מנזר דפני
דפני (יוונית: Δάφνι) הוא מנזר הנמצא במרחק 11 קילומטרים צפונית-מערבית מהאזור המסחרי של אתונה בצ'אידארי, דרומית לשדרת את'ינון. המנזר נמצא ליד יער הנושא את אותו השם על הדרך המובילה לעיר אלפסינה (Ελευσίνα).
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
מנזר  | ||||
| כתובת |
דפני | ||||
| מיקום |
עיריית חיידרי | ||||
| מדינה |
יוון | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־11 | ||||
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־11 | ||||
| סגנון אדריכלי |
הרנסאנס המקדוני | ||||
| קואורדינטות | 38°00′47″N 23°38′09″E / 38.013055555556°N 23.635833333333°E | ||||
| האתר הרשמי | |||||
|
(למפת אתונה רגילה)   מנזר דפני | |||||
  | |||||
היסטוריה עריכה
במאה ה-5 נבנתה בזיליקה שחוברה לקיר ששוחזר והושלם תחת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון. המבנה שנוצר היה בצורת חומה מרובעת, שאורך הצלע שלה הוא 97 מטרים. כיום נותר מהחומה קטע בגובה 8 מטרים. המנזר הזה, שהתגלה במהלך סדרת חפירות ארכאולוגיות, ננטש במהלך הפלישות הסלאביות במהלך המאה ה-7 והמאה ה-8. רק בשנת 1100, בתקופת שלטונו של הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון, שוקמו הריסות המנזר והכנסייה במקום נבנתה באותה תקופה.
המנזר עצמו נבנה על חורבותיו של מקדש לאל אפולו שנהרס בשנת 395. המנזר השתמש בעמודים היוניים שנותרו מהמקדש לצורך האכסדרה שלו; מבין העמודים הללו נותר רק אחד, כאשר האחרים הועברו ללונדון על ידי רוזן אלג'ין.
הכנסייה הראשית בנויה בצורת צלב בעל שמונה צלעות (אוקטגון) ומעליה כיפה גבוהה ורחבה, והיא דוגמה טובה לאמנות הביזנטית מתקופת המאה ה-11. בכנסייה יש אוסף פסיפסים מהתקופה הקומנניאנית[1] (1100 בקירוב). בכיפה נראים ישו פנטוקראטור ו-16 הנביאים, וסביב הכיפה נראות סצינות הבשורה, לידת ישו באבוס, טבילתו ועלייתו השמיימה. באפסיס נראית מריה, אם ישו ומשני צדדיה המלאך גבריאל והמלאך מיכאל. סצינות נוספות מוצגות בזרועותיה של הכנסייה, ובהן כניסת ישו לירושלים, הצליבה, סגידת אמגושים, תקומת האדון לתחייה, בגידת יהודה איש קריות, הסעודה האחרונה והצגת הבתולה במקדש.
לפי אנציקלופדיה בריטניקה:
אוסף הפסיפסים מייצג את היקום הנוצרי, והשפעתו נוצרת באמצעות שילוב סבוך של תמונות וארכיטקטורה. למעשה, החלל מתיך את הקישורים לתמונה גדולה אחת, שבה השליט, המהולל על ידי הנביאים המקיפים אותו, שוכן בכדור מעל קבוצת קדושים המאכלסים את החלק התחתון של החדר
בכנסייה הייתה אכסדרה שבתקופה מאוחרת יותר נבנתה לידה אכסדרה חיצונית בעלת שתי קומות. בתנופת הבנייה הזאת נבנו מבנים נוספים כגון הרפקטוריום, תאים ובאר מים, והכנסייה קושטה בפסיפסים שתיארו את הדורמיציון של הבתולה מריה. ב-1205 המנזר נבזז במהלך מסע הצלב הרביעי. לאחר מכן היא ניתנה לנזירים הציסטרסיאניים ממנזר בלוו (Abbey of Bellevaux) על ידי אוטו דה לה רוש, דוכס אתונה. הנזירים הצרפתיים שיפצו את אכסדרת הכנסייה החיצונית, בנו חומה מסביב וביצעו שינויים נוספים עד שהעות'מאנים גירשו אותם משם והשיבו את המנזר למצב שבו היה ב-1458.
באופן הדרגתי הקלויסטר הרעוע הלך והתדרדר עד שלא ניתן היה לתקנו. המנזר פורק על ידי הרשויות העות'מאניות ב-1821, אך עבודת השחזור התחילה רק ב-1888. ב-1990 העניק אונסק"ו למקום מעמד של אתר מורשת עולמית. המנזר נפגע קשות ברעידת אדמה שהתרחשה ב-1999, והוא סגור בפני הציבור לצורך שיפוצים.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ שושלת קומננה הייתה שושלת של קיסרי ביזנטיון שבתקופתה נחלשה האימפריה