מי ורדים
מי ורדים (בפרסית: گلاب; גולב) הם תרחיף – תוצר לוואי של תהליך זיקוק עלי כותרת הוורד. מי הוורדים מהווים תחליף זול לשמן ורדים שמשמש את תעשיית הקוסמטיקה שמקורם במטבח הפרסי.
מי הוורדים ניחנים בארומה חזקה ומשמשים במזרח הרחוק ובמזרח התיכון כתבלין למאכל – בעיקר בקינוחים מתוקים כגון מעמול, מלבי, סחלב, פלודה, לאסי, רחת לוקום, גלידה מסטיק, גלידה פרסית, סוטלץ' (פודינג אורז טורקי), ועוד. מי הוורדים משמשים גם לצורכי דת בהינדואיזם ובאסלאם. במערב מי הוורדים משמשים בעיקר בתעשיית הקוסמטיקה.
בישראל משווקים מי ורדים שבחלקם מייצור מקומי ובחלקם מיובאים בשווקים, בחנויות ייחודיות, בבתי הטבע והקוסמטיקה. בחנויות התבלינים ניתן להשיג מי ורדים מהולים במים או בתמצית מרוכזת יותר בדיוק כמו מי זהר.
במקורות היהודייםעריכה
מבחינת ההלכה היהודית, הרחת מי הוורדים חייבת בברכת "בורא מיני בשמים" ושימשו גם במנהגי אבלות בקהילות מסוימות כמו בציטוט הזה מהבן איש חי מבגדד.
...דזהו הטעם דנוהגין פה עירנו בגדאד יע"א שבתוך י"ב חודש מביאים יורשי הנפטר מי ורדים או שושנים או מיני עשבים שיש להם ריח טוב ואוחזים אותם ועומדים בפתח בית הכנסת כדי שיברכו (בורא מיני בשמים א.א) הנכנסין והיוצאים ...
— הבן איש חי מבגדד
