פתיחת התפריט הראשי
הכניסה למערת אבה בחצר הבית של משפחת דילהרוזה
מערת הקבורה הפנימית כפי שנתגלתה. ניתן להבחין בכתובת שעל הקיר
הגלוסקמה של "מתתיהו בן יהודה". ניתן לראות את פיתוחי הפרחים על הגלוסקמה. העתק שלה מוצג במוזיאון ישראל
הגלוסקמה השנייה שנמצאה בשנת 1982 ומשויכת לארונו של הקובר (אבה)
תרשים המערה במבט מלמעלה. מבוסס על שרטוט של ד"ר וסיליוס צפיריס
הכתובת המוצגת במוזיאון ישראל

מערת אבה הכהן היא מערת קבורה שנתגלתה בשנת 1970 בירושלים. זהות הנקבר אינה ידועה בוודאות, יש חוקרים המשערים שהנקבר הוא מתתיהו אנטיגונוס השני, אחרון מלכי החשמונאים שנרצח בידי הרומאים 37 שנים לפני הספירה. במערה אף נתגלתה כתובת צבעונית אך גם מוסתרת היטב חקוקה בסלע בכתב יהודי קדום הדומה לשומרונית המזוהה מאותה תקופה.

סיפור גילויהעריכה

המערה נתגלתה בחפירה במהלך בנית שכונת גבעת המבתר ב-9 באוקטובר 1970 בין רחוב ששת הימים לרחוב מדבר סיני. למערה שני חדרים כאשר פתח קטן מחבר בין שני החדרים. בנוסף לחדר הפנימי יש פתח חיצוני צר מאוד שאפשר כניסת אור.

בחדר הראשון נתגלה כוך קטן ובתוכו גלוסקמה (ארון קבורה) מפוארת מקושטת בפיתוחי פרחים עדינים, ונחשבת למפוארת ביותר שנמצאה במערות הקבורה של ירושלים. בחדר הפנימי נמצאה כתובת בגודל 65 על 85 ס"מ ועליה כתוב (מתורגם):

"‬אני אבה בן הכהן אלעזר בן אהרון הגדול, ‪‬אני אבה המעונה הנרדף שנולד בירושלים ‬וגלה‬ לבבל והעלה את מתתיהו בן יהודה וקברתיו במערה שקניתי בשטר"[1].

על הגלוסקמה לא נמצאה אף כתובת המסגירה את זהות העצמות שנמצאו בתוכה. העצמות נשלחו לבדיקה לאנתרופולוג פרופסור ניקו האס והגלוסקמה הוצאה מהמערה ונמסרה לאגף העתיקות. הכתובת נוסרה והוצאה אף היא וכיום הפריטים מוצגים בתערוכה קבועה במוזיאון ישראל.

זהות הנקבריםעריכה

זמן קצר לאחר הגילוי העלה פרופסור י"מ גרינץ השערה שמדובר במלך חשמונאי האחרון, מתתיה אנטיגונוס בן יהודה אריסטובלוס שהוצא להורג בעריפת ראשו באנטיוכיה בידי הרומאים. פרופסור ניקו האס אישר שמדובר בשלד של גבר גבה קומה בשנות ה-20 לחייו אשר ראשו נערף במכשיר חד.

הממצאים הוצגו בשנת 1974 בתוכנית טלוויזיה בהנחייתו של יגאל לוסין. השתתפו בה גם פרופ' דוד פלוסר וד"ר וסיליוס צפיריס והם השתכנעו בנכונותה של הפרשנות של גרינץ.

בתקופה שקדמה לכך פורסמו מאמרים של פרופ' יוסף נווה וחוקרי התלמוד הפרופ' אליעזר שמשון רוזנטל[2] ושאול ליברמן שלא נטו לקשר את האיש הקבור במערה לאחרון מלכי החשמונאים. ההיסטוריון אריה כשר כותב בספרו "הורדוס מלך רודף ורדוף" משנת 2007 שהשערתו של גרינץ בדבר זהות הנקבר, אינה מקובלת על רוב החוקרים.[3]

מציאת הקובר וגילויים חדשיםעריכה

המערה נמצאת בשטח ביתו של רפאל דילהרוזה ושנתיים לאחר גילוי המערה בשטחו קיבל מכתב מידי ארכאולוג מחוז ירושלים יוסף נווה על סיום הטיפול במערה ועל הסרת האחריות למקום.

דילהרוזה חזר שוב למערה ביום חורפי גשום בשנת 1982 וגילה בחדר הפנימי בתוך הגומחה אשר תחת הכתובת שנמצאה, ארון קבורה נוסף ובתוכו עצמות. מדובר כנראה בזהות הקובר (אבה). גילוי הגלוסקמה השנייה בחדר בו נמצאה הכתובת הובא לידיעתו של פרופ' עמוס קלונר שאף ביקר במערה ותיעד את הממצא אך הדבר כמעט ואינו מוזכר בקהילה המדעית למעט בקטלוג של רחמני (רחמני 1994: 157).

לדעת חוקרים והיסטוריונים שחקרו את המערה,[דרושה הבהרה] נראה שאבה הלך לאנטיוכיה והביא משם בחשאי את עצמותיו של מתתיהו אנטיגנוס וקבר אותו בחדר הראשון ואחר כך נחפר החדר הפנימי ושם אבה נקבר מספר שנים לאחר מכן.[דרוש מקור]

ב-18 ביוני 1990 ביקר במערה פרופ' עמוס פרומקין, ראש המרכז לחקר מערות בישראל (Israel Cave Research Center) (ICRC), ובדק את כיווני החציבה של שתי המערות. מסקנתו, אותה סיכם בדו"ח שלא פורסם, הייתה שתחילה נחצבה המערה הימנית שבה נמצאה הגלוסקמה המפוארת והגולגולת הכרותה, מתוכה נחצב פתח שמאלה, ואחר כך נחצב החדר השמאלי שבו הכתובת והגלוסקמה הצנועה. בסוף נחצב מבפנים החוצה הפתח הצר והארוך של החדר השמאלי. הפתח שמוביל מהמערה הימנית אל המערה השמאלית סותת היטב בחציבת קשתות וברמה גבוהה, ונראה שהוא היה הפתח הראשי למערת הכתובת. סדר האירועים המשוער, לפי פרומקין:

  1. אבה קנה בשטר את מערה 1 הימנית וקבר בה את מתתיה בן יהודה.
  2. אבה חצב את חדר 2 כמקום קבורה לעצמו, התקין את הכתובת להנצחתו, ובבוא עתו נטמן שם. עצמות ילד בן משפחתו שמת בדמי ימיו נקברו עמו.
 
המערה החיצונית

קבורה שנייהעריכה

בשנת 1990 הוחזרו עצמותיו של מי שנחשב מתתיה אנטיגונוס למקומם בטקס קבורה על ידי אנשי אתרא קדישא של ירושלים, פרופסור יואל אליצור ואישים נוספים.

כיום המקום מתוחזק על ידי רפאל וענת דילהרוזה שאף הקימו עמותה על שם המערה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מערת אבה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כתובות מתקופת בית שני, המשנה והתלמוד באתר החברה להגנת הטבע (הקישור אינו פעיל);
    S. Rosenthal, "The Giv'at Ha-Mivtar Inscription", Israel Exploration Journal 23 (1973), 72-81
  2. ^ אליעזר שמשון רוזנטל, ״הכתובת מגבעת המבתר״ ‫ בתוך ‬ ‫ פרקים; ספר השנה של מכון שוקן ב (תשלד) 373-335 ‬
  3. ^ אריה כשר ואליעזר ויצטום, הורדוס מלך רודף ורדוף, הוצאת כתר, 2007, עמ' 94