מלבורן ויקטורי
מועדון כדורגל מלבורן ויקטורי (באנגלית: Melbourne Victory Football Club) הוא מועדון כדורגל מקצועני מהעיר מלבורן ממדינת ויקטוריה שבאוסטרליה, המשחק בעונת 2017/2018 בליגת העל האוסטרלית בכדורגל תחת זיכיון מהתאחדות הכדורגל האוסטרלית. צבעי המדים של המועדון הם כחול כהה ולבן, כצבעיה המסורתיים של מדינת ויקטוריה.
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| שם מלא | מועדון כדורגל מלבורן ויקטורי | ||
| כינוי |
ויקטורי ביג וי | ||
| תאריך ייסוד | 1 בנובמבר 2004 | ||
| אצטדיון |
האצטדיון הריבועי במלבורן (תכולה: 30,050) | ||
| בעלים |
777 Partners  | ||
| יו"ר | אנתוני די פייטרו | ||
| מאמן | טוני פופוביץ' | ||
| ליגה | ליגת העל האוסטרלית | ||
|
melbournevictory | |||
| תלבושת | |||
| |||
  | |||
מלבורן ויקטורי נוסדה בשנת 2004, והצטרפה לליגה האוסטרלית המחודשת בעונת הבכורה שלה, עונת 2005/2006, כנציגת מדינת ויקטוריה. היא נחשבת לאחת הקבוצות האהודות ביותר באוסטרליה, עם בסיס אוהדים רחב בכל המטרופולין ובערים נוספות באזור. בנוסף, זהו אחד המועדונים המצליחים מבחינה מקצועית במדינה. לזכותה של הקבוצה שלוש זכיות בתואר הפרמיירשיפ ושלוש זכיות בתואר הצ'מפיונשיפ (בכל המקרים זכתה בשני התארים במקביל), וכן זכייה אחת בגביע אתגר קדם-העונה ואחת בגביע האוסטרלי. בכך, הייתה ליחידה שתולדות הליגה שזכתה בכל ארבעת התארים. הקבוצה רשמה חמש השתתפויות בליגת האלופות האסיאתית, כולל העפלה לשמינית הגמר במהדורת 2016 של המפעל.
אצטדיון הבית של הקבוצה הוא האצטדיון הריבועי במלבורן, המכיל כ-30 אלף מקומות ישיבה. במקביל, עורכת הקבוצה משחקים ביתיים גם באצטדיון דוקלנדס, המכיל מספר מקומות כפול כמעט, ובו היא משתמשת בעיקר במשחקים מושכי קהל כמו משחקי דרבי ומשחקים במסגרת הפלייאוף. מעבר לכך, הקבוצה התחייבה לקיים משחק אחד לפחות בעונה בקרדיניה פארק בג'ילונג.
מועדון מלבורן ויקטורי מפעיל בנוסף שתי מחלקות כדורגל נוספות, הכוללות קבוצת נוער ומילואים המשחקת בליגה האוסטרלית לנוער, וקבוצת נשים בליגת העל האוסטרלית לנשים.
היסטוריה עריכה
הקמת הקבוצה ועונת הפתיחה (2004-2006) עריכה
ב-1 בנובמבר 2004 נחשפה מלבורן ויקטורי כנציגתה היחידה של מדינת ויקטוריה בליגה האוסטרלית המחודשת, לצד שבעה מועדונים מייסדים נוספים. בתחילת דרכו נתמך המועדון בחברת בלגרוויה ליז'ר, ונשיא החברה ג'ף לורד היה ליו"ר של המועדון. ב-5 בדצמבר 2005 הודיעה הקבוצה על צירופה של סמסונג כנותנת החסות הראשית.
גארי קול, כדורגלן העבר של נבחרת אוסטרליה, נבחר למנהל המקצועי הראשון של המועדון. אליו הצטרף המאמן הראשון, ארני מריק הסקוטי. הסגל הראשון החל להתגבש וההחתמה הראשונה הייתה של כדורגלן נבחרת אוסטרליה וקבוצת ליירסה הבלגית, ארצ'י תומפסון, שאליו הצטרפו שלושה כדורגלנים בינלאומיים נוספים - בהם קפטן הקבוצה הראשון קווין מוסקט האוסטרלי, ריכארד קיצביכלר האוסטרי וג'פרי קלייס הבלגי. על אף הציפיות הגבוהות, אכזבה הקבוצה וסיימה במקום השביעי מתוך שמונה קבוצות בעונת הבכורה של הליגה, עונת 2005/2006.
אליפויות ראשונות (2006-2010) עריכה
.jpg)
במטרה לשפר את הרושם מהעונה החולפת, החתים מריק בקבוצה שלישיית שחקנים ברזילאים, אליהם הצטרף גם גרנט ברבנר הסקוטי, שגדל בקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד ושיחק שנים ארוכות בליגת העל הסקוטית. ההצלחה לא איחרה לבוא, והקבוצה שיפרה משמעותית את יכולתה באותה העונה. באותה העונה הייתה מלבורן ויקטורי לקבוצה הראשונה שזוכה בשני התארים החשובים בכדורגל האוסטרלי באותה העונה, כשזכתה בפרמיירשיפ (המקום הראשון בתום העונה הסדירה), אותו הבטיחה עם ניצחון 4-0 על ניו זילנד נייטס ארבעה מחזורים לסיום העונה, ובתואר הצ'מפיונשיפ (ניצחון בגמר פלייאוף האליפות) לאחר שהביסה 6-0 מרשים את אדלייד יונייטד, עם חמישייה לארצ'י תומפסון באותו המשחק. בזכות הזכייה בתואר, העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לליגת האלופות האסיאתית, במהדורת 2008 של המפעל.
עונה אחר כך כשלה הקבוצה לשחזר את ההצלחה וסיימה במקום החמישי, ארבע נקודות מהמקום הרביעי המוביל לפלייאוף. עם זאת, נהנתה הקבוצה מתמיכה של הקהל, עם ממוצעים מהגבוהים בליגה, וכן קבעה שיא של כ-20 אלף מינויים למשחקיה. כמו כן, הייתה הקבוצה לראשונה שכובשת מאה שערי ליגה. היא עשתה זאת ב-65 משחקים, וקבעה את ההישג עם השער הראשון מול ולינגטון פיניקס בינואר 2008. הופעת הבכורה של הקבוצה בליגת האלופות האסיאתית הסתיימה כבר בשלב הבתים, כשסיימה שנייה בבית אחרי גמבה אוסקה היפנית.
בפתיחתה של עונת 2008/2009 זכתה הקבוצה בגביע אתגר קדם-העונה, לאחר ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין על ולינגטון פיניקס. העונה התקדמה באופן צמוד מאוד, והגיעה להכרעה במחזור הנעילה, כאשר אדלייד יונייטד מובילה את הטבלה עם פער שערים עדיף בשער אחד בלבד על פניה של מלבורן. במחזור הנעילה, ניצחון 2-0 של מלבורן על ולינגטון פיניקס העלה אותה למקום הראשון, לאחר שאדלייד גברו 1-0 בלבד על סנטרל קוסט מארינרס, ובזכות מספר גבוה יותר של שערי זכות, הבטיחה מלבורן את זכייתה בפרמיירשיפ. בפעם השנייה בתולדותיה זכתה מלבורן גם בצ'מפיונשיפ באותה העונה, לאחר שגברה בגמר על אדלייד 1-0 משער של טום פונטליאק. הייתה זו הפעם השנייה שהשתיים נפגשות בגמר. עוד קודם לכן, בחצי הגמר, נפגשו השתיים לדו-קרב כפול, בו ניצחה מלבורן 6-0 בסיכום שני המפגשים.
עונה לאחר מכן, שינתה הקבוצה את פניה. עם נותנת חסות ראשית חדשה, חברת ההימורים היוונית אינטראלוט, ושינויים רבים בגזרת השחקנים. בליגת האלופות האסיאתית כשלה הקבוצה וסיימה אחרונה בשלב הבתים, ובליגה סיימה במקום השני בעונה הסדירה, אחרי סידני, לה הפסידה גם בגמר הפלייאוף, 4-2 בדו-קרב פנדלים.
מתיחת פנים וכישלון מקצועי (2011-2013) עריכה
בעונת 2010/2011 הצטרפה לליגה קבוצת מלבורן הארט (כיום מלבורן סיטי), ולראשונה זכתה מלבורן ויקטורי במשחק דרבי עירוני. החל מאותה העונה, העבירה הקבוצה את משחקי הבית שלה לאצטדיון הריבועי של מלבורן. היריבות העירונית הפכה עזה יותר בעקבות עבירה גסה של קפטן ויקטורי, קווין מוסקט, על שחקנה הצעיר של היריבה, אדריאן זאהרה. התיקול ספג גינויים רבים, ויצר עליית דרגה ביריבות בין המועדונים. את העונה הסדירה סיימה מלבורן במקום החמישי, אך הודחה בפתיחת הפלייאוף במפתיע על ידי גולד קוסט יונייטד, משער ניצחון בתוך תוספת הזמן (1-0 בסיום). גם בליגת האלופות כשלה הקבוצה וסיימה אחרונה בשלב הבתים.
בשלבי הסיום של העונה עבר המועדון מתיחת פנים, מקצועית וניהולית כאחד. נשיא המועדון, ג'ף לורד, עזב את תפקידו והוחלף באנתוני די פייטרו. המהלך הוביל לשינוי מקצועי, כאשר ארני מריק, מאמן הקבוצה מעונתה הראשונה, הגיע להסכם עם ההנהלה החדשה על סיום דרכו בקבוצה ב-12 במרץ 2011. למהלך קדמו ביקורות רבות על יכולתה של הקבוצה, שספגה בין היתר תבוסות 4-1 לאדלייד יונייטד יריבתה הגדולה, ו-5-1 לגמבה אוסקה בפתיחת ליגת האלופות. מהמט דוראקוביץ', מאמן הנוער וכדורגלן נבחרת אוסטרליה לשעבר, נבחר להחליף את מריק על הקווים של הקבוצה הבוגרת כמאמן זמני. השינויים במועדון לא פסקו, וחודש בלבד אחר כך פוטר המנהל המקצועי גארי קול מתפקידו, ואחריו שוחרר גם עוזר המאמן ארון הילי. זמן קצר אחר כך פרש גם הקפטן הראשון של המועדון, קווין מוסקט.
ב-21 ביוני 2011, לקראת עונת 2011/2012, התמנה דוראקוביץ' כמאמנה הקבוע של הקבוצה. באותו היום מונה פרנסיס אוואריטפה, כדורגלן נבחרת אוסטרליה לשעבר, לתפקיד המנהל המקצועי של הקבוצה. חברת אינטראלוט היוונית הפסיקה את התמיכה בקבוצה, ובמקומה חתמה מלבורן חוזה חסות עם חברת כוח האדם השווייצרית, אדקו. שבוע קודם לכן, הודיעה החברה על שיתוף פעולה עם ענקית הלבשת הספורט אדידס, כיצרנית המדים החדשה של המועדון. ההחתמה המרשימה ביותר של הקבוצה לקראת העונה הושלמה ב-20 באוגוסט, כאשר בקבוצה הוחתם כדורגלן לידס, ליברפול וגלאטסראיי, הארי קיואל.
על אף ההתחדשות שעבר המועדון בחודשי הקיץ, שכללה, מלבד קיואל, שמונה שחקנים חדשים נוספים ושמונה שחקנים ששוחררו, פתיחת העונה לא בישרה טובות עבור המועדון. מלבורן פתחה עם שני ניצחונות בלבד בעשרת מחזורי הפתיחה, וחמישה חודשים בלבד לאחר מינויו, פוטר המנהל המקצועי אוואריטפה. ב-5 בינואר, לאחר הפסד ליגה שלישי רצוף ובעקבות פתיחת עונה עגומה עם שלושה ניצחונות בלבד ב-14 מחזורים, פוטר דוראקוביץ מתפקידו. קווין מוסקט הוביל את הקבוצה לניצחון במשחק בו שימש כמאמן זמני, ולאחר מכן התמנה ג'ים מגילטון, קשר צפון אירלנד ומאמן איפסוויץ' טאון לשעבר, לתפקיד המאמן עד לתום העונה. עם זאת, מלבורן סיימה עונה עגומה במקום השמיני, עם שישה ניצחונות בלבד בליגה, ובמרחק שמונה נקודות מפלייאוף האליפות. בעקבות הכישלון, סיים מגילטון את דרכו במועדון.
לקראת עונת 2012/2013 התמנה לקבוצה מאמן חדש, אנג'ה פוסטקוגלו, כדורגלן אוסטרליה לשעבר, ולימים מאמן הנבחרת. הקבוצה שוב עשתה שינויים רחבים בסגל, כולל עזיבתו של קיואל שבחר לשוב לאנגליה עקב מחלתה של חמותו. פוסטקוגלו הצליח לשקם את הקבוצה לאחר העונה הקשה, ולהוביל אותה למקום השלישי בטבלה ולסדרת הפלייאוף. במשחק הראשון בפלייאוף רשמה הקבוצה ניצחון דרמטי על פרת' גלורי, לאחר שהשוותה בדקת הסיום בפנדל, והשלימה מהפך בהארכה. היא נעצרה בחצי הגמר, עם הפסד 1-0 לסנטרל קוסט מארינרס, שהמשיכה לזכייה בצ'מפיונשיפ.
עידן קווין מוסקט (2013- ) עריכה
מלבורן החלה את ההכנות לעונת 2013/2014 תחת המאמן פוסטקוגלו. את הקיץ פתחה החתמתו של מיטש ניקולס מבריזבין רואר, ששב לשתף פעולה עם מאמנו בעבר. לאחר שחרורו של מרקוס פלורס, שתפס את משבצת השחקן חריג השכר ('Marquee') של הקבוצה, חיפשה מלבורן להתחזק בשחקן בעל שם. עם זאת, הקבוצה כשלה להחתים את קפטן יוון יורגוס קראגוניס, וגם האיטלקי הבינלאומי פבריציו מיקולי לא חתם לבסוף בשורות הקבוצה. לאחר הכישלון בהחתמתם, אירחה הקבוצה את אחד מאירועי הספורט הגדולים בתולדות אוסטרליה, כשאירחה את ליברפול האנגלית למשחק ידידות. מעל ל-95 אלף צופים חזו בהפסדה של מלבורן 2-0 לליברפול, שהגיעה עם שחקני הסגל הבכיר ובהם כוכבים כגון סטיבן ג'רארד, לואיס סוארס, קולו טורה ועוד. קוסטה ברברוסס הניו זילנדי חתם בקבוצה זמן קצר לאחר מכן, ואליו הצטרפו ג'יימס טרויסי בהשאלה מאטאלנטה. את משבצת השחקן חריג השכר תפס פבלו קונטררס, הצ'יליאני הבינלאומי שהגיע מאולימפיאקוס. מנגד, מרקו רוחאס, שבתקופתו בקבוצה זכה בתואר כדורגלן השנה באוקיאניה לשנת 2012, שוחרר לשטוטגרט הגרמנית.
מחזורים ספורים בלבד מפתיחת העונה, התבשרה הקבוצה כי המאמן פוסטקוגלו עוזב את משרתו לטובת אימון נבחרת אוסטרליה. שמונה ימים לאחר עזיבתו, מונה קפטן הקבוצה בעבר, קווין מוסקט, לתפקיד המאמן הראשי. בכך, היה לכדורגלן העבר הראשון של הקבוצה שמתמנה לתפקיד המאמן שלה. מוסקט הצליח לנווט את הקבוצה למקום הרביעי בתום העונה הסדירה. עם פתיחת הפלייאוף ניצחה הקבוצה 2-1 דרמטי את סידני, עם שער ניצחון עמוק בתוספת הזמן, אך שוב נעצרה בחצי הגמר, הפעם בעקבות הפסד 1-0 לבריזבין רואר, מחזיקת הצ'מפיונשיפ בתום העונה.
עונת 2014/2015 הייתה הראשונה של מלבורן שנפתחת תחת המאמן מוסקט. במסגרת ההכנות לעונה, התחזקה הקבוצה משמעותית עם רכש אירופי איכותי. גולת הכותרת הייתה החתמתו של בסארט ברישה האלבני מבריזבין רואר כשחקן ה-Marquee הזר, כשמקבילו המקומי מארק מיליגן ממשיך כקפטן הקבוצה. בנוסף, הגיעו לקבוצה, בין היתר, דניאל גאורגייבסקי המקדוני ומתייה דלפייר הצרפתי. מלבורן פתחה היטב את העונה, ורשמה הפסד ראשון רק במחזור ה-11, בדרבי מול מלבורן סיטי. עד לסיום העונה שמרה הקבוצה על המקום הראשון בעונה הסדירה, וזכתה באליפות הפרמיירשיפ. הקבוצה הגיעה מוכנה גם לפלייאוף, שם הביסה את מלבורן סיטי 3-0 בדרבי, וגברה באותה התוצאה בגמר על סידני, כדי להשלים דאבל עונתי שלישי בתולדותיה. הקבוצה אף העפילה לגמר הראשון אי פעם של הגביע האוסטרלי, אך הפסידה 4-2 לפרת' גלורי בהארכה.
לאחר קיץ נטול זעזועים משמעותיים, להוציא את עזיבתו של מיליגן הקפטן, ניסתה הקבוצה לשמור על תואריה במקביל להשתתפותה בליגת האלופות האסיאתית. ברישה הוסיף להיות מלך שעריה של הקבוצה ולרשום נתוני כיבוש מרשימים, שסייעו לקבוצתו להתברג לפלייאוף האליפות מהמקום השישי, הנמוך ביותר שמוביל לפלייאוף. בסיבוב הראשון של הפלייאוף התארחה מלבורן אצל בריזבין רואר, והודחה בתום הפסד 2-1 דרמטי במיוחד. לאחר 83 דקות מאופסות, הורחק ג'ייסון גריה ממלבורן בכרטיס צהוב שני. שלוש דקות אחר כך העלה ברישה את האורחים ליתרון 1-0, על אף החיסרון המספרי. אלא שהיתרון החזיק מעמד שתי דקות בלבד, ובדקה ה-88 מצאה המארחת את שער השוויון. שלוש דקות בתוך תוספת הזמן, ושבע דקות בלבד לאחר השער של ברישה, השלימה בריזבין מהפך והדיחה את מלבורן מהמשך הפלייאוף.
באותה העונה השתתפה מלבורן בשלב הבתים של ליגת האלופות האסיאתית, ולראשונה בתולדותיה הצליחה לעבור אותו בהצלחה. על אף שהצליחה לצבור שני ניצחונות בלבד בששת משחקי הבית, המאזן הספיק לה למקום השני, אחרי שנגחאי SIPG, ולכרטיס לשמינית הגמר. בשלב זה פגשה מלבורן את ג'אונבוק יונדאי מוטורס מקוריאה הדרומית. לאחר שוויון 1-1 במשחק הראשון, ניצחו הקוריאנים 2-1 בגומלין והדיחו את מלבורן מהמפעל. על אף חוסר ההצלחה בליגה ובמפעל הביניבשתי, מלבורן לא סיימה את העונה בלי תואר, והצליחה לזכות בגביע האוסטרלי, עם ניצחון 2-0 בגמר על פרת' גלורי.
עונת 2016/2017 נפתחה עם שינויים משמעותיים בסגל, ובין היתר השיבה הקבוצה לשורותיה את מרקו רוחאס ואת ג'יימס טרויסי ששיחקו במדיה בעבר. מלבורן רשמה עונה מוצלחת בליגה, אך נכנעה לעונה מוצלחת יותר של סידני, שלא הותירה סיכוי למתחרותיה וספגה הפסד אחד בלבד לאורך כל העונה הסדירה. מלבורן סיימה כסגניתה של סידני, אך בפער משמעותי של 17 נקודות. בפלייאוף העניק ברישה לקבוצתו את הכרטיס לגמר, כשכבש את השער היחיד בניצחון 1-0 על בריזבין רואר. בגמר שוב כבש ברישה ראשון, אך סידני המשיכה את העונה הסדירה המוצלחת שלה, והשיגה את השוויון בדרך להכרעה בפנדלים. רוחאס החמיץ את הפנדל הרביעי של קבוצתו, וסדיני ניצלה זאת לניצחון 4-2 ולזכייה בצ'מפיונשיפ.
אצטדיון הקבוצה עריכה
מלבורן מארחת את מירב משחקיה הביתיים באצטדיון הריבועי במלבורן, הידוע בשם AAMI פארק. את משחקיה המוגדרים כמושכי קהל, כמו משחקי הדרבי או משחקי הפלייאוף, מארחת הקבוצה באצטדיון דוקלנדס הגדול יותר, הידוע בשם אצטדיון אתיחאד. כמו כן, המועדון מעביר משחק ביתי אחד בכל עונה לקרדיניה פארק בעיר השכנה ג'ילונג.
אצטדיון אולימפיק פארק עריכה
אצטדיון הבית הראשון של הקבוצה היה אצטדיון אולימפיק פארק במלבורן. האצטדיון, שבעת היווסדה של הקבוצה חגג חמישים שנים להיווסדו, שימש את הקבוצה בכל משחקי הבית שלה בעונתה הראשונה, עונת 2005/2006. באצטדיון יציעי ישיבה רק בצידו המערבי והמזרחי, בעוד היציעים הדרומיים והצפוניים היו יציעי עמידה בלבד.
בעונת הבכורה שלה השיגה הקבוצה ממוצע קהל של כ-14 אלף אוהדים, שהוא מעל ל-75 אחוזים מהמקומות באצטדיון בן ה-18,500 מושבים. ממוצע הקהל הגבוה, יחד עם האווירה ביציעים, היו לנכס משמעותי עבור הקבוצה והליגה כולה בשנתה הראשונה. זו הייתה אחת הסיבות של מלבורן לעזוב את האצטדיון בתום עונה אחת, ולעבור לאצטדיון דוקלנדס הגדול ממנו משמעותית.
על אף שלא שימש אותה עוד כאצטדיון הביתי במרוצת שתי העונות הבאות, העבירה הקבוצה משחקים ספורים לאולימפיק פארק עד לסגירתו ב-2009. האצטדיון נהרס בשנת 2011.
אצטדיון דוקלנדס עריכה
עם פתיחתה של עונת 2006/2007, העבירה מלבורן את משחקיה לאצטדיון דוקלנדס (או אצטדיון אתיחאד). המעבר לאצטדיון גדול משמעותית מקודמו, בעל 56 אלף מקומות ישיבה, הוכיח את עצמו הן מקצועית והן מבחינת כמות הקהל. ממוצע הקהל הביתי עלה לכ-28 אלף צופים בממוצע, כעשרת אלפים יותר צופים בממוצע מאשר השנייה אחריה. מקצועית, באותה העונה זכתה הקבוצה באליפות הפרמיירשיפ והצ'מפיונשיפ, כשגמר הפלייאוף מתקיים באצטדיון. לעיני יציעים מלאים, הביסה מלבורן 6-0 את אדלייד יונייטד, הניצחון הגבוה אי פעם בגמר הפלייאוף, וזכתה בתואר. גם האליפות
עד לסיום בנייתו של האצטדיון הריבועי במלבורן, שנפתח לאירוח משחקים לקראת עונת 2010/2011, המשיכה מלבורן לארח את משחקיה בדוקלנדס. במרץ 2016 הודיעה הקבוצה על המשך אירוח משחקי מפתח (כגון משחקי דרבי ומשחקי פלייאוף) לעשר שנים נוספות.
האצטדיון הריבועי במלבורן עריכה
בטרם עונת 2006/2007, תכננה הקבוצה לעבור לשחק באצטדיון חדש הנבנה מזרחית לאולימפיק פארק, שעלות בנייתו הוערכה בכ-190 מיליון דולר. התכנון המקורי היה לאצטדיון בן 20 אלף מושבים (עם אפשרות להרחבה של כחמשת אלפים מקומות נוספים). התכנונים המוקדמים נבחנו מחדש, עם סירובה של הקבוצה להתחייב לאצטדיון בעל תכולה קטנה. ב-23 במאי 2007, הודיעה הקבוצה כי תצטרף כמייסדת ודיירת שותפה באצטדיון החדש, שכעת תכולתו תעמוד על כ-30 אלף מקומות. על אף שהתכנונים מאפשרים הרחבה לכ-50 אלף מקומות, שיפוץ מסוג זה אינו סביר בעתיד הקרוב, שכן במסגרת המכרז האוסטרלי למונדיאל 2022 נמצא כי הרחבה כזו יקרה מאוד.
כיום, משמש האצטדיון כמרכז התפעולי והניהולי של המועדון, וכן כאצטדיון הבית במירב משחקי הליגה של הקבוצה הבוגרת. כמו כן, גם קבוצת הנוער וקבוצת הנשים של המועדון עושות בו שימוש לעיתים. מלבורן קבעה את כמות הצופים הגבוהה ביותר של מועדון כדורגל כלשהו באצטדיון, והשני מכל אירועי הספורט ששוחקו בו, כש-29,843 צופים חזו בקבוצה גוברת בגמר הפלייאוף לעונת 2014/2015 בתוצאה 3-0 על סידני. באותה העונה חגגה הקבוצה תואר נוסף באצטדיון - הגביע האוסטרלי. מלבורן אירחה באצטדיון את פרת' גלורי, וגברה עליה 2-0.
קרדיניה פארק עריכה
ב-22 באוגוסט 2007 אירחה הקבוצה לראשונה משחק בית בקרדיניה פארק שבעיר ג'ילונג, במסגרת גביע אתגר קדם-העונה.
האצטדיון הוותיק, המונה כ-34 אלף מקומות, אירח פעם נוספת את הקבוצה במשחק הבית שלה מול מואנגטונג יונייטד במסגרת מוקדמות ליגת האלופות האסיאתית ב-2014, כאשר האצטדיון הריבועי ואצטדיון דוקלנדס היו תפוסים באותו התאריך. מספר חודשים אחר כך, לקראת עונת 2014/2015, חתמה הקבוצה על אירוח משחק בית אחד בכל עונה בשלוש העונות הבאות (עד לעונת 2016/2017. בינואר 2017, הורחב ההסכם לשתי העונות נוספות.
יריבויות עריכה
- הדרבי של מלבורן (מול מלבורן סיטי): החל מעונת 2010/2011, הצטרפה לליגה קבוצה שנייה מהעיר מלבורן (אז תחת השם מלבורן הארט). מעבר ליריבות העירונית, האיבה בין המועדונים עלתה דרגה כאשר כבר באותה העונה, גלש קפטן הוויקטורי דאז קווין מוסקט לרגליו של אדריאן זאהרה, תיקול ברוטלי ואלים שגרם לפציעתו של האחרון, וכן לכרטיס אדום ישיר והרחקה משמונה משחקים של מוסקט. הדרבי של מלבורן היה לראשון בתולדות הליגה האוסטרלית המחודשת. בהמשך, גם העיר סידני זכתה למשחק דרבי (סידני מול וסטרן סידני וונדררס).
- הכחול הגדול (מול סידני): מעבר ליריבה העירונית, נחשבת סידני ליריבה המרה ביותר של מלבורן. בהיותן של מלבורן וסידני שתי הערים הגדולות באוסטרליה, היריבות בין שתי הערים המשיכה גם בין שני המועדונים הבכירים. המשחקים בין השתיים הם בדרך כלל שנויים במחלוקת ורוויי אמוציות, כאשר היריבות בין הקהלים מביאה לאצטדיונים מלאים בדרך כלל במפגשים בין השתיים. היריבות בין השתיים עלתה מדרגה בעונת 2009/2010, אז גברה סידני על מלבורן במחזור הנעילה וזכתה בפרמיירשיפ, ושבועות ספורים אחר כך גברה עליה גם בגמר הפלייאוף. היוצרות התהפכו חמש שנים לאחר מכן, כאשר מלבורן זכתה בתואר הכפול על חשבון סידני, אותה ניצחה בגמר הפלייאוף. היריבות בין המועדונים קיבלה את השם "הכחול הגדול", שבעגה האוסטרלית משמעותו ריב או מאבק, וכן נגזר מצבעי המדים של שני המועדונים, שהצבע הבולט בהם הוא כחול.
- היריבות המקורית (מול אדלייד יונייטד): היריבות בין המועדונים מקורה מחוץ למגרשי הכדורגל, והיא נגזרה במקור בעיקר מהיריבות בין תושבי מדינת ויקטוריה לאלו של אוסטרליה הדרומית. בנוסף ליריבות ביציעים, המאבק החריף גם על המגרש, כאשר במהלך עונת 2006/2007 חלה תקרית לצידי המגרש בין קפטן מלבורן דאז קווין מוסקט לבין מאמן אדלייד דאז ג'ון קוסמינה. אירוע נוסף התרחש שתי עונות אחר כך, כאשר חלוץ מלבורן ניי פביאנו נתפס יורק לכאורה לכיוונו של מגן אדלייד רוברט קורנת'וייט והורחק לתשעה משחקים (לאחר ערעור הומתק העונש לשישה משחקים בלבד). כמו כן, השתיים נפגשו פעמיים בגמר הפלייאוף (2007, 2009), כאשר בשני המקרים ידה של מלבורן הייתה על העליונה.
שחקני ומאמני עבר עריכה
נבחרת העשור עריכה
במרץ 2015 חשף המנהל המקצועי דאז, ריצ'רד וילסון, את נבחרת העשור של מלבורן ויקטורי (2005-2014). וילסון עצמו עמד בראש ועדת הבחירה שכללה מלבדו גם את מאמן העבר אנג'ה פוסטקוגלו, המנהל המקצועי לשעבר גארי קול, כדורגלן הנבחרת בעבר רובי סלייטר, ועיתונאי הספורט מייקל לינץ'. מתוך 107 שחקני המועדון בכל הזמנים (עד לאותו הזמן), 39 עמדו בקריטריון הבחירה (30 משחקי ליגה לפחות), ומהם נבחרו סגל העשור (11 שחקנים במערך 4-3-3, וחמישה מחליפים), וכן מאמן העשור וקפטן העשור. נבחרי העשור היו:
| שוער | הגנה | קישור | התקפה | מחליפים | מאמן | קפטן |
|---|---|---|---|---|---|---|
 מייקל תיאו
|
- לרשימה המלאה של שחקני מלבורן ויקטורי בעלי ערך בוויקיפדיה העברית, ראו: כדורגלני מלבורן ויקטורי.
מאמני עבר עריכה
כתב נטוי - מאמן זמני
| תאריך | שם | תארים |
|---|---|---|
| 20 בדצמבר 2004 - 12 במרץ 2011 |  ארני מריק |
פרמיירשיפ (2), צ'מפיונשיפ (2), גביע אתגר קדם-עונה, מאמן העונה באוסטרליה (2) |
| 12 במרץ 2011 - 6 בינואר 2012 | מהמט דוראקוביץ' |
|
| 6 בינואר 2012 - 7 בינואר 2012 | קווין מוסקט |
|
| 7 בינואר 2012 - 1 באפריל 2012 |  ג'ים מגילטון |
|
| 26 באפריל 2012 - 26 באוקטובר 2013 | אנג'ה פוסטקוגלו |
|
| 31 באוקטובר 2013 - | קווין מוסקט |
פרמיירשיפ, צ'מפיונשיפ, הגביע האוסטרלי, מאמן העונה באוסטרליה |
תארים והישגים עריכה
תארים עריכה
פרמיירשיפ:
צ'מפיונשיפ:
- זכייה: 2008
- גביע אתגר קדם-העונה
- זכייה: 2008
הישגים לפי עונה עריכה
| עונה | ליגה | מיקום (עונה סדירה) | מיקום (פלייאוף) | גביע אתגר קדם-עונה | הגביע האוסטרלי | ליגת האלופות האסיאתית |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 2005/2006 | ליגת העל האוסטרלית | 7 | לא העפילה | חצי גמר | לא השתתפה | לא העפילה |
| 2006/2007 | ליגת העל האוסטרלית | 1 | 1 | שלב הבתים | לא השתתפה | לא העפילה |
| 2007/2008 | ליגת העל האוסטרלית | 5 | לא העפילה | שלב הבתים | לא השתתפה | שלב הבתים |
| 2008/2009 | ליגת העל האוסטרלית | 1 | 1 | 1 | לא השתתפה | לא העפילה |
| 2009/2010 | ליגת העל האוסטרלית | 2 | 2 | לא השתתפה | לא השתתפה | שלב הבתים |
| 2010/2011 | ליגת העל האוסטרלית | 5 | 5 | לא השתתפה | לא השתתפה | שלב הבתים |
| 2011/2012 | ליגת העל האוסטרלית | 8 | לא העפילה | לא השתתפה | לא השתתפה | לא העפילה |
| 2012/2013 | ליגת העל האוסטרלית | 3 | 3 | לא השתתפה | לא השתתפה | לא העפילה |
| 2013/2014 | ליגת העל האוסטרלית | 4 | 3 | לא השתתפה | רבע הגמר | שלב הבתים |
| 2014/2015 | ליגת העל האוסטרלית | 1 | 1 | לא השתתפה | 1 | לא העפילה |
| 2015/2016 | ליגת העל האוסטרלית | 6 | 5 | לא השתתפה | חצי הגמר | שמינית הגמר |
| 2016/2017 | ליגת העל האוסטרלית | 2 | 2 | לא השתתפה | שמינית הגמר | לא העפילה |
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מלבורן ויקטורי (באנגלית)
מלבורן ויקטורי, ברשת החברתית פייסבוק
מלבורן ויקטורי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מלבורן ויקטורי, ברשת החברתית אינסטגרם
מלבורן ויקטורי, ברשת החברתית טיקטוק- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
