מנחם פוזננסקי

סופר ומתרגם ישראלי (1887–1956)

מנחם פּוֹזְנַנְסקי (Menahem Poznansky; ‏13 בספטמבר 188720 בדצמבר 1956) היה סופר מתרגם ועורך ישראלי, יליד קמניץ-פודולסקי שברוסיה (בדרום-מערב אוקראינה של היום). חתן פרס ברנר לשנת 1956.

מנחם פוזננסקי
לידה 13 בספטמבר 1887
קמניץ-פודולסקי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בדצמבר 1956 (בגיל 69) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ברנר (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

פוזננסקי נולד בקמניץ-פודולסקי ליוסף ולאסתר לבית ווייסלוביטש. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לברדיצ'ב, ובשנת 1898, כשהיה בן 11, עקרה המשפחה מערבה לעיר לודז' (פולין), שם גם התחנך אצל מורים פרטיים ולאחר מכן השתלם והוסמך להוראה בעברית ובספרות בבית ספר ממשלתי ליהודים.

בין השנים 19061908 עבד בבתי דפוס, תחילה בלודז', שם חבר למשורר יצחק קצנלסון[א] ולאחר מכן בלבוב, שם התוודע לסופר י"ח ברנר.

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נישא למרים בת פיגה וליב ניברט, ויחד עלו בני הזוג לארץ ישראל. בארץ עבד תחילה בפלחה ובשמירה, ובהמשך התקבל למשרת הוראה בבית הספר לבנות בנווה צדק. בעבודת ההוראה המשיך עד ליציאתו לפנסיה (בין היתר, כמורה בבית הספר "תל נורדאו" בתל אביב).

פוזננסקי כתב סיפורים ליריים; תחילה פרסמם בכתבי העת "השילוח" וב"העולם" ובמרבית כתבי העת העבריים של תקופתו, בהם "רביבים", "האדמה", "מעברות", "מאזניים, "דבר", "אורלוגין" ועוד.

פוזננסקי תרגם קבצים רבים, בהם: "אבות ובנים" של איוון טורגנייב, "בעלי אחוזה מן הדור הישן" של ניקולאי גוגול, "זיכרונות של מהפכן" של פיוטר קרופוטקין, "חצי יובל שנים של קריניצה" על התנועה הקבוצתית בקווקז, ועוד.

פוזננסקי קיבץ והביא לדפוס את יצירותיהם של מספר סופרים נבחרים, בהם: "על גבול הדממה" של צבי שץ, רשימותיה של המשוררת פניה ברגשטיין ועזבונו של ל.א אריאלי. אולם את מרבית עבודתו בתחום ביצע בכינוס יצירותיו ואיגרותיו של יוסף חיים ברנר. הוא אף החל לעבוד במשותף עם ברנר על היצירה "מחיי יוסף טרומפלדור", שאותה המשיך פוזננסקי לאחר הירצחו של ברנר. על עבודתו במשך שלושים שנה בשימור וליקוט יצירותיו של ברנר, זכה פוזננסקי בפרס ברנר בשנת 1956, זמן קצר לפני מותו.[1]

פוזננסקי נפטר ב-20 בדצמבר 1956. נטמן בבית העלמין קריית שאול. ארכיונו הגדול נמצא במכון "גנזים" - ארכיון הסופרות והסופרים בישראל, אשר בבית אריאלה, בתל אביב[2].

היה אב לבן, בנימין גלעד, חבר קיבוץ בית השיטה,[3] ולבת, רות, וסב לנכדים[ב]. אחד מאחיו, לייב פוזננסקי, היה ממנהיגי "הבונד" ונספה בשואת יהודי פולין.[4]

כתביו

עריכה
  • דמויות מלוות: ספורים, תל אביב: דבר, תרפ"ז.

לאחר מותו:

  • דמויות מלוות: כתבים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ח 1957.
  • אגרות: תרע"ט–תשט"ז, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ך 1960.[5]

תרגום

עריכה
  • פיוטר קרופוטקין, זכרונות של ריבולוציונר; תל אביב: הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, ועדת התרבות, תרפ"ה-תרפ"ו.

לקריאה נוספת

עריכה
  • מ"ז וולפובסקי, 'תוגת העלומים' (על סיפורי מנחם פוזננסקי), מאזנים (אדר א' 1957). (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • בנימין גלעד, על אביו מנחם פוזננסקי, מבפנים (ינואר 1958).
  • יעקב שרת ונחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך א', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך תל אביב, 1974, עמודים 318-326

קישורים חיצוניים

עריכה

מפרי עטו:

ביאורים

עריכה
  1. ^ לימים, שלחה לו מרים נוביץ מכתב מודאג, אודות גורלו הבלתי נודע אז (מרץ 1945) של קצנלסון. כך עולה מהמכתב שנחשף על ידי מכון גנזים בבלוג שלו. לעיון במכתב, בכתב ידה של נוביץ ראו כאן.
  2. ^ לכשנולד נכדו יפתח (חבר בית השיטה דהיום), כתב להוריו ב-4 נובמבר 1945 (יומיים לאחר לידתו) דברים בעניין השם שהם אמורים לבחור. את המכתב חשף מכון גנזים בבלוג שלו. לעיון במכתב, ראו כאן.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פרס ברנר למ. פפוזננסקי, הארץ, 7 בדצמבר 1956
  2. ^ פוזננסקי, מנחם, מס. בעל ארכיון 75, באתר מכון גנזים ע"ש אשר ברש
  3. ^ בנימין גלעד: דף יזכור באתר קיבוץ בית השיטה.
  4. ^ מנחם פוזננסקי, דבר, 21 בדצמבר 1956
  5. ^ ראו: ז. דויד, קצרות: אגרות, דבר, 4 במרץ 1960; שלמה גרודזנסקי, אגרות "אנושיות", דבר, 1 באפריל 1960, המשך; י. ליכטנבוים, מנחם פוזננסקי באגרותיו, דבר, 1 באפריל 1960.