מכון קאטו

מרכז חשיבה ליברטריאני אמריקאי

מכון קאטו הוא מרכז חשיבה ליברטריאני אמריקאי שבסיסו בוושינגטון הבירה. הוא נוסד כ"קרן צ'ארלס קוק" בשנת 1974 על ידי מארי רות'בארד וצ'ארלס קוק,[1] יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל קוק תעשיות. ביולי 1976 שונה השם למכון קאטו.[2]

מכון קאטו
Cato Institute.svg
Cato Institute building March 2013 2.jpg
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון וושינגטון די. סי. עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים צ'ארלס קוק, מארי רות'בארד
יושב ראש Robert A. Levy עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 1974 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.cato.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

על פי דו"ח מדד ה-"Go To Think Think Global" משנת 2017 (על מרכזי חשיבה וארגונים חברתיים, של אוניברסיטת פנסילבניה), מכון קאטו מדורג במקום ה-15 בין "מרכזי החשיבה המובילים בעולם" ובמקום ה-10 בין "מרכזי החשיבה המובילים בארצות הברית".

העיתונאי אריק ליכטבלוי מהניו יורק טיימס כינה את קאטו "אחד מארגוני המחקר המצוטטים ביותר במדינה".[3]

בניין מכון קאטו בוושינגטון די. סי.

היסטוריהעריכה

המכון נוסד בדצמבר 1974 בוויצ'יטה, קנזס, כ"קרן צ'ארלס קוק" ומומנה בתחילתה על ידי צ'ארלס קוק.[4] שאר חברי הדירקטוריון הראשון כללו את המייסד השותף מארי רות'בארד, המלומד הליברטריאני ארל רוונל, ואנשי העסקים סם האסבנדס ג'וניור ודייוד פאדן.[5]

על פי הצעתו של רות'בארד, המכון שינה את שמו בשנת 1976 למכון קאטו על שמם של "מכתבי קאטו", סדרת מאמרים בריטים שנכתבו בתחילת המאה ה-18 על ידי ג'ון טרנצ'ארד ותומס גורדון.[6]

מכון קאטו עבר תחילה לסן פרנסיסקו, קליפורניה, בשנת 1977, ולאחר מכן לוושינגטון הבירה, בשנת 1981.  המכון עבר למיקומו הנוכחי בשדרת מסצ'וסטס בשנת 1993. מכון קאטו נבחר למרכז החשיבה המדורג החמישי בעולם לשנת 2009 במחקר על מרכזי חשיבה מאת ג'יימס ג. מקגאן, דוקטור מאוניברסיטת פנסילבניה, המבוסס על קריטריון של מצוינות "בהפקת מחקר קפדני ורלוונטי, פרסומים ותוכניות בתחום מחקר מהותי אחד לפחות".[7]

בשנת 2011 התקציב של מכון קאטו עמד על 39 מיליון דולר.

פעילותעריכה

תוכניות שונות של מכון קאטו דורגו לטובה בסקר שפרסמה אוניברסיטת פנסילבניה בשנת 2012.[8]

פרסומיםעריכה

מכון קאטו מפרסם מחקרי מדיניות רבים, כתבי עת וספרים. הוא מפרסם במשותף עם מכון פרייזר את מדד החירות בעולם כל שנה מאז שנת 2015.[9]

בנוסף, מכון קאטו מארגן כנסים במדינות שונות ומפיק פודקאסטים.

אידאולוגיהעריכה

מכון קאטו דוגל בתפיסה פילוסופית-פוליטית ליברטריאנית, כלומר בעד התערבות מינימלית של הממשלה בענייני פנים, אי-מעורבות (אנ') בענייני חוץ, וכן בהגנה חזקה על חירות האדם. זה כולל תמיכה באידאולוגיית מיסים כגנבה, התנגדות למערכת הפדרל ריזרב, פירוז המשטרה, לצד הקפדה על מדיניות חוץ שאינה מתערבת בנעשה במדינות אחרות, ובפרט במזרח התיכון. חוקרי קאטו קראו בעקביות להפרטה ולסגירה של שירותים ומוסדות ממשלתיים רבים, כגון נאס"א,[10] ביטוח לאומי,[11] שירות הדואר של ארצות הברית,[12] החינוך הציבורי[13] והשידור הציבורי.[14]

המכון מתנגד לשכר מינימום, בטענה כי הוא פוגע בחופש העיסוק, בזכויות הקניין הפרטיות, ומגדיל את האבטלה ואת יוקר המחיה.[15] הוא מתנגד לאיגוד עובדים.[16] הוא מתנגד לרפואה ממלכתית מסורבלת, וטוען כי היא מזיקה לחולים ופוגעת בחירות הפרט.[17] המכון יצא נגד העדפה מתקנת.[18] הוא גם קרא לביטול מוחלט של מדינת הרווחה,[19] בטענה כי צדקה פרטית מסוגלת להחליף אותה במלואה.[20] בנוסף, המכון התנגד לחוקי ההגבלים העסקיים, בטענה שהרגולציה איננה מעודדת תחרות, פוגעת בזכות הקניין ולעיתים קרובות אף יוצרת מונופולים בחסות ממשלתית.[21]

בנוסף, חוקרים רבים במכון קאטו תומכים במדיניות הגירה ליברלית,[22] לגליזציה של סמים,[23] וביטול אל תשאל, אל תספר[24] וחוקים המגבילים פעילות מינית בהסכמה.[25] מכון קאטו מתנגד באופן רשמי להיות מתויג כחלק מהתנועה השמרנית מכיוון שלטענתם "שמרנים דבקים בחוסר רצון לשנות את הסטטוס קוו".[26]

מכון קאטו תואר על ידי העיתונאי עזרא קליין כ"עקבי ובלתי מפלגתי", ואמר כי "הוא הסנגור הבולט ביותר לעקרונות של ממשל קטן בחיים האמריקאים, והוא דוגל בעקרונות אלה בין אם הדמוקרטים נמצאים בשלטון, ובין אם הרפובליקנים בשלטון".[27]

דאג באנדו, חוקר בכיר במכון, קרא להפסיק את הסיוע האמריקאי לישראל.[28]

פרס על שם מילטון פרידמןעריכה

מאז 2002 מכון קאטו מעניק מדי שנתיים את פרס מילטון פרידמן ל"איש שתרם תרומה משמעותית לקידום חירות האדם". שווי הפרס מגיע ל-250 אלף דולר אמריקאי.[29]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מכון קאטו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "25 years at the Cato Institute: The 2001 Annual Report". OCLC 52255585. אורכב מ-המקור ב-May 8, 2007. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2013. 
  2. ^ "Articles of Incorporation Charles Koch Foundation and Restated Articles of Incorporation". 19 בדצמבר 1974. אורכב מ-המקור ב-March 15, 2012. בדיקה אחרונה ב-20 במרץ 2012. 
  3. ^ Lichtblau, Eric (6 במרץ 2012). "Cato Institute Is Caught in a Rift Over Its Direction". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-August 19, 2019. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2012. 
  4. ^ "Articles of Incorporation Charles Koch Foundation and Restated Articles of Incorporation". 19 בדצמבר 1974. אורכב מ-המקור ב-March 15, 2012. בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2012. 
  5. ^ Burris, Charles (4 בפברואר 2011). "Kochs v. Soros: A Partial Backstory". LewRockwell.com. אורכב מ-המקור ב-October 12, 2013. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2013. 
  6. ^ The essays, named after Cato the Younger, the defender of republican institutions in Rome, expounded on the political views of philosopher John Locke, that had a strong influence on the American Revolution's intellectual environment. See: Mitchell, Annie (יולי 2004). "A Liberal Republican "Cato"". American Journal of Political Science 48 (3): 588–603. doi:10.1111/j.0092-5853.2004.00089.x. 
  7. ^ "The Think Tanks and Civil Societies Program 2009". University of Pennsylvania. אורכב מ-המקור ב-June 7, 2011. בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2010. 
  8. ^ James G. McGann (Director) (31 בינואר 2018). "2017 Global Go To Think Tank Index Report". אורכב מ-המקור ב-March 30, 2019. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2018. 
  9. ^ "Human Freedom Index". cato.org. אורכב מ-המקור ב-June 24, 2021. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2021. 
  10. ^ "Time to Privatize NASA". cato.org. 26 בינואר 1998. אורכב מ-המקור ב-November 23, 2018. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  11. ^ "Privatizing Social Security: A Big Boost for the Poor". cato.org. 26 ביולי 1996. אורכב מ-המקור ב-November 20, 2018. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  12. ^ "Postal Service Privatization". cato.org. 30 באפריל 1996. אורכב מ-המקור ב-February 22, 2016. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  13. ^ "Privatize Almost Everything". cato.org. 30 באפריל 2013. אורכב מ-המקור ב-February 22, 2016. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  14. ^ "Top Ten Reasons to Privatize Public Broadcasting". cato.org. 25 ביולי 2005. אורכב מ-המקור ב-November 5, 2018. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  15. ^ "The Minimum Wage Is Cruelest to Those Who Can't Find a Job". cato.org. 22 ביולי 2013. אורכב מ-המקור ב-February 12, 2016. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  16. ^ "Labor Unions Against the Public Interest". cato.org. 2 ביולי 2013. אורכב מ-המקור ב-February 22, 2016. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  17. ^ "Universal Health Care". cato.org. אורכב מ-המקור ב-December 9, 2019. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  18. ^ Gryphon, Marie. "The Affirmative Action Myth". Cato Institute. אורכב מ-המקור ב-November 23, 2010. בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2010. 
  19. ^ "The Welfare State Needs Abolition, Not "Reform"". cato.org. 5 במאי 2015. אורכב מ-המקור ב-February 22, 2016. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  20. ^ "Welfare and Private Charity". cato.org. 13 באפריל 2012. אורכב מ-המקור ב-February 22, 2016. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2016. 
  21. ^ "The Case Against Antitrust". cato.org. 17 בנובמבר 2004. אורכב מ-המקור ב-December 29, 2019. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2016. 
  22. ^ Shapiro, Ilya (19 ביוני 2012). "One Cheer for Obama's New Immigration Policy". Cato@Liberty. אורכב מ-המקור ב-June 20, 2012. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2012. 
  23. ^ Hidalgo, Juan Carlos (7 בנובמבר 2011). "Barack Obama: The Enthusiastic Drug Warrior". אורכב מ-המקור ב-June 23, 2012. בדיקה אחרונה ב-5 ביולי 2012. 
  24. ^ Preble, Christopher (25 במרץ 2010). "Obama Right on "Don't Ask, Don't Tell"". Cato@Liberty. אורכב מ-המקור ב-July 10, 2011. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2012. 
  25. ^ Pilon, Roger. "Government Shouldn't Police Morals – or Sexual Practices". Cato Institute. אורכב מ-המקור ב-January 4, 2011. בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2010. 
  26. ^ "Cato's Mission". Cato Institute. אורכב מ-המקור ב-December 22, 2017. בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2020. 
  27. ^ Klein, Ezra (7 במרץ 2012). "Why Do the Kochs Want to Kill the Cato Institute?". Bloomberg L.P.. אורכב מ-המקור ב-July 10, 2012. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2012. 
  28. ^ דאג באנדו, The Case for Ending Aid to Israel, באתר מכון קאטו, ‏5 ביוני 2012 (באנגלית).
  29. ^ "The Milton Friedman Prize". Cato Institute. אורכב מ-המקור ב-January 20, 2014. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2015.