ממלכת קויה

ממלכה אינדיאנית בצפון אגם טיטיקקה שבהרי האנדים, שנכבשה על ידי האינקה

ממלכת קויהספרדית: Reino colla) הוקמה באגן הצפון-מערבי של אגם טיטיקקה, אחת מממלכות איימרה (אנ') שכבשה חלק מרמת קויאו לאחר נפילת טיוואנאקו.[1] באמצע המאה ה-15 החזיקו בני עם הקויה בשטח עצום, מהגדולים בממלכות איימרה. באותה תקופה הם נכבשו על ידי פאצ'אקוטי הסאפה אינקה (הקיסר) של אימפריית האינקה יחד עם ישויות פוליטיות אחרות באזור.

ממלכת קויה
ממשל
משטר מונרכיה אבסולוטית
שפה נפוצה

קצ'ואה

איימרה
עיר בירה

האטונקוייה

אסנגארו
גאוגרפיה
יבשת אמריקה הדרומית
היסטוריה
הקמה  
תאריך 1150
פירוק כיבוש על ידי אימפריית האינקה
תאריך 1463
ישות קודמת אימפריית טיוואנאקו
ישות יורשת אימפריית האינקה
שונות
Reinos Aymaras.jpg
אזור תרבות קוייה, בצפון אגן טיטיקקה, יחד עם יישויות אחרות של האלטיפלאנו.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אימפריית האינקה כינתה את האזור שדרומית לקוסקו הבירה בשם קויאסויו (Qullasuyo) כלומר "אזור קויה", כיוון שכך כינו האינקה את כל ממלכות האיימרה שהיו בעלות קשרים תרבותיים חזקים ביניהן. שכן ממלכת קויה הייתה עבורם המשמעותית מכולן. עם הכיבושים הנוספים של האינקה שהגיעו עד לצ'ילה וארגנטינה של ימינו, היה אזור זה גדול בהרבה משטחן המקורי של ממלכות האיימרה.

ארגוןעריכה

הקויה אורגנו בשני אזורים (קצ'ואה ואיימרה: "סויו"): אורקוסויו (Urcosuyu, אורקו (Urco): זכר, אש) ואומאסויו (Umasuyu, אומה (Uma): נקבה, מים).

בירתם הייתה "אטונקויה" (Hatunqulla), כלומר "קויה, הגדול" שנמצאת 34 ק"מ צפונית לפונו (אנ') באורקוסויו ונשלטה על ידי שושלת הסאפאנס (Zapanas). בירת אומאסויו הייתה אסנגרו (Azangaro), שהייתה תלויה באטונקויה. צורת ממשל זו המבוססת על דואליות הייתה אופיינית לחברות האנדיות המרכזיות, שבהן שני החלקים היו משלימים, אך האחד עדיין שלט על השני. האינקה למשל חילקו את האימפריה והחברה שלהם לאנן (Hanan, קצ'ואה: עליון) ואורין (Hurin, קצ'ואה: תחתון).

בנוסף לקויה של אומאסויו היה בשטחה של ממלכת קויה גם האי איסלה דל סול ("אי השמש"). המיסיונר הספרדי ברנבה קובו (אנ') כתב: "האי טיטיקקה... היה מאוכלס בעבר בקויאס האינדיאנים, אותה מדינה של ילידי קופקבנה". הנזיר האוגוסטיני אלונסו ראמוס גבילן (Alonso Ramos Gavilan) ציין: "לקויה של טיטיקקה היו המזבח והמקדש המפורסם הזה, היה ואקה מהקויה פוקינה (puquina qollas) והאורקויה".

בתחומם של הקויה היו שלוש קבוצות אתניות: איימרה, פוקינה (אנ') ואורו (חלק מהאורו דיברו פוקינה והאחרים בשפת אורו (אנ'). פליפה גואמן פומה דה איילה הבחין בבירור בין הקבוצות האתניות הללו וזיהה אותן כ"קויה" (איימרה), כ"פוקינה קויה" (פוקינה) וכ"אורו קויה" (בני האורו).

שלטון האינקהעריכה

כעשר שנים לאחר הכתרתו, החל פאצ'אקוטי במערכה הצבאית המתפשט שלו לרמת קויאו, ושלח קבוצת חיילים בפיקודו של אפו קונדה מאיטה לעבר הגבול עם ממלכת קויה, שם פגש בכוח הלוחמים שבראשה צ'וצ'י קאפאק (Chuchi Capac), הידוע גם בשם קויה קאפאק (Qulla Capac). פאצ'אקוטי הצטרף לכוחות החלוץ, ונכנס עם צבאו לשטח האויב עד שהגיע למוצא הנהר וילקנוטה.

קויה קאפאק, שהיה מודע לחדירת האינקה לשטחו, קיבץ את צבאו בעיירה אייאווירי (Ayaviri) כשהוא ממתין לאינקה. כשהגיע לעיירה זו, הבין פאצא'קוטי שלא תהיה כניעה בלא מלחמה ועקב כך התפתח קרב ארוך. כשהקרב התארך, מחשש שיובס, נסוג צבא הקויה לפוקרה (Pucara), מבצר באנדים, והאינקה רדפו אחריהם לשם. בפוקרה נערך הקרב השני, שבו לא רק שהאינקה ניצחו, אלא הם גם הצליחו לקחת בשבי את קויה קאפאק ולהוציאו להורג. לאחר שהבטיח את הניצחון, הגיע פאצ'אקוטי לאטונקויה, בירת הממלכה המובסת, ונשאר בה עד שכל נציגי הערים הכפופות לקויה הגיעו על מנת להישבע אמונים לשליט החדש.

ב-1473, בתקופת שלטונו של קיסר האינקה טופאק אינקה יופאנקי (1471-1493), דיכאה אימפריית האינקה מרד של הקויה ושכניהם הדרומיים, הלופאקה.[2]

ב-1538, יצאו הלופאקה והקויה למלחמה ביניהם. הקויה פנו לעזרה מהספרדים בקוסקו וארננדו פיסארו (אנ') הוביל צבא דרומה והביסו את הלופאקה בקצה הדרומי של אגם טיטיקקה בו זורם נהר הדסגואדרו מהאגם. בתחילת הקרב הייתה ידם של הספרדים על התחתונה לזמן מה, ופיסארו כמעט טבע בניסיון לחצות את הנהר, אך ניצל על ידי פאויו אינקה (אנ'), קיסר האינקה שהוצב על כס השלטון על ידי הספרדים.

הערות שולייםעריכה