[2]
- מחלקת Schizocladea
- מחלקת Xenophyophorea - במחלקה זו החוריריות הגדולות ביותר, כאשר הפרט הגדול ביותר שנצפה אי פעם הוא מהמין Syringammina fragilissima וגודלו מגיע ל-20 סנטימטר.[3] אף על פי שאת גם במחלקה זאת יש פרטים זעירים שגודלם מגיע רק למילימטרים בודדים. מחלקה זאת מיוחדת גם מכיוון שהם חד-תא בעל גרעינים רבים, תופעה יוצאת דופן יחסית בעולם החי. הם שכיחים במיוחד באזורים שבעומק של בין 4000–6000 מטר.
- מחלקת Astrorhizata - מחלקה פרימיטיבית יחסית המורכבת בעיקר מחוריריות בעלות שלד עם תא יחיד היכול להיות מעוגל או מוארך, רבים מהם נראים כמערכת של צינורות עם מרכז משותף.[4]
- מחלקת Rotaliata - נקראות לפעמים חוריריות זכוכיתיות בשל העובדה שרבים מהמינים הם בעלי שלד חיצוני שקוף. להרבה מהמינים חדרים שונים המתעגלים זה מסביב זה ויוצרים מראה הדומה לזה של אמוניט, בייחוד אלה מהסדרה Rotaliida. החוריריות ממחלקה זאת הן בנטוניות.
- מחלקת Nodosariata - במחלקה זאת השלד החיצוני גם הוא מורכב ממספר תאים, אך להבדיל מבRotaliata בדרך כלל אין מערכית צינורות פנימית המחברת את התאים. רוב המינים במחלקה זאת בונים שלד חיצוני מוארך.
- מחלקת Spirillinata - במחלקה זאת גם לפרטים יש תא אחד והם מתפתחים כעיגול מסביב למרכז מסוים. הסדרה Spirillinana, מייצרת את השלד שלה בצורה כזאת שהוא למעשה גביש אחד של קלציט.
- מחלקת Miliolata - מחלקה מאוד מגוונת אשר משותף לכל המינים בה שהם בונים את שלדם במרקם המזכיר חרסינה. רוב המינים בנטונים אך חלקם גם פלנקטונים. השלד החיצוני בעל חדרים מרובים.
כיום ישנם שינויים רבים בתוך הקבוצה Rhizaria ויש ההופכים את הRetaria למערכה ואת החוריריות לתת-מערכה.[5]
גלריה עריכה
-
נומוליטים - קבוצה שהייתה נפוצה בכל חצי האי ערב וגם בישראל באאוקן, נראים כדיסקית בקוטר של עד 2–3 סנטימטרים -
Foraminifera מהאי פג בים האדריאטי. ניתן לראות את המרקם המזכיר חרסינה האופייני למחלקה Miliolata. -
Foraminifera מהאי פג. ניתן לראות את המרקם המזכיר חרסינה האופייני למחלקה Miliolata. -
Foraminifera מהאי פג. השלושה טורים הימניים הם מהמחלקה Spirillinata. -
חוריריות מהאי פג. בטור הימני ביותר ניתן לראות פרטים של המחלקה Nodosariata המאופיינת במבנה מוארך. -
חוריריות מסוג Ammonia, המראה הזכוכיתי וצורת ההתעקלות המזכירה אמוניט אופיינית לקבוצות רבות במחלקה Rotaliata. -
חורירית מסוג Xenophyophores. מינים אלה הם מהחד-תאיים הגדולים ביותר ויכולים להגיע לגודל של 20 סנטימטר. המבנה המיוחד שלהם מבדיל אותם משאר החוריריות.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- חוריריות, באתר NCBI (באנגלית)
- חוריריות, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- חוריריות, באתר GBIF (באנגלית)
- חוריריות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חוריריתיים, דף שער בספרייה הלאומית- foraminifera.eu - אתר המוקדש לחוריריות, בעל תמונות רבות ומופרטות והסברים מעמיקים על המיון של החוריריות.
- World Foraminifera Database - כחלק מהפרויקט של World Register of Marine Species (WoRMS) שמיועד ליצירת מאגר אחיד של כל היצורים הימים.
עולמם המופלא של המאובנים הזעירים, בביצוע סימונה אבנעים-כתב, הרצאה באתר יוטיוב
הערות שוליים עריכה
- ^ אלישע אפרת, חיים מסינג, "מילון לגאוגרפיה ולידיעת הארץ", הוצאת "מסדה" בע"מ, תשכ"א, עמוד 228
- ^ Valeria Mikhalevich, New insight into the systematics and evolution of the foraminifera, Micropaleontology 59, 2013-12-29, עמ' 1–35
- ^ A.J. Gooday, A. Aranda da Silva, J. Pawlowski, Xenophyophores (Rhizaria, Foraminifera) from the Nazaré Canyon (Portuguese margin, NE Atlantic), Deep Sea Research Part II: Topical Studies in Oceanography 58, 2011-12, עמ' 2401–2419 doi: 10.1016/j.dsr2.2011.04.005
- ^ Valeria I. Mikhalevich et al., Morphological classification of foraminifera, http://www.foraminifera.eu (ארכיון)
- ^ Thomas Cavalier-Smith, Only six kingdoms of life, Proceedings. Biological Sciences 271, 2004-06-22, עמ' 1251–1262 doi: 10.1098/rspb.2004.2705