חירות האדם

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו רשאי אדם אחר לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שלא הוא המעניק אותה לאדם. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: אם הוא מהווה סכנה לעצמו, במקרה שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר (או בחברה ובסדר הציבורי).

פסל החירות בניו יורק נחשב לסמל פופולרי לחירות האדם

היסטוריהעריכה

במשטרים רבים בעולם, התקיים לאורך שנים רבות מצב שבו חלק מבני האדם אינם בני חורין, אלא נחשבו לרכושם של בני אדם אחרים. שלילת החירות יכולה להיות אבסולוטית (במצב שבו אלה שהיא נשללת מהם, הם עבדים), או משתמעת מקיומם של חוקים ותקנות השוללים חירויות ספציפיות, כמו חופש העיסוק, חופש הדת, חופש הביטוי, החופש לבחור ולהיבחר, וזכות הקניין. מצב נפוץ של שלילת חירות משתמעת, הוא במקומות שבהם מתקיימת חברה פאודלית.

בעת החדשה, החל מאמצע המאה ה-18, התפתח מושג "הזכויות הטבעיות" ביחס לזכויות שיש לכל אדם באשר הוא אדם. הזכות לחירות נחשבת לאחת מזכויות טבעיות אלה, וחלה חובה מוסרית על כל מדינה, להעניקה לנתיניה. למרות זאת, מדינות רבות (בעיקר דיקטטורות), פוגעות בחירות נתיניהן, לעיתים בניגוד אף לחוק המקומי, המגן דה יורה על זכויות אלו.

לאורך השנים, עקרון חירות האדם בא לידי ביטוי במקורות אחדים:

בישראל מוזכר עיקרון חירות האדם כבר במגילת העצמאות כאחד מהיסודות עליהם מושתתת המדינה. עיקרון זה עוגן בחקיקה בשנת 1992 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

זכויות הכלולות בזכות לחירותעריכה

בפיתוחיה השונים, יש הכוללים בזכות לחירות מספר סוגי זכויות[דרוש מקור]:

חירות האדם במסורת היהודיתעריכה

העם היהודי שנוצר מתוך יציאה מ"שעבוד מצרים", ביטא מיומו הראשון יחס מיוחד לערך "חירות האדם". אף על פי שהיהדות אינה אוסרת עבדות באופן מוחלט, הרי שהיא העניקה זכויות רבות לעבד עברי לרבות הזכות לצאת לחירות לאחר מספר שנים[1],עד כדי כך שאמרו חז"ל "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו"[2]

את ההבחנה הפילוסופית המודרנית בין "חירות חיובית" לבין "חירות שלילית", או בין "חופש מ-" (במובן של היעדר דיכוי) לבין "חופש ל-" (כלומר האפשרות לממש שאיפה מסוימת), ניתן לזהות כבר בקביעה במשנה מסכת פרקי אבות "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה", כלומר חירות אמיתית מושגת רק באפשרות להגשים את המטרה התכליתית של האדם - בענייננו לימוד התורה[1].

הסופר היהודי-אמריקני הווארד פאסט שחיבר את ספרו אחי גיבורי התהילה בשנת 1948 על רקע מלחמת השחרור, הקדיש את הספר "לאשר הם שם, יהודים ולא יהודים, שחירפו נפשם באותו מאבק עתיק-יומין ובלתי-נשלם על חירות האדם וכבודו"[3].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 יואב רימר, ‏"לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות", השילוח 17, דצמבר 2019
  2. ^ קידושין, כב, א
  3. ^ ההקדמה לספר אחי גיבורי התהילה