ז'קט
ז'קט או מִקְטורֶן הוא פריט לבוש נפוץ. סוגי ז'קט שונים משמשים הן כלבוש רשמי, הן כלבוש מהודר והן כלבוש לצורכי עבודה. לובשים את הז'קט על פלג הגוף העליון, ושרווליו ארוכים בדרך כלל. הז'קט הוא פריט לבוש צמוד יחסית לגוף ומחמם פחות מאשר מעיל. נשים נוהגות לעיתים ללבוש אותו עם חצאית במקום מכנסיים.
.jpg)
מקור השם
עריכההשם "מקטורן" מופיע בלטינית בהגיית: אמיקטורום amictorum בהוראת: פריט-לבוש. לפי אחת הסברות, מקורו של השם "ז'קט" בצרפתית עתיקה: jaquette, הקטנה של המילה jaque, סוג של טוניקה קצרה. מקור מילה זו הוא, ככל הנראה, בשם הפרטי הנפוץ Jacques, ששימש כשם גנרי לאיכר הצרפתי. אטימולוגיה זו היא הבסיס לתרגום המילה ז'קט לעברית כ"יעקובית".
לפי סברה אחרת, מקורו בספרדית עתיקה: jaco, "שריון", ובצרפתית של ימי הביניים היה jaque de mailles כינוי למעיל קצר.
היסטוריה
עריכה_(16085012910).jpg)
בעיתון הנשים Corriere delle Dame באפריל 1857 בישרו על הופעתו של המקטורן (גרסה מוקטנת של מעיל הבוקר), בגד שיהפוך לחלק חשוב מהתלבושות הגברית והנשית מכאן והלאה.[1]
ז'קטי נשים
עריכההז'קט היה בעיקר בגד לגברים, אבל בסביבות המאה ה-18 התחילו נשים שרכבו על סוסים ללבוש בגדים יותר צמודים לגוף[2], ובהם הז'קט. בשנות ה-80 של המאה ה-19 נשים החלו ללבוש בגדים שקל יותר להתנועע בהם, ובהם ז'קטים[3], לרוב עם וחצאית ישרה ויחסית הדוקה לגוף. גם בתחילת המאה ה-20 נשים בדרך כלל לבשו את הז'קט עם חצאית.[4] באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 נשים לרוב לבשו חצאיות עם ז'קטים, אך גם מכנסיים גם היו מקובלים. בתחילת המאה ה-21 נשים החלו ללבוש ז'קטים בעיקר עם מכנסיים, כסממן של כוח ושאיפה לשוויון בשוק העבודה. מדינאיות כגון אנגלה מרקל והילרי קלינטון לבשו ז'קטים בגזרה קצת יותר מעודנת מזו של הגברים וצבועים ביותר צבעים, ולאו דווקא בשחור, אפור או כחול, הנלבשים עד היום על ידי גברים. צורת החיתוך – ז'קטי נשים בדרך כלל מעוצבים ככה שידגישו את המותן והירכיים, בעוד ז'קטי גברים ישרים יותר, ורחבים בכתפיים.
ההבדלים העיקריים בין ז'קטי גברים לז'קטי נשים:[2]
- כפתורים – ז'קטי נשים נפתחים בשמאל לעומת ימין בז'קטי גברים.
- בד – ז'קטי נשים מדי פעם נתפרים מבדים עדינים כמו משי. בעוד שז'קטי גברים נתפרים בדרך כלל מבדים גסים יותר.
- אביזרים – ז'קטי נשים כוללים לעיתים קרובות אביזרים נשיים כמו קישוטי נוצות וכדומה.
סוגי ז'קטים
עריכה
קרקו
עריכההקרקו (באנגלית: Caraco) הוא ז'קט המיועד לנשים, אשר היה נפוץ בעיקר במאות ה-18 וה-19.
אורך הקרקו הוא לרוב עד הירך, הוא פתוח בחלקו הקדמי ובעל שרוולים צמודים באורך שלושה רבעים או שרוולים ארוכים.
בלייזר
עריכה
ערך מורחב – בלייזר (לבוש)
הבלייזר (באנגלית: Blazer) מזכיר את הז'קט המהווה חלק מחליפה, אך הוא ספורטיבי יותר, יש לו בדרך כלל כפתורי מתכת, והוא נתפר מבד עמיד.
הוא משמש לעיתים קרובות כחלק מן התלבושת האחידה בבתי ספר ובמוסדות נוספים.
ג'רקין
עריכההג'רקין (באנגלית: Jerkin) הוא ז'קט הדוק לפלג הגוף העליון אשר מתאים בעיקר לגברים. בדרך כלל הוא חסר שרוולים ונעשה מעור בצבעים בהירים.
הג'רקין היה נפוץ בקרב גברים במאות ה-16 וה-17. מקור השם "ג'רקין" במילה ההולנדית Jurk, שפירושה "שמלה".
-
מרטין פובישר לובש ג'רקין (ציור משנת 1570 לערך) -
מוזיקאי לובש ג'רקין, 1632
ז'קט ג'ינס
עריכה- ערך מורחב – ז'קט ג'ינס
ז'קט העשוי מבד דנים או מג'ינס. הומצא גם הוא על ידי לוי-שטראוס מהיצרנים הראשיים של בגדי הג'ינס. מוצר זה היה בשימוש הצבא האמריקאי.
ז'קט עור
עריכה- ערך מורחב – ז'קט עור
ז'קט העשוי מעור של בעל חיים. על פי רוב צבוע בצבע שחור או חום. המוצר הפך ללבוש יוניסקס ולבגד אייקוני, ונמצא בשימוש צבאות רבים, בתוכם גם חיל האוויר הישראלי.
ז'קט בומבר
עריכה- ערך מורחב – ז'קט בומבר
ז'קט שמקורו בלבוש טייסי חיל האוויר האמריקאי והפך לאופנתי בשנות ה-70.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Tom Greatrex, History of the Jacket, Love To Know (באנגלית)
- ^ 1 2 Hollander Anne, Sex and suits, New York: Kodansa International, 1995, עמ' 63, 67-69, 109-15
- ^ Jane Ashelford, Tyranny of Fashion 1850-1914, The Art of Dress, 1996, Great Britain: The National Trust, 1996, עמ' 236-7, ISBN 0-8109-6317-5. (באנגלית)
- ^ The History of Women’s Suits, 2023