פתיחת התפריט הראשי

כנסיית הדורמיציון

כנסייה של המסדר הבנדיקטיני הממוקמת על הר ציון, בירושלים, בקרבת שער ציון, קבר דוד ובסמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה
(הופנה מהדף דורמיציון)

כנסיית דורמיציון (מהמילה "שינה", או "תרדמה") היא כנסייה של מסדר הבנדיקטינים, הממוקמת על הר ציון בירושלים, בקרבת שער ציון וקבר דוד, ובסמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה. לפי אחת המסורות, הכנסייה ניצבת במקום בו נרדמה מרים, אם ישו לשנת הנצח (dormitio בלטינית פירושו 'לישון', ובהשאלה כך מכונה המוות אצל הקתולים והאורתודוקסים). יש הטועים וקושרים את שם הכנסייה עם מיקומה על הר ציון, אולם אין קשר בין הדברים. ב-1998 שונה שם הכנסייה על ידי המסדר ל'האגיה מריה סיון' (Hagia Maria Sion), אך ב-2006 הוחזר השם המקורי.

כנסיית הדורמיציון
ISR-2015-Jerusalem-Dormition Abbey.jpg
מידע על המבנה
סוג מנזר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר הר ציון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
קואורדינטות 31°46′20″N 35°13′44″E / 31.7722°N 35.2289°E / 31.7722; 35.2289
www.dormitio.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כנסיית הדורמיציון
מבט ממשכנות שאננים
כנסיית הדורמיציון
מגדל הפעמונים בטרם הזריחה
מבט משער יפו
כנסיית הדורמיציון בשנות השלושים
הדורמיציון מבעד לגגות ימין משה
מגדל הפעמונים
האמן והצייר הישראלי מאיר גור אריה מתקן את פסלו של בנדיקטוס מנורסיה מנזקי כדורי צלפים בכנסיית הדורמיציון בירושלים בשנת 1950.
פסל מרים הנרדמת בקריפטה של הכנסייה
הכנסייה ביחס טופוגרפי להר הבית
עיטור בתוך הכנסייה

המסורתעריכה

הברית החדשה לא מספרת מה עלה בגורלה של מרים, וכך התפתחו מסורות שונות אודותיה. מותה ועלייתה של מרים השמיימה מתוארים בחיבור אפוקריפי "הירדמות מרים" מהמאה השנייה. לפי חיבור זה, היא לא מתה כדרך כל אדם, ותחת זאת נפלה עליה תרדמת נצח, שלאחריה הובאה למנוחתה - ומשם נאספה לזרועות בנה בשמים. אחת המסורות מציגה את הר ציון כמקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה, ממנה לא התעוררה.

מסורת נוצרית אחת גורסת שמרים קבורה בקבר מרים בנחל קדרון לרגלי הר הזיתים; על פי מסורת אחרת, מרים לא מתה בירושלים, אלא יצאה ממנה לאחר צליבת בנה. לפי מסורת זו היא הקימה את ביתה ליד העיר אפסוס, שבמערב אנטוליה ושם נפטרה. האתר הניצב על ראש ההר מדרום לשרידי אפסוס, ידוע כבית האם מרים (Meryem Ana Evi).

היסטוריהעריכה

לנצרות זיקה להר ציון עוד מימי הקיסרות הביזנטית - עדויות מן התקופה הביזנטית בארץ ישראל מלמדות על כנסיות ומנזרים שנבנו בהר ציון, כשהבולטת בה הייתה כנסיית ציון הקדושה (האגיה ציון) ששרידיה נחשפו במהלך בניית כנסיית הדורמיציון. בתקופה זו החלו להיקשר להר ציון המסורות הנוצריות שמיקמו בו את ביתו של כייפא הכהן הגדול, את אירוע התכחשותו של פטרוס הקדוש לישו, ועוד.

העות'מאנים בנו אמנם את חומות ירושלים, אך הותירו את הר ציון מחוץ לחומות העיר. עקב כך הפך הר ציון לאתר קבורה נוח לתושבי העיר הנוצרים, המוסלמים והיהודים. במהלך המאה ה-19, עם שיפור היחס כלפי בני הדתות הלא-מוסלמיות והחלת חוקי הקפיטולציות, שבו הנוצרים לבנות בהר ציון מבני דת שונים.

רכישת השטחעריכה

הכנסייה הוקמה על שטח שבעבר שימש כבית-קברות פרוטסטנטי. ברוב המקורות, כגון ספרו של זאב וילנאי "ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה" ו"ירושלים החדשה בראשיתה" מאת פרופסור יהושע בן אריה, מצוין כי השטח ניתן על ידי הסולטאן עבדול חמיד השני לקייזר הגרמני וילהלם השני כמתנה בעת ביקורו של זה האחרון בארץ הקודש בשנת 1898.

גרסה שנייה לדרך בה הגיע שטח האדמה לידי הכתר הגרמני מופיעה במחקר בירחון הפלסטיני המקוון "Jerusalem Quarterly". על פי המחקר, המתבסס על רישומי רשם בית המשפט העות'מאני של ירושלים, בנובמבר 1891 רכש סגן הקונסול הגרמני חלקה ששטחה 2,137 מטר מרובע בהר ציון, בסמוך לקבר דוד בחלק הדרומי של העיר העתיקה. על פי הרישומים שילם הכתר הגרמני 3,000 לירות זהב צרפתיות, סכום נכבד באותה עת. תיק העסקה בארכיון רשם בית המשפט עתיר במסמכים המצביעים כי ההליך ארך זמן רב, מאחר שהחלקה שנרכשה הייתה בבעלותם של מספר גורמים ואנשים פרטיים.

העברת המגרש לקתוליםעריכה

ביום 20 באוקטובר 1898 שלח הקיסר וילהלם השני מברק לאפיפיור לאו השלושה עשר, ובו בישר לו על קבלת המגרש במרומי הר ציון לידיו, וכן הצהיר על כוונתו להעביר את המגרש למוסדות הגרמנים-קתוליים במטרה להקים עליו כנסייה ומנזר; אז הועבר המגרש בטקס חגיגי לידי ארגון 'אגודה גרמנית לארץ הקודש' (Deutscher Verein vom Heiligen Lande) כמחווה מטעם הכתר הגרמני.

תכנון ובניהעריכה

על פי רישומי רשם בית המשפט העות'מאני של ירושלים, לכנסייה ניתן רישיון בנייה בחודש מרץ 1901, וזאת לבקשת השגריר הגרמני, שישב באיסטנבול. אישור הבנייה כלל הקמת מבנה שמידותיו 60X60X38 מטרים, וכן מגדל פעמונים בגובה 47 מטר. ניתן גם היתר לבניית מבנה נוסף בצמוד למבנה זה, שנועד לשמש כבית הארחה למבקרים ולנזירים השוהים במקום. גודלו של מבנה זה היה 100X93X12 מטר. באישור הבניה נקבע כתנאי, כי בין הכנסייה העתידה לקום על השטח ובין מבנה קבר דוד, תפריד דרך שרוחבה שלושה מטרים ואורכה 55 מטרים.

אבן הפינה לכנסייה הונחה בטקס חגיגי ב-7 באוקטובר 1900. תכנון המבנה ובנייתו הופקדו בידי היינריך רנרד (Heinrich Renard), אדריכל בעל שם מארכידוכסות קלן, שתכנן כבר בניינים בחבל הריין. בתכנון הוא נעזר באדריכל הטמפלרי, תושב ירושלים, תיאודור זנדל. במהלך עבודות הבניה נתגלו באתר שרידים של כנסייה ביזנטית שזוהתה ככנסיית 'ציון הקדושה' (Hagia Sion). כנסייה זו נהרסה ב-1099 במהלך המצור הצלבני על ירושלים.

בתכנון הכנסייה השתמש רנרד בתצלומים מרחוק ובתצלומי פנורמה, על מנת להבטיח יחסים מתאימים בין המבנה העתידי של הכנסייה, חומת העיר העתיקה ומגדל המבנה המיוחס לקבר דוד המלך. רנרד שילב בתכנון הכנסייה מאפיינים של 'אר נובו', כמו הגג המדורג, וכן מאפיינים של בנייה מקומית, כפי שניתן לראות בכיפת האבן המקומית שסגנונה מקומי-מסורתי. הוא עשה זאת מתוך הערכה לתכונות הדקורטיביות של האבן ירושלמית, המשמשת באופן מסורתי לבניין ברחבי ירושלים.

הנזירים הראשונים הגיעו מגרמניה ב-1906, וב-10 באפריל 1910 הושלמה סופית מלאכת הבניה באופן רשמי, בטקס חנוכת בית שנחגג ברוב פאר, כש-700 עולי רגל ונכבדים גרמנים קתולים ופרוטסטנטים הגיעו לארץ הקודש לכבוד החגיגות. בין החוגגים היו נסיכים קתולים מממלכת בוואריה ונסיך ונסיכה פרוסיים שהיו נציגים רשמיים של הממלכה הגרמנית המאוחדת. גם נכבדים מקומיים נכחו בטקס, בהם הפטריארך הלטיני של העיר ירושלים, בישופים, ראשי מנזרים בארץ הקודש ואורחים רמי מעלה אחרים. מן החגיגה שלחו ראשי 'איחוד הגרמנים בארץ הקודש' מברק תודה וברכה לקיסר וילהלם השני.

מלחמת השחרורעריכה

במהלך מלחמת השחרור הפך אזור הר ציון לשדה קרב בין חיילי צה"ל וחיילים ירדניים שהתבצרו על החומה. כתוצאה מהקרבות נגרם נזק לכנסייה. מגדל הפעמונים נתפס על ידי צה"ל ושימש כעמדת תצפית עד לכיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים.

תחת שלטון מדינת ישראלעריכה

הכנסייה משולבת בחיי העיר ירושלים, מגדל הפעמונים ואולם התפילה הם חלק מהנוף של העיר העתיקה אליה הם צמודים ובכנסייה מתקיימים אירועי תרבות הפתוחים לקהל הרחב. סמינר אקומני תאולוגי שנתי המיועד לסטודנטים דוברי גרמנית מתנהל בכנסייה מאז שנת 1972. בכנסייה נערכים לפרקים קונצרטים של מוזיקה עתיקה ושל מוזיקת בארוק. הנזירים במקום מעניקים אחת לשנתיים פרס לפועלים למען אחווה ושלום בין העמים.

פעולות תג מחירעריכה

בעשור השני של המאה ה-21 החלה הכנסייה לסבול באופן קבוע מפעולות תג מחיר:

  • באוקטובר 2012, רוססו כתובות נאצה בכנסייה, בין היתר את הכתובת "תג מחיר", וכתובת בגנות ישו. המשטרה פתחה בחקירה אך לא מצא את החשודים במעשה[1].
  • במאי 2013, רוססו כתובות "תג מחיר" על קירות הכנסייה. בנוסף נוקבו צמיגים של רכב שחנה בסמוך. המשטרה פתחה בחקירה אך לא מצא את החשודים במעשה[2].
  • בפברואר 2015, הוצת מבנה של הכנסייה היוונית האורתודוקסית, הצמוד לכנסיית הדורמיציון ומשמש כסמינר ללימודי דת[3]. קטין שנעצר בגל המעצרים אחרי פיגוע בדומא (אך לא חשוד במעורבות בו) הודה במהלך תרגיל מדובבים בהצתת הכנסייה, וקשר בהודאתו חשוד נוסף במעשה[4]. אולם לאחר שנפתח הליך המשפט שלהם, נפסלה ההודאה בשל כשלים מהותיים, והפרקליטות חזרה בה מכתב האישום בשל חוסר בראיות אחרות.[5].
  • בינואר 2016, רוססו כתובות כתובות נאצה בגנות ישו והנצרות על קירות ודלתות הכנסייה. בין היתר נכתב: "ימח שמו וזכרו הממזר", "נוצרים לעזאזל", "מוות לנוצרים הכופרים אויבי ישראל" ו"נקמת בני ישראל עוד תבוא"[6]. המשטרה עצרה נער, בן 16 הלומד בישיבה חרדית בירושלים, שהודה בכתיבת כתובות נאצה בסמוך לשער שכם, אולם הכחיש את מעורבותו בהשחתת כנסיית הדורמיציון. בהמשך נעצר נער יהודי נוסף כבן 15 בחשד למעורבות באירוע. אך לא הוגשו כתבי אישום נגדם[7].

מבנה הכנסייהעריכה

כנסיית הדורמיציון נבנתה בסגנון הכנסיות הרומנסקיות של מחוז הריין בגרמניה. מתכנן הכנסייה שאף למזג את הסגנון האירופי עם האדריכלות המקומית. הכנסייה ניכרת במבנה רוטונדה עיקרי ומרשים, בקוטר של כ-15 מטר. חלקו הפנימי של המבנה מתנשא לגובה 34 מטר ומשרה על המבקר הרגשה של מרחב. ברוטונדה קבועות מספר קפלות ובהן מוצבים מזבחים. במבנה יש גם בית מקהלה ושני גרמי מדרגות ספירליים המובילים לקריפטה. מהגלריה בה נמצא עוגב הכנסייה ניתן לטפס לשניים מארבעת המגדלים הצמודים למבנה המרכזי ומהם נפתח יציע פתוח, המקיף את המבנה העיקרי וממנו נפרש נוף פנורמי של העיר.

מגדל הפעמוניםעריכה

מגדל הפעמונים של הכנסייה הוקם בנפרד מהמבנה המרכזי וזאת על מנת למנוע מהמגדל להטיל צל על בית התפילה המוסלמי שבחדר הסעודה האחרונה. במרומי המגדל ניצב תרנגול עשוי נחושת, זכר לקריאת התרנגול המוזכרת בברית החדשה בספר הבשורה על פי לוקס:

"ויאמר פּטרוֹס: 'בן אדם, לא ידעתי מה אתה אומר', ועודנו מדבר והתרנגול קרא. וייפן האדון ויבּט אל פּטרוֹס, ויזכור פּטרוֹס את דבר האדון אשר דיבר אליו לאמור: 'בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלוש פעמים'. ויצא פּטרוֹס החוצה וימרר בבכי."

בספרו 'ירושלים' מספר זאב וילנאי כי עם השלמת בניית המגדל לא נמצא בירושלים בעל מקצוע שהסכים להכין דמות של תרנגול. רק לאחר קבלת אישור מהרב שמואל סלנט (הרב האשכנזי הראשי של ירושלים), הסכים רב אומן יהודי להכין את התרנגול, ובתנאי שישמש קישוט חיצוני ולא כאיקונין באולם התפילה. נראה כי לסיפור זה אין שחר, שכן הנוצרים יכלו בקלות למצוא אמן בן דתם ליצירת התרנגול.

אולם התפילהעריכה

צורתו של אולם התפילה מעוגלת ובקירותיו קבועים פסיפסים המתארים אירועים מחיי קדושים. באפסיס שמול המבואה מוצב מזבח, ומעליו פסיפס של המדונה והילד. בפסיפס נראה ישו אוחז ספר ועליו רשום "אני הוא אור העולם". מתחתיו נראות דמויות של נביאי ישראל: מיכה, ישעיהו, ירמיהו, דניאל, חגי, זכריה ומלאכי. מעל ראשיהם מופיע בלטינית ציטוט מדברי הנביא ישעיהו: "הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנואל" (ישעיהו ז' יד).

סביב אולם התפילה מספר קפלות וגם הן מקושטות בעבודות פסיפס. באחת מהן נראית דמותו של בנדיקט הקדוש מייסד המסדר. קפלה סמוכה מוקדשת למדינת בוואריה, זו שלידה מוקדשת לעיר קלן ותמונת הקתדרלה המפורסמת של העיר מופיעה בפסיפס. על הרצפה פסיפס ובמרכזו שלושה עיגולים משולבים - סמל השילוש הקדוש הנוצרי, סימני גלגל המזלות וכתובת מספר משלי.

הקריפטהעריכה

גרמי מדרגות מובילים אל הקריפטה ובה פסלה של מרים הרדומה. בתקרה מעליה ישנו פסיפס ובו דמויות של נשים מהתנ"ך: חווה, אסתר, רות, מרים הנביאה אחות משה רבנו ועוד. במרכז הפסיפס דמותו של ישו וסביבה ציטטה מספר שיר השירים "קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך" (שיר השירים ב,י; ב,יג). בקפלות שסביב הקריפטה מוצבים מזבחות שהוקדשו על ידי ארצות שונות, לכבוד ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל, בשנת 1964: אוסטריה, הונגריה, חוף השנהב, ארצות הברית, ברזיל וונצואלה. בחלקה הקדמי של הקריפטה נמצאת "קפלת רוח הקודש" ובה תמונה של מרים ושנים-עשר השליחים. שמה של הקפלה מזכיר את ירידת רוח הקודש על הסועדים בחדר הסעודה האחרונה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אנה בורד, כתובות נגד ישו על כנסייה בירושלים, פרס: "סותר את היהדות", באתר של "רשת 13", 2 באוקטובר 2012 (במקור, מאתר "nana10")
  2. ^ ניר חסון, גילי כהן, חיים לוינסון, בפעם השנייה בתוך שנה: כתובות רוססו במנזר הדורמיציון בירושלים, באתר הארץ, 31 במאי 2013
  3. ^ ניר חסון, ג'קי חורי, חשד לפשע שנאה בירושלים: מבנה של הכנסייה האורתודוכסית עלה באש, כתובות נאצה התגלו במקום, באתר הארץ, 26 בפברואר 2015
  4. ^ חיים לוינסוןמרדכי מאייר נעצר לפני כחצי שנה בצו מינהלי בטענה שהיה מעורב בהצתת כנסיית הדורמיציון בירושלים. הערב שוחרר ממעצרו, לאחר ששני קטינים מעצורי פרשת דומא הודו במעשה, באתר הארץ, 3 בינואר 2016; זוכו הנאשמים בהצתת כנסיית הדורמיציון, באתר ערוץ 7
  5. ^ זוכו הנאשמים בהצתת כנסיית הדורמיציון, באתר ערוץ 7
  6. ^ כתובות נאצה בגנות ישו על קירות כנסיית הדורמיציון בירושלים, באתר גלובס, 17 בינואר 2016
  7. ^ יוסי אלי‏, שני נערים נעצרו בחשד לריסוס כתובות נאצה בכנסיית הדורמיציון בירושלים, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בינואר 2016