מנצ'סטר יונייטד
מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד (באנגלית: Manchester United Football Club), הוא מועדון כדורגל אנגלי מהעיר מנצ'סטר, המשחק בפרמייר ליג, הליגה הבכירה של הכדורגל באנגליה. המועדון נחשב לאחד מהמועדונים הגדולים באנגליה ולאחד הגדולים בעולם, עם מספר האליפויות הרב ביותר למועדון בודד, והיה לראשון בפרמייר ליג שהגיע ל-2,000 שערים מאז הקמת הליגה. המועדון עורך את משחקי הבית שלו באצטדיון אולד טראפורד, השוכן ברובע טראפורד שבמנצ'סטר רבתי. תכולת האצטדיון היא 75,635 צופים, והוא הגדול ביותר מבחינה זו מבין אצטדיוני הפרמייר ליג.
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | השדים האדומים, Man U | ||
| תאריך ייסוד | 1878 | ||
| אצטדיון |
אולד טראפורד, מנצ'סטר (תכולה: 75,994 מקומות) | ||
| בעלים |
 ג'ואל ואברם גלזר | ||
| יו"ר |
ג'ואל ואברם גלזר | ||
| מנכ"ל |
 ריצ'רד ארנולד | ||
| מאמן |
 אריק טן האך | ||
| ליגה |
פרמייר ליג | ||
|
www | |||
| תלבושת | |||
| |||
המועדון הוקם ב-1878 ונקרא מועדון הכדורגל ניוטון הית' LYR, שינה את שמו למנצ'סטר יונייטד ב-1902 ועבר לשחק באולד טראפורד ב-1910. ב-1968, תחת הדרכתו של המאמן מאט באזבי, הייתה מנצ'סטר יונייטד לקבוצה האנגלית הראשונה שזוכה בגביע אירופה לאלופות, עשור לאחר האסון האווירי במינכן בו נהרגו שמונה משחקני הקבוצה. המאמן המצליח ביותר בתולדות הקבוצה הוא הסקוטי סר אלכס פרגוסון, שהוביל את המועדון לזכייה ב-38 תארים מאז החל בתפקידו ב-6 בנובמבר 1986 ועד סיומו ב-8 במאי 2013.
מנצ'סטר יונייטד היא אחת מקבוצות הכדורגל האהודות ביותר בעולם.[1] בשנת 2010 העריך המגזין פורבס את שווי המועדון ב-1,835 מיליון דולר.[2] ב-2013 שוויו של המועדון הוערך בכ-3.17 מיליארד דולר, הגבוה ביותר עבור מועדון ספורט כלשהו ברחבי העולם, פרט לריאל מדריד.[3] ב-1991 הונפקה הקבוצה בבורסה לניירות ערך של לונדון, ובמאי 2005 היא נרכשה על ידי איש העסקים המיליארדר האמריקאי-יהודי מלקולם גלזר(אנ'), לפי שווי של 800 מיליון לירות שטרלינג.[4] באוגוסט 2012 הונפקה החברה גם בבורסת ניו יורק.[5]
הקבוצה זכתה ב-20 אליפויות של הליגה האנגלית הבכירה על גלגוליה השונים (יותר מכל מועדון אחר), 21 פעמים במגן הקהילה, 12 פעמים בגביע ה-FA, ו-5 פעמים בגביע הליגה, ומבחינת סך תאריה המקומיים היא הקבוצה המצליחה ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי. בנוסף זכתה הקבוצה שלוש פעמים בליגת האלופות, פעם אחת באליפות העולם לקבוצות, פעם אחת בליגה האירופית, פעם אחת בגביע הביניבשתי, פעם אחת בסופר קאפ האירופי ופעם אחת בגביע אירופה למחזיקות גביע והיא אחת מתוך חמש קבוצות באירופה שזכו בכל תואר אפשרי למועדון אירופאי (לא כולל הליגה האזורית), יחד עם יובנטוס, אייאקס, צ'לסי ובאיירן מינכן. היא גם הקבוצה האנגלית היחידה שזכתה בטרבל אירופי (אליפות, גביע וליגת האלופות) בעונת 1998/99.
יו"ר ובעלי הקבוצה הנוכחיים (בניו של המיליארדר האמריקאי-יהודי המנוח מלקולם גלזר(אנ'), ובעל המועדון לשעבר): ג'ואל גלזר(אנ') ואברם גלזר(אנ').
היסטוריהעריכה
השנים הראשונות: 1878–1945עריכה
המועדון הוקם בהחלטה של העובדים בתחנת הרכבת לפתוח קבוצה שתשחק נגד קבוצות אחרות מתחנות רכבת שונות. כאשר נוסדה הפוטבול ליג, בשנת 1888, הקבוצה לא רצתה להיכנס אליה עקב החשש שהיא אינה טובה מספיק בשבילה. ורק בשנת 1892, ארבע שנים מאוחר יותר, הצטרפה הקבוצה לליגה. את הקבוצה ליוו קשיים כלכליים רבים, ואף הייתה על סף פירוק, עד שבסופו של דבר הקבוצה ניצלה על ידי איש העסקים ג'ון הנרי דייוויס.
בספטמבר 1903, התמנה למאמן הרנסט מנגל. הוא החתים את השוער הארי מוג'ר והחלוץ צ'ארלי סיגר. בעונות 1903/1904 ו-1904/1905 הקבוצה סיימה את הליגה השנייה במקום השלישי. בעונה שלאחר מכן, הקבוצה הגיע לגמר גביע ה-FA, אך מה שהיה יותר חשוב מבחינתה הייתה העלייה לליגה הראשונה. השחקנים שהובילו את הקבוצה היו דיק דאקוורט, אלכס בל והקפטן צ'ארלי רוברטס. בסוף אותה עונה הוחתם החלוץ בילי מרדית' (מהיריבה העירונית מנצ'סטר סיטי) שהיה הגורם המשמעותי שסחף את הקבוצה לאליפות הראשונה שלה, בשנת 1907/1908. באותה השנה, זכתה הקבוצה בטורניר הראשון של מגן הצדקה, כשהיא מביסה בגמר 0:4 את קווינס פארק ריינג'רס. בשנת 1909, הקבוצה זכתה בגביע האנגלי לאחר ניצחון בגמר הגביע על בריסטול סיטי, משער של סנדי תורנבול.
במהלך עונת 1909/1910, נבנה אצטדיון האולד טראפורד. האדמה, שעליה הוקם האצטדיון נקנתה על ידי ג'ון דייוויס והושכרה עבור המועדון, שישמש כמגרשה הביתי. המשחק הראשון ששוחק שם בפברואר 1910, היה נגד ליברפול, חודש לאחר פתיחתו הרשמית, במשחק עצמו ניצחה ליברפול 4:3. בנוסף, היא זכתה באליפות השנייה שלה עונה לאחר מכן, בעונת 1910/1911, כאשר התואר הנחשק הושג רק במחזור האחרון לאחר ניצחון על סנדרלנד 1:5, במשחק בו כבש הרולד הולס צמד. היונייטד גם זכתה במגן הצדקה אחרי ניצחון על סווינדון 8:4, במשחק בו הולמס כובש שישה שערים. עונה אחר-כך, הקבוצה הדרדרה למקום ה-13, והמנג'ר הרנסט מנגל פוטר, ועבר ליריבה העירונית, הסיטי. במקומו מונה למאמן ג'ון בנטלי, שהוביל את היונייטד למקום הרביעי בעונת 1912/1913.
בעונת 1913/1914, הקפטן צ'ארלי רוברטס ואלכס בל נמכרו לאולדהם והיונייטד סיימה את העונה במקום ה-14. עונה לאחר מכן, מונה ג'ון רובסון כמנג'ר הקבוצה, אבל הקבוצה עדיין לא הצליחה לשחזר את היכולות מהעונות הקודמות. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, הושבתה הליגה האנגלית והקבוצה שיחקה בליגה המקומית, לנקשייר. באותו זמן, שני שחקנים בכירים במועדון הורשעו במכירת משחקים. אנוק ווסט הורחק לצמיתות מכדורגל ואילו סנדי תורנבול הורחק לשנתיים. סנדי תורנבול התגייס לצבא האנגלי ונהרג בצרפת בשנת 1917. בעונת 1919–1920, כאשר הליגה חזרה לפעילות, היוניטד סיימה במקום ה-12 והנחמה היחידה מעונה זו הייתה שג'ו ספנס סיים כמלך השערים של אנגליה.
עם פתיחת העשור החדש, ג'ו ספנס סיים כמלך השערים בפעם השנייה ברציפות, אבל היונייטד סיימה את הליגה במקום ה-13, ובשל כך גרם לפיטוריו של ג'ון רובסון, ולמינויו של ג'ון צ'אפמן כמנג'ר החדש. בעונת 1921/1922 היונייטד ניצחה רק שמונה משחקים מתוך 42 אפשריים, ובעקבות כך ירדה לליגה השנייה. הקבוצה נכשלה בניסיונות העלייה בעונות 1922/1923 ו-1923/1924, אך הצליחה לשוב לליגה הראשונה בעונת 1924/1925. בעונת 1925/1926, היונייטד סיימו את העונה במקום התשיעי בלבד. בעונת 1926/1927 התאחדות הכדורגל האנגלית השעתה את המנג'ר צ'אפמן ועד היום הסיבה עדיין לא ידועה. מחליפו היה קלארנס הידיטיך, שמילא גם את תפקיד המנג'ר וגם את תפקיד השחקן. עונה לאחר מכן, מונה למאמן הרברט באמלט, שלפני שנהפך למאמן היה שופט כדורגל מנוסה. תחת הדרכתו של באמלט, הקבוצה החלה להדרדר, כאשר בעונת 1926/1927 הקבוצה סיימה במקום ה-15 ובעונת 1927/1928 במקום ה-18, בעונת 1928/1929 במקום ה-12, ועונה לאחר מכן – עונת 1929/1930 במקום ה-17.
את תחילת העשור החדש, בעונת 1930/1931, היונייטד פתחה את הליגה עם 12 משחקים רצופים בהם הפסידו, ביניהם היו שתי תבוסות מביכות ומשפילות מאוד, כאשר בבית הפסידה 0:6 להאדרספילד טאון ו־8:3 לניוקאסל יונייטד. בסיום אותה עונה, הקבוצה הפסידה 27 מתוך 42 משחקי ליגה וספגה 115 שערים, מה שגרם לפיטוריו של באמלט ולמינויו של וולטר קיקמר למנג'ר הקבוצה, שירדה לליגה השנייה. לאוהדים נמאס ובתחילת אותה עונה במשחק הפתיחה הגיעו רק 3,507 צופים. חוסר אמונתם של האוהדים גרמו לכך שקופת המועדון התרוקנה, והקבוצה הייתה על סף פירוק. העזרה הגיע מצידו של ג'יימס גיבסון, תעשיין שיצר בגדי צבא, אך כל זאת לא עזר, והקבוצה כמעט ירדה לליגה השלישית, וניצלה מירידה במחזור האחרון לאחר ניצחון 0:3 על מילוול, שירדה במקומה. בעונת 1934/1935, הקבוצה סיימה במקום החמישי, אך לאחר שנה, בעונת 1935/1936, סיימה במקום הראשון, לקחה את אליפות הליגה השנייה ועלתה לליגה הראשונה. העונות הבאות המשיכו להיות מאכזבות, גם על רקע העובדה שהיריבה העירונית מנצ'סטר סיטי הצליחה בזכות שחקן בשם מאט באזבי.
שנות באזבי: 1945–1969עריכה
הליגה האנגלית הושבתה שנית לאחר מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1939 ו-1945, אך בזמן המלחמה אולד טראפורד היה בכותרות, כאשר ב-11 במרץ 1941, האצטדיון הופצץ בידי הנאצים במהלך הבליץ על מנצ'סטר ונהרס כולו. עם חזרתם של משחקי הליגה, מנצ'סטר יונייטד שיחקה במגרשה הביתי של היריבה העירונית, מנצ'סטר סיטי, מאין רואד. בשנת 1945 מאט באזבי נבחר למנג'ר מנצ'סטר יונייטד. באזבי הביא לקבוצה שחקנים התקפיים: ג'ימי דילייני, סטן פירסון, ג'ק רולי, צ'ארלי מיטן וג'וני מוריס, אך הרכש הטוב ביותר שעשה היה ג'ימי מרפי, שהיה עוזרו ויד ימינו למשך 25 השנים. החתמת אלו הוכיחו את עצמם כאשר כבר בעונת 1946/1947, כאשר היונייטד סיימה את הליגה במקום השני, ושנה לאחר מכן הקבוצה זכתה בגביע האנגלי לאחר ניצחון בגמר 4:2 על בלקפול.[6]
בחמש השנים הראשונות שלאחר המלחמה, היונייטד סיימה ארבע פעמים במקום השני ופעם אחת במקום הרביעי, תוך כדי הצגת כדורגל התקפי ונאה לעין, אף שלא זכו באליפות. באותן שנים, מאט באזבי העלה שחקנים רבים מהנוער, והעיתונות כינתה אותם כ"באזבי בייביז" (תינוקות באזבי).
הקבוצה הגיע על שכרה בעונת 1951/1952 כאשר היא זכתה באליפות. שנה לאחר מכן, באזבי המשיך את התקופה שהוא מעלה שחקנים מהנוער, אך הוא גם ידע להוציא כסף על שחקני רכש אחרים כמו טומי טיילור, חלוץ שהגיע מבארנסלי והארי גרג, שוער שהגיע מדונקסטר רוברס. אחד המשחקים שנחרט בהיכל התהילה של המועדון היה ב-1 בפברואר 1958, באצטדיון ארסנל כאשר היונייטד נצחה אז 4:5 משערים של כוכב הקבוצה דאנקן אדוארדס, טיילור, בובי צ'רלטון ודניס ויולט. מלונדון הקבוצה נסעה לשחק בבלגרד נגד הכוכב האדום בלגרד המקומית. היונייטד נצחה אז 4:5. ב-6 בפברואר 1958, בדרכם חזרה מאותו משחק, התרסק מטוס הקבוצה, מה שהביא למותם של 22 בני אדם, מתוכם שמונה שחקנים: ביירן, קולמן, ג'ונס, פג, טיילור, בנט, וליאם ווילן. דנקן אדוארדס היה השחקן השמיני שנהרג לאחר שמת כתוצאה מפצעיו בבית החולים 15 יום לאחר ההתרסקות במינכן. הקבוצה, העיר מנצ'סטר וכל אנגליה נכנסה לתקופה ארוכה של אבל וזה היה נראה בלתי אפשרי בזמנו למועדון להתאושש מטרגדיה נוראה שכזאת. בעוד באזבי החלים מפצעיו, היה זה ג'ימי מרפי אשר הדריך את הקבוצה. מרפי הוביל את הקבוצה לגמר הגביע בו הפסידה לבולטון וונדררס. מאט באזבי נאלץ להתחיל לבנות מחדש את המועדון. בעונת 1959/1960, היונייטד סיימה את הליגה במקום השמיני תחת הנהגתו של דניס ויולט שכבש 32 שערים.
בעונת 1962/1963 הקבוצה זכתה בגביע האנגלי לאחר ניצחון 1:3 על לסטר בגמר, ואת הליגה סיימה במקום השני. עונה זו הייתה הראשונה של ג'ורג' בסט שהפך לסופרסטאר הראשון בכדורגל האנגלי. בעונת 1964/1965 ה"שלישייה" שכללה את בסט, לאו וצ'רלטון לקח את היונייטד לשיאים חדשים: הם זכו באליפות בהפרש של שער אחד על לידס יונייטד והגיעו לחצי גמר גביע ה-FA וגביע אירופה לאלופות. עונה לאחר-מכן סיימה הקבוצה במקום השני אחרי ליברפול. בעונה הבאה, עונת 1966/1967, הקבוצה זכתה שוב באליפות ושנה לאחר מכן שיחקה בגביע אירופה לאלופות. מנצ'סטר יונייטד הגיעה עד למשחק הגמר מול בנפיקה ליסבון של אאוזביו באצטדיון ומבלי. בריאן קיד, בובי צ'רלטון (2) וג'ורג' בסט כבשו בדרך ל-1:4 (אחרי הארכה) ולגביע אירופה לאלופות ראשון ליונייטד. חלומו הגדול של באזבי הוגשם וזמן מה לאחר מכן קיבל את תואר האבירות ממלכת אנגליה.
שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20עריכה
סר מאט באזבי החליט לפרוש מעסקי הכדורגל. המחליף שלו היה וויף מקגניוס שהחל בשורה של החלפות שחקנים. בנוסף לכך, העובדה שהכוכב הגדול ג'ורג' בסט לא הסתדר איתו רק הוסיפה לבעיות של היונייטד. הוא פוטר מהקבוצה, וכמחליפו הזמני מונה מאט באזבי עד לסוף העונה. ביוני 1971 מונה למנג'ר החדש פרנק אופרל שהגיע מלסטר ולמרות עונה מצליחה בעונת 1971/1972 הוא פוטר מהקבוצה בדצמבר 1972. לאחר מכן מונה המאמן טומי דוקרטי. ביולי 1973 החליט דוקרטי לזרוק מהקבוצה את דניס לאו. בדיעבד הייתה זו טעות כאשר דניס לאו כבש נגד היונייטד במדי היריבה העירונית באפריל 1974, וחרץ את גורל המועדון לירידה לליגה השנייה. אבל דוקרטי החזיר את היונייטד במהרה ליגה הבכירה כאשר זכה באליפות הליגה השנייה בעונת 1974/1975. בעונות הבאות הגיע דוקרטי עם הקבוצה פעמיים לגמר גביע ה-FA, כאשר פעם אחת הוא הפסיד לסאות'המפטון ובפעם השנייה הוא זכה בגביע לאחר שנצח את ליברפול 2:1 ומנע ממנה טרבל. לאחר חודשיים פוטר דוקרטי לאחר שנמצא שוכב עם אשתו של פיזיותרפיסט הקבוצה. במקומו מונה למאמן דייב סקסטון, שלקח את היונייטד פעמיים למקום העשירי אך גם לגמר גביע ה-FA בשנת 1979, והיונייטד הפסידו 2:3 לארסנל, במשחק בלתי נשכח הנחשב לדרמטי ביותר בתולדות המפעל: היונייטד הישוו לאחר שחזרו מפיגור 0:2 בשלוש הדקות האחרונות של המשחק רק כדי לספוג שער ניצחון בדקה האחרונה.
הקבוצה החלה לא טוב את שנות ה-80: בעונת 1980/1981 הקבוצה סיימה את העונה במקום השמיני ובסוף אותה עונה סקסטון פוטר. במקומו מונה רון אטקינסון כמנג'ר. הדבר הראשון שעשה אטקינסון היה להחתים את בריאן רובסון מוסט ברומיץ' אלביון. תחת הדרכתו, הקבוצה סיימה במקום השלישי ולאחר מכן במקום הרביעי. ב-1983 היונייטד זכו בגביע האנגלי, כאשר ניצחו בגומלין 4:0. ב-1985 שוב זכתה הקבוצה בגביע האנגלי לאחר ניצחון על אברטון 1:0 משער של נורמן וייטסייד.
עידן פרגוסון: 1986–2013עריכה
תחילת דרכו של פרגוסון: 1986–1992עריכה
אטקינסון פוטר מאימון הקבוצה עקב אי הצלחתו בליגה הבכירה, ובמקומו מונה למאמן אלכס פרגוסון הסקוטי בנובמבר 1986. פרגוסון הוכיח את עצמו באברדין הקטנה מסקוטלנד כשזכה איתה באליפות סקוטלנד, וגם בגביע אירופה. למרות זאת, פרגוסון נתקל בקשיים רבים ונאלץ לבצע לא מעט שינויים. בעונת 1986/1987 הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-11.
אליפויות בפרמיירליג והטרבל: 1992–2003עריכה
תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 בישרו על סופו של עידן ליברפול ותחילת עידן מנצ'סטר יונייטד. היונייטד זכו בגביע האנגלי לאחר ניצחון על קריסטל פאלאס, דבר שהציל את פרגוסון מפיטורים אחרי עונה כושלת בליגה. עונה לאחר מכן, הקבוצה הגיע לגמר גביע המחזיקות וניצחה את ברצלונה 2:1 משני שערים מרהיבים של מארק יוז. עונה לאחר מכן היונייטד סיימה את הליגה במקום השני אחרי לידס יונייטד. בעונה הבאה מכרה לידס את אריק קנטונה למנצ'סטר יונייטד. השפעתו של קנטונה הייתה מידית והוא לקח את הקבוצה לעונה מצוינת ולזכייה באליפות בעונת 1992/1993, 26 שנה לאחר האליפות האחרונה של היונייטד. שנה לאחר מכן, קנטונה הוביל את הקבוצה לדאבל היסטורי. עונה לאחר מכן, קאנטונה הושעה לאחר הבעיטה המפורסמת באוהד של קריסטל פאלאס. בעקבות השעייתו של קאנטונה היונייטד סיימו את הליגה במקום השני במרחק של נקודה אחת מבלקברן רוברס ואף הפסידה בגמר גביע ה-FA לאברטון 0:1. בעונת 1995/1996 ביצע פרגוסון מהפכה בהרכב כאשר העלה הרבה מאוד צעירים לקבוצה הבוגרת (דייוויד בקהאם, פול סקולס, פיליפ וגארי נוויל, ניקי באט וקית גילספי) והקבוצה זכתה שוב בדאבל לאחר חזרתו של קאנטונה. בסוף אותה עונה קנטונה החליט לפרוש מכדורגל, דבר שפגע קשות ביונייטד. אבל, עונת 1998/1999 נחשבת לעונה הטובה ביותר בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד: היא זכתה בטרבל. בעונה זו זכתה הקבוצה באליפות לאחר מאבק אדיר עם ארסנל; זכתה בגביע האנגלי לאחר משחק חוזר עם ארסנל בחצי הגמר, וזכתה בליגת האלופות לאחר מהפך שנחשב לאחד מהמהפכים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל, בניצחון 1:2 בגמר על באיירן מינכן באצטדיון קאמפ נואו בברצלונה, לאחר שני שערים בתוספת הזמן, של טדי שרינגהאם ושל אולה גונאר סולשיאר.
מנצ'סטר יונייטד החלה את העשור החדש באופנה חלוצית וטיפוסית: היא נכנסה לתחרות חדשה בשם אליפות העולם לקבוצות בברזיל. לאחר שחזרה לאנגליה הקבוצה לא התקשתה לזכות באליפות פעמיים נוספות ברציפות בעונות 1999/2000 ו-2000/2001. יונייטד זכתה בשלוש אליפויות ברציפות, מה שהפך את פרגוסון למאמן היחיד באנגליה שהגיע להישג כזה.
אליפויות נוספות ותקופת רונאלדו: 2003–2009עריכה
ב-2003 רכש פרגוסון את הקשר ההתקפי כריסטיאנו רונאלדו, שמהר מאוד הפך לכוכב הקבוצה ולאחד מכובשי השערים הפוריים ביותר בה.
במאי 2005 נרכשה הקבוצה על ידי איש העסקים המיליארדר האמריקאי-יהודי מלקולם גלזר(אנ'). במהלך תקופת שליטתו של גלזר, צברה הקבוצה חובות רבים למספר בנקים. עובדה זו גרמה למשבר אמון חריף בין גלזר לחלק מאוהדי הקבוצה, אשר האשימו אותו בניהול כלכלי רשלני אשר עלול למוטט את הקבוצה.
בעונת 2001/2002 הודיע פרגוסון כי הוא פורש מאימון הקבוצה אך התחרט ונשאר, ועונה לאחר מכן זכה איתה פעם נוספת באליפות, לאחר פתיחה צולעת.
בעונת 2002/2003 שיחקה מנצ'סטר יונייטד מול מכבי חיפה הישראלית בשלב הבתים של ליגת האלופות. במשחק הבית הביסה מנצ'סטר יונייטד את חיפה בתוצאה 5:2 אך במשחק החוץ הפסידה 0:3.
בעונת 2003/2004, זכתה הקבוצה בגביע האנגלי לאחר ניצחון 3:0 בגמר על מילוול. בעונת 2005/2006, סיימה הקבוצה במקום השני בליגה האנגלית וזכתה בגביע הליגה אחרי ניצחון 4:0 על ויגאן.
בעונת 2006/2007, זכתה מנצ'סטר באליפות פעם נוספת. כמו כן, הגיעה הקבוצה לחצי גמר ליגת האלופות עם ניצחון גדול נגד רומא ברבע גמר ליגת האלופות בתוצאה 7:1 (לאחר שבמשחק הראשון ברומא הפסידה 1:2). בחצי הגמר הודחה מנצ'סטר יונייטד מליגת האלופות על ידי מילאן.
בעונת 2007/2008, זכתה מנצ'סטר באליפות אנגליה בפעם השנייה ברציפות, לאחר ניצחון במחזור האחרון על ויגאן אתלטיק 2:0. היה זה לאחר שצ'לסי תחת הדרכת אברם גרנט הייתה צמודה אליה ערב מחזור הסיום עם 84 נקודות לשתי הקבוצות, אך ניצחון שהשיגה מנצ'סטר חתם את האליפות לטובתה. בגמר ליגת האלופות 2008 נפגשו מנצ'סטר וצ'לסי בשנית במשחק שנערך ב-21 במאי במוסקבה. במשחק, ניצחה לבסוף גם בפעם זו מנצ'סטר יונייטד בהכרעה בבעיטות עונשין, בתוצאה 5:6. בדצמבר 2008 זכתה מנצ'סטר יונייטד באליפות העולם לקבוצות.[7]
בעונת 2008/2009, זכתה הקבוצה פעם נוספת באליפות ובכך השלימה בפעם השנייה בתולדותיה זכייה בשלוש אליפויות רצופות. בעקבות הזכייה היא השתוותה לליברפול בראש דירוג הזכיות באליפויות אנגליה, עם 18 זכיות. באותה עונה, הפסידה מנצ'סטר יונייטד 0:2 לברצלונה בגמר ליגת האלופות שנערך בסטאדיו אולימפיקו שברומא.
בסוף אותה עונה מכרה יונייטד את כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד תמורת סכום שיא באותה תקופה של 94 מיליון אירו. במקומו הביאה את חלוץ ליברפול לשעבר מייקל אואן, וכמו כן את אנטוניו ולנסיה מוויגאן.
שלהי תקופת פרגוסון: 2009–2013עריכה
עונת 2009/2010 הייתה עונה רעה עבור מנצ'סטר, למעט גביע הליגה היא לא זכתה באף תואר, והפסידה את האליפות לצ'לסי.
בניגוד לעונה שעברה, את עונת 2010/2011 פתחה מנצ'סטר טוב, בניצחון 3:1 על צ'לסי בגביע מגן הקהילה בוומבלי, ולמרות יכולת טובה של צ'לסי בפתיחת העונה זכתה מנצ'סטר באליפות ה-19 שלהם ושברה את שיא האליפויות של ליברפול העומד על 18 זכיות בלבד. בנוסף, השדים האדומים גם הגיעו לרבע גמר גביע הליגה, שם הודחו בהפסד חוץ 0:4 מול ווסטהאם יונייטד של אברהם גרנט, ולחצי גמר הגביע האנגלי, שבמשחק זה הודחו באצטדיון ומבלי מול מנצ'סטר סיטי משער של יאיא טורה. בעונה זו הגיעה מנצ'סטר יונייטד לגמר ליגת האלופות בוומבלי, בו הפסידה לברצלונה 1:3.
ב-2011 פרשו מספר כוכבים וסמלים של מנצ'סטר יונייטד: גארי נוויל (שחקן יונייטד במשך יותר מ-19 שנה וקפטן הקבוצה בין השנים 2005–2010), פול סקולס (קשר ותיק ביונייטד) ואדווין ואן דר סאר. את פרישתם כיבדה הקבוצה בין השאר במשחקי הוקרה חגיגיים.
ב-14 בינואר 2012 חזר פול סקולס רשמית מהפרישה ונכנס כמחליף במשחק גביע נגד בולטון.
עונת 2011/2012 הסתיימה באקורד צורם עבור השדים האדומים, לאחר עונה מלאת תהפוכות בצמרת הפרמייר ליג, הגיעו השדים האדומים למחזור הסיום עם אותם מספר נקודות כמו של יריבתה המושבעת מנצ'סטר סיטי, בידיעה שרק ניצחון שלהם על סנדרלנד ומעידה של הסיטי מול ק.פ.ר תזכה אותם באליפות ה-20 בפריימרליג. היונייטד אכן הצליחו לנצח את סנדרלנד בתוצאה 1:0, אך לרוע מזלם הסיטי הצליחו לעשות מהפך של 3:2 מול ק.פ.ר בתוספת הזמן וקטעו את חגיגות האליפות של היונייטד. מעבר לאובדן האליפות לסיטי במחזור הסיום, עונה זו גם תחקק לרעה בקרב זכרונם של האוהדים, עקב הדחתה המביכה של הקבוצה ממפעל ליגת האלופות בשלב הבתים ואי העפלתה לשלב שמינית הגמר מאז שנת 2005.
לצורך חיזוק סגל הקבוצה והחזרת ההגמוניה של העיר מנצ'סטר לצד האדום, ביצעה יונייטד בפתחה של עונת 2012/2013 שתי רכישות עיקריות: שינג'י קגאווה נרכש בסכום של 16 מיליון ליש"ט מבורוסיה דורטמונד ורובין ואן פרסי נרכש בסכום של 24 מיליון פאונד מארסנל.
בעונת 2012/2013 זכתה מנצ'סטר באליפות ה-20 שלה,[8] חמישה מחזורים לסיום העונה. בסיום העונה הודיע פרגוסון על פרישתו מאימון הקבוצה, לאחר 27 שנים מוצלחות במועדון. פרגוסון נפרד ממנצ'סטר יונייטד בגיל 71, לאחר ניצחון של 2:1 על הקבוצה סוונסי סיטי בחגיגת האליפות האחרונה שלו עם המועדון.
לאחר פרישת פרגוסון: 2014 ואילךעריכה
פרישתו של סר אלכס פרגוסון הייתה מכה קשה למנצ'סטר יונייטד, ובשנים שלאחריה לא הצליח המועדון להתאושש והקבוצה הציגה יכולת רעה הן בליגה והן בליגת האלופות.
לאחר פרישתו של פרגוסון, המועדון החתים את מאמנה של אברטון, דייוויד מויס לחוזה של שש שנים. ב-22 באפריל 2014, פוטר מויס מאימון מנצ'סטר יונייטד לאחר עונה לא מוצלחת שכללה כישלונות רבים, ובין היתר גם שבירת שיאים שליליים עם המועדון.[דרושה הבהרה] במקומו מונה עוזרו ראיין גיגס למאמן באופן זמני. ב-19 במאי 2014, הודיעה הנהלת המועדון על מינויו של המאמן ההולנדי לואי ואן חאל כמאמן החדש של המועדון. ואן חאל חתם לשלוש עונות והחל את תפקידו בתחילת עונת 2014/2015, עם תום משחקי מונדיאל 2014. לצדו המשיך ראיין גיגס כעוזר המאמן. ב-28 במאי 2014 נפטר איש העסקים המיליארדר האמריקאי-יהודי מלקולם גלזר(אנ'), ראש משפחת גלזר (אביהם של ג'ואל גלזר(אנ') ואברם גלזר(אנ'), הבעלים ויו"ר הקבוצה הנוכחיים) ובעלי הקבוצה לשעבר.
עם עזיבתו של קפטן הקבוצה נמניה וידיץ', העניק ואן חאל את סרט הקפטן לויין רוני, כשקפטן המשנה הוא מייקל קאריק. את עונת הפרמייר ליג 2014/15 סיימה יונייטד במקום הרביעי בטבלה המוביל אותה למוקדמות ליגת האלופות. לאחר שעברה את שלב זה הגיעה לשלב הבתים של ליגת האלופות וסיימה במקום השלישי בבית, דבר ההוליך את הקבוצה לליגה האירופית. יונייטד הודחה בשלב שמינית הגמר של המפעל כשהפסידה לליברפול.
ב-24 באפריל 2016, לאחר ניצחון על אברטון העפילה יונייטד לגמר הגביע האנגלי. את עונת 2015/16 סיימה יונייטד במקום החמישי בטבלת הפרמייר ליג המוליך לשלב הבתים של הליגה האירופית. ב-21 במאי 2016, בתום הארכה, גברה יונייטד 1:2 על קריסטל פאלאס בגמר הגביע האנגלי וזכתה בתואר בפעם ה-12 שלה. ב-23 במאי 2016, לאחר תוצאות מאכזבות הן בליגה האנגלית והן באירופה פוטר לואי ואן חאל מתפקידו כמאמן מנצ'סטר יונייטד.
ב-27 במאי 2016, מונה ז'וזה מוריניו למאמנה החדש של מנצ'סטר יונייטד לאחר חתימה על חוזה לשלוש שנים בקבוצה. ב-7 באוגוסט זכתה הקבוצה בתואר ראשון תחת מוריניו במגן הקהילה האנגלי לאחר ניצחון 1–2 על האלופה לסטר סיטי. במהלך חלון ההעברות של יולי אוגוסט, בהתאם לבקשותיו של מוריניו, הצליחה הקבוצה להביא שחקנים מהשורה הראשונה על אף שלא שיחקה בליגת האלופות באותה השנה. בין היתר חתמו בקבוצה אריק ביילי מוויאריאל, הנריך מחיתריאן מבורוסיה דורטמונד, זלאטן איברהימוביץ' מפריז סן-ז'רמן, ופול פוגבה מיובנטוס בסכום שיא 110 מיליון יורו. ב-26 בפברואר 2017, זכתה מנצ'סטר יונייטד בגביע הליגה האנגלי לאחר שגברה בגמר 2–3 על סאות'המפטון באצטדיון ומבלי. ב-24 במאי 2017 זכתה יונייטד בגביע הליגה האירופית לעונת 2016/2017, לאחר ניצחון 2–0 במשחק הגמר על אייאקס בפרנדס ארנה שבסטוקהולם.
בתחילת עונת 2018–2019, לאחר פתיחה רעה ששיאה בהפסד ליגה לליברפול והתרחקות נוספת של הקבוצה מצמרת הליגה, פוטר מוריניו ב-18 בדצמבר. למחרת מונה אולה גונאר סולשיאר כמאמן הקבוצה עד לסיום העונה.[9]
במרץ 2019 לאחר הניצחון 1–3 בגומלין שמינית גמר ליגת האלופות מול פריז סן ז'רמן (לאחר הפסד ביתי 0–2), סולשיאר מונה למאמן הקבוע של הקבוצה עד סוף עונת 2021/22. בינואר 2020 יונייטד רכשה את הקשר ההתקפי ברונו פרננדש. בסיום עונת 2019/20 מנצ'סטר יונייטד הודחה בשלב חצי הגמר של הגביע האנגלי לאחר הפסד 1–3 מול צ'לסי. ובליגה יונייטד סיימה במקום ה-3 וזכתה בכרטיס לשלב הבתים של ליגת האלופות.
את עונת 2020/21 יונייטד התחילה ברכש השחקנים: דוני ואן דה בייק, אדיסון קבאני ואלכס טלס. ב-8 בדצמבר 2020 יונייטד הודחה משלב הבתים של ליגת האלופות לאחר הפסד חוץ 2–3 מול רד בול לייפציג. ב-2 בפברואר 2021 רשמה הקבוצה את הניצחון הגבוה ביותר שלה בתולדות הפרמייר ליג, כשהביסה באולד טראפורד 9–0 את סאות'המפטון.[10]
בתחילת עונת 2021/22 יונייטד צירפה לסגל שלה את השחקנים ג'ידון סאנצ'ו ורפאל וראן. ב-31 באוגוסט 2021 חזר כריסטיאנו רונאלדו למועדון כשחתם לשנתיים בקבוצה עם אופציה לעונה נוספת. למרות צירופם, פתחה יונייטד את העונה בצורה לא טובה שכללה תבוסה 0–5 ליריבה המרה ליברפול, ובנובמבר 2021 פוטר סולישאר מתפקידו. עונה זו הייתה הגרועה ביותר בעידן הפרמייר ליג. הקבוצה סיימה במקום השישי בליגה עם 58 נקודות בלבד ועם מאזן שערים 57:57, ולראשונה מאז עונת 1989/1990 הקבוצה מסיימת עם מאזן שערים לא חיובי. לקראת עונת 2022/2023 מונה אריק טן האח ההולנדי למאמן הקבוצה.
יריבויותעריכה
- לידס – היריבות בין לידס ליונייטד החלה בשנת 1455, כאשר עדיין לא שיחקו כדורגל. אותה עת בהיסטוריה של אנגליה אופיינה באלימות קשה ובמלחמות על שטח ושלטון בתוך האי הבריטי. אחת המלחמות הקשות באותה תקופה הייתה מלחמת השושנים, שהייתה מלחמה בין אזור יורקשייר ללנקשייר. במלחמה הזו הערים לידס ומנצ'סטר נלחמו. המלחמה הסתיימה אחרי לא פחות מ-32 שנה. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 האלימות בין שני מחנות האוהדים, לידס ויונייטד, התחילו לגבור.
- מנצ'סטר סיטי – דרבי עירוני. המפגש הראשון בין שתי הקבוצות נערך ב-12 בנובמבר 1901, כאשר ווסט גורטון (הסיטי – לעתיד) אירחה את ניוטון הית' (יונייטד – לעתיד). המשחק הסתיים בתוצאה 0:3 לזכות ההית'ים.
ערך מורחב – הדרבי של מנצ'סטר
- ליברפול – שתי הקבוצות הללו הן המעוטרות ביותר באנגליה. כל עשור ועשור באנגליה משנות החמישים ומעלה, נחשב לעשור "של" יונייטד או "של" ליברפול. מנצ'סטר יונייטד של תינוקות באזבי הייתה השולטת בשנות החמישים והשישים, כאשר בשנות השבעים והשמונים השליטה עברה לליברפול, ויונייטד התחילה להדרדר. ואז, בנובמבר 1986, כאשר אלכס פרגוסון הגיע, הוא הביא שחקנים שגרמו לליברפול לאבד את השליטה בכדורגל האנגלי בתחילת שנות ה-90, ולאחר שפרשו הביא פרגוסון מהנוער שחקנים "אלמונים" שהמשיכו את השושלת וזכו בטרבל האנגלי. פרגוסון תמיד טען שהמטרה שלו כאשר הצטרף ליונייטד הייתה להדיח את ליברפול מהשליטה באנגליה. בעונת 2012/2013 זכה פרגוסון באליפות ה-13 שלו עם יונייטד וה-20 של יונייטד, ובכך שבר את שיא הזכיות של ליברפול.
בספטמבר 2012, לאחר זיכויים של אוהדי ליברפול מאחריות על אסון הילסבורו בו נהרגו 96 אוהדים, קרא סר אלכס פרגוסון לסיום היריבות והעוינות בין מנצ'סטר יונייטד לבין ליברפול: "אנחנו שני מועדונים גדולים, יונייטד וליברפול. אנו צריכים להבין את הבעיות שלנו, רק ככה תשתנה ההתנהגות אחד כלפי השני".
- ערך מורחב – היריבות בין ליברפול לבין מנצ'סטר יונייטד
נותני חסות לקבוצהעריכה
אלה הן החברות נותנות החסות של מנצ'סטר יונייטד לאורך השנים:
- 1982–2000 – שארפ: עסקה זאת שווה כ-500,000 פאונד. שארפ הפכה לחסות הראשונה של הקבוצה והיא גם החסות הארוכה ביותר של הקבוצה.
- 2000–2006 – וודאפון: עסקה זאת הייתה שווה כ-36,000,000 פאונד במשך ארבע שנים. הקבוצה האריכה את מתן החסות בשתי עונות נוספות.
- 2006–2010 – AIG: בתחילת עונת 2006/07 חברת הביטוח AIG החליטה לתת חסות לקבוצה במשך ארבע שנים. עסקה זאת הייתה שווה כ-56,500,000 פאונד.
- 2014-2010 – AON: לאחר שנותנת החסות הקודמת, חברת AIG, החליטה שלא תמשיך לשתף פעולה עם המועדון לאור המשבר הכלכלי העולמי, מנצ'סטר יונייטד עברה לקבל חסות מ-AON, חברת ביטוח אחרת, למשך ארבע שנים. עסקה זו שווה כ-80,000,000 פאונד.
- 2014 – שברולט:[11] החברה החליפה את AON. יונייטד תרוויח מההסכם כ-80 מיליון דולר בשנה, החל מפתיחת עונת 2014/15. מדובר בהסכם החסות הגבוה בתולדות הכדורגל העולמי והספורט בפרט.
סגל הקבוצהעריכה
- נכון ל-5 באוגוסט 2022[12]
|
|
השחקנים המפורסמים בתולדות המועדוןעריכה
בטבלה הימנית מופיעים 21 השחקנים הראשונים מבחינת מספר ההופעות[13] בטבלה השמאלית מופיעים 21 השחקנים הראשונים מבחינת מספר השערים[13]
- כתב מודגש מסמן שחקנים שעדיין פעילים בקבוצה.
- כתב נטוי מסמן שאותו שחקן נמצא בשתי הטבלאות.
- נכון ל-6 ביוני 2018
| להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה" | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שחקנים נוספיםעריכה
אריק קנטונה (חלוץ)
אדווין ואן דר סאר (שוער)
ריו פרדיננד (בלם)- דייוויד בקהאם (קשר ימני)
פטר שמייכל (שוער)- טדי שרינגהאם (חלוץ)
דווייט יורק (חלוץ)- יאפ סטאם (בלם)
- פול פוגבה (קשר)
שחקן השנה ע"ש סר מאט באזביעריכה
- ערך מורחב – שחקן השנה ע"ש סר מאט באזבי
מאמני הקבוצה לאורך השניםעריכה
קפטניםעריכה
- 1878–1882 – לא ידוע
- 1882–1883 – א. תומאס (הקפטן הידוע הראשון)
- 1883–1887 – סם בלאק
- 1887–1891 –
ג'ק פאוול (הקפטן הזר הראשון) - 1892–1891 –
בוב מקפרליין - 892–1893 – ג'ו קאסידי
- 1893–1894– לא ידוע
- 1894–1896 – ג'יימס מקנוט
- 1896–1897 – סיזר ג'נקינס
- 1897–1903 – הארי סטפורד (הקפטן הראשון של מנצ'סטר יונייטד)
- 1903–1904 – ג'ון וילי סאטקליף
- 1904–1905 – ג'ק פדי
- 1905–1913 – צ'ארלי רוברטס
- 1915–1917 –
(דגל אירלנד בשליטת בריטניה) פטריק או'קונל - 1917–1918 – גורג אנדרסון
- 1918–1919 – ג'ק מיו
- 1919–1922 – לאל הילדיץ
- 1922–1928 – פרנק בריסון
- 1929–1929 – ג'ק וילסון
- 1929–1930 – צ'רלי ספנסר
- 1930–1931 – ג'ק סילקוק
- 1931–1932 – ג'ורג' מקלכלן
- 1932 – לואיס פייג'
- 1932–1934– ג'ק סילקוק
- 1934–1935 – ביל מק'קיי
- 1935–1937 – ג'יימס בראון
- 1937–1939 – ג'ורג' ריינולד
- 1939–1940 – ביל מק'קיי
- 1940–1944 – *לא היה כדורגל תחרותי בעקבות מלחמת העולם השנייה
- 1944–1945 – ג'ורג' ריינולד
- 1945–1953 –
ג'וני קארי (הקפטן הראשון מחוץ לבריטניה) - 1953 – סטן פירסון
- 1953–1955 – אלנבי צ'ילטון
- 1955–1958 – רוג'ר ביירן (נפטר בהאסון האווירי של מינכן)
- 1958–1959 – ביל פולקס
- 1959–1960 – דניס ויול
- 1960–1962 – מוריס סטרס
- 1962–1967 – נואל קנטוול (שיתף פעולה יחד עם דניס לאו בשנים 1964–1967)
- 1964–1968 – דניס לאו (שיתף פעולה יחד עם נואל קנטוול בשנים 1964–1967)
- 1968–1973 – בובי צ'רלטון
- 1973–1974 – ג'ורג' גרהאם
- 1974–1975 – וילי מורגן
- 1975–1982 – מרטין באקן
- 1982 – ריי ווילקינס
- 1982–1994 – בריאן רובסון – השחקן ששימש כקפטן לתקופה הארוכה ביותר בתולדות המועדון (שיתף פעולה עם סטיב ברוס בשנים 1992–1994)
- 1992–1995 – סטיב ברוס (שיתף פעולה עם בריאן רובסון בשנים 1992–1994)
- 1996–1997 – אריק קאנטונה (הקפטן הראשון שלא נולד בבריטניה או אירלנד)
- 1997–2005 – רוי קין
- 2005–2011 – גארי נוויל
- 2011–2014 –
נמניה וידיץ' (הקפטן הראשון ממזרח אירופה) - 2014–2017 – ויין רוני
- 2017–2018 – מייקל קאריק
- 2018–2019 –
אנטוניו ולנסיה (הקפטן הראשון שהוא לא אירופי) - 2019–2020 – אשלי יאנג
- 2020–הווה – הארי מגווייר
תאריםעריכה
תארים מקומייםעריכה
- אליפות אנגליה:
- זכייה: 20 (שיא)
- סגנית: 21
- אליפות הליגה השנייה: 2
- 1936, 1975
- גביע ה-FA:
- זכייה: 12
- 1909, 1948, 1963, 1977, 1983, 1985, 1990, 1994, 1996, 1999, 2004, 2016
- סגנית: 8
- 1957, 1958, 1976, 1979, 1995, 2005, 2007, 2018
- זכייה: 12
- גביע הליגה:
- זכייה: 5
- 1992, 2006, 2009, 2010, 2017
- סגנית: 4
- 1983, 1991, 1994, 2003
- זכייה: 5
- מגן הקהילה:
- זכייה: 21 (שיא)
- 1908, 1911, 1952, 1956, 1957, 19651, 19672, 19773, 1983, 19904, 1993, 1994, 1996, 1997, 2003, 2007, 2008, 2010, 2011, 2013, 2016
- 4-1(מחזיקה במשותף)
- סגנית: 10
- סגנית 10: 1948, 1964, 1986, 1990, 1998, 1999, 2000, 2001, 2004, 2009
- זכייה: 21 (שיא)
תארים בינלאומייםעריכה
גביע אירופה לאלופות/ליגת האלופות
- הליגה האירופית: 1
- גביע אירופה למחזיקות גביע: 1 (גביע המחזיקות)
- 1991
- אליפות העולם לקבוצות: 1
- הגביע הבין יבשתי: 1
- 1999
- הסופר קאפ האירופי: 1
- 1991
- סגנית 3: 1999, 2008, 2017
- 1991
- סך הכול: 68 תארים בכל הזמנים
סטטיסטיקה כלליתעריכה
- ניצחונות והפסדים:
- ניצחון 10–0 נגד אנדרלכט, ה-26 בספטמבר 1956.
- שלוש פעמיים מנצ'סטר יונייטד הפסידה בתוצאה 0–7:
- פעם ראשונה נגד בלקברן רוברס, ה-10 באפריל 1926.
- פעם שנייה נגד אסטון וילה, ה-27 בדצמבר 1930.
- פעם שלישית נגד וולבס, ה-26 בדצמבר 1931.
- שיא הבקעות לעונה:
- העברות שחקנים:
- קנייה גדולה: פול פוגבה מיובנטוס. 97,000,000 מיליון יורו שיא העברות בתולדות הכדורגל העולמי[14] וגם הרכש הכי יקר בתולדות הפרמייר ליג, 2016.
- מכירה גדולה: 80,000,000 לירות שטרלינג – כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד, 2009.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מנצ'סטר יונייטד (באנגלית, בספרדית, בצרפתית, בערבית, ביפנית, בשפות סיניות ובקוריאנית)
מנצ'סטר יונייטד, ברשת החברתית פייסבוק
מנצ'סטר יונייטד, ברשת החברתית טוויטר
מנצ'סטר יונייטד, ברשת החברתית אינסטגרם
מנצ'סטר יונייטד, ברשת החברתית טיקטוק
מנצ'סטר יונייטד, חברה ברשת החברתית LinkedIn
מנצ'סטר יונייטד, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- מנצ'סטר יונייטד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שולייםעריכה
- ^ סקר: מנצ'סטר יונייטד היא הקבוצה האהודה בעולם, באתר כלכליסט, 14 באוקטובר 2011
- ^ Soccer Team Valuations: #1 Manchester United
- ^ שרון בורנשטיין, מהפך: ריאל מדריד הקבוצה היקרה בעולם - שווה 3.3 מיליארד ד', באתר גלובס, 18 באפריל 2013
- ^ Glazer gets 98% of Man Utd shares, באתר ה-BBC, 28 ביוני 2005
- ^ בעיטת פתיחה מאכזבת של מנצ'סטר יונייטד בוול סטריט, באתר TheMarker, 10 באוגוסט 2012
- ^ FA Cup Final 1948, באתר www.fa-cupfinals.co.uk (באנגלית)
- ^ nrg מעריב, מנצ'סטר יונייטד זכתה בגביע העולם לקבוצות, באתר nrg, 21 בדצמבר 2008
- ^ ynet ספורט, בפעם ה-20, יונייטד אלופה אחרי 0:3 על וילה, באתר ynet, 22 באפריל 2013
- ^ מנצ'סטר יונייטד הודיעה: אולה גונאר סולשיאר מונה למאמן עד סוף העונה, באתר וואלה!, 19 בדצמבר 2018
- ^ מערכת ONE, סיום: מנצ'סטר יונייטד - סאות'המפטון 0:9, באתר ONE, 3 בפברואר 2021
- ^ שברולט היא הספונסרית הראשית של מנצ'סטר יונייטד החל מ-2014, באתר גלובס, 30 ביולי 2012
- ^ סגל המועדון באתר הרשמי
- ^ 1 2 Legends Player Profiles. Manutd.com
- ^ Paul Pogba: Manchester United re-sign France midfielder for world-record £89m. BBC. August 9, 2016