מפלגה שלישית (ארצות הברית)
מפלגה שלישית הוא מונח בפוליטיקה האמריקאית המכוון למפלגות פוליטיות החיצוניות לשתי המפלגות הדומיננטיות – הרפובליקנית והדמוקרטית. לפעמים המפלגה השלישית מכונה גם כ"מפלגה המינורית".
מפלגות שלישיות נחשפות לרוב לקהל הרחב במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית. עם זאת, אף מועמד שלישי לא זכה בנשיאות מאז שהמפלגה הרפובליקנית הפכה למפלגה מרכזית באמצע המאה ה-19. מאז, רק בחמש מערכות בחירות (1892, 1912, 1924, 1948 ו-1968) ניצח מועמד שלישי במדינות כלשהן, ורק במערכת בחירות אחת (1912) מועמד שלישי הגיע למקום השני.
מפלגות שלישיות בולטות
עריכהמפלגות עם למעלה מ-100,000 מצביעים רשומים
עריכה- המפלגה הליברטריאנית – מפלגה הדוגלת בליברטריאניזם, כלכלת לסה פר, וזכויות אזרחיות.
- מפלגת הירוקים של ארצות הברית – מפלגה ירוקה הדוגלת באיכות הסביבה, זכויות להט"ב ופמיניזם
- מפלגת החוקה – מפלגה פלאו-שמרנית.
מפלגות קטנות יותר
עריכהמפלגות ימין
עריכה- המפלגה העצמאית האמריקאית – מפלגה שהוקמה לקראת הבחירות לנשיאות ב-1968 וגרפה 9,906,473 מהקולות (13.5%). זהו היה הישג השיא שלה ומאז לא הגיעה להישגים משמעותיים.
- התנועה הנאציונל-סוציאליסטית
מפלגות מרכז
עריכה- מפלגת האיסור – מפלגה שהוקמה ב-1869 ותומכת בהטלת איסור על שתייה והפצה של משקאות אלכוהוליים.
- המפלגה הרפורמיסטית האמריקאית
מפלגות שמאל
עריכה- המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית – מפלגה הדוגלת בקומוניזם אשר הוקמה ב-1919.
בחירות בולטות
עריכהלאור השנים מועמדים שלישיים הגיעו להשגים מסוימים בפוליטיקה המקומית.[1]
הירוקים, הליברטריאנים ומפלגות נוספות הצליחו לשלוח מטעמן נציגים לרשויות המחוקקות ולפקידות במדינות. המפלגה הסוציאליסטית איישה מאות פקידים מקומיים ב-169 ערים ב-33 מדינות עד 1912 (ובהן מילווקי, ניו הייבן, וסקנקטדי).[2] לאורך המאה ה-20 כיהנו כמספר מושלים מהמפלגות השלישיות. אך לאור חוק דוברז'ה מערכת השלטון בארצות הברית היא דו-מפלגתית ברובה.
לאורך ההיסטוריה כיהנו כשלושה נשיאים שלא השתייכו למפלגה פוליטית גדולה – ג'ורג' וושינגטון, ג'ון טיילר ואנדרו ג'ונסון. רק וושינגטון כיהן בכל שנותיו כנשיא כעצמאי. שני האחרים היו סגני נשיא שמונו לתפקיד עם מותו של הנשיא הקודם, ושניהם הפכו לעצמאיים בגלל קשר רעוע עם מפלגותיהם.
ביל ווקר מאלסקה היה המושל העצמאי האחרון בארצות הברית (והראשון בתולדות אלסקה) בכהונתו בשנים 2014–2018. בשנת 1998, המתאבק ג'סי ונטורה נבחר לתפקיד מושל מינסוטה מטעם המפלגה הרפורמיסטית.[3]
נכון לשנת 2021, הסנאטורים האמריקנים העצמאיים היחידים הם ברני סנדרס מורמונט ואנגוס קינג ממיין. שני הסנאטורים מצביעים יחד עם המפלגה הדמוקרטית. אף אחד מחברי בית הנבחרים הנוכחי אינו חבר במפלגה שלישית. הנציג לשעבר ג'סטין עמאש ממישיגן נבחר במקור כרפובליקני, והצטרף למפלגה הליברטריאנית באפריל 2020. הוא לא התמודד שוב לתפקיד בשנה זו ובכך היה החבר האחרון בבית שהיה משויך למפלגה שלישית כלשהי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Arthur Meier Schlesinger, ed. History of US political parties (5 vol. Chelsea House Pub, 2002).
- ^ Nichols, John (2011). The "S" Word: A Short History of an American Tradition. Verso. p. 104. ISBN 9781844676798.
- ^ Kettle, Martin (2000-02-12). "Ventura quits Perot's Reform party". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2018-12-31.