מנחם (זוגות)
מנחם היה תנא שחי בדור האחרון של תקופת הזוגות. הוא היה בן זוגו של הלל הזקן, ושימש כאב בית הדין.
| לידה | המאה ה-1 לפנה"ס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
המאה ה-1 לפנה"ס ירושלים, פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית | ||||||
| מדינה |
 האימפריה הרומית | ||||||
| מקום פעילות | ירושלים | ||||||
| תקופת הפעילות | דור חמישי ואחרון של הזוגות | ||||||
| השתייכות | חז"ל, זוגות, תנאים | ||||||
| בני דורו | הלל הזקן, שמאי הזקן, הורדוס, יהודה (אחיו של מנחם), חנן בן מטרון, אלעזר | ||||||
| |||||||
  | |||||||
זהותו
עריכהיש המזהים את מנחם שהוזכר במשנה עם מנחם מכת האיסיים עליו סיפר יוסף בן מתתיהו[1]. על פי תיאורו של יוסף בן מתתיהו, פגש מנחם את הורדוס בילדותו וניבא לו שיהיה מלך, למרות שלא היה מבית חשמונאי ששלט אז. כאשר התמנה הורדוס למלך, הוא ביקש לדעת את מספר השנים שימלוך. מנחם סירב בתחילה, והורדוס הוסיף לשאול "האם אמלוך עשר שנים?". מנחם השיב שהורדוס ימלוך לפחות 30 שנה, אך לא נקט מספר מדויק. הורדוס היה מרוצה מתשובתו של מנחם, לחץ את ידו ושילח אותו לדרכו, ומאותו יום כיבד את כל האיסיים.
יצא מנחם
עריכההמשנה במסכת חגיגה[2] מציינת שמנחם היה בן זוגו של הלל הזקן ומספרת שמנחם "יצא", והוחלף על ידי שמאי הזקן:
יָצָא מְנַחֵם וְנִכְנַס שַׁמַּאי.
בתלמוד הבבלי[3] נחלקו חכמים "להיכן יצא" מנחם. אביי[4] טוען שמנחם יצא "לעבודת המלך", ואילו רבא סובר שהביטוי 'יצא' משמש במובן רוחני "לתרבות רעה", כלומר - כפר. הגמרא מביאה ברייתא שתומכת לכאורה בדעת אביי: "יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות כהנים לובשי סורקין של זהב" (על פי רש"י: "לבוש בגדי מלכות"). גם בתלמוד הירושלמי נחלקו בנושא[5]. ויש מי שפירשו בירושלמי שמנחם יצא לבטל גזרות שגזרו על ישראל עד "שהשחירו פניהם כשולי קדירה"[6].
אהרן הימן כותב שייתכן שאין מחלוקת בין אביי לרבא ושעצם ההסכמה של מנחם לשרת את הורדוס נחשבה יציאה לתרבות רעה[7].
הרב ישראל ליפשיץ, מחבר "תפארת ישראל" על המשנה[8] מפרש שבגלל נבואת מנחם להורדוס שימלוך, כשנתמנה הורדוס למלך קראו לשמש בעבודת המלך. יצחק אייזיק הלוי כותב שמנחם מונה מלכתחילה לתפקידו, למרות נטייתו לאיסיים בגלל קרבתו להורדוס, אולם לאחר שהתברר שהדבר גורם בלבול לתלמידים דאג הלל לגרום לו לעזוב[9].
במדרש "שיר השירים זוטא"[10] מופיע מעשה אודות מות אחיו של מנחם, בהקשר ל"יציאת" מנחם.
בימי מנחם והילל. שנפל מחלוקת ביניהם ויצא מנחם הוא ושמנה מאות תלמידים מלובשים סריקונין של זהב. ובא חנן בן מטרון ובעט ביהודה אחיו של מנחם והרגו. ועלה אלעזר והתלמידים עמו והכה את חנן וחתכו מניות מניות. באותה שעה שלחו אנשי אורחמו והושיבו קסטרא על ירושלם והיו מטמאין כל הנשים שהיו בתוכה. ועלה אלעזר והתלמידים עמו והכו כל אנשי קסטרא. אותה שעה נפלה מחלוקת בירושלם. על אותה שעה אמרו "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים".
— שיר השירים זוטא, פרק ח', פסוק י"ד, כתב יד פארמה
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב אהרן הימן, "מנחם", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 889-890, באתר היברובוקס
- "מְנַחֵם", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 243, באתר היברובוקס
- מנחם (זוגות), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב מרדכי הוכמן, מנהגי האבלות על תלמידי רבי עקיבא, באתר ישיבה
הערות שוליים
עריכה- ^ קדמוניות היהודים, ספר טו, פרק י, ה
- ^ משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז, עמוד ב', כתב יד מינכן 95. להלן הקטע המלא בנוסח כתב היד: "להיכן יצא. אמ' אביי. לעבודת המלך. רבא אמ'. לתרבות רעה. תניא נמי הכי. יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות כהנים לובשי סורקין של זהב."
- ^ בדפוסים נתחלפו אביי ורבא (ראו דקדוקי סופרים, חלק ב', עמוד 65)
- ^ "לאיכן יצא. יש (אומ') [אומרים / אומר]. ממידה למידה יצא. ויש (אומ') [אומרים / אומר]. כנגד פניו יצא. הוא ושמונים זוג שלתלמידי (חכמ') [חכמים] מלובשין תירקי זהב. שהשחירו פניהן כשולי קדירה. שאמרו להן. כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי (יש') [ישראל]". (תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה ב', כתב יד ליידן).
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה ב' על פי קרבן העדה.
- ^ הרב אהרן הימן, "מנחם", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 889-890, באתר היברובוקס
- ^ בפירושו על משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ב', בסעיף י"ז.
- ^ יצחק אייזק הלוי, דורות הראשונים, חלק שני, תקופת האמוראים, פרק ב', הערה א', עמוד 548
- ^ שיר השירים זוטא, פרק ח', פסוק י"ד, כתב יד פארמה, באתר מפעל המילון ההיסטורי