פתיחת התפריט הראשי

אבטליון (זוגות)

תנא בתקופת הזוגות

אַבְטַלְיוֹן היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות, חברו של שמעיה שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.

אבטליון
שמעיה ואבטליון.JPG
קברי שמעיה ואבטליון
דור זוג רביעי של תקופת הזוגות
רבותיו יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח
חבריו שמעיה ויהודה בן דורתאי
תלמידיו הלל, שמאי, מנחם

שמעיה ואבטליון היו גרים,[1] - הם עצמם[2], או שהיו רק בני גרים[3]. לפי דברי התלמוד הבבלי[1] היו מבני בניו של סנחריב, שהיה אחד ממלכי אשור.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

תוכן עניינים

המאמר במסכת אבותעריכה

מאמרו של אבטליון מופיע במשנה במסכת אבות:

אבטליון אומר: חכמים – הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל

.

פירוש השםעריכה

את פירוש שמו של אבטליון מביא הרב עובדיה מברטנורא:

שמעיה ואבטליון – גרי צדק היו, ומבני בניו של סנחריב הם. ושמעתי שמפני שהיה אבטליון אב בית דין נקרא בשם זה, שפירושו אב לקטנים. כי טליא בלשון ארמי – קטן...

עובדיה מברטנורא בפירושו ל-משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה י'

סיפורים על אבטליוןעריכה

המעשה בהללעריכה

"בכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק[דרושה הבהרה], חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן, וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת".

הלל היה עובד כל יום ומשתכר בטרפעיק (מטבע עתיק שערכו חצי דינר). בכל יום הוא השתמש בחצי משכרו כדי לשלם על הכניסה לבית המדרש, ובחציו האחר לפרנס את משפחתו. יום אחד לא מצא עבודה כדי להשתכר, ולא הרשו לו להיכנס לבית המדרש. אך לא רוצה לפספס לימוד תורה, ולכן החליט לעלות על גג בית המדרש ולהקשיב מהארובה לדברי התורה מפי שמעיה ואבטליון. הלל עלה לגג בערב שבת בחורף וירד עליו שלג. בבוקר כשעלה השמש שמעיה שאל את אבטליון למה השמש לא מאירה לתוך הבית, כמו בשאר הימים. כשהביטו למעלה הם ראו דמות בארובה, ואז עלו והורידו מהלל שלש אמות של שלג שנערמו עליו. הם דאגו להלל והושיבו אותו לפני האח ואמרו: "ראוי זה לחלל עליו את השבת". פיקוח נפש תמיד דוחה שבת, לכן היה מותר להבעיר אש כדי לחמם כל אדם, אך על אחת כמה וכמה היה ראוי לחלל את השבת בשביל הלל שסיכן את עצמו כדי לשמוע "דברי אלקים חיים".

הפגישה עם הכהן הגדולעריכה

התלמוד הבבלי מספר על אירוע שקרה בגמר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (מוצאי יום הכפורים). לפי התלמוד, רוב העם עזבו את הכהן הגדול והלכו לקראת שמעיה ואבטליון. בסופו של דבר הלכו שמעיה ואבטליון עם העם אשר ברגלם [דרושה הבהרה] לשאול בשלום הכהן הגדול. אולם, קיים שינוי גרסאות בין התלמוד בבלי ומדרש הגדול אודות חילופי הדברים בין שמעיה ואבטליון והכהן גדול. לפי המסופר בתלמוד בבלי, הכהן גדול זלזל בכבוד שמעיה ואבטליון והם השיבו במענה שנון וחד שהיה בו כדי להעמיד את הכהן על טעותו.[4] במקביל, המדרש הגדול גורס שהכהן גדול "תיקן" את המילים של הזוגות להורות כי אין גדולת הכהן מחמת ייחוסו לאהרן הכהן, אלא מצד עשיית מעשה אהרן.[5]

לקריאה נוספתעריכה

  • בנימין לאו, "שמעיה ואבטליון: בעיצומה של מלחמת אריסטובלוס והורקנוס", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, ידיעות ספרים, 2006, עמ' 142-137.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב'.
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, הקדמה, ד"ה כל המצות; פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת עדויות, פרק א, משנה ג; פרק ה, משנה ו; תוספות, מסכת ברכות, דף יט, עמוד א, ד"ה דוגמה; רבי שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות (על מסכת אבות), פרק א, משנה י. ראו גם שו"ת נודע ביהודה, מהדורא קמא, חושן משפט, סימן א; ברכי יוסף, חושן משפט, סימן ז, ס"ק ו.
  3. ^ מהר"ל מפראג, דרך חיים (על מסכת אבות), פרק א, סוף משנה י, ד"ה והתבאר לך; תוספות יום טוב, אבות, פרק א, משנה י, ד"ה שמעיה.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"א
  5. ^ הכוונה היא להיות "אוהב שלום ורודף שלום" – מדרש הגדול לספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק כ"ה