טיוואנאקו

טיוואנאקו (Tiahuanaco או Tiwanaku) הוא אתר ארכאולוגי חשוב במערב בוליביה, שבדרום אמריקה. העיר שימשה בתקופה הפרה־קולומביאנית, במהלך מרבית האלף הראשון לספירה, בתור בירתה של מעצמה אזורית בלתי ידועה שקדמה לאינקה.

טיוואנאקו

שער השמש בטיוואנאקו
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 3, 4
מיקום
מדינה
קואורדינטות	16°33′17″S 68°40′24″W

מקדש קאלאסאסיה

המונולית "פונסה"

מיקום ושם האתר

חורבות העיר העתיקה נמצאות בגובה 3,845 מ' באזור הרמה הגבוהה המכונה "אלטיפלנו", 15 ק"מ דרומית לאגם טיטיקקה ו־72 ק"מ מערבית ללה פאס בירת בוליביה.

לא ידוע בוודאות מאין לקוח שמה של טיוואנאקו, משום שלא נמצאה שום עדות לקיום כתב כלשהו אצל בוני האתר. על פי גרסה אחת, מדובר בשם שנתנו למקום בני האינקה, שהקימו את האימפריה שלהם על חורבות התרבות שבנתה את האתר. אם אמנם כך, אזי פירוש השם בשפת האינקה הוא "מקום החיות". יש גם שסוברים כי מדובר בשיבוש השם taypiqala (אבן במרכז), כפי שהמקום נקרא באיימרה, שפת העם הילידי המתגורר באזור, שהם אולי צאצאי בוני האתר, אשר האמינו כי המקום נמצא במרכז העולם.

היסטוריה

טיוואנאקו התגלתה למערב לראשונה ב־1549. קונקיסטאדור ספרדי בשם פדרו סייסה דה לאון גילה שרידים שלה במקרה, כשחיפש אחרי בירת ממלכת האינקה.

על פי הידוע בימינו, החלה העיר להתפתח ככפר קטן, בערך בין 1200 לפנה"ס ל־1500 לפנה"ס. עם זאת, טוען הארכאולוג האוסטרי ארתור פוזננסקי בספרו "Tihuanacu, the Cradle of American Man" (ארבעה חלקים: שני הראשונים יצאו לאור ב־1945, שנה לפני מותו ואילו שני החלקים האחרונים יצאו רק ב־1957), שזמן הקמתה מוקדם בהרבה. על פי פוזננסקי, טיוואנאקו הוקמה בשנת 15,000 לפני הספירה.

תושבי המקום התפרנסו תחילה מחקלאות בעל וגידול תפוחי אדמה ודגנים. באזורים מוגנים יותר הם גידלו גם אפרסק. המקום התרחב לעיר גדולה בין המאה ה־3 והמאה ה־5 בזכות היכולת לעבד נחושת. החברה הייתה למעמדית, הופיע מעמד של בעלי מלאכה, והתושבים החלו לבנות מערכות השקיה ולעסוק בחקלאות שלחין. בסביבות שנת 550 הייתה העיר לבירת מעצמה אזורית בדרום הרי האנדים, והחלו נבנים בה בתים מונומנטאליים. בנוסף החלו מוקמים סביבה שדות מוגבהים שביניהם תעלות השקיה, ואלה השתרעו על שטח כולל של כ־65 קמ"ר. העיר חוברה בדרכים אל היישובים השכנים, ונעשה שימוש בלאמות, כבהמות משא לשינוע סחורות.

בשיא פריחתה, במאה ה־8, השתרעה העיר על פני 6 קמ"ר וכללה פירמידות, מקדשים, חצרות שקועות ואזורי מגורים עירוניים. התגוררו בה בין 70,000 ל־125,000 תושבים, ובתחום השפעתה קמו ערים בנות ומושבות. בחלק מהתקופה, האימפריה שטיוואנאקו הייתה בירתה, התקיימה במקביל לאימפריית הווארי, שהחלה כמושבה של טיוואנאקו, ואשר שלטה על האזור שבו שוכנת פרו של ימינו.

נטישת העיר

טיוואנאקו ננטשה בערך בשנת 1000. הסיבה לנטישה אינה ידועה, אך רוב החוקרים סבורים כי גרמו לכך שנות בצורת אחדות. הבצורת גרמה לאגם טיטיקקה, שהיה אז גדול יותר, להתכווץ ולהתרחק מהעיר.

מאז נטישת טיוואנאקו, הסגנון האמנותי הייחודי לה נעלם. סגנון זה כלל יכולת בניין מרשימה. המבנים נבנו מאבנים שחוברו ללא טיח. האבנים נחצבו, סותתו, קושטו והותאמו יחד ברמת דיוק ששום תרבות דרום אמריקאית אחרת, כולל האינקה, לא השתוותה אליה. התושבים הצטיינו גם בקרמיקה. כלי החרס הצבועים של טיוואנאקו הם בין ההישגים הגדולים ביותר שאליהם הגיעה מי מהתרבויות הפרה קולומביאניות בדרום אמריקה.

הכפר המודרני הנושא את שם האתר הוקם לאחר הכיבוש הספרדי, וחלק ניכר מחומרי הבנייה ששימשו בהקמתו נלקחו מהאתר הארכאולוגי. חלקים מהכפר אף מכסים את האתר. הכנסייה נבנתה בין 1580 ל־1612 והיא מן העתיקות בסביבה. משני צידי הכניסה אליה ניצבים מונוליתים ענקיים לצד פסלי פטרוס ופאולוס הקדושים.

רוב המבנים באתר העתיק לא נשתמרו היטב, בהיותו יעד לביזה ולחפירות שבוצעו על ידי חובבנים במטרה לאתר חפצי ערך, במהלך כל התקופה, החל מנטישת העיר ועד המאה ה־20.

בשנת 2000 הוכרז האתר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

האתר

• שער השמש – השער במשקל 10 טון הוא מונוליתי, כלומר חצוב מאבן אחת (מסוג אנדזיט), אך שבור במרכזו. החלק העליון מקושט בגילופים מורכבים הכוללים, דמויות אדם, נשרים וסמלים. במרכז השער מגולפת דמות "אל השמש" – ויראקוצ'ה, כשקרני אור בוקעות מפניו לכל הכיוונים. שער השמש עומד כיום בפינה הצפון מערבית של מקדש "קאלאסאסיה" (Kalasasaya).
• מקדש "קאלאסאסיה" (Kalasasaya – "מקום האבנים האנכיות"), בנוי כמבצר מוקף חומה שממנה מבצבצים עמודים בגובה 4 מ', כל אחד מהם מגולף בדמויות אנוש. אורכו 128 מטר ורוחבו 126 מטר, ולפי מיקומו סוברים החוקרים כי שימש כמצפה. הכניסה אל המבנה היא באמצעות שבע מדרגות בצידו המזרחי, וכאמור, בפינתו הצפון מערבית נמצא שער השמש. בפינתו הדרום מערבית של המקדש ניצב פסל האליל "פונסה" (ראו תמונה).
• הפוטוני (Putuni) צמוד אל "מקדש קאלאסאסיה", ומכונה גם מקדש הסרקופגים. הוא מוקף בחומות אבן ורצפותיו היו מכוסות בעבר בפיסות אבן.
• "אקפנה" (Akapana) היא פירמידת המדרגות הגדולה ביותר באתר, ובבסיסה היא משתרעת לאורך 194.40 מטר ולרוחב 194 מטר. במקור היו בה שבע טראסות עשויות אבן כחולה והיא נישאה לגובה של יותר מ־18 מטר. בראשה הייתה קבועה רחבה שקועה שכל אחת מצלעותיה הייתה באורך 50 מטר, ולצידה הוקם מקדש. האקפאנה הייתה מוקפת במערכת תעלות ניקוז.
• קנטאט הליטה (Kantat Hallita) הוא מבנה באורך 25 מטר וברוחב 14 מטר, המוקף בקירות אבן מצופים באדמה. אחת האבנים מעוטרת בדמויות מיתולוגיות, חלקן היו עשויות בעבר מזהב.
• קירות המקדש התת־קרקעי בחלקו שממדיו הם 26 על 28.47 מטר, עשויים מ־48 עמודים מאבן חול אדומה. ראשי אבן חרוטים על קירותיו ומסמלים את המנהג להציג לראווה את ראשיהם של אויבים.
• פומה פונקו - באתר ממוקמים מספר מבנים

לקריאה נוספת

• Brian M. Fagan, The Seventy Great Mysteries of the Ancient World: Unlocking the Secrets of Past Civilizations, Thames & Hudson, 2001
• Alan L. Kolata, The Tiwanaku: Portrait of an Andean Civilization, Wiley-Blackwell, 1993

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טיוואנאקו בוויקישיתוף

• מראה פנורמי של קאלאסאסיה
• תמונות ומידע על המקום
• Bolivia - Tiwanaku
• טיוואנאקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טיוואנאקו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)