איי פוקלנד
איי פוקלנד (באנגלית: Falkland Islands; בספרדית (בארגנטינה): Islas Malvinas (איי מאלווינס) הם ארכיפלג של 776 איים בים ארגנטינה שבדרום-מערב האוקיינוס האטלנטי. האיים, ששטחם הכולל מעט יותר מ-12 אלף קמ"ר ואוכלוסייתם מונה כ-3,000 נפש (רובה מרוכזת בבירה, סטנלי), מהווים טריטוריה בעלת שלטון עצמי של הממלכה המאוחדת, אך ארגנטינה טוענת לשליטה בהם מאז חידוש השלטון הבריטי באיים ב-1833.
| |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
| מוטו לאומי | התאווה לזכות | ||
|---|---|---|---|
| המנון לאומי | אלוהים נצור את המלך[1] | ||
| ממשל | |||
| משטר | טריטוריה בריטית מעבר לים | ||
| ראש מדינה | מלך | ||
| מלך | צ'ארלס השלישי | ||
| ראש הרשות המבצעת | מושלת פוקלנד | ||
| מושלת פוקלנד | אליסון בלייק | ||
| שפה רשמית | אנגלית | ||
| עיר בירה |
סטנלי 51°42′S 57°51′W / 51.700°S 57.850°W (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| רשות מחוקקת |
Legislative Assembly of the Falkland Islands, Legislative Council of the Falkland Islands  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אמריקה הדרומית | ||
| שטח יבשתי[2] | 12,173 קמ"ר (164 בעולם) | ||
| אחוז שטח המים | 0% | ||
| אזור זמן | UTC -4 | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | 14 ביוני 1982 | ||
| סיום מלחמת פוקלנד |
3 בינואר 1833 | ||
| דמוגרפיה | |||
|
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 בדצמבר 2023) | 3,796 נפש (233 בעולם) | ||
| צפיפות | 0.31 נפש לקמ"ר (237 בעולם) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לירה שטרלינג של איי פוקלנד (FKP) | ||
| שונות | |||
| חגים לאומיים |
14 ביוני | ||
| סיומת אינטרנט | fk | ||
| קידומת בין־לאומית | 500 | ||
|
www | |||
|
(למפת איי פוקלנד רגילה)  | |||
  | |||
.svg)
היסטוריה עריכה
גילוי איי פוקלנד עריכה
איי פוקלנד התגלו למגלי הארצות האירופיים כנראה במהלך המאה ה-16. ב-1690 חצתה אונייה בריטית את המצר שבין שני האיים, ורב החובל קרא לאיים "איי פוקלנד", על שם הלורד הראשון של האדמירליות באותה תקופה. הבריטים התעניינו באיים בשל חשיבותם האסטרטגית, כבסיס לקראת חציית כף הורן, אך הצרפתים היו הראשונים שהתיישבו בהם.
ב-1764 הקים האציל הצרפתי אנטואן לואי דה-בוגנוויל (de Bougainville) את היישוב פורט סן לואי באי פוקלנד המזרחי. הייתה זו התביעה הראשונה לריבונות דה פקטו על האיים. ב-1765, שנה לאחר הקמת ההתיישבות הצרפתית סיירה באי משלחת בריטית שמיפתה את החופים, והכריזה על האיים כשייכים לכתר הבריטי. שנה לאחר מכן הקימו הבריטים יישוב על האי סאונדרס, ממערב לאי פוקלנד המערבי, שנקרא פורט אגמונט (Port Egmont)[5] הבריטים והצרפתים לא ידעו זה על זה בתחילה, וכאשר התבררה לכל צד נוכחותו של הצד השני באיים החל סכסוך הריבונות הראשון.
במקביל להתיישבות הבריטית על האיים, העבירה צרפת את הריבונות על האיים לספרד ב-1766, כחלק מהתחייבויותיה בהסכם אוטרכט, ולאור תביעותיה של ספרד לשליטה בחלקים מדרום אמריקה על פי חוזה טורדסיאס. ב-1770 גירשו הספרדים את הבריטים מפורט אגמונט. שני הצדדים היו קרובים לעימות, אך לבסוף הושג הסכם שאִפשר לבריטים לשוב לפורט אגמונט ב-1771. שני הצדדים לא ויתרו על תביעות הריבונות שלהם באיים. ואולם, ב-1774 פינו הבריטים את היישוב, בשל מדיניות צמצומים שנקטו בה; הם הותירו אחריהם דגל ושֶׁלֶט המייצגים את תביעתם לבעלות על האיים. ב-1776 הושלם תהליך הפינוי הבריטי, והספרדים שלטו באיים. ב-1777 הרסו הספרדים את שרידי פורט אגמונט, והשלט הבריטי הוסר ונשלח לבואנוס איירס. ב-1811 פינו הספרדים את היחידה הצבאית ששהתה בפורט לואי, בשל המרידות נגד השלטון הקולוניאלי הספרדי. הספרדים השאירו אחריהם שלט, ובו טענתם לריבונות באיים.
ב-1829, סוחר בשם לואי ורנט (Luis Vernet) הקים מחדש את היישוב בפורט סן לואי, שנקראה בפי הספרדים פוארטו סולדד. ורנט ביקש את רשות הממשלה בבואנוס איירס לצעד זה, וזו מינתה אותו כמושל האיים מטעמה. ואולם, ורנט תיאם את צעדיו גם עם השלטון הבריטי, וזה נתן את הסכמתו העקרונית. הבריטים חזרו בהם מהסכמתם למושבה של ורנט, כאשר הסתבר להם שצעדיו של ורנט מובילים לריבונות של הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה. הבריטים מחו על תביעתו של ורנט לזכויות בלעדיות על הדיג וציד כלבי הים באזור האיים, אך השלטון בדרום אמריקה התעלם מהמחאות הבריטיות. ב-2 בינואר 1833 הגיעה ספינה בריטית לאיים, ודרשה את הורדת הדגל הארגנטינאי. המפקד המקומי נכנע לדרישה זו, בגלל הכוח הבריטי העדיף, ולאור העובדה שרוב אנשיו של הכוח הארגנטינאי היו שכירי חרב בריטיים שסירבו להילחם כנגד בני עמם. עם התפנות הכוח הארגנטינאי השתלטו הבריטים על האיים.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
בשנתה הראשונה של מלחמת העולם הראשונה, ב-8 בדצמבר 1914, התחולל ליד סטנלי קרב איי פוקלנד - קרב ימי בין שייטת של הצי המלכותי הבריטי לבין שייטת של הצי הגרמני הקיסרי, בפיקודו של אדמירל גרף מקסימיליאן פון שפה. הקרב הסתיים בניצחון בריטי: השייטת הגרמנית הושמדה ושפה ושני בניו נספו.
המשך המאה ה-20 עריכה
ארגנטינה לא ויתרה על תביעתה לריבונות באיים[6], בכל שנות הריבונות הבריטית שהחלו בשנת 1833, ובהסכמים דיפלומטיים דרשה לציין שהיא דורשת בעלות על האיים[7]. עם זאת, תקוותן של מדינות הציר שהסכסוך על האיים יביא את ארגנטינה לתמוך בציר נתבדתה[8]. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשו האיים בסיס ימי חשוב של הבריטים. בראשית 1948 שלחה ארגנטינה ספינות מלחמה לתמרונים באזור האיים ובריטניה שלחה אוניית סיור משלה לאזור[9]. ארגנטינה דרשה מארצות הברית לסייע לה להגן על האיים מפני הפלישה הבריטית אליהם, אך נענתה בשלילה[10]. בריטניה הציעה להעביר את שאלת הבעלות על האיים לבית הדין הבינלאומי[11], אך ארגנטינה סירבה[12]. בסוף 1952 הביא הסכסוך על איי פוקלנד לעימות ביחסי אורוגוואי–ארגנטינה, בגלל מינוי קונסול של אורוגוואי באיי פוקלנד ומתן רשות למטוסים בריטיים להמריא מאורוגוואי לאיי פוקלנד[13].
בספטמבר 1966, בעת ביקור של הנסיך פיליפ בארגנטינה חטפו לאומנים ארגנטינאיים מטוס לאיי פוקלנד והכריזו על סיפוחם לארגנטינה, אולם מעשה זה לא זכה לגיבוי ממשלת ארגנטינה[14].
מלחמת פוקלנד עריכה
ערך מורחב – מלחמת פוקלנד
ב-2 באפריל 1982 פרצה המלחמה בין בריטניה לארגנטינה. למשך זמן קצר השתלטה ארגנטינה על האיים, וטענה לבעלות היסטורית עליהם. ב-14 ביוני הסתיימה המלחמה בניצחונה של הממלכה המאוחדת, והאיים חזרו לריבונות בריטית.
ארגנטינה עדיין רואה את האיים כחלק משטחה ותובעת ריבונות עליהם. אף כי היחסים בין ארגנטינה לבריטניה חזרו להיות תקינים, ממשלת ארגנטינה מקפידה לחזור על תביעתה לריבונות באיים בכל פגישה רשמית בין נציגים ארגנטינאים לנציגים בריטיים. הממשלה המקומית באיי פוקלנד אוסרת על אזרחים ארגנטינאים לבקר באיים מאז תום המלחמה.
בתחילת 2010, בעקבות הודעה של חברת נפט בריטית על התחלת קידוחים באזור, הוחרפו היחסים בין ארגנטינה לבריטניה, והארגנטינאים אף איימו כי יפעילו כח צבאי ימי למניעת הגעתן של ספינות בריטיות לאזור[15].
ביוני 2012 הודיעה ממשלת איי פוקלנד כי תושבי האי יערכו משאל עם במחצית הראשונה של 2013, כדי לקבוע האם להישאר טריטוריה בריטית. במשאל עם, שנערך ב-10–11 במרץ 2013, החליטו תושבי איי פוקלנד ברוב מוחץ להישאר תחת ריבונות הממלכה המאוחדת. מתוך 1,517 מצביעים נספרו רק שלושה שהצביעו נגד[16].
בדיון והצבעה של ועדת האו"ם במרץ 2016 בנוגע לגבולות המדף היבשתי של ארגנטינה הוחלט להרחיב בכ-35% את השטח הימי של הנ"ל כך ששטח זה כולל גם את השטח הימי סביב איי פוקלנד[17].
גאוגרפיה עריכה
איי פוקלנד נמצאים במרחק 480 קילומטרים מחופה הדרום מזרחי של ארגנטינה, 1080 ק"מ מאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, ובמרחק של 940 ק"מ מהטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה (הכוללת שטחים באנטארקטיקה שארגנטינה וצ'ילה טוענות לבעלות עליהם).
שטח האיים הוא כ-12,000 קמ"ר. שני האיים המרכזיים הם אי פוקלנד המזרחי, ששטחו 6,680 קמ"ר, ואי פוקלנד המערבי, ששטחו 5,280 קמ"ר. בין שני האיים מפריד מצר הים מצר פוקלנד. האיים מאופיינים לרוב בפני שטח גבעתי, עשבייה נמוכה, ואקלים אוקיאני-גשום. על פניו חיים כמה פינגווינים וכמה כלבי ים ובים לווייתנים שונים.
אוכלוסייה עריכה
במפקד אוכלוסין מ-2006 נמנו באיים 2,478 תושבים, מלבד יותר מ-1,700 אנשי סגל הבסיס הצבא הבריטי הממוקם באי. רובם הגדול של התושבים (2,115 במפקד האוכלוסין של 2006) מתגורר בבירה, סטנלי, היישוב העירוני היחיד. שאר התושבים גרים בחוות ובכפרים קטנים. האוכלוסייה צעירה יחסית: 79% מתושבי האיים הם בני פחות מ-55.
באיים קיימים מספר שדות תעופה קטנים המשמשים לטיסות מקומיות ונמל תעופה בינלאומי אחד (בסיס חיל האוויר המלכותי מאונט פלזנט) באי המזרחי.
לקריאה נוספת עריכה
- L.L. Ivanov et al. The Future of the Falkland Islands and Its People. Sofia: Manfred Wörner Foundation, 2003. 96 pp. מסת"ב 954-91503-1-3 (Capítulo principal en español)
- Carlos Escudé y Andrés Cisneros, dir., Historia general de las relaciones exteriores de la República Argentina, Obra desarrollada y publicada bajo los auspicios del Consejo Argentino para las Relaciones Internacionales (CARI), GEL/Nuevohacer (Buenos Aires), 2000. (טקסט מלא)
- Graham Pascoe and Peter Pepper. Getting it right: The real history of the Falklands/Malvinas. May 2008.
- D.W. Greig, Sovereignty and the Falkland Islands Crisis. Austrialian Year Book of International Law. Vol. 8 (1983). pp. 20-70. ISSN 0084-7658
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של איי פוקלנד- מפה מרובדת של איי פוקלנד
- איי פוקלנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אפרת נקש, כתבות והמלצות לטיול באיי פוקלנד, באתר GoTravel
פוקלנד, איים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ ההמנון הלא-רשמי: שיר הפוקלנדים
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ 51°21′13.44″S 60°3′50.57″W / 51.3537333°S 60.0640472°W., בקצה המזרחי של האי סאונדרס. היישוב נהרס על ידי הספרדים ב-1780.
- ^ Max Hastings, Simon Jenkins: The Battle for the Falklands. pp. 1 - 6.
- ^ ידיעות אחרונות, דבר, 4 באוקטובר 1939
הסכם בועידת הוואנה, דבר, 28 ביולי 1940 - ^ ה"ציר" מחרחר בין אמריקה הדרומית והצפונית, דבר, 20 במרץ 1941
- ^ ארגנטינה וצ'ילי כובשות איים בריטיים באנטארקטיק, על המשמר, 17 בפברואר 1948
- ^ איי־פלקלנד-סלע מחלוקת בין בריטניה לבין ארגנטינה וצ'ילי, הַבֹּקֶר, 7 במרץ 1948
- ^ אנגליה דרשה להעביר את הסכסוך על איי פאלקלאנד לביה"ד הבינלאומי, הצופה, 26 בפברואר 1948
- ^ רוסיה ואזור הקוטב הדרומי, הַבֹּקֶר, 25 באוגוסט 1950
- ^ מלחמה קרה בין ארגנטינה ואורוגוואי, הַבֹּקֶר, 28 בנובמבר 1952
- ^ 20 לאומנים ארגנטיניים פלשו לאיי פוקלנד, דבר, 30 בספטמבר 1966
- ^ גילי גוראל, מלחמת פוקלנד, טייק 2?, באתר ynet, 18 בפברואר 2012
- ^ AP, איי פוקלנד: 99.8% בחרו להישאר בריטים, באתר ynet, 12 במרץ 2013
- ^ אלי לאון, דרמה בינ"ל: המים סביב איי פוקלנד - לארגנטינה, באתר ישראל היום, 30 במרץ 2016