איסלה דל סול

אי באגם טיטיקקה בשטח בוליביה שהיה אתר עלייה לרגל בתקופת האינקה.

איסלה דל סולספרדית: Isla del Sol, מילולית "אי השמש") הוא אי בחלקו הדרומי של אגם טיטיקקה, השייך מנהלית למחוז לה פאס בבוליביה. מבחינה גאוגרפית, פני השטח קשים. זהו אי הררי, סלעי עם עצי אקליפטוס רבים. אין כלי רכב או כבישים סלולים באי. באי יש כמה יישובים ובהם מתגוררים כ-800 משפחות. היישובים הגדולים ביותר הם יומאני (Yumani) וצ'יאפמפה (Challapampa). כלכלת האי מתבססת בעיקר על הכנסות מתיירות, אך התושבים מתפרנסים גם מחקלאות ודיג.

איסלה דל סול
Isla del Sol
תמונת נוף של האי
תמונת נוף של האי
נתונים גאוגרפיים
מיקום אגם טיטיקקה
קואורדינטות 16°01′14″S 69°10′35″W / 16.020556°S 69.176389°W / -16.020556; -69.176389
שטח 14.3 קמ"ר
אורך 9.6 קילומטר
רוחב 4.6 קילומטר
גובה מרבי 4,075 מטר
נתונים מדיניים
מדינה בוליביהבוליביה בוליביה
אוכלוסייה 1,984 (2001)
עיר ראשית Challapampa עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שרטוט של טמפלו דל סול על איסלה דל סול
מדרגות אינקה ביומאני, איסלה דל סול
מעיין אינקה באיסלה דל סול

יש יותר מ-80 אתרים ארכאולוגיים באי. רובם מתוארכים לתקופת האינקה בסביבות המאה ה-15 לספירה. ארכאולוגים גילו עדויות לכך שאנשים חיו על האי עוד באלף השלישי לפני הספירה. גבעות רבות באי מכילות טרסות, המאפשרות חקלאות בשטח תלול וסלעי. בין החורבות באי ניתן למצוא את טיטי קאלה (Titi Qala באיימרה: "טיטי" הוא חתול האנדים או גם עופרת, או בצבע עופרת, ו"קאלה" היא אבן, כלומר "אבן חתול הרים" או "אבן עופרת", מאויתת גם Titikala), מבנה דמוי מבוך הנקרא צ'ינקאנה (Chinkana), קאסה פאטה (Q'asa Pata) ופייקוקייאנה (Pillkukayna). בדת האינקה האמינו כי אל השמש נולד כאן.

אטימולוגיהעריכה

השם באיימרה לאי הוא "טיטיקקה" (Titi'kaka). המשמעות המקורית של מילה זו אינה ידועה. כמה בלשנים וארכאולוגים מאמינים שהשם הוא שיבוש של טיטי (חתול הר האנדים; עופרת, בצבע עופרת) וקאלה (סלע). במילון איימרה-ספרדית משנת 1612 של לודוביקו ברטוניו (אנ'), הביטוי Tahksi kala מתורגם כ"piedra fundamental" או "אבן יסוד", שאולי מרמז לסיפור המקור של האינקה שהשמש והירח נולדו באגם.[1]

היסטוריהעריכה

המיסיונר הספרדי ברנבה קובו (אנ') תיעד שתי גרסאות של המיתוס על בריאת האינקה שהתרחש בחלקו הצפוני של האי הזה. אומרים שמאנקו קאפאק, האינקה הראשון הגיח מצלע בולט במחשוף אבן חול גדול המכונה טיטי קאלה. מאנקו קאפאק הוא בנו של אינטי האל המזוהה עם השמש. בגרסה אחת של המיתוס, האנשים הקדומים של המחוז היו ללא אור בשמים במשך ימים רבים ונבהלו מהחושך. לבסוף, האנשים ראו את השמש מגיחה מהצוק והאמינו שזה מקום משכנה של השמש. בגרסה אחרת שסיפר קובו, אחרים האמינו שהצוק הוקדש לשמש מכיוון שהיא התחבאה מתחת לצלע ההר במהלך מבול גדול. איסלה דל סול הייתה המקום הראשון שנחשף לאחר שמי השיטפון החלו לסגת והשמש הגיחה מטיטי קאלה כדי להאיר שוב את השמים. מקדש נבנה בסלע זה ולאחר מכן הורחב על ידי קיסר האינקה העשירי טופאק אינקה יופאנקי. הוא בנה מנזר לממאקונות (נשים נבחרות) וטמפו (פונדק) לביקור עולי רגל.

ארכאולוגיהעריכה

חפירות באתר הארכאולוגי של צ'ושו קויו (Ch'uxu Qullu), הממוקם על פסגה קטנה מעל מפרץ צ'איה (Challa), הובילו לשחזור של שרידים קדם-קרמיים ארכאיים שתוארכו בפחמן-14 לשנת 2200 לפני הספירה לערך.[2] שמונה שבבי אובסידיאן נמצאו במקום, ואנליזה בשיטת Neutron activation analysis (אנ') של שלושה מהשבבים גילה שכולם ממקור האובסידיאן שנמצא בקניון דל קולקה, ליד ארקיפה בפרו. נוכחות של סוג אובסידיאן זה היא עדות ברורה לכך שתושבי האי השתתפו ברשת רחבה יותר של סחר חליפין.

אובסידיאן מאותו סוג התגלה גם באתר ארכאולוגי סמוך, ג'יסקה אירו מוקו (אנ'), הממוקם בשטח פרו. ממצאים אלו מצביעים על המשכיות תרבותית בין שני האתרים הללו באותה מסגרת זמן קדם-קרמית.

מחקרים גאולוגייםעריכה

לפי מודל בתימטרי (אנ') אחד,[3] אין דרך בין החוף לאי השמש שאינה עוברת על פני אזורים שבהם קרקעית האגם מגיעה לעומק של 200 מטרים או יותר. מחקרי פלאוקלימטולוגיה מצביעים על כך שבסביבות 3100 לפנה"ס, היה מפלס אגם טיטיקקה נמוך ב-85 מטרים מהתנאים המודרניים, והגיע לרמות מודרניות בערך בשנת 2000 לפנה"ס.[4][5][6] לפיכך, בשנת 2200 לפני הספירה היה כנראה מפלס האגם נמוך מהיום, אך עדיין גבוה מספיק כדי שהאי יופרד על ידי מים מהיבשת. לפיכך, נתונים מצ'ושו קויו מצביעים על כך שתרבויות גדת האגם השתמשו בטכנולוגיית כלי שיט מפותחים היטב במהלך התקופה הארכאית.[2]

היסטוריה של התיישבותעריכה

האי היה מיושב ברציפות מלפחות 2200 לפני הספירה ועד היום. יש התיישבות משמעותית בתקופת שלב העיצוב המוקדם [א] (1800–1100 לפנה"ס), תקופת שלב העיצוב התיכון (1100–500 לפנה"ס) ותקופת שלב העיצוב העליון (500 לפנה"ס – 500 לספירה).

כלי החרס המתועדים הקדומים ביותר באי מתוארכים בין 1426 ל-1316 לפני הספירה.[2]

ההתיישבות משמעותית ביותר היא של תרבות טיוואנאקו באי. האתר של "צ'וקריפופאטה" (Chucaripupata) היה אתר טקסים מרכזי של טיוואנאקו שנמצא מעל הטיטי קאלה, שהתפרסם בגלל האינקה.

כל האתרים הללו ממוקמים בצד המערבי של האי. אתר "צ'וקריפופאטה" נמצא רק כמה מאות מטרים מטיטי קאלה, ומיד מעליהם נמצא מחשוף סלע המכונה "מורוקטה" (Murokata). לכן ייתכן ש""מורוקטה"" היה "הסלע הקדוש" של תרבות טיוואנאקו.

העדויות הארכאולוגיות מצביעות על כך שלא היה שימוש במורוקטה או בטיטי קאלה במהלך תקופת הביניים המאוחרת (בערך 1000–1450 לספירה). עם כיבוש אזור טיטיקקה הדרומי על ידי האינקה הוסב אזור טיטי קאלה לאחד מיעדי העלייה לרגל החשובים ביותר במדינת האינקה, שווה ערך לאורקל המפורסם בפצ'אקמק על החוף שמדרום ללימה.

חקירות ארכאולוגיות תת-מימיות שנערכו מחוץ לאי בשנים 1989–92 הובילו לגילוי חפצים גם של האינקה וגם של טיאוואנקו. אלו מוצגים כעת במוזיאון באתר בצ'יאפמפה.

אקליםעריכה

אקלים באיסלה דל סול
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 14.4 14.4 14.6 14.4 14.3 13.7 13.4 13.9 14.5 15.0 15.2 15.1 14.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 4.4 4.5 4.5 4.4 3.6 2.7 2.5 3.0 3.5 4.1 4.4 4.5 3.9
משקעים ממוצעים (מ"מ) 164.1 117.5 97.1 44.5 11.5 11.2 5.5 24.0 28.4 38.2 51.7 96.6 641.2

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא איסלה דל סול בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ התקופה הקדם-קלאסית או שלב העיצוב (Formative stage) הוא השם המקובל לאחת מחמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה על פי החלוקה של ויילי ופיליפס בספרם "שיטה ותאוריה בארכאולוגיה אמריקאית" מ-1958.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Stanish, Charles 2003, Ancient Titicaca. University of California Press
  2. ^ 1 2 3 Stanish, Charles; Burger, Richard L.; Cipolla, Lisa M.; Glascock, Michael D.; Quelima, Esteban (בדצמבר 2002). "Evidence for Early Long-Distance Obsidian Exchange and Watercraft Use from the Southern Lake Titicaca Basin of Bolivia and Peru". Latin American Antiquity. 13 (4): 444–54. doi:10.2307/972225. JSTOR 972225. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ Ybert, Jean-Pierre (2012). "Ancient lake environments as deduced from pollen analysis". In Dejoux, C. (ed.). Lake Titicaca: A Synthesis of Limnological Knowledge. pp. 49–62. ISBN 978-94-011-2406-5.
  4. ^ Cross, Scott L.; Baker, Paul A.; Seltzer, Geoffrey O.; Fritz, Sherilyn C.; Dunbar, Robert B. (2001). "Late Quaternary Climate and Hydrology of Tropical South America Inferred from an Isotopic and Chemical Model of Lake Titicaca, Bolivia and Peru". Quaternary Research. 56 (1): 1–9. Bibcode:2001QuRes..56....1C. doi:10.1006/qres.2001.2244.
  5. ^ Baker, Paul A.; Rigsby, Catherine A.; Seltzer, Geoffrey O.; Fritz, Sherilyn C.; Lowenstein, Tim K.; Bacher, Niklas P.; Veliz, Carlos (2001). "Tropical climate changes at millennial and orbital timescales on the Bolivian Altiplano". Nature. 409 (6821): 698–701. doi:10.1038/35055524. PMID 11217855.
  6. ^ Baker, P. A.; Seltzer, Geoffrey O.; Fritz, Sherilyn C; Dunbar, Robert B.; Grove, Matthew J.; Tapia, Pedro M.; Cross, Scott L.; Rowe, Harold D.; Broda, James P. (2001). "The History of South American Tropical Precipitation for the Past 25,000 Years". Science. 291 (5504): 640–3. Bibcode:2001Sci...291..640B. doi:10.1126/science.291.5504.640. PMID 11158674.