בוטביניק היה שחקן השחמט הראשון ששיחק ברמה עולמית שנולד בברית המועצות, מה שהעמיד אותו בעמדת לחץ פוליטי אך גם נתן לו את ההזדמנות להשפיע על השחמט הסובייטי. מפעם לפעם הוא הואשם בגין שימוש בהשפעה זאת לצרכיו האישיים, אך לא היו מספיק ראיות כדי להוכיח זאת.
בוטביניק נולד ב-17 באוגוסט 1911,[1] בעיר קואוקלה (כיום רפינו, בסביבות סנקט פטרבורג) שהשתייכה אז לדוכסות פינלנד. הוריו, שניהם יהודים סובייטים, היו רופאי שיניים. כך התאפשרה למשפחתו הזכות לחיות מחוץ לתחום המושב שבו רוב יהודי רוסיה נאלצו לגור בתקופה זו. כתוצאה, בוטביניק התגורר בשדרת נבסקי פרוספקט של סנקט פטרסבורג. אביו אסר על דיבור יידיש בבית, לכן מיכאל ואחיו למדו בבתי ספר סובייטים. בראיונותיו, הוא הגדיר את עצמו כאתאיסט.
ב-1920, אמו חלתה ואביו עזב את המשפחה אבל המשיך בקשר עם ילדיו, גם אחרי נישואיו השניים. בתקופה זו, מיכאל התחיל להתעניין בעיתונות, והפך לקומוניסט.
בסתיו 1923, בגיל 12, חבר של אחיו הגדול לימד אותו שחמט בסט שחמט ביתי, ומאז התפתחה תשוקתו למשחק. בתחרות השחמט הבית ספרית הוא הגיע למקום אמצעי, ביקש עזרה מחבר של אחיו, והבין שהאסטרטגיה שהוא צריך להשתמש בה היא לחשוב על "קונספטים מוחשיים", ומהם לפתח חוקים ואסטרטגיות כלליות. מתוך הבנה זאת, הוא המשיך וניצח את חברו של אחיו. בחורף 1924, בוטביניק זכה בתחרות השחמט של בית ספרו, ושיקר בנוגע לגילו הצעיר על מנת להתקבל לארגון השחמט של פטרוגרד. נשיא הארגון העלים עין ונתן לו להצטרף. בוטביניק ניצח בשתי התחרויות הראשונות של הארגון שבהן השתתף. זמן קצר לאחר מכן, ניקולאי קרילנקו, שחמטאי נאמן וחבר חשוב בניסוח מערכת חוק בברית המועצות לאחר מהפכת 1917, החל בבניית ארגון שחמט לאומי ענק, והארגון של פטרוגרד שינה את שמו ומיקומו.
כדי לבדוק את יכולתם של אלופי השחמט הסובייטים, קרילנקו ארגן טורניר שחמט בינלאומי במוסקבה ב-1925 ( Moscow 1925 chess tournament). ביום המנוחה של האירוע, אלוף העולם חוסה ראול קפבלנקה ערך משחק סימולטני בלנינגרד. בוטביניק היה אחד מהמתמודדים שהוזמן והוא ניצח במשחק (בגיל 14). בשנת 1926, הוא העפיל לשלב הסופי של אליפות לנינגרד. מאוחר יותר באותה שנה, הוא נבחר לייצג את לנינגרד במשחק נגד סטוקהולם, שהתנהל בשוודיה, וזכה בתוצאה של +1 =1 נגד רב הרב אמן העתידי יסטה סטולץ. בדצמבר 1926, הוא התקבל לקומסומול של בית ספרו. בערך באותה תקופה אמו התחילה לדאוג ממבנה גופו השברירי, וכתוצאה הוא התחיל להתאמן בתוכנית אימונים יומית והמשיך בתוכנית זו במשך כל חייו.
בגיל 24 השתלב בוטביניק בצמרת השחמט העולמית, והגיע למקום הראשון בתחרויות שבהן השתתפו טובי השחמטאים בעולם.
ב־1946 קרא לדו-קרב את האלוף אלכסנדר אלכין, אך אלכין מת קודם שהתקיימה התחרות.
ב־1948 נערכה תחרות שבה השתתפו חמשת השחמטאים הבכירים בעולם: בוטביניק (ברית המועצות), סמיסלוב (ברית המועצות), קרס (ברית המועצות), רשבסקי (ארצות הברית), ואויבה (הולנד); בוטביניק ניצח בתחרות וזכה בתואר אלוף העולם בשחמט.
החל מ־1948 החליט איגוד השחמט העולמי לערוך את התחרות על כתר האליפות מדי שלוש שנים (קודם לכן בחר האלוף להתמודד עם מי שרצה), ובשתי התחרויות הבאות ניצח בוטביניק. בתחרות השלישית, בשנת 1957, הפסיד את האליפות לווסילי סמיסלוב.
התקופה הארוכה שבה החזיק בוטביניק בכתר האליפות מוסברת בהשקעתו בניתוח המשחק: הוא השקיע בהכנות לכל משחק ובניתוח המהלכים בתום המשחק יותר מכל קודמיו.
בוטביניק שיפר את הפתיחות צרפתית וקארו - קאן והכניס אותן לאופנה. על שמו קרויה התקפת "בוטביניק - פאנוב" בקארו קאן.
מאמצע שנות השישים צמצם בוטביניק את השתתפותו בתחרויות, והקדיש את זמנו לפיתוח תוכנת שחמט ולהדרכת שחמטאים צעירים. אנטולי קרפוב וגארי קספרוב נמנו עם תלמידיו.
בוטביניק ידוע בלחימתו העיקשת ובסירובו להיכנע (הוא זכה לכינויים רבים בעקבות תכונה זו כגון: "איש הברזל" ו"הבולשביק העיקש"). יעידו על כך העובדה שהוא נקם את הפסדיו לסמיסלוב ולטל והשיג חזרה את התואר פעמיים דבר שאף אלוף עולם אחר לא עשה (אלכין השיג את התואר חזרה פעם אחת בלבד), כמו גם משחקו המפורסם נגד פישר (1962) בו הגן בוטביניק על עמדה קשה מאוד לאורך המשחק כולו והצליח לחלץ תיקו "על חוט השערה".[2]
הערכת העמדה לאחר המסע ה-14 ב-4 היא שללבן עמדה עדיפה. השאלה היא מדוע? מבחינה חומרית העמדה שקולה לחלוטין. לכל צד אותם הכלים ושבעה רגלים. הלבן לא התפתח טוב יותר מהשחור; ניתן אפילו לטעון שעמדת הפרש השחור ב-ה4, במרכז הכוחות הלבנים נראית מאיימת על הלבן. ניידות הכלים של שני הצדדים שקולה לערך. שני המלכים בטוחים בעמדותיהם ולא חשופים למתקפה ישירה.
התשובה היא שעמדת הלבן עדיפה משום שיש לו יתרון במספר הרגלים באגף המלכה.
לשני הצדדים שבעה רגלים אך הם אינם מחולקים בצורה זהה על גבי הטורים בלוח. אם נחלק את הלוח לשלושה חלקים - טורים א'-ג' אגף המלכה, טורים ד'-ה' מרכז הלוח וטורים ו'-ח' אגף המלך נראה שללבן יותר רגלים באגף המלכה שלושה לעומת שניים ובמרכז הלוח לשחור שני רגלים לעומת אחד ללבן. באגף המלך לשני הצדדים מספר זהה של רגלים. הנקודה המרכזית היא שהלבן יכול לכפות יצירה של רגלי חופשי באגף המלכה בשעה שהשחור לא יכול לכפות (בדרך כלל) רגלי חופשי באגף המלך או במרכז הלוח. בעמדה הזו הלבן תמיד יוכל לשחק ב-5 (עם או בלי א4 כמסע מקדים) ולהיות בטוח ביצירת רגלי מעבר.
אם העמדה הייתה בשלב סיום, ללא כלים על הלוח, המלך השחור נמצא מרחק גדול מדי מאגף המלכה ולא יוכל לעצור את התקדמות הרגלים הלבנים בזמן.
בעמדה הזו, יותר קשה ליצור רגלי מעבר לשחור באגף המלך, במיוחד כי הרגלים לפניו מגינים עליו ולכן מסובך יותר לקדם אותם.
לאחר כל הניתוח מעלה, צריך לנצל את היתרון של הרגלים באגף המלכה ונראה איך בוטביניק אלוף העולם בשחמט לעתיד עושה זאת.
המסעים החל מהמסע ה-15 מתחלקים למסעים הגנתיים, שמטרתם למנוע מהשחור פעולה מוצלחת באגף המלך: למשל 15. ז3 מונע מהפרש השחור להגיע ל-ו4 או ל-ח4 ולמסעי הכנה לקראת יצירת רגלי מעבר באגף המלכה כמו 17. א3 או 24. רד7 ו-25 ב-5. הלבן איננו ממהר, ומיישם את תוכניתו בזהירות ובסבלנות.
בדוגמה שהובאה מעלה, כל הפעולות שהלבן עשה, הן ההגנתיות והן ההתקפיות נועדו להגיע למסע ה-26 והמכריע - ג6. הרגלי הזה שמיועד להפוך למלכה על טור ג' צריך לקבל מספיק תמיכה מיתר הכלים כדי להתמודד עם כל הגנה אפשרית של השחור.
העמדה המוצגת לאחר המסע ה-12 מזכירה מאוד את הדוגמה הראשונה, גם כאן ללבן יתרון רגלים באגף המלכה, כאשר הפרש השחור ב-ה4 איננו מהווה פיצוי מספיק. התוכנית של הלבן דומה - להבטיח את מבנה הרגלים באגף המלכה, לשלוט על ג6 ואולי גם על ג7 ולאחר ב5 להתקדם לג6 עם הרגלי.
המסע ה-13 של הלבן, רב5 מאיים ר:ג6 ולאחריו פה5, פרש חזק ששולט בעומק השטח השחור. השחור מונע זאת על ידי 13...פז5 אבל החילופים שמגיעים מיד לאחר מכן מביאים לעמדה שונה בתכלית לאחר המסע ה-19 ...צ:ה5. ללבן עדיין רוב של רגלים באגף המלכה, אך לשחור רגלי חזק ב-ד5. ללבן יש יתרון חדש - פרש חזק לעומת רץ חלש לשחור, שכן הרגלים של השחור ניצבים כולם על הצבע של הרץ ולכן מגבילים את תנועתו. הפרש יוכל בסופו של דבר להגיע ל-ד4 ויהיה מוגן הן מהרגלים והן מהרץ.
אחרי מסע 20 של השחור: פד4. במסעים האחרונים ניכר שללבן אין תוכנית מוגדרת, בפרט המסעים עם המלכה ממחישים זאת. תוכנית השחור, לעומת זאת - ברורה: תנועת הפרש ל-ד4 נועדה לאלץ את הלבן להכות את הפרש ולאחר ההחלפה יוכל השחור להפעיל לחץ בטור ה'.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 21 של הלבן: מה-ד1.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 21 של השחור: רז4.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 22 של הלבן: ר:ד4. ללבן קשה להזיז את הרגלי ל-ה3 מפני שבכך יוחלש הרגלי שנמצא ב-ד3. הריכוז של כלי השחור במרכז הלוח כה חזק שללבן אין שום אפשרות לתגובה.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 22 של השחור: ה:ד4.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 23 של הלבן: מה-ד2.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 23 של השחור: רו8. מסע זה פותח לשחור את הגישה לטור ה'.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 31 של השחור: צו7. השחור רוצה להפעיל את הרץ ב-ו8.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 36 של הלבן: פא3.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 36 של השחור: רב7. השחור מאיים 37...מהד5
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 37 של הלבן: רז2.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 39 של השחור: מה-ד6. השחור השיג שליטה במרכז ומעביר את הפעילות לאגף. לאחר 40...פה3 אין ללבן הגנה.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 40 של הלבן: פא3.
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח
ז
ו
ה
ד
ג
ב
א
אחרי מסע 42 של הלבן: מה-ו4. אם 42. צו1 מהד5 ואם 42. מז2 פו2