מרג'ורי סיגלי
מרג'ורי לינט (סיגי) סיגלי (באנגלית: Marjorie Lynette Sigley; 22 בדצמבר 1928 – 13 באוגוסט 1997) הייתה שחקנית, כוריאוגרפית, במאית תיאטרון ומפיקת טלוויזיה בריטית-ישראלית. היא מילאה תפקיד מרכזי בפיתוח, הקמה וקידום של תיאטרון וטלוויזיה לצעירים בבריטניה, ישראל וארצות הברית.
 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1928 באקסטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 1997 (בגיל 68) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
גולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון |
  | |
ביוגרפיה עריכה
סיגלי נולדה למשפחה ממעמד הפועלים בבקסטון, דרבישייר. אביה עבד בחברת כימיקלים ואימה הייתה מבשלת. אהבתה לתיאטרון החלה בגיל 10 כשהחלה לראות בקביעות כל הצגה שהועלתה בתיאטרון המקומי. בתקופת מלחמת העולם השנייה עבדה בלונדון עם ילדים שפונו בלונדון, רובם יהודים[1].
לאחר שסיימה לימודי תיאטרון, מוזיקה וריקוד במכללת גולדסמית' בלונדון זכתה סיגלי במלגת לימודים בחוג לדרמה באוניברסיטת מנצ'סטר ושם החלה לפתח קונספט חדשני לדרמה לילדים. היא לקחה חלק בסדנאות תיאטרון והשתתפה עם קבוצות של תלמידיה בפסטיבל ברייטון, בין היתר עם הפקה של האופרה "יוליוס קיסר ג'ונס" מאת מלקולם ויליאמסון.
לאחר לימודיה שבה סיגלי ללונדון והחלה ללמד תיאטרון בבתי ספר בצפון לונדון. היא יצרה עיבודים למחזות קלאסיים כך שיתאימו להפקות בהשתתפות ילדים, שרובם הגיעו ממשפחות מקופחות. היא עודדה את הילדים לכתוב, להפיק, לעצב ולביים הפקות מפרי עטם, וכן להיבחן לתפקידים בהפקות תיאטרון מקצועיות[2]. ב-1960 ייסדה סיגלי את להקת הדרמה הספרותית העירונית, שהעלתה הפקות עצמאיות ביניהן גם הפקות פנטומימה וסדנאות תנועה, והחלה לביים בתיאטרון "מרמייד"[3]. בין היתר ביימה הפקה של המחזה "אמיל והבלשים" על פי ספרו של אריך קסטנר, והעלתה הפקות לילדים בפסטיבלים של ברייטון ואדינבורו, שאותן יצרה באמצעות אימפרוביזציה ושיתוף עם קהל הילדים באולם, לאחר שגילתה כי קיים מחסור במחזות לילדים[1]. ב-1967 העלתה במחלקת הדרמה של אוניברסיטת מנצ'סטר מחזה לילדים שכתב נפתלי יבין[4]. עבודתה של סיגלי הוזכרה לשבח בנאום של ראש ממשלת בריטניה אדוארד הית' ב-1970.
מחוץ לבריטניה עריכה
ב-1968, השחקנית האמריקנית אוטה האגן צפתה באחת הסדנאות של סיגלי והזמינה אותה ליישם את שיטותיה המהפכניות גם בניו יורק. לפני שעברה לארצות הברית עוד הספיקה סיגלי לצאת לסיבוב הופעות עם קבוצת התיאטרון שלה בוורשה, לנינגרד ומוסקבה.
לאחר שהגיעה לניו יורק סיגלי ביימה הצגות בסטודיו הרברט ברגהוף (H.B.)[5] וייסדה תיאטרון לצעירים בתיאטרון סיטי סנטר, שאותו ניהלה בשנים 1969–1975. במהלך תקופה זו כתבה וביימה 45 מחזות לילדים, והנחתה סדנאות שעודדו ילדים ליצור ולככב במופעים משל עצמם. ב-1976 הקימה תיאטרון לצעירים משלה בניו יורק, ושנה לאחר מכן עברה ללוס אנג'לס כדי לכתוב תסריט. באותה שנה העניקה לה ההתאחדות לתיאטרון וחינוך בארצות הברית (AATE) את פרס ג'ני היידן על עבודתה עם ילדים בתיאטרון[6].
פעילותה בישראל עריכה
סיגלי ביקרה לראשונה בישראל ב-1962 לאחר שהוזמנה על ידי תיאטרון הבימה לביים גרסה עברית למחזה "אמיל והבלשים" שביימה בהצלחה בלונדון. זו הייתה הפעם הראשונה שבמאית אישה זכתה לביים במסגרת התיאטרון הלאומי, ורק בשנת 1973 ניתנה ההזדמנות שוב לבמאית עדנה שביט[7]. בגרסה העברית למחזה השתתף בין היתר השחקן אהרון אלמוג. לאחר ההצלחה של ההפקה קיבלה הזמנות נוספות לביים בישראל, אך שבה אליה רק ב-1968 בהזמנת תיאטרון הבימה. היא אומנם הוזמנה כדי לביים שתי הצגות למבוגרים, אך לאחר שהגיעה העלתה רעיון להקים תיאטרון לילדים, על בסיס סדנת התיאטרון שהפיקה בפסטיבל ברייטון. המחזה הראשון שעלה במסגרת התיאטרון היה "אות בארץ הפלאות" - שיתוף פעולה של סיגלי עם הסופר אוריאל אופק, המלחין שמעון כהן והצייר דן רזניגר, בהשתתפות לבנה פינקלשטיין[8]. בין היתר נועדה תוכנית זו לאתר ילדים בעלי כישרון משחק ולמשוך אותם לעולם התיאטרון ולהכשיר אותם במסגרת השתלמות לשחקנים צעירים שתפעל לצד התיאטרון[9].
ב-1969 ביימה גרסה עברית של דן אלמגור למחזמר "פנטסטיקס" של טום ג'ונס והרווי ל. שמידט[10]. ההצגה הועלתה 111 פעמים, וזכתה לביקורות מעורבות בעיתונות[11].
בטלוויזיה עריכה
ניסיונה הראשון בטלוויזיה של סיגלי היה בכתיבת הסדרה Wonderworld, עיבוד לסיפורי התנ"ך בהשתתפות שחקנים ילדים בני 5–6 ו-15–16. בזמן שחייתה בארצות הברית, עם תסריט שכתבה ב-1978 כתבה לאחד מפרקי הסדרה לילדים ABC Afterschool Special. ב-1980 הייתה מפיקה שותפה בדרמה הבריטית Never Never Land בכיכובם של פטולה קלארק וג'ון קאסל.
ב-1983 חזרה סיגלי לאנגליה ושימשה בתפקיד מרכזת תוכניות ילדים ברשת הטלוויזיה תמז של ITV. היא יצאה כנגד מה שנחשב בעיניה כרמה ירודה של הטלוויזיה, מכיוון שהאמינה כי תפקידן של תוכניות הילדים הוא לחנך מצד אחד, ולעודד דמיון בקרב הצופים הצעירים מצד שני. מתוך אמונה זו יזמה כמה הפקות טלוויזיה חדשות לילדים ביניהן CAB - סדרת מתח ומסתורין לגילאי בית הספר היסודי, ו-The Wall Game שבה השתתפו ילדים בגיל בית ספר באתגרים פיזיים לצד משחקי אימפרוביזציה, תוכנית שנבחרה לייצג את בריטניה ביריד העולמי בטוקיו בשנת 1985. סדרה נוספת שיזמה הייתה T-Bag(אנ'), על מעלליה של מכשפה מרושעת וצמד ילדים שנאבקים בה. התכנית שודרה במשך 9 עונות ואחת מהן שודרה גם בישראל תחת השם "מכשפת'ה".
חייה המאוחרים עריכה
מרג'ורי הייתה גם אמנית רב-תחומית, בעיקר בתחום ההדפסים. יצירתה הושפעה מעבודתה בתיאטרון, והייתה נועזת ואקספרסיבית בייחוד מבחינת השימוש בצבע והעדפתה לפורמט גדול. לאחר שעזבה את תמז ב-1986 הקדישה את מרבית זמנה לעבודות האמנות שלה. בסוף שנות ה-80 הציגה את עבודותיה בתערוכה Recent Prints בגלריה פוטסטול בלונדון.
ב-1994 אובחנה סיגלי בסרטן, והלכה לעולמה מהמחלה כעבור שלוש שנים. לאחר האבחון רכשה לראשונה מחשב ועיצבה באמצעותו ספרי ילדים שבמרכזם שני דובוני צעצוע. לאחר מותה התפרסם לראשונה מחזה שעיבדה לבמה עבור התלמידים והמורים בסטודיו HB בניו יורק, שהיה אמור לעלות במסגרת חגיגות חג המולד לקהל בני משפחה וחברים, וכלל לא פחות מ-18 שחקנים.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 הצגה לילדים ־ שהילדים היושבים באולם רוצים לשחק בה | מעריב | 11 אוגוסט 1968, באתר www.nli.org.il
- ^ Gary Vandepeer, What's the thing you remember most about schooldays?, www.facebook.com, 16 באוגוסט 2021
- ^ מרג'ורי סיגלי, באתר archive.habima.co.il
- ^ נעים לדווח | שביבים | מעריב | 16 מאי 1967, באתר www.nli.org.il
- ^ The HB Studio Story… in the words of Uta Hagen, www.hbstudio.org
- ^ Award Winners (2), www.aate.com
- ^ כוכב שביט, באתר www.maariv.co.il
- ^ , "הבימה' מקימה תיאטרון ילדים | על המשמר | 18 יולי 1968 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ תכנית חומש ב"הבימה" | דבר | 8 מרץ 1968 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ פאנטסטי לא פאנטסטי | על המשמר | 14 נובמבר 1969 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ פנטסטי, באתר archive.habima.co.il