ויקיפדיה

מסורות כלב

גוש המסורות המכונות במחקר "מסורות כָּלֵב" כולל את המסורות על ה"מרגלים" או ה"תרים" הנשלחים לסייר בארץ כנען והר חברון, ואת המשכן במסורות על כיבוש חברון וסביבתה בידי כלב: במדבר, י"ג-י"ד; ל"ב, ח'–י"ג; דברים, א', י"ט–מ"ה; ט', א'–ב'; יהושע, י"ד, ו'–ט"ו; ט"ו, י"ג–י"ט; שופטים, א', י'–ט"ו; שופטים, א', י"ט–כ'.[1]

לפי חקר המקרא, נוסח המסורה לגוש מסורות זה כפי שהוא בידינו הוא שילוב של כמה גרסאות קדומות שאוחדו יחד. להתחקוּת אחר מקורן נודעת חשיבות רבה בהבנת מסורת שנים עשר המרגלים, דמותו של כלב ושל הכלבים בכלל, ובהבנת תהליכים יישוביים ומשפחתיים של ראשית ההתיישבות ביהודה. לניתוח המסורות יש גם השלכות על המחקר המקראי, ההיסטורי והארכאולוגי של ראשית יהודה וישראל.

הניתוח הביקורתי מראה כי במסורות כלב שבספר במדבר משולבות זו בזו שתי גרסאות שונות, במדבר1 ובמדבר2, ולצידן גרסת דברים. הקשר האפשרי בין שלושת הגרסאות יובא בהמשך הערך. בעיות הנוסח המצביעות על קיומם של מקורות שונים לנוסח המסורה של הפרשה המקראית הן, למשל:

  • היקף המשימה: הר חברון ונחל אשכול בלבד, או כל ארץ כנען עד לבוא חמת.
  • חלקו של יהושע בן נון בפרשה: כאחד המרגלים/התרים, כעד בלבד, או כלל ללא השתתפות.
  • מאפיינים לשוניים ייחודיים לחלקי הטקסט השונים, כגון "מרגלים" מול "תרים".
  • תופעות טקסטואליות המעידות על שילוב יחד של מקורות שונים, כגון כפילויות[2], חזרה מקשרת ועוד[3].

שלוש הגרסאות השונות עריכה

גרסת במדבר1 עריכה

 
הפרדה גרפית של הגרסאות למסורות כלב, ספר במדבר פרקים י"ג-יד.מימין גרסת במדבר1, משמאל גרסת במדבר2.
 
הפרדה גרפית של הגרסאות למסורות כלב: דברים א', שופטים א', יהושע י"ד-ט"ו.מימין גרסת במדבר1, משמאל גרסת דברים.

גרסת מסורת כלב הנחשבת לקדומה יותר בספר במדבר, להלן גרסת במדבר1, השתמרה באופן מקוטע: (חסר הקטע בו משה שולח את התרים); ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק י"ז2[4] עד פסוק כ'; פסוק כ"ב עד פסוק כ"ד; (חסר הקטע בו הם באים אל משה ואל כל העם לקדש); פסוק כ"ו2 עד פסוק כ"ח; (חסר הקטע בו העם נושא את קולו); פסוקים כ'–ל"א.

על פי גרסה זו, השליחות הייתה דרך הנגב ורק עד חברון ונחל אשכול, שהיו אמורים להיות היעד הראשון בכיבוש הארץ מכיוון קדש ברנע. בין מאפייניה הלשוניים המונחים 'עלה', 'ששי אחימן ותלמי ילידי הענק', 'ערים בצורות גדולות', 'העם', 'כבוד ה'', 'מילא אחרי'. הצורה 'ילידי הענק' נדירה וכנראה המקורית[5]. לילידי הענק אין כל גוון אגדי של קומה גבוהה, והסיפור כולו מקומי, אם כי הוא משולב במסגרת רחבה יותר. הדמויות הפועלות הן משה וכלב בלבד (כלב ללא ייחוש גנאלוגי), ויהושע אינו נזכר. בסיפור משולבת אפיזודה בה ה' רוצה להכחיד את העם ולהפוך את משה לגוי גדול, אך משה מונע זאת ממנו.

לגרסת במדבר 1 קשורה טקסטואלית מסורת כיבוש חברון ודביר המופיעה בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק י"ד2 עד פסוק י"ט ~ ספר שופטים, פרק א', פסוק י'2 עד פסוק ט"ו. אולם למרות האחידות הטקסטואלית של מסורת כיבוש זו, מבחינה תוכנית מתגלה מתח פנימי ברור בין עתניאל ועכסה[דרושה הבהרה] לבין כלב. מתקבל הרושם כי במציאות בה נכתב וסופר הסיפור, היה צורך מיוחד להסביר את זכויות בני עתניאל הקנזי ועכסה על גולות המים, ואולי אף על דביר עצמה, ולהצדיקן ביחס לבני כלב. לאור המתח הפנימי ובעיקר הקשר הרופף של מסורת דביר למה שקדם לה, ייתכן כי מסורות חברון ודביר היו נפרדות בשלב הקודם להעלאתן על הכתב.

גרסת דברים עריכה

גרסת דברים של מסורת כלב, ספר דברים, פרק א', פסוקים י"ט–מ"ה, נשתמרה ככל הנראה במלואה כחלק מהמבוא ההיסטורי לספר דברים, שהוא כנראה המבוא להיסטוריה הדויטרונומיסטית כולה[6], כאשר המשכה משולב בספר יהושע. גם לפי גרסה זו השליחות הייתה אל הר חברון בלבד, והיא מהווה עיבוד מקוצר לסיפור אחר, קדם-דויטרונומיסטי, סיפור שאת קיומו הראה מרטין נות[6]. במיוחד מניח המספר הדויטרונומיסטי כי הקורא מכיר את חלקו של כלב במשלחת ואת נאמנותו לה'. הסיפור כולל גם ביטויים ייחודיים שאינם מלשונו הרגילה של הדויטרונומיסט: 'מלא אחרי', 'השיב דבר', 'ערים גדולות ובצורות' ואחרים[7]. גראם אולד סבר כי ביטויים אלו מעידים על איחורו של הסיפור, אולם יש הסוברים שהם מעידים דווקא להפך, על קדמות הגרסה המקורית, שהרי לפחות שניים מהביטויים מופיעים גם בגרסת במדבר1, לצד ביטויים נוספים[8]. לאור נתונים אלו, ההנחה הרווחת היא כי גרסת דברים מהווה עיבוד לבמדבר1 או למקור קרוב לו. גם בגרסה זו רק כלב נזכר בשמו מבין המרגלים, והפעם עם ייחושו הגנאלוגי "בֶּן יְפֻנֶּה". הפעם ה' מעניש את העם אך גם את משה, בכך שלא יגיע אל הארץ המובטחת, אלא יהושע העומד לפניו הוא יבוא שמה. יהושע נוכח בסיפור כעד, אך לא כאחד המרגלים.

לגרסת דברים קשורה טקסטואלית ועניינית גרסת כיבוש חברון (בלבד) אשר בספר יהושע, פרק י"ד, פסוק ו' עד פסוק ט"ו1. גרסה זו גם מחזקת את המסקנה לפיה יהושע לא היה בין המרגלים אלא רק עד שמיעה לסיפורם. כאן המקום לציין כי ייתכן שכינוי כלב כ'קְּנִזִּי' בכמה מקומות[9] אינו אלא גלוסה פרשנית מאוחרת[10], וכן כי ייחושו על 'יְפֻנֶּה' מופיע בגרסת דברים ובגרסת במדבר2, אך לא בגרסת במדבר1 שם הוא מופיע לכל אורך הסיפור בתור "כָּלֵב" בלי ייחוש משפחתי.

גרסת במדבר2 עריכה

גרסת במדבר המאוחרת יותר, במדבר2, נשתמרה ללא פערים משמעותיים: ספר במדבר, פרק י"ג, פסוקים א'–י"ז1; פסוק כ"א1ב-2; פסוק כ"ה; פסוקים ל"ב–ל"ג; פרק י"ד, פסוק י'1; פסוקים כ"ו–ל"ח.

גרסה זו אינה מניחה היכרות של הקורא עם נוסח אחר. בניגוד לקודמותיה, גרסה זו מייצגת גישה כלל ישראלית עקבית. התרים הם 12 מכל שבט כמו בגרסת דברים, אך הם נמנים בשמותיהם והפעם יהושע מופיע כאחד התרים. בניגוד לשתי הגרסאות הקודמות והמקומיות, משימתם היא לתור את כל הארץ המובטחת, לא רק את היעד הקרוב בהר יהודה. הם נשלחים לתור את ארץ כנען מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת, בהתאם לתפישת גבולות הארץ המובטחת בספר במדבר, פרק ל"ד, פסוקים א'–י"ב[11].

בין מאפייניה הלשוניים המונחים 'תור', 'נשיא', 'מטה', 'ארץ כנען', 'עדה' (ובמקביל כאמור גם 'בני ישראל' ו'עדת בני ישראל'), 'אנשי מידות', 'נפילים' (ובגלוסה מבארת - 'בני ענק'). הדמויות הפועלות הן משה ואהרון, ו-12 תרים המנויים בשמותיהם, לרבות כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה ויְהוֹשֻׁעַ (הוֹשֵׁעַ) בִּן נוּן. הגרסה היא חלק מרצף סיפור הנדודים שבספר במדבר, והיא הדומיננטית גם בספר במדבר, פרק י"ג עד פרק י"ד. למרות זאת נראה שהיא זו המשולבת בתוך, ומולבשת על, גרסת במדבר1 באותם פרקים: לפחות פרק י"ג, פסוק כ"א1ב-2 (כלומר פרק י"ג, פסוק כ"א למעט המילה וַיַּעֲלוּ שבראשו) תחוב ברצף של במדבר1, כשהפועל וַיַּעֲלוּ משמש כחזרה מקשרת[3]. עם זאת, מניתוח המסורות עולה שמחבר גרסת במדבר2 (או מעבדה הקדום) לא עיבד את סיפורו הסכמטי ישירות מגרסת במדבר1, אלא מגרסת דברים או גרסה קרובה לה, שבה כבר מקבלים תושבי הארץ הקדומים גוון אגדי של אנשי מידות, ולצד כלב מופיע גם יהושע. עורך מאוחר חיבר את שתי גרסאות ספר במדבר לנוסח המופיע לפנינו בספר במדבר, פרק י"ג עד פרק י"ד. הן מחבר גרסת במדבר2 והן העורך ששילב אותה עם גרסת במדבר1 שייכים לרובד הכוהני במקרא, אבל אין בכך כדי להשפיע על ניתוח הגרסאות עצמן[12].
לגרסת במדבר2 אין המשך כלשהו במסורות הכיבוש.

התפתחות המסורות עריכה

הגרסה הקדומה היא במדבר1, סיפור המתמקד בהר חברון ומסביר את זכויות בני כלב שם.סיפור זה כבר הועלה על הכתב בשלב קדם-דויטרונומיסטי, במסגרת מסורת כלל ישראלית הקשורה גם במשה. המשכה של גרסה זו מעובד בספר שופטים, פרק א', פסוקים י'–ט"ו, שאינו מכיר כמדומה את הגרסה הדויטרונומיסטית. לפי דעתה של יאירה אמית, ספר שופטים, פרק א' הוא קדם-דויטרונומיסטי כולו[13]. לפי טענה מופלגת אף יותר יש עדות מקטע זעיר בקומראן לנוסח קדם-דויטרונומיסטי של ספר שופטים בכלל[14], אולם ניתוח התפתחות המסורות אינו מסתמך על טענות אחרונות אלה, אלא רק על המסקנות הטקסטואליות מתוך הניתוח עצמו - שהורו כי גרסת במדבר1 והמשכיה בספר יהושע, פרק ט"ו / ספר שופטים, פרק א' קודמים לגרסה הדויטרונומיסטית בספר דברים, פרק א' והמשכה בספר יהושע, פרק י"ד. עם זאת מסקנות בלתי תלויות אלה עשויות לחזק את תיארוכיה של אמית. להפרש זמן משמעותי בתהליך המעבר מהגרסה הקדומה לגרסת דברים עשוי לרמוז גם ההבדל הלשוני המובהק אותו ציין אולד. גרסת במדבר1 נקשרה עם מה שנחשב בעבר הרובד היהויסטי במקרא[15], ולנוכח המגמות לאחר את זמנו של רובד זה, יש עניין בקדמותו כאן.

גרסת דברים מבוססת על הגרסה הקדומה, ומשמרת את אופייה המקומי חרף שיבוצה בהשתלשלות ההיסטורית הכלל-ישראלית. נושאים חדשים המופיעים הם מספר המרגלים (12, אחד לשבט), וכלב כ"בן יפונה". יהושע מצורף לסיפור (אמנם כעד ולא כאחד המרגלים), ובני הענקים נקשרים עם קומה גבוהה (עם גדול ורם, ערים גדולות ובצורות בשמים). לפי מיטמן[8] אמנם אין לסיפור גוון מקומי והוא מתייחס כבר ל'הר האמורי' כולו, אך עודנו מושתת על הגרסה הקדומה מספר במדבר. כל הנושאים החדשים שנמנו לעיל שייכים, לשיטתו של מיטמן, אף לרובד מאוחר יותר מהבסיס של גרסת דברים. לגרסת דברים קשורה ההערה בספר יהושע, פרק י"א, פסוקים כ"א–כ"ב, בדבר הכרתת הענקים מכל הר-יהודה: מחברון, מדביר ומענב. המעשה מיוחס בה ליהושע ומורחב לכל הר ישראל. נות[16] סבור כי מיד אחרי מעשה זה מקומו המקורי של ספר יהושע, פרק י"ד, פסוק ו' עד פסוק ט"ו1. ואילו לפי אולד הוחדר קטע זה לתיאורי הנחלות במטרה לתקן את המידע שבפרק י"א, פסוקים כ"א–כ"ג; גם אם יש ממש בטיעוניו הלשוניים לכך שפסוקים ו' עד ט"ו1 הוחדרו כדי לתקן את פסוקים כ"א-כ"ג (ואז ו'-ט"ו מאוחרים יותר טקסטואלית,[דרושה הבהרה] מסכים אולד[17] כי מבחינת התוכן פסוקים כ"א–כ"ג מאוחרים יותר. מכל מקום, נוסף כאן פרט חשוב וכנראה קדום: קיומו של מרכז קדום בענב. קשה להניח שדווקא בעת הכללת המסורת המקומית וייחוסה ליהושע וכלל ישראל ימציאו פרט מקומי חדש. ההקבלה ל-3 ערי פלשתים דווקא (ולא ל-5) מחזקת את ההנחה שלפני הכותב עמדה מסורת על 3 ערי ההר[18], ויצוין שבנוסח תרגום השבעים לספר שופטים, פרק א', פסוק כ' אכן נזכרות "שלשת ערי בני הענק" (ולא "שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק" ככתוב בנוסח המסורה). אזכור הפלשתים כשלעצמו מאוחר בוודאי וההשוואה כולה היא כנראה מבנה מלאכותי, המושפע מראיית ילידי הענק כנפילים בדומה לאנשי המידות הפלשתים, ובמיוחד בדומה ל'ילידי הרפא' (ובהם גלית). גם כלל ההקבלה בין 'ילידי הענק' ל'ילידי הרפא' מתקיימת ברובד אגדתי הרואה ביושבי הארץ הקדומים אנשי מידות המכונים ענקים, רפאים, זמזומים ואימים[19].

אחרונה בהתפתחות היא גרסת במדבר2. בלשונה וסגנונה הכוהניים האופייניים כל כך ספק אם ניתן לאתר השפעה מהגרסאות הקודמות, והיא עומדת בפירוש כסיפור בפני עצמו. מאידך, מבחינת התוכן זוהי הרחבה וסכמטיזציה של גרסת דברים, כשהכותב מכיר גם את גרסת במדבר1 - אולם מתכוון לכתוב סיפור חלופי מהחל ועד כלה, בניגוד למחבר גרסת דברים המניח היכרות של קוראיו עם הסיפור אותו עיבד. גם כאן כלב הוא 'בן יפונה', ומופיע יהושע (הפעם כבר כאחד התרים). תושבי הארץ הופכים בפשטות לאַנְשֵׁי מִדּוֹת ונְּפִילִים, שהתרים כחגבים בעיניהם, ורק גלוסה מוסיפה כי אלו 'בְּנֵי עֲנָק'. בשלב שאחרי כתיבת חיבור זה, משלב אותו עורך מאוחר עם סיפור במדבר1. עורך זה אולי אף הוא כהני, אך ודאי אינו זהה למחבר סיפור במדבר2.

האזכור המקראי המאוחר ביותר למסורותינו, המכיר כמדומה את כולן בצורה דומה לנתינתן בידינו, כשהן משולבות יחד מתוך גישה הרמוניסטית, מצוי בספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים ח'–י"ג[20].

מסורות כיבוש הר חברון עריכה

מסורות כיבוש הר חברון: הכלֵבים עריכה

לפי המסורת הקדומה יושבי חברון וסביבתה הם "אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק". לכינוי כנראה עדיין אין גוון אגדי של נפילים אנשי מידות. המחקר התלבט בשאלת זהותם של הללו, ומשמעות שמם. רנה דיסו[21] ובעקבותיו אדוארד ליפינסקי[22] ואחרים הציעו לקשרם ליחידה השבטית הגדולה 'יענק', המוכרת ממקורות האלף השני לפסה"נ, ונראה שכך הוא[23].

הממצא הארכאולוגי בהר חברון ובחברון עצמה מורה שהיישוב הכנעני ערב הגעת בני כלב היה בעיקר של רועים-נוודים ללא מרכזים עירוניים[24], למעט אולי דביר. הדבר מתיישב עם ההנחה כי האזור היה מיושב בידי יחידה שבטית אמורית/כנענית, כנראה בני יענק.

מתוך הקדומה במסורות כלב מסיק המחקר כי היחידה המשפחתית-שבטית של בני כלב התיישבה באזור חברון, ויחידה נוספת של הקנזים בני עתניאל התיישבה באזור דביר. למרות שהמסורת מסדירה קשר גנאלוגי ביניהם, ייתכן כאמור שהכלבים נבדלים מהקנזים, וכינויו של כלב כ'קנזי' הוא בניה פרשנית מאוחרת. מכל מקום, לא מן הנמנע שהיה קשר בין הקבוצות עוד קודם התיישבותן. לאחר ההתיישבות, המסורות משקפות שלב בו הקנזים בני עתניאל מהווים שותפים זוטרים לכלבים. במעשה עכסה נרמזת מתיחות ביניהם על זכויות קרקע ומים, אך זו הוסדרה ובעיקר מודגשת שותפותם.[25]

מסורות כיבוש הר חברון: שבט יהודה עריכה

בספר שופטים, פרק א', פסוקים א'–כ"א מסופר על כיבוש הדרום בידי שבטי יהודה ושמעון, במסע העובר דרך ירושלים דרומה. התיאור היחיד בסיפור זה המתייחס קונקרטית לאזור יהודה הוא קטע התלוי לחלוטין במסורת כלב[26], וכאמור כמעט זהה טקסטואלית לקטע מגרסתה הקדומה[27]. בספר שופטים, פרק א' הופעת כלב מנותקת מכל הקשר, ומהשמטת בפסוקים י'–ט"ו רצף הסיפור אולי אך ייצא נשכר. נראה כי הקטע הועתק איפוא על ידי מחבר ספר שופטים, פרק א' ממסורת כלב בגרסתה הקדומה. מתברר כי למחבר הפרק אין למעשה כל נתון עצמאי על התיישבות ביהודה, ובעניין זה (שהוא עיקר עניינו!) הוא תלוי לחלוטין במסורת כלב, בגרסתה הקדם-דויטרונומיסטית. ייתכן שעורך מאוחר הוא שהבחין במלאכותיות הקטע ה'חברוני' בפרק, והוסיף הערה (בספר שופטים, פרק א', פסוק כ') על כלב (בלבד!), המקבל את חברון כדבר משה. מכל זאת מסקנת המחקר היא כי למסורת כיבוש הר חברון בידי כלל שבט יהודה אין בסיס היסטורי עצמאי.

מסורות כיבוש הר חברון: כלל ישראל בהנהגת יהושע עריכה

סיפור זה (ספר יהושע, פרק י', פסוקים ל"ו–ל"ט) מתאר את כיבוש חברון ואחריה דביר, כשלב במסע הכיבוש הדרומי של יהושע וכלל ישראל (ספר יהושע, פרק י', פסוקים א'–ל"ט). אליגר[28] הראה כי תיאור המסע מורכב מ-3 יחידות נפרדות, ולענייננו חשוב המסע בשפלה ובהר (ספר יהושע, פרק י', פסוקים כ"ח–ל"ט). סדר הכיבוש בהר הוא כמו במסורות כלב. אם יש למסע רקע ריאלי, אין להניח שהוא מתקופת ההתנחלות כפי ששיער אליגר, אלא שהוא משקף מסע מלחמה מאוחר אותו הכיר הכותב: אולי מסע סנחריב[29] או המסע הבבלי סמוך לחורבן. אולם בכל השערה על רקע ריאלי כלשהו למסע, סדר הכיבוש בהר הוא בעייתי וקל יותר להסבירו כבניה ספרותית על סמך מסורת כלב. זאת משום שהמסע מגיע להר מדרום מערב, לאחר כיבוש לכיש ועגלון, ולכן המשכו הטופוגרפי הסביר הוא לדביר ורק אחר כך לחברון. מדרום השפלה ואפילו מלכיש הדרך לדביר קצרה וכרוכה בעליה של כ-450 מ' בלבד, בעוד שלחברון הדרך ארוכה יותר וכרוכה בעליה תלולה בהרבה ואף גבוהה יותר (הפרש גבהים של כ-750 מ')[30].

סיכום מסורות כיבוש הר חברון עריכה

לסיכום, מסורות כלב עדיפות הן על מסורת שבט יהודה, והן על המסורת הכלל ישראלית שבפרקי הכיבוש ביהושע, וזאת בין היתר לפי מרטין נות[31], וייפרט[32] והאב רולאן דה-וו בסיכומו הזהיר[33]. כל זאת, מתוך ניתוח המסורות באזורנו בלבד. מובן שההפרכה הכללית של ההנחה בדבר מסע כיבוש כלל ישראלי אחיד, מאז מאמר המפתח ההיסטורי של אלברכט אלט[34] ועד ספרו הארכאולוגי המקיף של ישראל פינקלשטיין[35], מוסיפה משנה תוקף למסקנה זו.

רשימות היחש שבספר דברי הימים עריכה

כלב ברשימות היחש שבספר דברי הימים עריכה

רשימות היחש בספר דברי הימים הן המקור המפורט ביותר להכרת משפחות ישראל ויהודה. משפחות יהודה זוכות ברשימות לפירוט הרב ביותר (דה"א ב 3 - ד 23), וביניהן דומיננטיות משפחות השוכנות בהר. יכול היה מקור זה להיות המוצא והבסיס לכל הבנת כלב, הכלבים, ושאר משפחות יהודה וישראל, אלמלא בעייתיותו שאולי אין לה רע במקורותינו המקראיים. הטקסט משובש במקומות כה רבים, עד כי קשה תכופות להחליט מה טיב היחסים בין המשפחות, ומובן שגם תיארוך הרשימות שנוי במחלוקת.

יוליוס ולהאוזן (1870)[36], בעבודת היסוד בנושא, איתר ברשימות מקור קדום הכולל רק את יחשי כלב (בהקשריו הדרומיים) וירחמאל. משפחות ירחמאל עודן נוודיות, כי אינן כוללות יישובים; משפחות כלב ישבו בדרום לפני שהפך לאדומי, וקשריו לאפרת וליישובי הצפון מבטאים את עקירתו צפונה לאחר חורבן בית ראשון. קיטל (1902)[37], רוטשטיין והנל (1927)[38] ורודולף (1954)[39] ממשיכים טענות בסיסיות אלה, תוך ניתוחים מפורטים יותר, הרחבת-מה של המקור הקדום ואבחנת שלבי ביניים. מרטין נות (1932)[40] משחזר מקור קדום נרחב בהרבה, ומייחסו למאות 9-10 לפס"הנ. תוך תוספות ותיקונים מפליגים לטקסט המקראי, הוא יוצר 4 אילנות יחש עיקריים ביהודה: שלה בשפילה; חור בהר; אשחור באזור תקוע; שאר בני כלב בדרום ההר (עד בית-צור). את שיחזורו קיבלו בין היתר יוחנן אהרוני[41], מאיירס (1965)[42] והאב רולאן דה-וו (1971)[43]. ויליאמסון (1979)[44] העמיד שיטה משלו, שגם לפיה חלק ניכר מהחומר הוא קדום, הגם שלוקט ממספר מקורות. גליל (תשמ"ג)[45] מציג גישה מקסימליסטית (הנשענת על מינימום תיקונים בטקסט) לפיה רוב הנוסח שבידינו משתייך למקור קדום, כפי שעודכן בימי דוד. אהרון דמסקי (1986/7)[46] בדיונו על האפרתים רואה את הרשימות כמשקפות תהליכים שהחלו בהתנחלות ונסתיימו בשיבת ציון, לרבות הגירת הכלבים צפונה בשלהי התקופה - הנחה שהוא מנסה לאשש בטענות חדשות.

ירחמאל, כלב וחור\אפרת עריכה

מעבר לניתוחים השונים, נראה ברור כי הקבוצות הגדולות של משפחות יהודה מתקבצות תחת שמותיהם של ירחמאל, כלב (שניהם בני חצרון) ואפרת (או חור בכור אפרתה). הבנת ההקשרים הגאוגרפיים והיישוביים של 3 קבוצות גדולות אלה חשובה כדי להבין את ההקשר של אזכורי כלב ברשימות. ראוי לציין כאן כי עיקרי הדברים הוסקו כבר בניתוחו הראשוני והמזהיר של יוליוס ולהאוזן[47]; הדרש של מעשה כלב, עזובה ואפרת[48], אותו הציע ולהאוזן כמבטא את מעבר הכלבים צפונה, זכה לביקורת אך אינו בלתי אפשרי (להלן).

ירחמאל הוא הבכור בין האבות האפונימים של הקבוצות הגדולות. משמעותית במיוחד היעדרות הערים מרשימת משפחותיו - ולהאוזן תולה בכך את מעמדו כבכור, מתוך אנלוגיה לבכורת הנוודים בקרב שבטי ערב[49]. הבחנה מעניינת של ולהאוזן[50] קושרת את עטרה בת ירחמאל ליישובים היקפיים עגולים (דמויי עטרה), שאצל הנוודים. מצבו הנוודי מרמז למיקומו בנגב או בספר המדבר, כפי שעולה גם ממסורות דוד.

כלב קשור ישירות רק ביישובים במרכז ודרום הר חברון. בצירוף מסורות ההתנחלות אודותיו, יש בכך עדות ברורה להתיישבות הכלֵבים באזורים אלה.

אפרת וחור קשורים כמעט רק ביישובים צפוניים, ובראשם בית-לחם. לפי חוקרים רבים, כל משפחות הצפון מתיחשות על חור, שהוא בכור אפרתה. כך יוליוס ולהאוזן[47], מרטין נות[40] וההולכים אחריו, שמואל ייבין[51] וגרשון גליל[52] - וזאת למרות שבעצם הבנת יחש זה נחלקו אותם חוקרים. לדעת מיעוט של הרב שמואל קליין[53] ואהרון דמסקי[46] חור הוא אחיהם של שובל, שלמא וחרף ולא אביהם, וכל הארבעה הם בני אפרת(ה). מהפרוש הראשון ניתן להסיק כי בעצם עיקר קשריהן של משפחות הצפון הן לחור, ואפרת 'הולבשה' עליהם במאוחר. מעבר לחילוקי הדעות נדגיש שתי נקודות המשותפות לחוקרים השונים. האחת היא כי על שלמא אבי בית-לחם מתיחשות נטופה, עטרות בית-יואב ומנחת ('חצי המנחתי'), היינו גוש יישובי צפוני. נקודה שנייה המוסכמת היא צפוניותם המובהקת של בני אפרת, העשויה להתאים להשערתו של נדב נאמן[54] כי ה'אפרתים' אינם אלא 'אנשי (ארץ) אפרים' שהגיעו מצפון.

הנישואין הגנאלוגיים בין כלב לאפרת בולטים בניגוד בין תחומי התיישבותן של משפחותיהם. פירוש סביר הוא שכך ביטאו, כדרך הגנאלוגיות, את הקשר בין יושבי דרום ההר וצפונו (גליל). לפי פירוש חלופי נישואין אלו מבטאים הגירה כלבית צפונה סמוך לחורבן - כפי שהציע יוליוס ולהאוזן וטען שוב אהרון דמסקי[55].

סיכום עריכה

לפי חקר המקרא הביקורתי, מסורות כלב כנתינתן בידינו מורכבות מ-3 מקורות מקבילים, שונים מבחינה לשונית ובכמה פרטים. חלקן של מסורות אלה שולבו זו בזו, או שנוספו בהן הערות מבארות (גלוסות) לשם האחדה ביניהן. מכל נוסחי המסורות עולה סיפור היסטורי בו כלב, ו/או יחידה שבטית הנושאת את שמו, משתלט על הר חברון ומתיישב בו. לאור רשימות היחש ואזכור נוסף של הכלבים באזור זה בפרשת נבל הכרמלי[56], הסיקו במחקר כי תיאור זה היסטורי בכללותו, אם גם לא בהכרח בכל פרטיו. התיאורים המקבילים של כיבוש הר חברון בידי כלל שבט יהודה, או בידי יהושע וכלל ישראל, מסתמכים לגמרי על המקור המקומי הכלבי, ועל כן אין לראות בהם מקור עצמאי לעניין זה.   

להתחקות אחר גלגולי מסורות כלב יש גם משמעות מיוחדת משום שזהו אולי המקור המפורט ביותר על התיישבות קבוצה משפחתית-שבטית בתקופה המכונה "תקופת הכיבוש וההתנחלות". בזכות הפירוט הרב ועושר המסורות ששרדו, ניתן היה לנתח את מסורות כלב באופן כה מפורט. מהניתוח עולה באופן ברור מאד מצב בו המסורת המקומית היא הקדומה ביותר, ומהווה תשתית למסורות מאוחרות יותר אשר הכלילו אותה בתוך מסגרת שבטית (יהודה) או כלל ישראלית (מסעי הכיבוש של יהושע). לכך עשויות להיות השלכות על הבנת מסורות כיבוש והתנחלות אחרות במקרא, המיוחסות ליחידות שבטיות גדולות או לכלל ישראל בהנהגת יהושע, אבל ייתכן שגם מקורן במסורות מקומיות (שלא שרדו), שחוברו להן יחדיו.[57]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Roland de-Vaux. 1948. Les Patriarches hébreux et les découvertes modernes (suite). RB 55: 321-347
  • Martin Noth. 1943. The Deuteronomistic History (English: 1981. JSOTSup 15. 2nd rev. ed. 1991). Sheffield.
  • Martin Noth. 1966. Numbers (Das Alte Testament Deutsch 7/ OTL. English: J.D. Martin, 1968. 2nd print 1980). London.
  • A.Graeme Auld. 1976. Studies in Joshua :  Text and Literary Relations (Ph.D. Thesis - printed by the British Library Document Supply Center). Edinburgh, pp. 210–220.
  • Mittmann, S. 1975. Deuteronomium 11-63: literarkritisch und traditiongeschichtlich untersucht (BZAW 139). Walter de Gruyter, Berlin - New York, pp. 34–64.
  • יאירה אמית. תשמ"ד. אמנות הקומפוזיציה בספר שופטים (עבודת דוקטור). אוניברסיטת תל אביב.
  • נדב נאמן. 1990. פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית. בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 284–347.
  • אבי עופר, "הר-יהודה המקראי - מנוודות לממלכה לאומית", בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 155–214.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אבי עופר, "הר-יהודה המקראי - מנוודות לממלכה לאומית", בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 160–166.
  2. ^ כפילויות הן למשל כאשר באותו סיפור בספר במדבר, פרק י"ג עד פרק י"ד, מוצגות שתי תגובות שונות של ה': הצעה למשה להשמיד את העם ולעשות ממנו (משה) עם גדול, כשבמענה לתחינת משה ה' מסתפק בכך שהעם המנאצים לא יזכו להגיע לארץ המובטחת, ורק כלב יגיע ויירש את הארץ, מול תגובה דומה אך מפורטת יותר בעניין מי בדיוק ימותו במדבר, והבטחה גם לכלב וגם ליהושע. כל הקשיים הללו ניתנים כמובן ליישוב הרמוניסטי, כפי שאכן נעשה על ידי פרשנים מסורתיים, אבל המחקר הביקורתי רואה בהם עדויות לתהליך טקסטואלי מורכב של גלגולי הטקסט.
  3. ^ 1 2 חזרה מקשרת היא תופעה טקסטואלית ידועה מכתובים רבים בשפות שונות, כאשר עורך מאוחר רוצה לתחוב משפט או פיסקה משלו בטקסט קיים. למשל, בפרשתנו, מופיע הטקסט דלהלן: "כא וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת. כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן...". לפי השחזור פסוק כא הוא תוספת מאוחרת, אבל כדי לשמור על הרצף מי שתחב אותו שם בראשו את המילה הראשונה מפסוק כב: "וַיַּעֲלוּ". כלומר, במקור היה כתוב רק "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן...". עורך מאוחר רצה להכניס מוקדם ככל האפשר את הפסוק "וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת", לפי תפישתו. הוא יכול היה פשוט להקדים את פסוק כא לפסוק כב, בלי לחזור על המילה "וַיַּעֲלוּ". אבל מתברר שבמקרים רבים נטייתו של עורך מאוחר כזה היא לשלב את התוספת שלו ממש בגוף הטקסט, במקרה זה אחרי המילה "וַיַּעֲלוּ". אם הוא עושה כן, עדיין הוא צריך להשאיר את פסוק כב כמו שהוא, עם המילה "וַיַּעֲלוּ", כי אחרת הוא הופך לחסר מובן. וכך אנו רואים בטקסט שהמילה "וַיַּעֲלוּ" משמשת כחזרה מקשרת בין התחלתו המקורית של הטקסט, לבין המשכה אחרי הקטע שניתחב. מילה זו אינה מתקשרת לפסוק כא גופו, בו מסופר באופן כללי שתרו את כל הארץ, מכאשר בעצם היציאה מקדש ברנע אין צורך בעליה; לעומת זאת היא רלוונטית מאד כאשר יוצאים מהנגב כדי להגיע להר חברון. ספר במדבר, פרק י"ג, פסוקים כ"א–כ"ב.
  4. ^ הערה לסימון חלקי הפסוקים בעת ניתוח הטקסט: בחקר המקרא מקובל לסמן את הפסוקים בספרות, ולא באותיות עבריות, כאשר כל פסוק נחלק לשני חלקים, א-ב, על ידי האתנח ובהתאם לטעמי המקרא בנוסח המסורה. כאשר משתמשים באותיות עבריות לסימון הפסוקים, כמקובל בוויקיפדיה העברית, חלקי הפסוקים יסומנו בתור 1–2. במקרה שלפנינו פסוק 17ב (חציו השני של פסוק 17) מסומן בתור פסוק י"ז2, וכן הלאה.
  5. ^ מרטין נות[דרושה הבהרה] 1966, עמ' 105 = Noth, M. 1966. Numbers (Das Alte Testament Deutsch 7/ OTL. English: J.D. Martin, 1968. 2nd print (1980. London
  6. ^ 1 2 מרטין נות 1943, עמ' 25–33, 49–51 = Noth, M. 1943. The Deuteronomistic History (English: 1981. JSOTSup 15. 2nd rev. ed. 1991). Sheffield.
  7. ^ גראם אולד 1976, עמ' 210–220  = A.Graeme Auld. 1976. Studies in Joshua :  Text and Literary Relations (Ph.D. Thesis - printed by the British Library Document Supply Center). Edinburgh.
  8. ^ 1 2 מיטמן 1975, עמ' 54–61 =         Mittmann, S. 1975. Deuteronomium 11-63: literarkritisch und traditiongeschichtlich untersucht (BZAW 139). Walter de Gruyter, Berlin - New York.
  9. ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוק י"ב; ספר יהושע, פרק י"ד, פסוק ו', ספר יהושע, פרק י"ד, פסוק י"ד.
  10. ^ אבי עופר, "הר-יהודה המקראי - מנוודות לממלכה לאומית", בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 164.
  11. ^ השוו אטלס כרטא לתקופת המקרא (מהדורה שניה מתוקנת), 1974 מפה 51: מסע המרגלים וגבולות ארץ כנען.
  12. ^ לעניין הסגנון הכוהני בכלל ראו מקאווניו 1971 = Mc.Evenue, S. 1971. The Narrative Style of the Priestly Writer (Analecta Biblica 50). Rome. ראו גם את פארן, מ'. תשמ"ט. דרכי הסגנון הכהני בתורה: דגמים, שימושי לשון, מבנים. ירושלים, ושם גם קטעים הנוגעים למסורתנו, למשל עמ' 88-85.
  13. ^ יאירה אמית. תשמ"ד. אמנות הקומפוזיציה בספר שופטים (עבודת דוקטור). אוניברסיטת תל אביב. עמ' 394-393, וכן יאירה אמית. תשנ"ב. ספר שופטים: אמנות העריכה. מוסד ביאליק ובי"הס למדעי היהדות, ירושלים ותל אביב, למשל עמ' 346-338, כנגד ההשקפה המקובלת יותר, למשל סוג'ין 1981, עמ' 4 = Soggin, J.A. 1981. Judges (English: J. Bowden, 1981. OTL). London.
  14. ^ טרבול-בררה 1989 = Trebolle Barrera, J. 1989. Textual Variants in 4QJudgOaP and the Textual and Editorial History Q S of the Book of Judges. RQ (Revue de Qumran) 14 (Groningen-Congress): 229-245; טרבול-בררה 1990, עמ' 97 ואילך = Trebolle Barrera, J. 1990. Edition preliminaire de 4QJugesObP. Contribution des manuscrits Q S Qumraniens des Juges a l'etude textuelle et litteraire du livre. RQ 15/1-2 (Memorial Jean Starkey I): 79-100.
  15. ^ וראו את שילוב שלוש הגרסאות בשלוש מסורות הנדודים בכלל: מנחם הרן, תשל"א. דרכיהם של יוצאי מצרים: מסעי ישראל ממצרים לפי מסורות המקרא והנתונים הטופו-גאוגרפיים של חצי-האי סיני. תרביץ מ': 143-113. מצוטט לפי הרן תשל"ג: 76-37 (ממצרים לכנען: מסעיהם של ישראל בדרכי סיני ומשמעותם הגאוגרפית וההיסטורית).
  16. ^ מרטין נות 1953, עמ' 71 = Noth, M. 19532. Das Buch Josua (HAT. 2ten auflage). Tübingen.
  17. ^ גראם אולד 1976, עמ' 212–213 = A.Graeme Auld. 1976. Studies in Joshua :  Text and Literary Relations (Ph.D. Thesis - printed by the British Library Document Supply Center). Edinburgh.
  18. ^ בניגוד לדעת נדב נאמן. 1990. פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית. בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 333.
  19. ^ ספר דברים, פרק ב', פסוקים י'–י"א, וכן פסוקים כ'–כ"א.
  20. ^ כך גם מרטין נות 1966, עמ' 237–238 = Noth, M. 1966. Numbers (Das Alte Testament Deutsch 7/ OTL. English: J.D. Martin, 1968. 2nd print 1980). London
  21. ^ רנה דיסו 1927, עמ' 220-218 = Dussaud, R. 1927. Nouveaux renseignements sur la Palestine et la Syrie vers 2000 avant notre ere. Syria 8: 216-233.
  22. ^ אדוארד ליפינסקי 1974, עמ' 41–44 = Lipinski, E. 1974. ‘Anaq - Kiryat ’Arba - Hébron et ses sanctuaires tribaux. Vetus Testamentum 24: 41-55.
  23. ^ יצוין כי רולאן דה-וו 1948, עמ' 327 =de-Vaux, R. 1948. Les Patriarches hébreux et les découvertes modernes (suite). RB 55: 321-347. ראה בהם קבוצה חורית, מקלורין (1965) הציע שהם שכבה שלטת ממוצא פלישתי. נות הציע שהם קבוצה אגדתית מלכתחילה, מרטין נות 1966, עמ' 105 = Noth, M. 1966. Numbers (Das Alte Testament Deutsch 7/ OTL. English: J.D. Martin, 1968. 2nd print 1980). London, בנוסח הקדום הגוון האגדתי אינו בולט ולכן נראה כי 'ילידי הענק' הם קבוצה ממשית.
  24. ^ אבי עופר, "הר-יהודה המקראי - מנוודות לממלכה לאומית", בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 196–198.
  25. ^ אבי עופר, "הר-יהודה המקראי - מנוודות לממלכה לאומית", בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 163–166.
  26. ^ גראם אולד 1975, עמ' 273-270 =     A.Graeme Auld. 1975. Judges I and History: A Reconsideration. VT 25: 261-286.
  27. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק י"ד2 עד פסוק י"ט ~ ספר שופטים, פרק א', פסוק י'2 עד פסוק ט"ו; הדמיון מתחיל קודם.
  28. ^ אליגר 1934 = Elliger, K. 1934. Josua in Judaa. Palastinajahrbuch 30: 47-71.
  29. ^ נדב נאמן. 1990. פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית. בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 323–324.
  30. ^ אבי עופר, "הר-יהודה המקראי - מנוודות לממלכה לאומית", בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 167–168.
  31. ^ מרטין נות 1953, עמ' 60–67 = Noth, M. 19532. Das Buch Josua (HAT. 2ten auflage). Tübingen.
  32. ^ וייפרט 1967, עמ' 32–33 = Weippert, M. 1967. The Settlement of the Israelite Tribes in Palestine. London.
  33. ^ רולאן דה-וו 1971, עמ' 544–545 = de-Vaux, R. 1971. The Early History of Israel (English: D. Smith. 1978). Philadelphia.
  34. ^ אלברכט אלט, 1925. התנחלות בני-ישראל בארץ ישראל (תרגום ממהדורת 1953 המתוקנת: ד' בר"ג, תש"ך) אקדמון, ירושלים.
  35. ^ ישראל פינקלשטיין. 1986. הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים. הקיבוץ המאוחד והחברה לחקירת א"י ועתיקותיה, ת"א וירושלים: בפרט עמ' 275-269.
  36. ^ יוליוס ולהאוזן 1870 =  Wellhausen, J. 1870. De Gentibus et Familiis Judaeis quae I Chr. 2,4 enumerantur. Göttingen. ציטוט לפי: ולהאוזן, י'. 1878. משפחות יהודה שנמנו בספר דבה"י א' ב-ד (עברית: ליזה אולמן. הערות: ג' גליל. תשמ"ה. קונטרסים - מקורות ומחקרים, 63). ירושלים.
  37. ^ קיטל    1902     Kittel, R. 1902. Die Bücher der Chronik. Göttingen.
  38. ^ רוטשטיין והנל 1927 = Rothstein, J.W. und Hänel, J. 1927. Kommentar zum ersten Buch der Chronik. Leipzig.
  39. ^ רודולף  1954     Rudolph, W. 1954. Problems of the Book of Chronicles. VT 4: 401-409. וגם: רודולף  1955     Rudolph, W. 1955. Chronikbücher (HAT). Tübingen.
  40. ^ 1 2 מרטין נות 1932 =   Noth, M. 1932. Eine Siedlungsgeographische Liste in 1.Chr. 2 und 4. Zeitschrift der Deutchen Morgenländischen Gesselschaft (ZDPV) 55: 97-124.
  41. ^ יוחנן אהרוני. תשכ"ג. ארץ ישראל בתקופת המקרא - גאוגרפיה היסטורית. ירושלים. עמ' 213-211.
  42. ^ מאיירס 1965   Myers, J.M. 1965. I Chronicles (The Anchor Bible). Doubleday, Garden City NY.
  43. ^ רולאן דה-וו 1971, עמ' 540 והערה 52 שם = de-Vaux, R. 1971. The Early History of Israel (English: D. Smith. 1978). Philadelphia.
  44. ^ ויליאמסון 1979 = Williamson, H.G.M. 1979. Sources and Redaction in the Chronicler's Genealogy of Judah. JBL 98: 351-359.
  45. ^ גרשון גליל, מגילות היוחסין של שבט יהודה (עבודת ד"ר), תשמ"ג.
  46. ^ 1 2 אהרון דמסקי 1986-87 = Demsky, A. 1986/7. The Clans of Ephrat: Their Territory and History. Tel Aviv 13-14: 46-59.
  47. ^ 1 2 יוליוס ולהאוזן 1870 =  Wellhausen, J. 1870. De Gentibus et Familiis Judaeis quae I Chr. 2,4 enumerantur. Göttingen.                     ציטוט לפי: ולהאוזן, י'. 1878. משפחות יהודה שנמנו בספר דבה"י א' ב-ד (עברית: ליזה אולמן. הערות: ג' גליל. תשמ"ה. קונטרסים - מקורות ומחקרים, 63). ירושלים.
  48. ^ ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוקים י"ח–י"ט
  49. ^ יוליוס ולהאוזן 1870, עמ' 22–26 =  Wellhausen, J. 1870. De Gentibus et Familiis Judaeis quae I Chr. 2,4 enumerantur. Göttingen.                     ציטוט לפי: ולהאוזן, י'. 1878. משפחות יהודה שנמנו בספר דבה"י א' ב-ד (עברית: ליזה אולמן. הערות: ג' גליל. תשמ"ה. קונטרסים - מקורות ומחקרים, 63). ירושלים.
  50. ^ יוליוס ולהאוזן 1870, עמ' 25 =  Wellhausen, J. 1870. De Gentibus et Familiis Judaeis quae I Chr. 2,4 enumerantur. Göttingen.                     ציטוט לפי: ולהאוזן, י'. 1878. משפחות יהודה שנמנו בספר דבה"י א' ב-ד (עברית: ליזה אולמן. הערות: ג' גליל. תשמ"ה. קונטרסים - מקורות ומחקרים, 63). ירושלים.
  51. ^ שמואל ייבין, אנציקלופדיה מקראית ג': 495-493.
  52. ^ גרשון גליל, מגילות היוחסין של שבט יהודה (עבודת ד"ר), תשמ"ג, עמ' 77-109.
  53. ^ שמואל קליין. תר"ץ. מחקרים בפרקי-היחס שבספר דברי-הימים (המשך). מאסף ציון ד: 14–30. = מחקרים ארצישראליים כרך שני, חוברת חמישית = מאסף ציון ב: 1–16 (תרפ"ז); ג: 1–16 (תרפ"ט); ד: 14–30.
  54. ^ נדב נאמן, תשמ"ד. אפרים, אפרת(ה) וההתנחלות בהר יהודה. ציון מט: 331-325.
  55. ^ אהרון דמסקי 1986-87, עמ' 56-57 = Demsky, A. 1986/7. The Clans of Ephrat: Their Territory and History. Tel Aviv 13-14: 46-59.
  56. ^ אִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל... וְהוּא כלבו [כָלִבִּי]. ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק ב'
  57. ^ ראו למשל נדב נאמן. 1990. פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית. בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), בפרט עמ' 293, 309–310, 312 ואילך ובפרט 332–334. וכן אצל אבי עופר. 1990, הר-יהודה המקראי - מנוודות לממלכה לאומית, באותו כרך, בפרט עמ' 165–168, 208–214.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מסורות_כלב&oldid=37270199"