פתיחת התפריט הראשי

מפלגת העצמאות

מפלגה בישראל

העצמאות (נקראה בעבר: עצמאות) היא מפלגה וסיעה שהתפלגה ממפלגת העבודה ב-17 בינואר 2011, במהלך כהונת הכנסת השמונה עשרה בראשות אהוד ברק.[1][2] חברי הכנסת של הסיעה היו אהוד ברק, שלום שמחון, עינת וילף, אורית נוקד ושכיב שנאן אשר הושבע כח"כ במקומו של מתן וילנאי, שהתפטר מחברותו בכנסת לקראת מינויו לכהן כשגריר ישראל בסין.

העצמאות
סמליל מפלגת העצמאות
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם רשמי מִפְלָגָה הַעַצְמָאוּת עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד אהוד ברק עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים אהוד ברק
תאריך ייסוד 17 בינואר 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק מרץ 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
אפיון מפלגת מרכז שמאל
אידאולוגיות ציונות, סוציאל-דמוקרטיה, שתי מדינות לשני עמים
כנסות 18
ממשלות 32
אותיות לא התמודדה בבחירות
שיא כוחה 5 מנדטים (כסיעת פורשים)
רשימה פוליטית המחנה הדמוקרטי (2019-)
נוצרה מתוך מפלגת העבודה
התמזגה לתוך ישראל דמוקרטית
מיקום במפה הפוליטית מרכז-שמאל
haatzmaut.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

בבחירות לכנסת ה-18 (2009) זכתה מפלגת העבודה ב-13 מנדטים. המפלגה הצטרפה לקואליציית הימין בראשות בנימין נתניהו, כשבאופוזיציה נותרה קדימה. הישארותה של מפלגת העבודה בקואליציה הביאה למחלוקת פנימית מתמשכת בתוך הסיעה. במסיבת עיתונאים שבה הכריז על הקמת הסיעה הציג ברק את מניעי הפילוג ממפלגת העבודה: "אנחנו עוזבים מפלגה ובית שאנחנו אוהבים ומכבדים את חבריו. רבים מהחברים הללו חוו יחד איתנו את קשיי היומיום במפלגה, והיו גם הם קורבן לריב האינסופי בתוכה. הגענו למסקנה שהאנומליה הזאת בחיים הפוליטיים, בה היו למעשה שתי סיעות עבודה - חייבת להיפסק".[2]

על המשך דרכם הודיעו חברי הסיעה: "הסיעה העצמאית תהיה סיעה מרכזית ציונית ודמוקרטית ותקדם רעיונות אלה בכנסת ובממשלה ובבוא היום בציבור - באמצעות הקמת מפלגה חדשה".[3] לאחר הפילוג, שהביא להתפטרות שרי מפלגת העבודה, מונו מתן וילנאי ואורית נוקד לשרים מטעם סיעת "עצמאות" (בנוסף לברק ושלום שמחון, שכיהנו כשרים עוד לפני הקמת הסיעה).

באפריל 2011 נרשמה המפלגה ברשם המפלגות, כשהיא מתבססת על הרישום של "מפלגת המדף" הדרך השלישית, מפלגת מרכז שחדלה מלכהן בכנסת ב-1999 אך נותרה מפלגה רשומה.[4] ועדת הכנסת אישרה את בקשת הסיעה לייצג את מפלגת הדרך השלישית, ייצוג הנדרש לקבלת מימון מהמדינה.[5]

במאי 2011 התקיים כנס היסוד של מפלגת העצמאות, במעמד חמשת נציגי המפלגה בכנסת ושמונים חברי מועצת המפלגה ובו אושרו תקנון המפלגה. במקביל, אושר מינויו של אהוד ברק לתפקיד יושב ראש התנועה.

באוגוסט 2011 שונה באופן רשמי שם המפלגה ברשם המפלגות למפלגת העצמאות.

בפברואר 2012 התפטר השר להגנת העורף מתן וילנאי מחברותו בכנסת, לקראת מינויו לתפקיד שגריר ישראל בסין ובמקומו הושבע שכיב שנאן.

בדצמבר 2012, בעקבות הודעת יו״ר המפלגה אהוד ברק כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים, בחרו יתר חברי "העצמאות" שלא להתמודד על מקום בכנסת הבאה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-20, ביקש שכיב שנאן להתמודד מחדש בפריימריז של מפלגת העבודה, אך מועמדותו נפסלה על ידי מזכירות לשכת המפלגה.


בבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הודיע מנהיג המפלגה אהוד ברק על הקמת מפלגה חדשה בראשותו ישראל דמוקרטית, אולם בפועל לא הוקמה מפלגה כזו והיא נשענת על התשתית של מפלגת העצמאות שהגישה יחד עם מרצ והתנועה הירוקה את רשימת המחנה הדמוקרטי.[6]

נציגי העצמאות בכנסתעריכה

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
 
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-18 (2009) 5 מנדטים: אהוד ברק, שלום שמחון, מתן וילנאי2, אורית נוקד, עינת וילף, שכיב שנאן2.
  1. ב-17 בינואר 2011 פרשו ברק, שמחון, וילנאי, נוקד ווילף ממפלגת העבודה והקימו את סיעת העצמאות.
  2. ב-13 בפברואר 2012 התפטר וילנאי מהכנסת לקראת מינויו כשגריר ישראל בסין. שנאן, מחליפו ברשימת העבודה הצטרף לסיעת העצמאות עם היבחרו לכנסת.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה