במשפט העברי, מעשה קניין הוא מעשה הנדרש כדי ליצור בעלות על נכס או חפץ, או כדי להעביר את אותה בעלות. מוסכם שלצד מעשה הקניין יש צורך גם בגמירות דעת. בנוסף, נפסק כי לנכסים שונים מתאימים מעשי קניין שונים.

היחס בין מעשה הקניין וגמירות הדעת עריכה

ישנה מחלוקת בנוגע ליחס בין מעשה הקניין וגמירות הדעת.[1] יש מקורות מהם עולה שמעשה הקניין הוא סימן לקיומה של גמירות דעת. לעומת זאת, יש מקורות מהם עולה שמעשה הקניין גורם ליצירת גמירות הדעת, כפי שכתב אביו של החזון איש:

כלל גדול יהיה לך בקניינים, דעיקר הקנין הוא שיגמור בלבו להקנות הדבר לחבירו וחבירו יסמוך דעתו עליו. [2]

שתי עמדות אלה מניחות שגמירות הדעת היא העיקר ומכאן שבאופן עקרוני ניתן להעביר בעלות כאשר ישנה גמירות דעת גם ללא מעשה קניין. בניגוד לכך, יש הטוענים שמעשה הקניין הכרחי להעברת הבעלות, ולא ניתן להעביר בעלות ללא מעשה קניין, כפי שכתב הרב א"מ חברוני:

נראה לכן דגדרי הקנינים הם, שהלכה למשה מסיני שאין המקח נקנה בדברים ובעי מעשה הקנין.[3]

דבר שלא בא לעולם עריכה

  ערך מורחב – דבר שלא בא לעולם

לגבי השאלה מדוע קניין בדבר שלא בא לעולם אינו חל ישנן כמה דעות הקשורות למחלוקת האמורה, רבי אלחנן וסרמן בספרו קובץ שעורים[4] מבחין בין דעות שני בעלי תוספות, דעת המהר"ם מרוטנבורג ודעת רבי יחיאל מפריז, ומבאר שלדעת המהר"ם הבעיתיות בדבר שלא בא לעולם היא חיסרון בגמירות דעת, כלומר, אדם לא סומך דעתו על קניין שכזה, וכוונתו לא מלאה, ולדעת רבי יחיאל מפריז הבעיתיות היא באפשרות של מעשה קניין לחול על החפץ שאינו בעולם.

הליכים בהם אין צורך מעשה קניין עריכה

ישנם הליכים משפטיים שאין בהם צורך במעשה קניין כדי להחיל אותם.

  1. התחייבות וקניין של חתן וכלה ומשפחותיהם (מועד קטן יח ע"ב, וכן נפסק בשו"ע אבן העזר סימן נא סעיף א): ”דאמר רב גידל אמר רב: כמה אתה נותן לבנך - כך וכך, כמה אתה נותן לבתך - כך וכך. עמדו וקדשו - קנו. הן הן הדברים הנקנין באמירה”.
  2. מחילה על חוב.
  3. קניין והתחייבות של הציבור.

מעשי קניין השונים במשפט העברי עריכה

במשפט העברי, קניינים רבים ושונים לפי סוג הנכס:

קניית קרקע - כסף, שטר, וחזקה.

קניית מטלטלין - משיכה, הגבהה, וקניין חצר.

קניית בהמות - קנייני מטלטלין וכן מסירה ורכוב.

המחאת הלוואה - קניין מעמד שלשתן.

יצירת הסכם עבודה - בתחילת העבודה על ידי הפועל

בנוסף, קניין סודר חל בכל הנכסים, וכן יש תוקף למעשה קניין המקובל בין הסוחרים - סיטומתא.

הרב אשר וייס[5] חילק את מעשי הקניין לארבע קבוצות:

  • הכנסה לרשות הקונה - קניין חצר, וקניין משיכה
  • יצירת ראייה עבור הקונה על הקניין - קניין שטר ואודיתא
  • מתן תמורה - כסף, חליפין (בארטר) וקניין סודר
  • הפגנת בעלות - נעל גדר ופרץ

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רון קליינמן, יסודות הקניין – גמירות הדעת ומעשה הקניין, באתר אסיף, משפטי ארץ ג: קניין ומסחר
  2. ^ חזון איש חו"מ, כב, דף נא, ד"ה כלל גדול
  3. ^ משאת משה, קידושין, סי' ג, עמ' ה.
  4. ^ קובץ שיעורים בבא בתרא רעו.
  5. ^ הרב אשר וייס, תורת הקנין (תשע"ו), אתר תורה בייס