פתיחת התפריט הראשי

הרב מרדכי ישועה עטייה, (ה'תרנ"ח, 1898 - י"ד בתמוז ה'תשל"ח, יולי 1978) היה תלמיד חכם, מקובל ואיש ציבור. בפעילותו ובחיבוריו נתן משמעות תאולוגית למאורעות תקופתו, השואה והקמת מדינת ישראל. עמד בראש הקהילה החלאבית במקסיקו סיטי. בשנת ה'תשכ"ז (1967) הקים את ישיבת המקובלים החיים והשלום בירושלים.

מרדכי עטיה
ר' מרדכי עטייה זצל.jpg
לידה 1898
תרנ"ח
פטירה יולי 1978 (בגיל 80 בערך)
י"ד בתמוז תשל"ח
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק קבלה
תפקידים נוספים ראש ישיבת החיים והשלום
רבותיו הרב מרדכי שרעבי
תלמידיו הרב יהודה ליאון אשכנזי, דן בארי, הרב שריה דבליצקי, הרב ישועה בן-שושן, הרב יעקב משה הלל, נכדו הרב מרדכי עטיה, והרב שבתי סבתו
חיבוריו מחשבות שלום, ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נולד בחלב ועלה עם הוריו לירושלים. בגיל צעיר התייתם מאביו. ימי ילדותו בירושלים עברו עליו בעוני ובדלות. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח חזרה לחלב, שם נישא לאלגרה (שמחה) בשנת ה'תר"ף (1920). בשנת תרפ"ב (1922) היגר למקסיקו סיטי והחל להנהיג את הקהילה הגדולה של יוצאי חלב במקום. תחת הנהגתו נקבעו שיעורי תורה והוקמו מוסדות חסד ותלמודי תורה. היה מהיוזמים והדוחפים להקמת בית הכנסת "רודפי צדק" ומקווה הטהרה.[1] כרב וכמקובל דיבר רבות על המצווה החשובה של יישוב ארץ ישראל. כאשר חש בעצמו כי השהות במקסיקו מפריעה לחינוך ילדיו החליט לחזור לארץ ישראל.

בשנת ה'תרצ"ו (1936) הגיע לירושלים עם אשתו ותשעת ילדיו. בעקבות הפרעות שפרצו באותה השנה, התקשה במציאת פרנסה והחל לשמש כשד"ר למוסדות החסד בירושלים, תפקיד אותו מילא עד שנת ה'תשי"ג (1953). גם אחר כך המשיך לנסוע מעת לעת למקסיקו. במלחמת השחרור שהה בארץ, וחיזק את רוחם של תושבי ירושלים בדרשות ותפילות. באותם ימים הוא הדפיס אלפי עותקים של פרק ל"ד בישעיהו, המתחיל בפסוק "קרבו גויים לשמוע.." ועוסק בנקמת ה' העתידה לבוא על הגויים. באותה שנה הוציא חוברת בשם "מחשבות שלום", הכוללת ליקוטים מדברי חז"ל: "להראות שכל המאורעות העוברים על עם ישראל בכלל ועל הארץ בפרט לא במקרה כי אם הכל בהשגחת ה'." וכי "גאולתנו העתידה תלויה רק בנו בחזרתנו אל ארצנו ובהטבת דרכינו בה".

בשנים הבאות הוסיף להוציא חוברות ברוח זו, בהן "ארצות החיים", "מחסה עוז", "לך לך", ו"סוד השבועה". בחיבוריו כתב כי הלאומיות וחיבת הארץ יסודם בתורת ישראל. הוא הטיף לעליה לארץ ישראל וטען כי אין להשתמט מחובה זו בתואנה של שלוש השבועות. בספרו "סוד השבועה" הביא את דברי חז"ל: "אמר רבי אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה" (כתובות קי"א, א). לדבריו, דווקא הישארותם של היהודים בגולה גרמה לכך שתתקיים אזהרתו של ר' אלעזר.

הוא חזר והדגיש את החובה הגדולה להכיר בניסים שקרו בזמן הקמת המדינה, לשמוח בהם ולהודות עליהם.

"ולו היה לנו לב לדעת ולהבין את הנס הגדול שנעשה לנו בשנת תש"ח שה' הצילנו מידי מרעים שכל מלכי ערב חשבו לבולענו חיים... ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. "וגרשתמו מן הארץ" היינו מקבלים את היסורים באהבה ובשמחה, ואז המתחיל במצוה אומרים לו גמור, פירוש, שה' היה גומר את הגאולה בשלימות, וכל הערבים אשר סביבותינו היה מתקיים בהם הפסוק "ויהי חיתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם"... אם כן לו עשינו כולנו כזאת ששמחנו בנס שעשה לנו ה' בשנת תש"ח שהצילנו מיד מרעים, והיינו מזמרים ומשבחים ומשוררים לה' על זאת, כי אז בוודאי הייתה הגאולה נגמרת, ואפילו שאין בידינו מעשים טובים שבזכותם ננצל ונגאל, היה ה' עושה לנו הגאולה בהלוואה, על סמך המעשים שנעשה אחר כך"

מחסה עוז עמ' מ"ג

נפטר בי"ד בתמוז ה'תשל"ח (19 ביולי 1978) ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

לאחר מותו הוקמה על שמו בירושלים ישיבה לחוזרים בתשובה בשם "עטרת מרדכי".

ישיבת החיים והשלוםעריכה

בשנת ה'תשכ"ז (1967), לאחר שלמד אצל הרב מרדכי שרעבי בישיבת "נהר שלום" ייסד בירושלים את ישיבת "החיים והשלום" ללימוד תורת הקבלה. בין תלמידיו היו הרב יהודה ליאון אשכנזי, דן בארי, הרב שריה דבליצקי, הרב ישועה בן-שושן, הרב יעקב משה הלל, נכדו הרב מרדכי עטיה, והרב שבתי סבתו. לאחר פטירתו כיהנו בראשות הישיבה בנו הרב אליהו עטייה, עד לפטירתו בשנת תשע"ט, ונכדו הרב מרדכי עטייה. ישיבת החיים והשלום בראשותו הוציאה לאור בשעתו את המהדורות הנפוצות ביותר של כתבי האר"י.

משפחתועריכה

בנו, הרב אליהו עטייה (נפטר ה'תשע"ט). נכדו, הרב מרדכי עטייה, מכהן כיום בראשות ישיבת החיים והשלום.

בין חתניו היו:

הרב שמעון כהן נשוי לנכדתו.

ספריועריכה

נכדו, הרב רפאל עטיה, הוציא מהדורות חדשות לחלק מכתביו. בהקדמה למהדורת ה'תשע"ד של הספר סוד השבועה הוא מספר שכשסבו נתן את הספר לרב צבי יהודה קוק, הרב צבי יהודה רקד מרוב שמחה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה