פתיחת התפריט הראשי

מינקווירס ואקרהוס

בייליוויק ג'רזי

איי מינקווירס ואקרהאוסאנגלית: Minquiers and Ecréhous, בצרפתית: Les Minquiers ו-Les Écréhous) הם שתי קבוצות איים המהווים חלק מהבייליוויק של ג'רזי באיי התעלה. מרבית האיים אינם מיושבים, וכוללים רק בקתות דייגים. איים רבים מכוסים מים בעת הגאות.

גאוגרפיהעריכה

איי מינקווירסעריכה

איי מינקווירס ממוקמים 15 ק"מ דרומית לאי ג'רזי. האיים מהווים חלק מהמחוז הקהלתי גרוויל.

האיים כוללים את:

  • האי מייטרס (Maîtresse Île)
  • האיים לז מזון (Les Maisons)
  • האי לה ניאסאן (Le Niêsant)
  • האיונים לז פושרז (Les Faucheurs)
  • והאי לה הוט גרון (La Haute Grune).

איי אקרהאוסעריכה

איי אקרהאוס ממוקמים 9 ק"מ צפונית מזרחית לאי ג'רזי וכ-12 ק"מ מחופי צרפת. האיים מהווים חלק מהמחוז הקהילתי סנט מרטין.

העיקריים שבאיים הם:

  • מייטרה איל (Maîtr'Île)
  • לה מארמוטשייר (La Marmotchiéthe או La Marmotière בגאלית)
  • לה בליאטש איל (Lé Bliantch'Île או La Blanche Île בגאלית)
  • לז דמי (Les D'mies)
  • לה גראנד נאיי (La Grand' Naithe)
  • לאטשיירוויה (L'Êtchièrviéthe)
  • לה פו (Lé Fou)
  • לה פרוטשי (La Froutchie).

מקור השםעריכה

איי אקרהאוסעריכה

מקור שם האיים בנורדית עתיקה. הסיומת "הו" המצוייה בשמות איים רבים מאיי התעלה מקורה במילה הנורדית הולם שמשמעה "אי". ראשית השם מקורו, ככל הנראה במילה הנורדית "סקר" שמשמעותה "שונית".

היסטוריהעריכה

האיונים, בדומה ליתר איי התעלה סופחו על ידי דוכסות נורמנדי בשנת 933. עם כיבוש אנגליה על ידי ויליאם הכובש בשנת 1066 נותרו האיים חלק מהדוכסות עד כיבוש נורמנדי בשנת 1204 על ידי מלך צרפת פיליפ אוגוסט, כאשר האיים נותרו חלק מאנגליה. בשנת 1259 המלך הנרי השלישי השיב את האיים למלך צרפת ואילו המלך אדוארד השלישי בעת חוזה ברטיני משנת 1360 ויתר על דרישתו לשלטון בצרפת אולם שמר על טענתו לריבונותו על האיים.

לכל אורך ההיסטוריה שימשו האיים בעיקר מבריחים שהבריחו סחורות בין אנגליה לצרפת.

בשנת 1950 הסכימו הממלכה המאוחדת וצרפת לפנות לבית הדין הבינלאומי לצדק על מנת שיכריע בסכסוך על הריבונות באיים. בית המשפט החליט בפסק דין מה-17 בנובמבר 1953 כי האיים שייכים לג'רסי ולא לצרפת.

איי אקראהוסעריכה

האיים אינם מיושבים דרך קבע, ומתגוררים בהם נופשים ודייגים בעונת הקיץ. בעבר התגוררו ביישוב תושבים דרך קבע - כפי שניתן ללמוד משרידי כנסייה או מנזר שנמצאו על האי לה מייטרה, אולם לא ידוע מתי נבנו מבנים אלה ומדוע עזבו התושבים.

שני תמהונים טענו כי הם מלכי האי (Le Roi des Ecréhous):

  • פיליפ פינל התגורר על האי בליאנטצ'יל בין 18481898 ושלח למלכה ויקטוריה מכתבים ותשורות כ"מלך האי".
  • אלפונס לה גסטלואי התגורר באי בשנות ה-60 וה-70 (לאחר שנמלט מג'רסי בעקבות חשדות כי הוא החיה מג'רסי - פדופיל שאנס מספר ילדים. בדיעבד התברר שהחשדות היו חסרי בסיס).

בשנת 1993 ושוב בשנת 1994 פלשו מספר אזרחים צרפתים לאי והניפו את דגלי נורמדני, במחאה על היות האיים שטח בריטי, ושוטרים שנשלחו מג'רסי הניסו את הפולשים והניפו את דגל היוניון ג'ק.

איי מינקווירסעריכה

האיים מוזכרים בספרו של ויקטור הוגו "תשעים ושלוש" הדן במהפכה הצרפתית. הוגו דן בסגנות של הקירבה לאיים, וכי האיים היוו מקור לריב בין "שתי הגברות הזקנות" - הן צרפת ובריטניה. האיים אף מוזכרים בספרו של המונד אינס - "מארי דייר הטרופה" (Wreck Of The Mary Deare). האיים אינם מיושבים, למעט מספר מועט של דייגים השוהים באיים בעונת הדיג (בחודשי הקיץ). בשנת 1998 "פלשו" מספר צרפתים לאי בשם "מלך פטגוניה" במחאה על הכיבוש הבריטי של איי פוקלנד. כבר למחרת היום שבו האיים לשליטת בריטניה והונף עליהם היוניון ג'ק (אף שהאי אינו שטח של בריטניה).

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מינקווירס ואקרהוס בוויקישיתוף