עינת וילף

עינת וילף
לידה	11 בדצמבר 1970 (בת 50); י"ג בכסלו ה'תשל"א; ירושלים
מדינה	ישראל
השכלה	דוקטור למדע המדינה: אוניברסיטת קיימברידג', INSEAD, אוניברסיטת הרווארד
עיסוק	פוליטיקאית, סופרת
מפלגה	מפלגת העבודה הישראלית, מפלגת העצמאות
בן או בת זוג	Richard Gutjahr (2007)
	www.wilf.org
	10 בינואר 2010–5 בפברואר 2013; (3 שנים)
	→ אופיר פינס-פז
כנסות	הכנסת השמונה עשרה

עינת וִילְף (‏‏נולדה ב־11 בדצמבר 1970, י"ג בכסלו ה'תשל"א) היא דוקטור למדע המדינה שכיהנה כחברת הכנסת ה-18, מטעם סיעות "העבודה" ו"העצמאות", וכיושבת ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.

ביוגרפיהעריכה

וילף היא בוגרת התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, ושירתה בצה"ל כקצינה ביחידה 8200. בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותולדות האמנות מאוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית, תואר שני במנהל עסקים מ-INSEAD שבצרפת, ותואר דוקטור במדע המדינה מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. בשנים 2006-2002 שימשה כיועצת מדינית למשנה לראש הממשלה, שמעון פרס. הייתה יועצת אסטרטגית בנושא קרנות השקעות בתאגיד הייעוץ הבינלאומי מקינזי, ולאחר מכן שותפה מנהלת בקרן ההון סיכון של "כור תעשיות". עד חברותה בכנסת הייתה עמיתת מחקר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי.

קריירה פוליטיתעריכה

וילף היא כותבת קבועה של מאמרי דעה בעברית ובאנגלית בעיתונים בישראל ובעולם ומרצה בישראל ובעולם בנושאי חברה ופוליטיקה בישראל. בענייני החברה הישראלית כתבה שני ספרים: בשנת 2003 יצא לאור ספרה הראשון "מקימים, לוחמים ואנחנו - הדור הצעיר והמאבק הבא על דמותה של מדינת ישראל", בליווי הקדמה של שמעון פרס. בשנת 2008 יצא לאור ספרה השני "בחזרה לאלף-בית - הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)", אותו כתבה יחד עם אמה, מירי וילף, מורה ומחנכת ותיקה. הספר עוסק במשבר הפוקד את מערכת החינוך בישראל ובפתרונות כוללים למשבר זה.

בשנת 2002 התמודדה על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ברשימה הארצית^[1]. ודורגה במקום ה-39 ברשימת העבודה-מימד בבחירות לכנסת השש עשרה^[2] לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה דורגה במקום ה-35 ברשימת "העבודה" לכנסת^[3]. ובבחירות לכנסת ה-18 מוקמה במקום ה-14 ברשימת המפלגה, אשר קיבלה 13 מושבים^[4].

ב-11 בינואר 2010, לאחר התפטרותו של חבר הכנסת אופיר פינס מכהונתו, החלה וילף לכהן כחברת כנסת. ב-17 בינואר 2011 פרשה ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון אהוד ברק, והקימה עמם את מפלגת העצמאות.

בדצמבר 2011 מונתה ליושבת-ראש ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לענייני קשרי ישראל והעם היהודי^[5]. וילף שימשה כיו״ר סיעת העצמאות עד יוני 2012, עת מונתה ליושבת-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, בשל העובדה כי וילף נשואה לגוי על פי ההלכה, התבטאו נגדה אישים בארגון להב"ה כגון בנצי גופשטיין וברוך מרזל ודרשו ממנה להתפטר מתפקידה כיו"ר ועדת החינוך של הכנסת^[6].

במהלך כהונתה בכנסת יזמה וילף, יחד עם זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ודב חנין, תיקון לחוק הבטחת הכנסה המקנה לנשים השוהות במעון לנשים מוכות תקופה העולה על 30 ימים זכות לקבלת קצבת הכנסה.

בדצמבר 2012, עת הגיע המועד האחרון להגשת רשימות המועמדים של המפלגות השונות לקראת הבחירות לכנסת ה-19, הודיעו חברי "העצמאות" וביניהם עינת וילף, שלא יתמודדו על מקום בכנסת הבאה.

באוגוסט 2013 וילף הצטרפה לוועד המייעץ של ארגון NGO Monitor‏^[7].

משפחתהעריכה

וילף נשואה מאז 2007^[6] לעיתונאי הגרמני ריכרד גוטיאר (Gutjahr) (גר'), המתגורר בגרמניה^[8], ולהם שלושה ילדים. בדצמבר 2010 נולד לזוג בן.^[6] וילף מתגוררת בישראל^[9]^[10].

עמדות ציבוריותעריכה

ב-28 באוקטובר 2008 השיקה וילף קמפיין ציבורי בשם "תנו למורים ללמד", הקורא לרפורמה חינוכית ללא עלות תקציבית שבמרכזה מתן סמכות רחבה יותר למורים ולמנהלים בנושאים הבאים: הרחקת תלמידים מפריעים מהשיעור, הורדת ציון בגלל התנהגות מפריעה או אלימה בכיתה, הגבלת יכולתם של הורים להיות במגע ישיר ויומיומי עם המורים והענקת גיבוי למורים על ידי מנהלים וארגון המורים. במאי 2010 הגישה וילף הצעה לבטל את חוק זכויות התלמיד^[11] מטענה ש"חוק זכויות התלמיד, למרות הכוונות הטובות הגלומות בשמו, גרם נזק במבחן המציאות.", הצעה שאליה הייתה התנגדות חריפה ביותר על ידי חברי מועצת התלמידים והנוער הארצית, שטענו שוילף פתחה "במלחמה נגד הנוער", ואף התבטאו בחריפות נגד מינויה ליו"ר וועדת החינוך של הכנסת, על ידי שליחת מכתב לראש הממשלה, המוחה על המינוי^[12].

וילף תומכת בלגליזציה של סמים קלים בנימוק שהמצב הנוכחי גורם לפשיעה גבוהה^[13].

ביולי 2010 החלה לקדם הצעת חוק לפיה יוטל שיעור מס זהה על חלוקת דיבידנדים לבעלי שליטה ולבעלי המניות מהציבור^[14]. זאת כחלק מהמאבק נגד ההריכוזיות במשק הישראלי^[15].

על פי וילף לב הסכסוך בין ישראל לפלסטינים אינו הסכסוך הטריטוריאלי אלא סוגיית הפליטים, ועד שלא ימצא פתרון לעניין זה הסכסוך לא יפתר^[16]. וילף התבטאה פעמים רבות בנושא הצורך לפעול באו"ם לביטול אונר"א, על מנת לסיים את הנצחת הפליטות הפלסטינית^[17]. בתקופת מבצע צוק איתן הופיעה וילף בתקשורת פעמים רבות וכתבה מספר מאמרים על הסכנה שבארגון אונר"א ועל כך שלא מדובר בארגון הומניטרי אלא "ארגון פלסטיני עוין הפועל להנצחת חלום השיבה"^[18].

ב-2011 פרסמה מאמר התומך בהצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי ונימקה את יתרונותיה^[19].

ב-2018 יצא לאור הספר "מלחמת זכות השיבה", ספר שנכתב על ידי עינת וילף יחד עם עדי שוורץ, חוקר, מרצה ועיתונאי^[20].