פתיחת התפריט הראשי

מס נסיעות או בשמו המלא: מס נסיעות חוץ הוא מס המוטל על כרטיסי נסיעה לחוץ לארץ, עבור אזרחי המדינה המטילה את המס. באופן כללי נחשב מס הנסיעות למס מותרות[1].

מס נסיעות היה נהוג בשנות ה-60 במדינות רבות[2]. בשנת 1964 החליטה ועידת הספנות העולמית להפריד את מחיר המסע ממחיר השהייה באנייה ולדרוש כי מס הנסיעות יוטל אך ורק על מחיר המסע[3].

בישראלעריכה

בישראל הוטל מס נסיעות לראשונה בחוק של הכנסת שחוקק בנובמבר 1950. החוק קבע שיעור מס נסיעות של עד 50% משווי הכרטיס, עם אפשרות לפטור לנוסעים לצורכי רפואה, לימודים וטובת הכלל[4]. במרץ 1953 נדון בכנסת חוק להגבהת השיעור המקסימלי ל-100%[5] ולאחר קבלת החוק נקבעו ביולי 1953 שיעורי מס של 100% לנוסעים במחלקה ראשונה ו-75% לנוסעים במחלקת תיירים[6]. במאי 1956 נקבעו שיעורים נמוכים בהרבה של עד 25% לכרטיס[7]. בדצמבר 1956 הועלה שיעור המס ל-33%[8]. במרץ 1958 הועלה שיעור המס ל-40%, נוסף עליו היטל יציאה של 20 ל"י, ונקבע מס של 15-20% על כרטיסים הנשלחים חוץ לארץ[9]. הפרוגרסיבים התנגדו להעלאת המס וקיבלו חופש הצבעה על החוק[10]. ביולי 1958 הורד המס על כרטיסי נסיעה ברכבת ל-25% על מנת לעודד קניית הכרטיסים בישראל ותשלום המס, במקום רכישה מחוץ לישראל[11]. בתחילת 1960 הועלה שיעור המס ל-55%[12], השיעור המקסימלי שלא יגרום למעבר המוני לרכישת כרטיסים בשוק השחור[13].

בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 פעל האוצר להטיל מס בסכום קבוע על נסיעות לחוץ לארץ כדי להתמודד עם תופעת ההתחמקות מתשלום המס על ידי נסיעה ליעד קרוב וממנו ליעד יותר מרוחק[14]. לצורך כך נקבע בשינוי לחוק בתחילת 1961 שניתן לגבות את המס כסכום קבוע ולא רק כאחוז ממחיר הכרטיס, ובלבד ששיעור המס לא יעלה על מחיר הכרטיס[15]. הגבלת המס לגובה מחיר הכרטיס נעשה כפשרה של הממשלה כדי להעביר את החוק. באוקטובר 1961 הועלה מס נסיעות בסכום שעד אז נגבה עבור היתר יציאה[16]. לאחר הבחירות לכנסת החמישית, נגשה הממשלה לביטול התקרה[17], והצליחה להעלות את התקרה ב-150 ל"י[18]. בתחילת 1964 הועלה מס הנסיעות שוב. המס נגבה כ-5% ממחיר הכרטיס בנוסף לסכום קבוע[19]. המעבר למס בשיעור קבוע עורר תרעומת גדולה בקרב מדינות הקרובות לישראל וחברות הספנות שקבלו על כך שהמיסים פוגעים בהן לאחר שהמדינה עודדה אותן לקנות אוניות חדשות. בעקבות זאת הוקמה ועדה לבחינת המס[20][21] שהמליצה ברוב דעות על הקטנה קטנה בשיעור המס[22], אך המלצותיה נדחו[23].

בסוף 1977 עם הליברליזציה במטבע זר שהונהג על ידי ממשלת הליכוד, בוטל מס הנסיעות[24] ובמקומו הוטל מס ערך מוסף על כרטיסי הנסיעה[25]. בשנת 1979 התעוררו קולות שתמכו בהנהגה מחדש של מס נסיעות. מנהל הכנסות המדינה, אוריאל לין הביע התנגדות לרעיון בגלל הרצון לצמצם את מספר המיסים, ריבוי הפטורים מהמס והקושי שבגבייתו כאשר ניתן לרכוש מטבע חוץ ולקנות כרטיסי נסיעה בחוץ לארץ[26]. למרות זאת, באוקטובר 1979 החליטה הממשלה על בדיקת השבת מס נסיעות בסכום קבוע[27] וביוני 1980 החליט האוצר להנהיג מחדש את מס הנסיעות. הרעיון להנהיג את המס בדרך של תקנות שעת חירום נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר[28] והמס לא הונהג. במרץ 1983 כדי למצוא מימון להסכם הקואלציוני עם המפלגות הדתיות, הוחלט על הנהגת מס נסיעות בגובה 50 דולר[29]. בספטמבר 1983 בקשה הממשלה להכפיל את שיעור מס הנסיעות ל-100 דולר[30]. לאחר שההצעה נכשלה ביקש שר האוצר להנהיג מס הכולל רכיב יחסי למחיר הכרטיס, אך לחזר בו וביקש להעלות את המס ל-125 דולר[31]. המס הועלה לבסוף ל-100 דולר, ובהמשך הגיע ל-300 דולר. בספטמבר 1985 הוא הורד ל-150 דולר[32] ול-100 דולר בתוספת 20% ממחיר הכרטיס[33][34]. בינואר 1993 בוטל מס הנסיעות[35].

פטורים ומעקפיםעריכה

נסיונות לקבוע מס על כרטיסים שנקנו בחוץ לארץ לא צלחו אל מול מחאות ממדינות אחרות וכרטיסים אלו היו פטורים ממס נסיעות[36]. מקבלי פיצויים מגרמניה קבלו פטור מהמס[37]. פטורים נוספים נתנו לנשיא המדינה, לעובדים בחוץ לארץ ולחילופי סטודנטים[38]. העלאת המס הגבירה את התמריץ לעקוף את המס על ידי קבלת כרטיסים שנקנו בחוץ לארץ על ידי קרובים או ידידים אמיתיים או בדויים[39]. שיטה נוספת לעקוף את המס הייתה לקנות כרטיס רשמי ליעד קרוב ואת שאר הנסיעה לקנות במטבע חוץ מהשוק השחור[40][2]. שיטה אחרת לעקיפת המס הייתה שינוי סיווג המחלקות באוניות. בעקבות קביעת שיעור מס שונה למחלקה הראשונה, צומצמה המחלקה ראשונה למינימום כדי להוריד את נטל המס[41]. בשנות ה-80 היו שביקשו לותר על האזרחות הישראלית כדי להימנע מתשלום מס נסיעות[42].

בשנת 1962 ניתן פטור על מס נסיעות לנוסעים לקפריסין בדרכון משותף, כדי להדק את הקשרים עם קפריסין העצמאית[43]. אזרח ישראלי תושב חוץ היה פטור מתשלום המס אם לא ביקר בישראל במשך שנתיים[44]. בשנת 1968 נקבע פטור מהמס לישראלים תושבי חוץ שבאו לישראל לשרת בצה"ל בשעת חירום[45]. בשנת 1974 דנה הכנסת בצמצום הפטורים שהביאו לכך שמעל שליש מהנוסעים לחוץ לארץ שילמו מס מופחת או לא שילמו מס כלל[46]. ביטול הפטור על הכרטיסים שקבלו עובדי אל על בחינם עורר סכסוך עבודה בחברה[47].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Foreign Travel Tax, IBFD International Tax Glossary, page 192
  2. ^ 2.0 2.1 משרדי הנסיעות יושבתו כמחאה, חרות, 26 בפברואר 1960
  3. ^ ראובן בן צבי, מס נסיעות באניות - על המסע, מעריב, 23 ביולי 1964
  4. ^ הכנסת קיבלה חוק מס נסיעות, דבר, 30 בנובמבר 1950
  5. ^ חוק מס הנסיעות יכפיל את המס, חרות, 25 במרץ 1953
  6. ^ מקבעו שיעורי מס נסיעות חוץ, דבר, 1 ביולי 1953
  7. ^ תו מס נסיעות לחו"ל, חרות, 29 במאי 1956
  8. ^ הועלה מס נסיעות חוץ, דבר, 7 בדצמבר 1956
  9. ^ הגדלת מס הנסיעות והיטל היתר היציאה, חרות, 31 במרץ 1958
  10. ^ הקואליציה מפולגת בסעיף מס נסיעות, חרות, 4 במרץ 1958
  11. ^ הופחת מס הנסיעות על כרטיסי רכבת, מעריב, 27 ביולי 1958
  12. ^ משה בן שחר, העלאת מס הנסיעות תגרום נזק לאוצר, חרות, 29 בפברואר 1960
  13. ^ חוק רישום צ'קים לצורך, חרות, 2 במרץ 1960
  14. ^ היתר יציאה יעלה עד 200 ל"י, הצופה, 20 באוגוסט 1957
    מס קבוע בגובה כ-50 ל"י, חרות, 27 בפברואר 1961
  15. ^ אושר תיקון למס נסיעות, חרות, 9 במרץ 1961
    השינויים במבנה מס נסיעות, דבר, 30 במרץ 1961
  16. ^ אושרה העלאת מס נסיעות חוץ, דבר, 11 באוקטובר 1961
  17. ^ ביטול תקרת מס נסיעות אושר בכנסת בקריאה ראשונה, דבר, 20 בדצמבר 1961
  18. ^ התקרה החדשה למס הנסיעות, דבר, 6 בפברואר 1962
  19. ^ ועדת הכספים של הכנסת אישרה, חרות, 12 בפברואר 1964
  20. ^ נציג צים צורף לועדה, מעריב, 10 במאי 1964
  21. ^ דו"ח הועדה לבדיקת מס נסיעות, חרות, 4 באוגוסט 1964
  22. ^ המליצו להקטין מס נסיעות, חרות, 12 באוגוסט 1964
  23. ^ לא ישנו את מס הנסיעות, חרות, 16 בנובמבר 1964
  24. ^ עמוס כרמל, ביטול מס הנסיעות, דבר, 10 בנובמבר 1977
  25. ^ החלפת מס נסיעות חוץ, דבר, 31 באוקטובר 1977 (מודעה)
  26. ^ מינהל ההכנסות נערך עוד במאי לאפשרות הנהגת מס נסיעות, דבר, 13 בספטמבר 1979
  27. ^ לנדאו לא הבין החלטת השרים לגבי מס נסיעות, דבר, 2 בנובמבר 1979
  28. ^ שרגא מקל, אין להטיל מס נסיעות בתקנות לשעת חירום, מעריב, 8 ביולי 1980
  29. ^ האוצר נחל כשלון במימון, דבר, 21 במרץ 1983
    מס נסיעות הונהג בכנסת, דבר, 22 במרץ 1983
  30. ^ זאב סטרומינסקי, שוב הוכשל אישור הכפלת מס נסיעות, דבר, 15 בספטמבר 1983
  31. ^ 125 דולר מס נסיעות, דבר, 19 בדצמבר 1983
  32. ^ הדולר השחור מאותת, מעריב, 1 בספטמבר 1985
  33. ^ אירופה מתרחקת, מעריב, 17 באוקטובר 1985
  34. ^ שרגא מקל, מס נסיעות כתירוץ להסתדרות, מעריב, 4 בפברואר 1986
  35. ^ אבי בן בסט, ממעורבות ממשלתית לכלכלת שוק: המשק הישראלי 1985–1998, עם עובד, 2001, עמ' 352
  36. ^ כרטיסי חו"ל פוטרו ממס נסיעות, מעריב, 14 ביולי 1953
  37. ^ מקבלי פיצויים מגרמניה ישוחררו ממס נסיעות, הצופה, 14 בינואר 1957
    מס נסיעות לא יחול על כרטיסים הנרכשים בכספי פיצויים, חרות, 20 במרץ 1958
  38. ^ הורחב הפטור על מס נסיעות, דבר, 14 באוגוסט 1957
  39. ^ ת. לויטה, המס שעולה ביוקר לאוצר, מעריב, 11 ביולי 1957
    יאיר פלדמן, חקירה מסועפת נגד חשודים, דבר, 1 ביוני 1977
  40. ^ נתגלה רשת חדשה של הברחת כספים, מעריב, 1 ביולי 1957
    יגבו היטל יציאה ויעלו מס נסיעה, מעריב, 25 בפברואר 1958
  41. ^ מס הנסיעה הפכה למס יציאה, מעריב, 30 ביוני 1964
  42. ^ גבי קסלר, שיטה לעקוף מס נסיעות, מעריב, 13 בינואר 1984
  43. ^ פטור ממס על נסיעה לקפריסין, חרות, 17 בספטמבר 1962
  44. ^ עונשו של תושב חוץ, מעריב, 30 במאי 1963
  45. ^ פטור ממס נסיעות על כרטיס חזרה, מעריב, 30 ביוני 1968
  46. ^ שינויים ניכרים בפטור ממס נסיעות, מעריב, 24 בנובמבר 1974
  47. ^ רחל פרימור, עובדי אל על תובעים הסדר, מעריב, 10 בדצמבר 1974