אופנת יוניסקס
אופנת יוניסקס (באנגלית: Unisex Fashion) הוא מונח כללי שנטבע בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20, ומתייחס לסגנון לבוש והופעה המטשטשים את גבולות המגדר ויוצרים נייטרליות מגדרית.[1] בגדים ואביזרים שכלולים באופנה זו מעוצבים באופן שמותאם לשני המינים, ומיועדים לנשים וגברים כאחד.[2]
הגדרה עריכה
המונח יוניסקס נטבע בארצות הברית בשנת 1968, וככלל מתאר סגנון לבוש המטשטש וחוצה גבולות מגדריים תוך שאיפה לייצור מראה אנדרוגיני.[3] להתפתחותו של הסגנון הובילו מספר שינויים חברתיים שהתחוללו במערב במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20. הבולטים שבשינויים אלה היו ראשיתו של הגל השני של הפמיניזם ועליית התנועה לשחרור האישה אשר קראו תיגר על נורמות מסורתיות בכל תחומי החיים, וביניהם האופנה, ושאפו למגר את דימויי הגבר המאצ'ו והאישה השברירית.[4][5]
עם זאת חשוב לציין שהיבטים של אופנת יוניסקס הופיעו גם בתקופות מוקדמות יותר. היבטים אלה באו לידי ביטוי בעיקר בלבוש נשי ששילב פריטים וגזרות מלבוש גברי, כגון מכנסיים ועניבות, אך כך גם באביזרי אופנה, תכשיטים ועיצובי שיער.[4]
רקע היסטורי עריכה
המאה ה-19 עריכה
עדויות ראשונות לאופנת יוניסקס ניתן לראות בשלהי המאה ה-19, במסגרת שינויי האופנה שהתחוללו כתוצאה מהשפעתה של התנועה לרפורמה בלבוש הוויקטוריאני אשר קידמה עיצוב של בגדים נוחים יותר לנשים.[6] בתקופה זו, בתרבות המערבית יוחסו לנשים ולגברים תפקידי מגדר שונים. לגברים יוחס תפקיד אקטיבי, ואילו לנשים פסיבי, תפקיד של אובייקט המיועד למבט הגברי.[7] חלוקה מגדרית זו באה לידי ביטוי גם בלבוש, וקיבעה את הנורמה לפיה על גברים ללבוש מכנסיים המאפשרים לנוע בקלות, ואילו על נשים ללבוש שמלות רחבות, ששמרו על צורתן באמצעות אביזרי לבוש כגון קרינולינה, אשר עקב קשיחותה ומשקלה הרב הגבילה את תנועתן של הנשים.[8]
ניסיונות ראשונים לביסוס של תפקידים נשיים חדשים ואקטיביים יותר באמצעות לבוש הופיעו במאה ה-19 באנגליה ובארצות הברית. חברות בתנועת הנשים התחילו להביע את התנגדותן ללבישת מחוכים, וקידמו מעבר ללבוש נשי נוח יותר, שכולל נוסף לשמלות גם חליפות מכנסיים ומכנסי-חצאית המאפשרים עיסוק בספורט ובפרט רכיבה על אופניים. בבגדים אלה ניתן לראות דוגמאות ראשונות ללבוש יוניסקס. עם זאת רק נשים מעטות אימצו את רפורמת הלבוש בתקופה זו ושילבו בלבושן פריטי לבוש חוצי מגדר.[6][9]
המאה ה-20 עריכה
בשנות ה-20, נראו ביטויים בולטים יותר לאופנת יוניסקס באופנה המערבית. נשים שנאלצו לצאת מהבית ולהשתתף במשק היצרני במהלך מלחמת העולם הראשונה פיתחו סגנון לבוש ששיקף את מעמדן החדש ונגד את תדמית האישה התלותית שאפיינה את עולמן הישן. הן הפגינו את העצמאות החדשה שלהן באמצעות בגדים בסגנון "א-לה-גרסון", בתרגום מצרפתית "נערי". כדי להשיג מראה נערי, נשים נהגו להשטיח את החזה בעזרת חזייה דמוית תחבושת וללבוש שמלות שהסתירו את קו המותניים. אף על פי שזו לא הייתה אופנת יוניסקס במובנה הנוכחי, היה בה ביטוי לטשטוש של גבולות מגדריים. סגנון "א-לה-גרסון" נעלם לגמרי בשנות השלושים, ואת מקומו תפסה אופנה ממוגדרת יותר שהגיעה לשיאה בשנות ה-50 ושיקפה את החזרה לתפקידי מגדר מסורתיים לאחר מלחמת העולם השנייה.[4]
בשנות ה-60, חל שינוי בתפיסות חברתיות רבות ומושגים כגון גיל, מגדר ומעמד קיבלו משמעות חדשה. כתוצאה מכך חל שינוי גם באופנה, מעצבים התחילו להשתמש בבדים וחומרים חדשים ופיתחו סגנונות עיצוב ששיקפו את רוח התקופה. אחד מסגנונות אלה היה אופנת יוניסקס שהגיעה בתקופה זו לשיאה.[5] המושג יוניסקס נטבע ב-1968, ותיאר טרנד באופנה שהופיע לראשונה בתצוגות אופנה בפריז. כמו כן בשנה זו חנויות רבות בארצות הברית הקדישו לאופנת יוניסקס אגפים נפרדים, אך אלה נסגרו עד 1970.[3] בשנות ה-70, אופנת יוניסקס באה לידי ביטוי גם בעיצובים אנדרוגנים שנועדו לשני המינים, וגם בשילוב פרטי לבוש, גזרות, צבעים והדפסים, שאפיינו עד כה את האופנה הנשית, בלבוש גברי ולהפך. בתקופה זו גברים התחילו ללבוש הדפסים פרחוניים, גזרות צמודות ותכשיטים מגוונים. לעומת זאת נשים צירפו למלתחותיהן פריטים כגון טוקסידו, עניבות ונעליים גבריות.[4]
שנות ה-80, לעומת זאת, התאפיינו באופנה ממוגדרת יותר. אם כי ביטויים לאופנת יוניסקס עדיין נראו בתצוגות האופנה הגדולות, כגון תצוגותיו של ז'אן-פול גוטייה בהן נראו גברים ונשים בטוניקות ומכנסי-חצאית זהים.[5] בלבוש הנשי התבטא סגנון היוניסקס בחולצות ומקטורנים עם כריות כתפיים גדולות משמעותית שהעניקו מראה של כתפיים רחבות וגבריות.[10] בשנות ה-90, ביטויים לאופנת יוניסקס נראו בעיקר בבגדי ספורט ובלבוש יומיומי שנקרא גם "קז'ואל". למרות שהמיגדור בבגדים התגבר ובא לידי ביטוי באופן מובהק גם באופנת ילדים, רשתות ביגוד פופולריות, כגון GAP, שיווקו חולצות טי, מכנסי ג'ינס, סוודרים וסווטשירטים בגזרות אחידות לגברים ולנשים, כפי שעשו זאת עוד בשנות ה-70 וה-50.[5][11]
המאה ה-21 עריכה
בראשית המאה ה-21, למרות קיומם של בגדים נשיים וגבריים שמשקפים את נורמות המגדר, האופנה ממשיכה לצעוד בעקבות מגמת טשטוש הגבול בין המינים.[4] דוגמה לכך ניתן לראות בפופולריות של מכנסי סקיני צמודים, חולצות טי וחולצות פלנל משובצות בקרב נשים וגברים כאחד. כמו כן בקרב גברים ניתן לראות באימוץ אורח חיים מטרוסקסואלי, שכולל שימוש במוצרי טיפוח, תכשיטים ולבישת בגדים שנחשבו בעבר לנשיים, ביטוי להשפעתה של אופנת יוניסקס.[12]
אופנת יוניסקס בישראל עריכה
ביטוי מובהק לאופנת יוניסקס בישראל ניתן לראות בתקופת קום המדינה ובתקופת הצנע של שנות ה-50. מכנסי חאקי, חולצות כחולות מבד גס, כובעי טמבל וסנדלים בגזרות אחידות נלבשו על ידי גברים ונשים כאחד וסמלו את דמות הצבר ואת המפעל הציוני.[13] החל משנות ה-60 ואילך גברה בישראל השפעתה של האופנה האירופאית והאמריקאית, ובתקופות בהן התגברה הפופולריות של אופנת היוניסקס במערב, היה לה ביטוי גם בישראל. כמו כן מעצבי אופנה ישראלים אחדים החלו לאמץ סגנון זה ונתנו לו ביטוי בקולקציות שהציגו. דוגמה לכך ניתן לראות בעבודתה של המעצבת הישראלית דורין פרנקפורט, שהשיקה בשנת 2000 קו יוניסקס בשם DF עם לוגו סמל השלום. קולקציה זו סימלה את השאיפה לדו-קיום בין האוכלוסייה היהודית לערבית בארץ, כמו גם את טשטוש ההפרדה המגדרית בלבוש.[14]
מעצבי אופנה שמתמחים באופנת יוניסקס עריכה
- ז'אן-פול גוטייה – אחד מבין מעצבי האופנה הראשונים שהציגו בגדי יוניסקס שהתעלמו מסימני המגדר המקובלים בלבוש. ב-1984, גוטייה הציג בפריז אוסף בגדי גברים מהפכני בתצוגה שכינה "הגבר כאובייקט". בתצוגה זו הציג גברים לבושים בבגדי יוניסקס, בין היתר חצאיות, וכך העביר מסר חברתי ברור נגד הפיכת נשים לאובייקטים מיניים. ב-1988, הציג אוסף לצעירים. בתצוגה זו הדוגמנים היו מאופרים כנשים ולבשו חליפות ששילבו מקטורן גברי עם קרינולינה ארוכה.[4]
- אלכסנדר מקווין – מעצב בריטי שנחשב למשפיע ביותר בתחום אופנה לצעירים. במספר תצוגות אופנה של מקווין הדוגמנים היו שריריים וחסונים אבל לבשו חולצות סטרפלס חסרות כתפיות וחצאיות מעל מכנסיים. לעומת זאת הדוגמניות לבשו מקטורנים גבריים ומגפיים כבדות.[4]
- פייר קרדן – מעצב צרפתי שעיצוביו כוללים גם בגדי ואביזרי יוניסקס. ב-1964 הציג קולקציה שהושפעה מעידן החלל וכללה בגדי יוניסקס בסגנון עתידני. בתצוגה זו נראו רוכסנים בולטים, פריטי מתכת ועיצובים מינימליסטיים. עם זאת קרדן כמעט ולא עיצב מכנסיים לנשים והעדיף לבטא את סגנון היוניסקס בפרטי לבוש אחרים.[15]
- הדי סלימאן – מעצב אופנה של בית האופנה כריסטיאן דיור; הוא ידוע בעיצוביו האנדרוגנים הכוללים לרוב בגדי גברים מחויטים בגזרה צרה.[5]
- וולטר ואן ברינדונק – מעצב אופנה בלגי, שמבין עיצוביו כלולים בגדים זהים לגברים ונשים הנוגעים במידה רבה בעולם הפנטזיה והאגדות.[4]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Paoletti, J. B. (2015). Sex and Unisex: Fashion, Feminism, and the Sexual Revolution. Indiana University Press
- Chrisman-Campbell, K. "A Brief History of Unisex Fashion", The Atlantic, Apr 14 2015
הערות שוליים עריכה
- ^ רוזנטל, ר. (2005). הלקסיקון של החיים: שפות במרחב הישראלי. ירושלים: כתר, עמ' 134.
- ^ Unisex definition, in Oxford Dictionaries.com
- ^ 1 2 Chrisman-Campbell, K. "A Brief History of Unisex Fashion", in The Atlantic, Apr 14 2015
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 רז, א. "מקטורן לאישה, מחשוף לגבר", באתר הסתדרות המורים
- ^ 1 2 3 4 5 Park, J. "Unisex Clothing", in Love to Know
- ^ 1 2 שלו, ס. "אוסקר ויילד: הדנדי בלבוש המוגזם שהסתיר קלאסיקן אוהב פשטות", באתר הארץ
- ^ Barnard, M (2002). Fashion and Communication. New York: Routledge, p.119
- ^ Barnard, M (2002). Fashion and Communication. New York: Routledge, p.141
- ^ Crane, D (2010). "Clothing behavior as non-verbal resistance: Marginal women and alternative dress in the nineteenth century", in The Fashion History Reader: Global Perspectives. New York: Routledge, p.342-347
- ^ יחימוביץ, ה. "אידיאל היופי בראי ההיסטוריה", באתר mako, פורסם ב-2 באפריל 2012
- ^ Cohen, N. P. "Style for Him and Her", in Boston Review, 27 Apr 2015
- ^ Unisex Fashion: Gender Bending Trends of the 20th Century", in The Feed Art Network, 19 Jul 2013"
- ^ אלמוג, ע. "ציוני דרך בתרבות הלבוש של החברה הישראלית החילונית", באתר אנשים ישראל, 11 פברואר 2008
- ^ "מעצבים – היסטוריה", באתר וואלה, 5 מאי 2008
- ^ Walker, M. "Pierre Cardin", in Love to Know