ישו פנטוקראטור
ישו פנטוקראטור (ביוונית: Χριστὸς Παντοκράτωρ[1]) הוא ייצוג אופייני של ישו באמנות דתית. פנטוקראטור מתורגם בדרך כלל כ"כל יכול" או "שליט העולם", נגזר מהתרגום ביוונית לאחד מהשמות הרבים של האל ביהדות.
הפנטוקראטור הוא ביטוי יווני, ונפוץ פחות בכנסייה הקתולית הלטינית, ואינו מוכר למרבית הפרוטסטנטים. במערב הדימוי המקביל באמנות ידוע כ"ישו על כס המלכות (אנ')", שהתפתח לאיקונוגרפיה שונה למדי. הדימוי של ישו פנטוקראטור הוא כשופט רב-עוצמה של האנושות, עדין אך תקיף.
כאשר תורגם התנ"ך מעברית ליוונית במסגרת תרגום השבעים, נעשה שימוש במילה פנטוקראטור הן ל"יהוה, אלהי הצבאות" (ספר עמוס, פרק ג', פסוק י"ג), והן עבור "אל שדי" (ספר איוב, פרק ה', פסוק י"ז). בברית החדשה משתמשים בפנטוקראטור פעם אחת על ידי פאולוס (האיגרת השנייה אל הקורינתים, פרק ו' 18) ותשע פעמים בחזון יוחנן. ההתייחסויות לאלוהים האב ואלוהים הבן בחזון יוחנן מתחלפות לפעמים, נראה כי פנטוקראטור שמור לאב למעט, אולי, בחזון יוחנן א' 8.
אטימולוגיה
עריכההתרגום הנפוץ ביותר של פנטוקראטור הוא "הכל יכול". על פי פירוש זה פנטוקראטור הוא הלחם בסיסים של המילים היווניות πᾶς (פאס) (ביחס הקניין, παντός, "פנטוס"), כלומר "של הכל",[2] ו-κράτος (קראטוס), כלומר "כוח", "יכולת", "עוצמה".[3] הפירוש המקובל הוא לכן במונחים של כוח פוטנציאלי; כלומר יכולת לעשות הכל, אומניפוטנטיות.
תרגום נוסף, מילולי יותר, הוא "שליט בכולם", או, באופן פחות מילולי, "מקיים העולם". במובן זה, פנטוקראטור היא הלחם בסיסים מיוונית עבור "הכל" והפועל שמשמעותו "להשיג משהו" או "לקיים משהו" (κρατεῖν, קראטיין). תרגום זה מתאר יותר את כוחו של אלוהים בפועל; כלומר, אלוהים העושה הכל (לעומת אלוהים היכול לעשות הכל).
איקונוגרפיה
עריכההאיקונין של ישו פנטוקראטור הוא אחד הדמויים הדתיים הנפוצים ביותר של הנצרות האורתודוקסית. באופן כללי, באמנות ובארכיטקטורה הכנסייתית הרומית המזרחית של ימי הביניים, האיקונין בפסיפס או בפרסקו איקוניים של ישו פנטוקראטור תופס את החלל בכיפה המרכזית של הכנסייה, בחצי הכיפה של האפסיס, או בקמרון של אולם התווך. חלק מהמלומדים רואים בפנטוקראטור עיבוד נוצרי לדמותו של זאוס, כמו פסל זאוס באולימפיה. קל יותר לעקוב אחר התפתחות השלבים המוקדמים ביותר של הסמל מהדימויים הקיסריים הרומיים.
דמותו של ישו פנטוקראטור הייתה אחת הדימויים הראשונים של ישו שפותחה בכנסייה הנוצרית הקדומה ונשארה איקונין מרכזי של הכנסייה האורתודוקסית המזרחית. הדמות היא של פלג הגוף העליון של ישו כשהוא אוחז את הברית החדשה ביד שמאל ועושה את מחוות לימוד או ברכה ביד ימינו. דמות "ישו על כס המלכות" באיקונוגרפיה המערבית הטיפוסית הוא איקונין של כל הגוף. בראשית ימי הביניים היא בדרך כלל הציגה את ישו במנדורלה (הילה בצורת שקד) או במסגרת גאומטרית אחרת, מוקף על ידי ארבעת האוונגליסטים או סמליהם.
הדוגמה העתיקה ביותר הידועה ששרדה לאיקונין של ישו פנטוקראטור נצבעה בשעווה חמה (אנ') על לוח עץ מהמאה השישית או השביעית, ושרדה את תקופת השמדת הדמויות במהלך האיקונוקלאזם (השחתת סמלי דת) שבמשך שתי תקופות (726 עד 787 ו-814 עד 842) גרם להרס של כל סמלי הדת באימפריה הביזנטית. ציור זה נשמר במנזר סנטה קתרינה, במדבר הרחוק של סיני. לוח הג'סו, שצויר בדייקנות רבה באמצעות שעווה על לוח עץ, נצבע מחדש באופן גס סביב הפנים והידיים בזמן כלשהו סביב המאה השלוש עשרה. כשנוקתה הצביעה המאוחרת בשנת 1962 התגלתה התמונה העתיקה כאיקונין איכותי מאוד, שיוצר ככל הנראה בקונסטנטינופול.
האיקונין, שבאופן מסורתי הציג את פלג הגוף העליון כאשר היה בחצי כיפה, שאומץ גם עבור איקונין על פאנלים, מתאר את ישו כשפניו מופנות לצופה עם סבר פנים מלנכולי וחמור במיוחד, כאשר יד ימין מורמת בברכה או, בציור המוקדם בפאנל ממנזר סנטה קתרינה, המחווה הרטורית המקובלת המייצגת הוראה. יד שמאל מחזיקה בספר סגור עם כריכה מעוטרת עשירה הכוללת את הצלב, המייצגת את הבשורות. איקונין בו יש לישו ספר פתוח נקרא "ישו המורה", גרסה של ישו פנטוקראטור. ישו מתואר כמזוקן, שערו החום פסוק במרכז ראשו וראשו מוקף הילה. האיקונין מוצג בדרך כלל על רקע זהב הדומה לדמויות הקיסרים הנוצרים בפסיפסים הביזנטיים.
לעיתים קרובות, שמו של ישו כתוב בכל צד של ההילה, כ-IC ו-XC. אצבעותיו של ישו מוצגות בתנוחה המייצגת את האותיות IC, X ו-C, ובכך יוצרות את הכריסטוגרמה (מונוגרמה על שם ישו) - ICXC (עבור "ישו המשיח"). ה-IC מורכב מהאותיות היווניות יוטא (Ι) וסיגמא (C במקום Σ, ς), האותיות הראשונות והאחרונות של "ישו" ביוונית (Ἰησοῦς); ב-XC האותיות הן כי (Χ) ושוב סיגמא, האותיות הראשונות והאחרונות של "המשיח" ביוונית (Χριστός). במקרים רבים יש לישו הילה עם צלב עליה כתובות האותיות Ο Ω Ν, כלומר ὁ ὤν "אהיה אשר אהיה" (שמות ג', י"ד).
גלריה
עריכה-
ישו פנטוקראטור מכנסיית Sant Climent de Taüll בקטלוניה -
ישו פנטוקראטור מהכיפה של כנסיית הקבר בירושלים -
ישו פנטוקראטור בכיפה של כנסיית הגואל שעל הדם בסנקט פטרבורג -
ישו פנטוקראטור בקפלה פלאטינה בפלרמו -
-
איקונין רוסי מיניאטורי של ישו פנטוקראטור, מעוטר בשפע של פנינים ואמייל, סביב 1899–1908 -
פסיפס שנפגם של ישו פנטוקראטור בתוך כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם, סביב 1895 -
-
ישו פנטוקראטור בכנסייה האורתודוקסית של סנט אלכסנדר נבסקי, בלגרד
.jpg)
.jpg)
לקריאה נוספת
עריכה- Latourette, Kenneth Scott, 1975. A History of Christianity, Volume 1, "Beginnings to 1500". Revised edition. (San Francisco: Harper Collins)
- Christopher Schonborn, Lothar Kraugh (tr.) 1994. God's Human Face: The Christ Icon. Originally published as Icôn du Christ: Fondements théologiques élaborés entre le Ie et IIe Conciles de Nicée (Fribourg) 1976
- Chatzidakis, Manolis (September 1967). "An Encaustic Icon of Christ at Sinai". Gerry Walters, tr. The Art Bulletin 49.3, pp. 197–208.
- Galavaris, George (Jan 1, 1981). The Icon in the Life of the Church, 11. Brill Academic Publishers. ISBN 90-04-06402-8
