מנולו קלארס
מנואל "מנולו" קלארס גרסיה (בספרדית: Manuel "Manolo" Clares García; נולד ב-23 בפברואר 1948 במדריד שבספרד) הוא כדורגלן עבר ספרדי ששיחק כחלוץ במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. קלארס נודע בשל תקופתו בברצלונה, ובנוסף לכך שיחק גם בקאסטיון ובראיו ואיקאנו. קלארס ערך הופעה אחת במדי נבחרת ספרד.
 | |||||||||||||||||||||
| מידע אישי | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה |
23 בפברואר 1948 (בן 76) מדריד, ספרד  | ||||||||||||||||||||
| שם מלא | מנואל קלארס גרסיה | ||||||||||||||||||||
| גובה | 1.77 מטר | ||||||||||||||||||||
| עמדה |
חלוץ | ||||||||||||||||||||
| מועדוני נוער | |||||||||||||||||||||
| אתלטיקו מדריד | |||||||||||||||||||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| נבחרת לאומית כשחקן | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||
קריירה עריכה
תחילת הקריירה עריכה
קלארס שיחק בצעירותו במחלקת הנוער של אתלטיקו מדריד שמעיר הולדתו. הוא עזב אותה עוד לפני שהגיע לקבוצה הבוגרת של המועדון ועבר לחטאפה דפורטיבו, קבוצה קטנה מפרוורי העיר מדריד. מאוחר יותר הצטרף לגאנדיה והוא שיחק עמה בליגה השלישית. בתחילת 1971 עבר לקאסטיון ששיחקה בליגה השנייה, וכבר בהופעת הבכורה שלו בקבוצה הבקיע שער. עד סוף העונה שיחק בכל משחקיה בליגה והבקיע שער נוסף. בעונת 1971/1972 עזר לקאסטיון להעפיל לליגה הבכירה בספרד מהמקום השני בליגה, בכך שהבקיע 13 שערים ב-36 הופעות.
בעונת 1972/1973 הוביל קלארס את קאסטיון לעונה הטובה ביותר בהיסטוריה שלה. הוא היה המבקיע הראשי בקבוצה, עם 11 שערים ב-30 משחקים, והוא עזר לה להגיע למקום ה-5 בליגה וכן לגמר הגביע הספרדי, שם הפסידה קאסטיון 0–2 לאתלטיק בילבאו. ריאל מדריד וברצלונה התעניינו בשירותיו של קלארס, ולמרות התקדמות במשא ומתן עם ברצלונה על העברתו, בלם מאמן קאסטיון לוסיאן מולר את המהלך. בשל יכולתו הטובה זומן לנבחרת ספרד והוא ערך את הופעתו היחידה במדיה, במשחק ידידות עם טורקיה ב-17 באוקטובר 1973.[1] גם בעונת 1973/1974, בה השתתף בכל מחזורי הליגה למעט הראשון, הבקיע 11 שערי ליגה. אולם קאסטיון הציגה יכולת דלה מאוד וירדה חזרה לליגה השנייה מהמקום ה-16, וזאת על אף שהייתה במקום ה-13 ערב המחזור האחרון של העונה.
ברצלונה עריכה
לאחר שהסתיימה הליגה, החלו משחקי הגביע הספרדי, בו הורשו לשחק רק שחקנים ספרדיים. ברצלונה, בה שיחק יוהאן קרויף ההולנדי, חיפשה לו מחליף, ולכן היא צירפה את קלארס במאי 1974.[2] הוא ערך את הבכורה במדיה ב-26 במאי, בשמינית גמר הטורניר נגד ריאל אוביידו, והוא הבקיע אחד משערי קבוצתו שניצחה 3-2.[3] בשישה משחקים בטורניר כבש 5 שערים ועזר לקבוצתו להגיע לגמר הגביע, שם הובסה על ידי ריאל מדריד בתוצאה 0–4. הרמה הטכנית הנמוכה שהציג במדי ברצלונה גררה ביקורת מצד התקשורת, אך למרות זאת הוא הצליח להבקיע בתדירות גבוהה יחסית.[4] כבר במשחקו הראשון בליגה במדי ברצלונה הבקיע שער, בהפסד 2–3 לריאל סוסיאדד. במשחקו השני בגביע אירופה, בניצחון 0–5 נגד לינץ ב-2 באוקטובר 1974, הבקיע צמד. בסך הכול בעונת 1974/1975 הבקיע 10 שערי ליגה ב-29 הופעות, כולל צמד נגד אספניול בדרבי העירוני. הוא הבקיע ארבעה שערים בגביע אירופה, האחרון שבהם היה בגומלין חצי גמר גביע אירופה נגד לידס יונייטד, שהדיחה את ברצלונה בתוצאה המצטברת 2–3.
עלייתו של פאקו פורטס לקבוצה הבוגרת של ברצלונה, לצד עזיבתו של המאמן רינוס מיכלס, הקטינה משמעותית את חלקו של קלארס במשחקי הקבוצה. בעונת 1975/1976 פתח בהרכב ב-3 משחקי ליגה בלבד ונכנס כמחליף ב-5 נוספים. הוא הבקיע שער אחד, נגד לאס פאלמס ב-30 בנובמבר 1975. מיכלס שב לקבוצה בסוף העונה, פורטס הושאל למאלגה וקלארס חזר להיות השחקן ההתקפי המרכזי בקבוצה. עונת 1976/1977 הייתה הפורייה ביותר בקריירה של קלארס, שהבקיע 22 שערים ב-32 משחקי ליגה, והיה שני רק למריו קמפס בטבלת מלך השערים של הליגה. הוא כבש צמדים במשחקים מול סלמנקה, סלטה ויגו ואספניול ושלושער מול בורגוס. השיא היה ב-28 בנובמבר 1976, במשחק מול ולנסיה שהגיעה כמובילת הליגה הספרדית: קלארס הבקיע חמישייה, ברצלונה ניצחה 6-1 ועלתה למקום הראשון. בגביע אופ"א עזר לברצלונה להגיע לרבע הגמר, שם הודחה על ידי אתלטיק בילבאו בתוצאה המצטברת 3–4, בכך שהבקיע 5 שערים ב-7 הופעות.
אחד האירועים השנויים במחלוקת במהלך העונה קרה ב-6 בפברואר 1977, במשחק בין ברצלונה למאלגה בקאמפ נואו. שגיאות של השופט ריקרדו מלרו גואסה הביאו למספר מהומות, והוא הרחיק את יוהאן קרויף, לאחר שלפי טענתו קילל אותו בגסות. קרויף תמיד הכחיש את טענת השופט, וטען שאמר למעשה "מנולו, תבקיע כבר!".[5] בעקבות דו"ח השיפוט השעתה ההתאחדות הספרדית את קרויף ל-3 משחקים, בהם הפסידה ברצלונה פעמיים וסיימה בתיקו עם אתלטיקו מדריד, שזכתה בסוף העונה באליפות בהפרש של נקודה.[6]
בעונה הבאה איבד את מקומו בהרכב פעם נוספת. הוא אמנם ערך 18 הופעות בליגה, אך רק ב-6 השלים 90 דקות. ב-5 במרץ 1978, במשחק נגד הרקולס, הבקיע את השער היחיד לעונה זו - הוא נכנס כמחליף כשהתוצאה הייתה 1-1 ובדקה ה-89 הבקיע את שער הניצחון לזכות ברצלונה. ברצלונה פעם נוספת סיימה במקום השני, הפעם אחרי ריאל מדריד. בסוף העונה זכה בתואר ראשון ויחיד כשחקן ברצלונה, לאחר שברצלונה ניצחה את לאס פאלמס בתוצאה 1–3 בגמר הגביע הספרדי, אך קלארס לא שותף במשחק זה. ביולי 1978, עם תחילת כהונתו של הנשיא ז'וזפ ליואיס נונייז ועם הגעתו של המאמן לוסיאן מולר, הוצע קלארס להעברה לקבוצה חדשה, וכך תמה דרכו בברצלונה.
סוף הקריירה עריכה
רק כעבור שלושה חודשים, באוקטובר, נמצאה לו קבוצה חדשה - ראיו ואיקאנו, ששילמה לברצלונה עבורו 4 מיליון פסטות.[7] קלארס השתלב באופן מידי בקבוצתו החדשה והחל לפתוח בהרכבה מיד לאחר צירופו. בעונתו הראשונה בקבוצה פתח ב-20 משחקי ליגה, נכנס כמחליף בשניים נוספים וכבש 5 שערים, כולל שער השוויון במשחק מול קבוצתו הקודמת, ברצלונה, ב-27 במאי 1979. הוא עזר לראיו להישאר בליגה הראשונה לאחר שסיימה במקום ה-15, אחד מעל הקו האדום שמוביל לירידה לליגה השנייה. בעונה הבאה, עונת 1979/1980, שותף ב-25 משחקים והבקיע 4 פעמים, אך לא הצליח למנוע את ירידת קבוצתו לליגה השנייה מהמקום ה-16. בסוף העונה היה חופשי, ולמרות משא ומתן עם קאסטיון ואאורופה, החליט לפרוש מכדורגל מקצועני, בגיל 32. בשנתיים הבאות שיחק מעט בליגה הרביעית, בקבוצות גאנדיה וויאריאל, לפני שפרש באופן מוחלט.
תארים עריכה
ברצלונה עריכה
- הגביע הספרדי (1): 1977/1978
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 0-0 España se defendió si ahogos ante Turquía, La Hemeroteca de Mundo Deportivo, 18.10.1973, עמ' 4
- ^ La Hemeroteca de Mundo Deportivo, 25.5.1974, עמ' 2
- ^ La Hemeroteca de Mundo Deportivo, 27.5.1974, עמ' 4
- ^ La Hemeroteca de Mundo Deportivo, 20.5.1993, עמ' 36
- ^ Las malas artes, אל פאיס, 16.7.2008
- ^ La Hemeroteca de Mundo Deportivo - "Manolo marca ya", 16.6.2008, עמ' 28
- ^ La Hemeroteca de Mundo Deportivo - Clares: No será fácil olvidar estos años, 11.10.1978, עמ' 8