מלוכיה
מַלּוּכְיָה (שם מדעי: Corchorus) היא סוג של עשב או שיח הכולל כ-77 מינים[1]. הסוג מלוכיה משויך למשפחת החלמיתיים, בעבר הוא שויך למִשְׁפַּחַת הַטִּילְיָתִיִּים (Tiliaceae)[2]. מלוכיה צומחת באקלימים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם כולל אמריקה הדרומית, אמריקה המרכזית, אמריקה הצפונית, אסיה, אפריקה הטרופית, אוסטרליה ואיי האוקיינוס השקט, בנוסף שני מינים צומחים בר בישראל, האחד מלוכיה נאכלת והשנייה מלוכיה משולשת. ובנוסף גדל בארץ צמח תרבות, שמוצאו מהודו ומשמש שם כצמח סיבים - מלוכיית ההלקטים (Corchorus capsularis)[3].
 מלוכיה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | חלמיתאים |
| משפחה: | חלמיתיים |
| סוג: | מלוכיה |
| מינים | |
|
ישנם 40-70 מינים, ביניהם: מלוכיה משולשת | |
| שם מדעי | |
 Corchorusליניאוס, 1753 | |
נראה כי מקור שמה העברי של המלוכיה מהמילה הערבית "מלוח'י" (ملوخي). ביוונית עתיקה נקרא הצמח מוֹלוֹכֶה ושמו המדעי הוא Corchorus שפירושו "רירי", שכן חלקי הצמח עשירים בריר הניכר בעת בישולו. המלוכיה מכונה בשמות נוספים בהקשרים שונים, כגון "יוטה", המתאר את הבד הנארג מסיבי הצמח, או "מלוח'יה", המתאר מאכל המורכב מעלי הצמח. לצמח שמות וכינויים נוספים ברחבי העולם, אחד מהם הוא "חוביזת היהודים" (או "חלמית היהודים", מאנגלית: Jew's Mallow).
לצמח, שעל פי רוב הוא חד-שנתי, גבעולים פשוטים היכולים להגיע לגובה של שניים עד ארבעה מטרים. עליו ארוכי פטוטרת, מסורגים ומשוננים, אורכם חמישה עד חמישה עשר סנטימטרים. לצמח פרחים קטנים וצהובים עם חמישה עלי כותרת ופירות דמויי תרמיל הנפתחים ל־3-6 קשוות.
שימושים
עריכהצמחים מסוג מלוכיה מהווים את המקור הצמחי השני בחשיבותו ובהיקפו אחרי כותנה לייצור סיבים בעולם. באזור הדלתה של הגאנגס מעובדים כ־85 אחוזים מהיוטה בעולם. המדינות הודו, בנגלדש וסין הן המפיקות העיקריות של סיב היוטה, והודו היא גם הצרכנית הגדולה בעולם למוצרי יוטה (בעיקר כחומר אריזה).
שימוש נוסף בצמח נעשה בחלקיו האכילים. מלוכיה ובעיקר מָלוּכְיָה נֶאֱכֶלֶת משמשת כמזון פופולרי במיוחד במצרים (ויש שיאמרו כי המלוח'יה היא המאכל הלאומי של מצרים), וכן בישראל ובשטחים (במטבח הפלסטיני ובמטבחים של יהודים יוצאי מספר ארצות מזרח-תיכוניות), לבנון, סוריה, ירדן וקפריסין. המין Corchorus capsularis משמש למאכל ביפן, בסין ובפיליפינים.
עלי הצמח משמשים להתקנת מרק בעל מרקם רירי, זרעיו טובים לתיבול, ומעליו המיובשים מכינים תה צמחים.
לקריאה נוספת
עריכה- נסים קריספיל, ילקוט הצמחים, יערה, עמ' 660-667, 1988
- מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה שנייה מורחבת, עם עובד, עמ' 299, 1988
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Corchorus L., World Flora Online, 2022
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ.אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוד, 1998
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998