מערכת צ'יקמוגה
מערכת צ'יקמוגה שהתרחשה במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית הייתה סדרה של קרבות שהתרחשו בצפון מערב ג'ורג'יה מ-21 באוגוסט עד 20 בספטמבר 1863, בין ארמיית קמברלנד של האיחוד בפיקודו של מייג'ור ג'נרל ויליאם רוזקרנס, וארמיית טנסי של הקונפדרציה בפיקוד גנרל ברקסטון בראג. המערכה החלה באופן מוצלח עבור מפקד האיחוד ויליאם ס. רוזקרנס, כאשר צבא האיחוד כבש את העיר החיונית צ'טנוגה ואילץ את כוחות הקונפדרציה לסגת לצפון ג'ורג'יה. אבל התקפה של הקונפדרציה בקרב צ'יקמוגה אילצה את רוזקרנס לסגת בחזרה לתוך צ'טנוגה ואיפשרה לקונפדרציה להטיל מצור על כוחות האיחוד.
 | ||||||||||||||||||||||
| חיילי הקונפדרציה מתקדמים דרך היער בקרב צ'יקמוגה; ציור מאת אלפרד וואד (אנ'). | ||||||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה המערבית במלחמת האזרחים האמריקנית | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת האזרחים האמריקנית | ||||||||||||||||||||||
| תאריכים | 21 באוגוסט 1863 – 20 בספטמבר 1863 (31 ימים) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מערכת טולהומה | |||||||||||||||||||||
| קרב אחרי | מערכת צ'טנוגה | |||||||||||||||||||||
| מקום | דרום-מזרח טנסי וצפון מערב ג'ורג'יה | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון טקטי של כוחות הקונפדרציה, הישג אסטרטגי לכוחות האיחוד | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
רקע
עריכהבקיץ 1863 יצא רוזקרנס למערכת טולהומה, במהלכה התקדם דרום מזרחה ממרפריסבורו, טנסי, ובסדרת תמרוני הטעיה ואיגוף אילץ את בראג לסגת מעמדותיו במרכז טנסי אל עבר העיר צ'טנוגה. בסדרת תמרונים מבריקה, ובעלות של 569 אבדות בלבד לכוחותיו, הצליח רוזקרנס להניס את כוחות המורדים ממרכז טנסי ולהחזיר את שליטת האיחוד לאזור חשוב ופורה של טנסי. [2]
הגנרל הראשי של צבא האיחוד מייג'ור גנרל הנרי וו. האלק והנשיא אברהם לינקולן התעקשו שרוזקרנס ינוע במהירות וילכוד את צ'טנוגה. כיבוש העיר היה פותח בפני האיחוד את הדרך אל אטלנטה ולב הדרום. צ'טנוגה הייתה צומת רכבות חשוב, עם קווי רכבת צפונה אל נאשוויל במרכז טנסי, נוקסוויל במזרח טנסי (ומשם לווירג'יניה), ודרומה אל אטלנטה (ומשם אל חוף המפרץ). צ'טנוגה הייתה מרכז תעשייתי חשוב ביצור ברזל וקוק (סוג של דלק המשמש בתעשיית הברזל), וישבה על נהר טנסי, אשר היה עורק תחבורה ימי חשוב. צ'טנוגה שוכנת בין מספר הרים ורכסים – הר לוקאאוט, רכס מישיונרי, הר ראקון ורכס סטרינגר'ס – והיוותה עמדה חשובה וניתנת להגנה. [3]
ארמית טנסי של בראג מנתה בסוף יולי 1863 כ-52,000 חיילים, אולם למרות זאת ממשלת הקונפדרציה מיזגה אל תוכה את פיקוד מזרח טנסי, אשר היה בפיקוד מייג'ור ג'נרל סיימון ב. באקנר. מיזוג זה הוסיף לפיקוד טנסי של בראג כ-17,800 חיילים והביא אותו למצבה של 69,800 חיילים, אולם גם הרחיב את סמכויות הפיקוד שלו צפונה אל אזור נוקסוויל. מהלך זה הכפיף תחת בראג גנרל שלישי אשר רחש לו מעט כבוד, אם בכלל. [4] לוטננט ג'נרל לאונידס פולק (Leonidas Polk) ומייג'ור ג'נרל ויליאם הארדי (William J. Hardee), שני פקודיו האחרים, כבר הביעו את עוינותם לבראג בעקבות תפקודו הכושל במערכת טולהומה. יחסו של באקנר אל בראג נבע מפלישתו הכושלת של בראג לקנטקי, מולדתו של באקנר, ב-1862, וכן מן העובדה שבעקבות המיזוג איבד את עצמאות הפיקוד על גיזרתו. [5] פן חיובי מבחינת בראג בשינויים הארגוניים שחלו בתקופה זו היה בקשתו של הארדי לעבור מאת בראג לאזור מיסיסיפי ביולי, אולם הוא הוחלף בלוטננט ג'נרל ד'ה' היל (D.H. Hill), אשר לא הסתדר עם רוברט א' לי בווירג'יניה. [6]
משרד המלחמה של הקונפדרציה שאל את בראג בתחילת אוגוסט האים יוכל לפתוח במתקפה כנגד רוזקרנס, אם יקבל תגבורות מאזור מיסיסיפי. בראג השתהה במתן תשובה, מכיוון שהיה מודאג מן האתגרים הגאוגרפיים והלוגיסטיים הכבירים הכרוכים במשימה זו, והעדיף להמתין עד שיריבו רוזקרנס יתגבר הוא על אתגרים אלה ויתקוף אותו. [7] הוא היה מודאג גם מכוח איחוד משמעותי בראשות מייג'ור ג'נרל אמברוז ברנסייד (Ambrose Burnside) אשר איים על נוקסוויל. בראג הסיג את כוחותיו מעמדות קדמיות באזור ברידג'פורט, דבר אשר איפשר לרוזקרנס חופש תמרון מצפון לנהר הטנסי. הוא ריכז את שני גייסות הרגלים שלו באזור צ'טנוגה, והסתמך על כוחות פרשים על מנת לאבטח את אגפיו, אשר השתרעו מצפון אלבמה מערבה לו, ועד נוקסוויל מצפון מזרח לו. [8]
הכוחות הלוחמים
עריכה| מפקדי הכוחות |
|---|
|
האיחוד
עריכהארמיית הקמברלנד בפיקודו של מייג'ור גנרל ויליאם רוזקרנס מנתה בתחילת המערכה כ-60,000 איש, והייתה מאורגנת באופן הבא:
- הקורפוס ה-14 בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ורג' הנרי תומאס, אשר מנה 22,781 חייל, ובו ארבע דיוויזיות בפיקוד: בריגדיר גנרל אבשלום ביירד (אנ'), בריגדיר גנרל ג'יימס נאגלי (אנ'), בריגדיר גנרל ג'ון ברנן, בריגדיר גנרל ג'וזף ריינולדס (אנ').
- הקורפוס ה-20 בפיקוד מייג'ור גנרל אלכסנדר מ' מק'קוק (אנ'), אשר מנה 13,156 חייל, ובו שלוש דיוויזיות בפיקוד: בריגדיר גנרל ג'פרסון ק' דייוויס (אנ'), בריגדיר גנרל ריצ'רד ג'ונסון, מייג'ור גנרל פיליפ שרידן.
- הקורפוס ה-21 בפיקוד מייג'ור גנרל תומאס ל' קריטנדן (אנ'), אשר מנה 14,660 חייל, ובו שלוש דיוויזיות בפיקוד: בריגדיר גנרל תומאס ג' ווד (אנ'), מייג'ור גנרל ג'ון מ' פאלמר (אנ'), בריגדיר גנרל הורשיו ואן קליב (אנ').
- קורפוס עתודה בפיקוד מייג'ור גנרל גורדון גריינג'ר, אשר מנה 7,372 חייל, ובו דיוויזיה בפיקוד בריגדיר גנרל ג'יימס ב' סטידמן (אנ'), ובריגדה בפיקוד קולונל דניאל מק'קוק (אנ').
- קורפוס פרשים בפיקוד בריגדיר גנרל רוברט ב' מיטצ'ל (אנ'), אשר מנה 12,281 חייל, ובו שתי דיוויזיות בפיקוד בריגדיר גנרל ג'ורג' קרוק (אנ'), וקולונל אדוארד מק'קוק (אנ').
הקונפדרציה
עריכהארמיית טנסי בפיקודו של גנרל ברקסטון בראג מנתה כ-65,000 חיילים, והייתה מאורגנת באופן הבא:
- אגף ימין, בפיקוד לוטננט גנרל ליאונידס פולק (אנ'), ובו:
- דיוויזיה בפיקוד מייג'ור גנרל בנג'מין צ'יטהם (אנ');
- הקורפוס של היל, בפיקוד לוטננט גנרל דניאל הארווי היל (אנ'), ובו שתי דיוויזיות בפיקוד: מייג'ור גנרל פטריק קליבורן (אנ'), מייג'ור גנרל ג'ון ברקינרידג';
- קורפוס עתודה בפיקוד מייג'ור גנרל ויליאם ווקר (אנ'), ובו שתי דיוויזיות בפיקוד: בריגדיר גנרל סטייטס רייטס גיסט (אנ'), בריגדיר גנרל סנט ג'ון ר' לידל (אנ').
- אגף שמאל, בפיקוד לוטננט גנרל ג'יימס לונגסטריט, ובו:
- דיוויזיה בפיקוד מייג'ור גנרל תומאס הינדמן (אנ');
- הקורפוס של באקנר, בפיקוד מייג'ור גנרל סיימון בוליבר באקנר, ובו שלוש דיוויזיות בפיקוד: מייג'ור גנרל אלכסנדר סטיוארט (אנ'), בריגדיר גנרל ויליאם פרסטון (אנ'), בריגדיר גנרל בושרוד ג'ונסון (אנ');
- הקורפוס של לונגסטריט, בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון בל הוד (אנ'), ובו שתי דיוויזיות, אחת בפיקוד לאפייט מק'לוז (אנ'), והשנייה של הוד עצמו.
- קורפוס הפרשים של וילר, בפיקוד מייג'ור גנרל ג'וזף וילר (אנ'), ובו שתי דיוויזיות בפיקוד: בריגדיר גנרל ג'ון וורטון (אנ'), בריגדיר גנרל ויליאם מרטין (אנ').
- קורפוס הפרשים של פורסט, בפיקוד בריגדיר גנרל נייתן ב' פורסט, ובו שתי דיוויזיות בפיקוד: בריגדיר גנרל פרנק ארמסטרונג (אנ'), בריגדיר גנרל ג'ון פגרם (אנ').
ארמית טנסי חולקה לשני אגפים בליל 19 בספטמבר, בסוף היום הראשון לקרב, עם הגעתו של לונגסטריט מווירג'יניה. קודם לכן דיווחו מפקדי הקורפוסים ישירות לבראג.
פעולות מודיעין
עריכהיומן המודיעין של ויליאם ס. רוזקרנס הוחזק על ידי קפטן דייוויד ג' סוויים. הוא מספק סקירה מקיפה של מה שרוזקרנס ידע בעת קבלת ההחלטות. ההנחה הייתה שברקסטון בראג לא ידע לגבי הפעילות הפדרלית בעת קבלת החלטות. עם זאת, יומנו של עוזר הגנרל של בראג, לוטננט קולונל ג'ורג' ברנט, מספק תיאור מקיף של מה שבראג ידע בכל זמן נתון ומסמכים שבראג כן הגיב למודיעין זמין. שני הצדדים עסקו בפעולות ריגול.[9]
טכנולוגיה זמינה
עריכהשני הכוחות המזוינים השתמשו בטכנולוגיה חדשה. באותה תקופה, התחבורה ברכבת פעלה פחות משלושים שנה בצפון אמריקה. שני הצבאות השתמשו במסילות ברזל עם מסילה אחת כדי לקיים את עצמם בשטח לא מסביר פנים.[9]
טלגרפיה הייתה המצאה עדכנית באותה תקופה, אבל ארמיית הקמברלנד השתמשה בהודעות טלגרף בשדה הקרב עצמו. מהנדסים בכוחות המזוינים של ויליאם ס. רוזקרנס בנו מספר גשרי פונטונים וגשרים על פני נהר טנסי.[9]
הקרבות
עריכהקרב צ'טנוגה השני, 21 באוגוסט 1863
עריכהרוזקרנס פקד על צבאו לנוע ב-16 באוגוסט. תנאי הדרך הקשים גרמו לכך שחלף שבוע עד שהגיעו הכוחות אל עמק נהר טנסי. הכוחות חנו בעוד יחידות ההנדסה ערכו הכנות לצליחת הנהר. באותו זמן, הפעיל רוזקרנס תוכנית הטעיה. קולונל ג'ון ויילדר (אנ') עם בריגדת הרגלים הרכובים שלו מן הקורפוס ה-14 התמקם על גדת הנהר מצפון לצ'טנוגה. חייליו חבטו בחביות, ניסרו קרשים, ושילחו גיזרי עץ במורד הזרם, על מנת לגרום לחיילי הקונפדרציה לחשוב שבנית אסדות הצליחה מתבצעת מצפון לעיר. בנוסף, יחידת ארטילריה בפיקוד קפטן אלי לילי (אנ') התמקמה מול העיר בסטרינגר'ס רידג' (Stringer's Ridge) והפגיזה אותה במשך שבועיים. פעולת הטעיה זו, הידועה לעיתים כקרב צ'טנוגה השני, הייתה מוצלחת. היא גרמה לבראג להאמין שצליחת הנהר על ידי האיחוד תערך מצפון לעיר, ביחד עם כוחותיו של ברנסייד מארמיית אוהיו אשר התקדמו מנוקסוויל לעבר צ'טנוגה. בפועל, צלחו כוחותיו של רוזקרנס את הנהר מדרום ומערב לעיר, במורד הזרם, כמעט ללא הפרעה. לאחר שהגיע למסקנה שעמדתו בלתי ניתנת להגנה, בראג נטש את העיר ב-6 בספטמבר ונסוג לצפון ג'ורג'יה. [10]
קרב דייוויס קרוס רואודס, 10–11 בספטמבר 1863
עריכהבגזרה המרכזית התקדם הקורפוס ה-14 של תומאס, לאורך הדרך מערבה אל לאפייט. לאחר שחצה את הר ראקון, הגיע תומאס אל מעבר סטיבנס, אשר בו חצתה הדרך את רכס הר לוקאאוט, אשר השתרע מדרום לצפון. ממזרח לרכס שכנה ביקעה רחבה – מק'למור'ס קוב – אשר ממנה יצאו שני נהרות אשר זרמו צפונה, אל עבר צ'טנוגה, כאשר ביניהם רכס מישיונרי רידג'. ממזרח לבקעה השתרע רכס פידג'ן מדרום לצפון, ומעבר לו העיירה לאפייט.
הדיוויזיה המובילה של תומאס, בפיקוד מייג'ור ג'נרל ג'יימס נאגלי (אנ'), התכוונה לחצות את בקעת מק'למור'ס קוב אל עבר מעבר דאג (Dug Gap) ברכס פידג'ן על מנת להגיע אל לאפייט. נאגלי היה כ-12 שעות לפני הדיוויזיה של בריגדיר ג'נרל אבשלום ביירד (אנ'), התגבורת הקרובה ביותר. בראג זיהה הזדמנות ללכוד את נאגלי על ידי התקפה מצפון מזרח, ובכך ללכוד את נאגלי בחלק הדרומי של הביקעה שהיה ללא מוצא. בבוקר 10 בספטמבר הוא הורה לדיוויזיה של מייג'ור ג'נרל תומאס הינדמן (אנ') מתוך הכוח של לוטננט ג'נרל ליאונידס פולק לצעוד כ-20 קילומטר דרום מערבה ולתקוף את אגף שמאל של נאגלי. בנוסף, הוא הורה למפקד קורפוס היל – דניאל הארווי היל (אנ') – לשלוח את הדיוויזיה של פטריק קליבורן (אנ') מתוך לאפייט אל מעבר דאג על מנת לתקוף את נאגלי חזיתית. בראג דאג לתאם בין שתי ההתקפות, בתקווה להשמיד את הדיוויזיה של נאגלי כול עוד היא מנותקת מן הכוח העיקרי של תומאס.
נאגלי נכנס לבקעה עם כ-4,600 חיילים, נתקל בתחילה בסיירים ומשמר קדמי של הקונפדרציה, אולם המשיך קדימה עד דייוויס קרוס רואדס, צומת בצד המזרחי של הבקעה, לפני המעלה אל מעבר דאג. כאשר למד נאגלי על כוחות גדולים של הקונפדרציה המתקדמים אל אגפו השמאלי, תפס עמדות הגנתיות בפתחה הצפוני של הבקעה, ונשאר שם עד 3 לפנות בוקר ב-11 בספטמבר. היל טען שהוראותיו של בראג הגיעו אליו באיחור וסיפק שלל תירוצים מדוע אינו יכול להתקדם ולתקוף את נאגלי דרך מעבר דאג – קליבורן חולה ומעבר דאג חסום בעצים כרותים. הינדמן, אשר ביצע בזריזות את הוראותיו של בראג והגיע למרחק של כ-6 קילומטר מנאגלי, החל להפגין זהירות כאשר הבין שהיל לא יוכל לתקוף בזמן, והורה לאנשיו לעצור. בראג תיגבר את כוחותיו של הינדמן בעוד שתי דיוויזיות מן הקורפוס של באקנר, וכאשר אלה הגיעו אל הינדמן ב-5 אחר הצוהריים ב-10 בספטמבר, מנו כוחות הקונפדרציה פי שלושה חיילים מאשר כוחו של נאגלי, ולמרות זאת בוששו לתקוף.
בראג זעם כאשר למד שהוראותיו לא בוצעו והזדמנות פז אבדה. הוא פקד על הינדמן לתקוף בכל זאת מוקדם בבוקר 11 בספטמבר. קליבורן, מן הקורפוס של היל, הצליח בסופו של דבר לפנות את מעבר דאג החסום, אולם כאשר החל להתקדם שמע את תותחיו של הינדמן מן העמק למטה, והבין שאחר אל הקרב. בנוסף לזאת, בשעה זו, הדיוויזיה של ביירד כבר צימצמה את הפער והגיעה אל נאגלי, אשר הסיג את כוחותיו אל עמדות הגנה ממזרח לצומת. לאחר מכן נסוגו שתי דיוויזיות האיחוד בחזרה אל עבר הכוח העיקרי במעבר סטיבנס. אנשיו של הינדמן זינבו במשמר האחורי של הדיוויזיה הנסוגה של ביירד, אולם לא הצליחו למנוע את הנסיגה המוצלחת של כוחות האיחוד. [11]
קרב צ'יקמוגה, 19–20 בספטמבר 1863
עריכהבהאמינו שהקורפוס ה-21 של תומאס ל. קריטנדן מבודד משאר צבא האיחוד, בראג הורה לצבאו להתרכז ליד לי'ס וגורדון'ס מילס; עם זאת, רוזקרנס ריכז את צבאו לאורך צ'יקמוגה קריק. יחידות מהקורפוס של תומאס ומפרשי הקונפדרציה התנגשו ב-19 בספטמבר, כששני המפקדים שלחו תגבורות לאזור הקרב. היום הסתיים ללא ניצחון ברור של שני הצדדים. למחרת, בראג הורה להתקפות במערך מדורג החל מהאגף השמאלי עם עלות השחר אך פולק, שפיקד על האגף השמאלי של הקונפדרציה, לא הצליח לפקח כראוי על פיקודו. ההתקפות החלו באיחור של ארבע שעות ולא הצליחו לעקור את צבא האיחוד מעמדותיו. קצת אחרי 11 בבוקר, התקפה של הקורפוס של לונגסטריט פגעה בפער בקו האיחוד, והביסה את רוב צבא האיחוד. תומאס הציב את הקורפוס שלו בגבעת סנודגראס ובלם התקפות נוספות של הקונפדרציה למשך שארית אחר הצהריים לפני שנסוג חזרה לצ'טנוגה סמוך לשקיעה. [12]
לאחר מכן
עריכהרוזקראנס נסוג לתוך צ'טנוגה לאחר הקרב בצ'יקמוגה. נשלחו תגבורות מארמיית טנסי ומארמיית הפוטומק. גם תומאס ל' קריטנדן (אנ') וגם אלכסנדר מ' מק'קוק (אנ'), מפקד הקורפוס ה-20, הוחלפו ב-28 בספטמבר בגין התנהגות בלתי הולמת לכאורה בצ'יקמוגה, למרות ששניהם נוקו מהאשמה. גנרל האיחוד גרנט, שמונה לאחרונה למפקד הזירה הצבאית של המיסיסיפי ופיקד על כוחות האיחוד ליד צ'טנוגה, החליט להחליף את רוזקרנס בתומאס ב-19 באוקטובר. [13]
בזמן קרב צ'יקמוגה, ארמיית טנסי סבלה ממחסור במזון ובקרונות להובלת אספקה; היו חסרים לה גם גשרי פונטון לחצות את נהר טנסי. בעקבות כך החליט בראג להטיל מצור על צבא האיחוד. [14] צבא הקונפדרציה כבש את מישיונרי רידג' ופיזר קו יתדות לאורך הגדה הדרומית של הנהר לכיוון אלבמה. אש מצלפים של הקונפדרציה מנעה מקרונות אספקה להגיע לצ'טנוגה. [15]
לקריאה נוספת
עריכה- ברוס קאטון, מלחמת האזרחים האמריקנית, הוצאת משרד הביטחון, 1979.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Eicher, p. 590
- ^ Lamers, p. 289
- ^ Korn, p. 32; Cozzens, pp. 21-23, 139; Eicher, p. 577; Woodworth, pp. 12-13; Lamers, p. 293; Kennedy, p. 226
- ^ Cozzens, pp. 87-89; Tucker, pp. 81-82
- ^ Hallock, p. 44; Cozzens, pp. 156-158.
- ^ Cozzens, p. 155
- ^ Woodworth, p. 50.
- ^ Woodworth, p. 53; Hallock, pp. 44–45; Lamers, p. 138; Cozzens, pp. 163–65.
- ^ 1 2 3 William Glenn Robertson (2018). River of Death: The Chickamauga Campaign Volume 1: The Fall of Chattanooga. University of North Carolina Press. p. xiv. ISBN 9781469643137.
- ^ Cozzens, p. 36-37, 55
- ^ Cozzens, pp. 65-75
- ^ Kennedy, pp. 227-231.
- ^ Cozzens, pp. 522-523, 525, 527
- ^ Connelly, pp. 230-233
- ^ Bowers, p. 175