מרגרטה שוטה-ליהוצקי

מרגרטה "גרטֵה" שוטה-ליהוצקיגרמנית: Margarete "Grete" Schütte-Lihotzky; ‏23 ינואר 1897 - 18 ינואר 2000)[1] הייתה אדריכלית אוסטרית ופעילה קומוניסטית במחתרת האוסטרית שפעלה נגד הנאצים. היא זכורה היום בעיקר בזכות תכנון מטבח פרנקפורט.[2]

מרגרטה שוטה-ליהוצקי
Margarete Schütte-Lihotzky
Margarete Schütte-Lihotzky 1997.jpg
לידה 23 בינואר 1897
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בינואר 2000 (בגיל 102)
וינה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המרכזי בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר לאמנויות שימושיות בווינה (1919) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אדריכלית, מעצבת עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הטכנולוגית של גראץ (1989)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אינסברוק (1997)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן (1992)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הטכנית של ברלין (1993)
  • דוקטור כבוד של האוניברסיטה הטכנית בווינה (1994)
  • העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1992)
  • פרס וינה לאדריכלות (1980)
  • אות הקצין הגדול המוזהב על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • טבעת הכבוד של העיר וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מרגרטה שוטה-ליהוצקי נולדה למשפחה ממעמד ביניים במרגרֵטֵן שמאז 1850 היא חלק מווינה. אביה, ארווין ליהוצקי, היה עובד ציבור בעל דעות ליברליות שתמך בסיום שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית ובהקמתה של הרפובליקה האוסטרית ב-1918. היא הייתה האישה הראשונה שלמדה בבית הספר לאומנות שימושית קוּנְסְטְגֶוֶורבֶּשוּלֵה (Kunstgewerbeschule), היום האוניברסיטה לאומנות שימושית בווינה, שבין מוריו נמנו אומנים ידועים כגון יוזף הופמן, אנטון האנאק ואוסקר קוקושקה. ליהוצקי התקבלה רק בזכות מכתב המלצה שאימה הצליחה להשיג מהאומן הנודע גוסטב קלימט. ב-1997, בחגיגות ה-100 להולדתה, נזכרה בהחלטתה ללמוד אדריכלות והעירה כי "ב-1916 איש לא היה מעלה על דעתו שאישה תוזמן לתכנן בית – אפילו לא אני."

ליהוצקי שהייתה תלמידתו של אוסקר שְטְרָנְט, זכתה בפרסים עוד לפני סיום לימודיה. שטרנט היה מחלוצי היוזמה למגורים מסובסדים עבור מעמד הפועלים בווינה ובהשראתו הבינה שחיבור בין עיצוב ופונקציונליות הוא מגמה חדשה שיהיה בה צורך בעתיד. בתום לימודיה עסקה, בין היתר, בתכנון מגורים עבור נכים ועבור ותיקי קרבות מלחמת העולם הראשונה.[3] זיכרונותיה על עבודתה עם אדריכלים ואינטלקטואלים אוסטריים בני תקופתה מאוגדים בספרה "מדוע הפכתי לאדריכלית" (Warum ich Architektin wurde), שהתגלה בעיזבונה ופורסם לאחר מותה.

מטבח פרנקפורטעריכה

  ערך מורחב – מטבח פרנקפורט

ב-1926 קיבלה ליהוצקי את הזמנתו של האדריכל ומתכנן הערים הגרמני ארנסט מאי (אנ') והגיעה לפרנקפורט, שם לקחה חלק בפרויקט "פרנקפורט המתחדשת". במסגרת הפרויקט יצרה את "מטבח פרנקפורט" שהוא אב-טיפוס למטבח המודולארי שמוכר ונמצא כיום בשימוש ברחבי העולם המערבי. בתהליך יצירת המטבח השתמשה ליהוצקי בדגם חדר אוכל של קרון רכבת על מנת לתכנן "מעבדה לעקרת הבית" תוך שימוש מינימלי בחלל ונוחות וציוד מרביים וכן התבססה על מחקר מדעי שערך מומחה הניהול האמריקאי פרדריק וינסלאו טיילור בשילוב עם מחקר עצמאי שלה. מועצת העיר פרנקפורט התקינה 10,000 מהמטבחים המודולאריים, שיוצרו בייצור המוני, במבני מגורים חדשים אשר יועדו לפועלים. ב-1990 הוצב דגם בגודל אמיתי של מטבח פרנקפורט במוזיאון האוסטרי לאומנות שימושית שבווינה.[4]

פעילות בתקופת מלחמת העולם השנייהעריכה

עם התדרדרות המצב הפוליטי ברפובליקת ויימאר וההקצנה הפוליטית ימינה, הצטרפה שוטה-ליהוצקי ב-1930 אל האדריכל ארנסט מאי שגיבש סביבו קבוצה של שבעה-עשר אדריכלים, "בריגאדת מאי". הקבוצה הוזמנה לעזור במימוש "תוכנית החומש" של סטלין (1929–1934) ובמסגרת זאת לקחה על עצמה את תכנון עיר התעשייה מגניטוגורסק שבהרי אוּרל הדרומיים. בעת הגעתם הייתה זאת עיר של בקתות חמר וצריפים בלבד. היא תוכננה להכיל 200,000 תושבים תוך מספר שנים, ברובם עובדי תעשיית הפלדה. לזכותה של "בריגאדת מאי" נזקפים בנייתן של 20 ערים בשלוש שנים אולם "תוכנית החומש" שהביאה לקולקטיביזציה כפויה שגרמה לרעב ולמוות המוניים ולהתנגדות אלימה לשלטון, הופסקה למעשה ב-1932.

שוטה-ליהוצקי נשארה בברית המועצות עד 1937, אז הפכו הטיהורים הגדולים של סטלין את החיים שם לבלתי נסבלים ואף למסוכנים. ב-1938 הוזמנה ללמד באקדמיה לאומנויות יפות באיסטנבול, שם פגשה אדריכל עמית אוסטרי, אשר ארגן מחתרת קומוניסטית למאבק בשלטון הנאצי. שוטה-ליהוצקי הצטרפה למפלגה הקומוניסטית האוסטרית (KPÖ) בדצמבר 1940 וחזרה לווינה על מנת ליצור קשר עם המחתרת הקומוניסטית האוסטרית במטרה להקים ערוץ תקשורת לאיסטנבול. 25 ימים בלבד לאחר חזרתה, נעצרה בידי הגסטאפו [5]בעקבות הלשנה, בזמן שנפגשה עם פעיל מחתרת בכיר. היא נשפטה ל-15 שנות מאסר ושוחררה ב-1945 בידי הכוחות האמריקאיים.

אחרי המלחמהעריכה

באוסטריה שאחרי המלחמה, נמנע משוטה-ליהוצקי – שנשארה קומוניסטית אדוקה – לקבל פרויקטים ציבוריים למרות ההרס הרב לאינספור בניינים שנדרשו לבנייה מחדש. היא עברה לעבוד בבולגריה ובהמשך בסין, בקובה ובגרמניה המזרחית. הישגיה קיבלו הכרה פומבית מאוחרת באוסטריה. ראשית הוכרה בזכות פעילותה הפוליטית: ב-1977 הוענקה לה מדליה על פועלה למען השלום וב-1978 עיטור כבוד על פעילותה במחתרת. ב-1980 הוענק לה פרס האדריכלות מטעם העיר ווינה. בשנת 1985 פרסמה את זיכרונותיה מתקופת המלחמה בספרה "זיכרונות מהמחתרת". ב-1988 סירבה לקבל את העיטור האוסטרי למדע ואומנות מידיו של נשיא אוסטריה קורט ולדהיים עקב המוניטין המפוקפקים שלו על מעשיו בזמן המלחמה.[6] היא קיבלה את הפרס בסופו של דבר ב-1992 מידיו של יורשו תומאס קלסטיל. ב-1995 נמנתה עם קבוצת ניצולי מלחמה אוסטריים אשר תבעו את חבר הפרלמנט האוסטרי, ירג היידר, אחרי שבדיון שנערך בפרלמנט התייחס למחנות הריכוז הנאצים כ"מחנות מאסר".

מרגרטה שוטה-ליהוצקי הלכה לעולמה ב-18 בינואר 2000 בגיל 102, חמישה ימים לפני יום הולדתה ה-103. היא נקברה בבית הקברות המרכזי בווינה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ die Standard (in German). 18 January 2005. Retrieved 4 March 2013., Margarete Schütte-Lihotzky: "Sie haben gedacht, ich würde verhungern", dieStandard
  2. ^ Bois Marcel, A Communist Designed Your Kitchen, Jacobin, ‏2020
  3. ^ Sophie Hochhaeusl, From Vienna to Frankfurt Inside Core-House Type 7: A History of Scarcity through the Modern Kitchen, European Architectural History Network
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , Margarete Schuette-Lihotzky; Pioneering Architect, Los Angeles Times
  5. ^ Chiu, Charles, Women In The Shadows, Chiu, Charles S. (1994). Women in the Shadows: Mileva Einstein-Marie, Margarete Jeanne Trakl, Lise Meitner, Milena Jesenska, Margarete Schutte-Lihotzky. Die Deutsche Bibliothek. pp. 155–156. ISBN 978-0-8204-8856-1.
  6. ^ Pace, Eric, Pace, Eric (23 January 2000). "Margarete Schutte-Lihotzky, Noted Austrian Architect, 102". The New York Times. Retrieved 4 March 2013., New York Times