מרחב ציבורי

מונח מתחום האדריכלות והתכנון האורבני והוא מוגדר כמרחב פיזי וטריטוריאלי בבעלות עירונית הפתוח לציבור

מרחב ציבורי הוא מונח מתחום האדריכלות והתכנון האורבני והוא מוגדר כמרחב פיזי וטריטוריאלי בבעלות עירונית הפתוח לציבור.

הגדרהעריכה

מרחב ציבורי והוא מושג רחב ודינמי המכיל תאוריות והגדרות מתחומים שונים[1]. מרחב ציבורי בהגדרתו ההיסטורית לפי הפילוסוף והסוציולוג הגרמני יורגן הברמאס הוא השטח הנמצא בין המתחם הפרטי לבין הממשלתי והכלל רשאים להשתמש בו באופן שווה וחופשי[2]. מרחב ציבורי מאפשר אינטראקציה בין תושבי/חברי קהילה עירונית או יישובית ומקנה להם את החופש להתאחד, לדון בבעיות חברתיות ולתרגם את הדיון לפעולה פוליטית[3]. על פי התאוריה הקושרת בין המרחב הפיסי לאפשרויות החברתיות הטמונות בו, באמצעות המרחב הציבורי נוצר שיח שבו פרטים וקבוצות נפגשים לדון באינטרסים משותפים, ובמידת האפשר, מגיעים להסכמה משותפת[2].

המרחב הציבורי הוא מקום פיזי בעל משמעות חברתית והוא מעצב תודעה סוציו-פוליטית של פרטים וקולקטיב כאחד[4]. המרחבים הציבוריים בונים את העיר ונותנים לה את אופייה והם לב ליבה של כל פעילות משותפת קהילתית, יצירתית ועסקית בעיר, יומיומית או מיוחדת[5]. המרחב הציבורי בעיר משפיע באופן ישיר וניכר על איכות חיי התושבים, כלומר, אחד הפרמטרים המרכזיים לעיר טובה הוא זמינות השהייה במרחב הציבורי[5].

הסוגיה הפוליטית הנוגעת למרחב הציבורי מתייחסת לצדק חלוקתי וליחסי הכוח בין הקבוצות המשתמשות בו. המכשול המרכזי הראשון הוא הריבוד המעמדי–גזעי-כלכלי, המביא לחלוקה בלתי שוויונית של משאבים, בין היתר, במרחב הציבורי. אזורים חזקים תובעים לעצמם זכויות ונכסים רבים יותר, בהשוואה לאזורים החלשים של העיר. אזורים מודרים למשל, מנועים לעיתים מזכויות יסוד, כגון אוויר חופשי, מרחב פתוח ונוף. הם מאוכלסים בצפיפות ומוזנחים ברמת התשתיות והפיתוח הסביבתי. אפשר להדגים את הפער הזה בישראל באמצעות כמות ואיכות המרחבים הציבוריים במרכז ובפריפריה או בערים ערביות לעומת ערים יהודיות[6].

מרחב ציבורי ומרחב פרטיעריכה

המרחב הציבורי משותף ונוצר לשימוש פתוח של הקהילה לעומת המרחב הפרטי שהוא בבעלות פרטית או תאגידית. המרחב הציבורי בנוי למען החברה – הציבור ועל כן הוא כולל חוקים ומגבלות שנועדו למנוע פעולות מסוימות הנחשבות לבלתי ראויות ולא הולמות, למשל, צריכת סמים ואלכוהול, עשיית צרכים או חשיפה מגונה. המרחב הציבורי נחשב אמנם למקום שלכל אחד יש זכות גישה להשתמש בו, לעומת מרחב פרטי שעשוי להגביל את שימושם של קבוצות שונות, אך ישנם מרחבים ציבוריים המדירים קבוצות מסוימות מהם כגון הומלסים או אפילו ילדים, צעירים או משפחות[4]. במרחבים אלו ננקטים אמצעים כדי להפוך את המרחב לפחות מושך עבורם, כמו הסרה או תכנון של ספסלים שלא ניתן להשתמש בהם ללינה ומנוחה, הגבלת הגישה למרחב בזמנים מסוימים או נעילת אזורים מסוימים. כוחות המשטרה מעורבים לעיתים בהוצאת חברים 'לא רצויים' מהמרחבים הציבוריים. במקומות מסוימים חוסר הנגישות הוא זה המגביל את השימוש של קבוצות מסוימות במרחב הציבורי בין אם זה מרשלנות תכנונית ובין אם זה במכוון, דבר הפוגע בבעלי נכות או בהורים הלוקחים את ילדיהם בעגלה.

קיים מרחב פרטי עם אופי ציבורי – קניון למשל, שלמרות חופש התנועה שניתן למשתמשים בו, הוא מתחם שיש לו גבולות פיזיים ברורים ומוגדרים שמייחדים אותו ומבלטים אותו ביחס לשטחים מסביב.

מרחב ציבורי בבעלות פרטית ומרחב ציבורי עסקיעריכה

מרחב ציבורי בבעלות פרטית, המכונה גם שטח פתוח ציבורי בבעלות פרטית, הוא מרחב ציבורי הפתוח לקהל, אך בבעלות גוף פרטי, בדרך כלל גוף המפתח נכסים מסחריים. המרת מרחבים ציבוריים בבעלות ציבורית לחללים ציבוריים בבעלות פרטית מכונה הפרטת המרחב הציבורי והיא תוצאה נפוצה של פיתוח והתחדשות עירונית[7].

סוגיית ההפרטה של ​​המרחב הציבורי מעלה ביקורות רבות מצד קבוצות אזרחיות[8]. שותפויות ציבוריות-פרטיות קיבלו שליטה משמעותית על הפארקים הציבוריים וגני המשחקים באמצעות קבוצות שמירה שהוקמו כדי לנהל את מה שנחשב למנוהל על ידי רשויות ציבוריות שונות. ניהולו של המרחב הציבורי העסקי מושפע מהתאגדות של בעלי עסקים במרחב העירוני לכדי קהילה אחת חזקה, הפועלת בליווי ושיתוף פעולה מלא עם הרשויות השונות[9]. ארגונים פרטיים רשאים לחייב מיסוי על עסקים מקומיים ומפעלים קמעונאיים כך שהם עשויים לספק שירותים פרטיים מיוחדים כמו שיטור ומעקב מוגבר, פינוי אשפה או שיפוץ רחוב, שבדרך כלל נופלים על כספי הציבור.

חללים חצי-ציבורייםעריכה

פרשנות מרחיבה של מרחב ציבורי כוללת גם מקומות שהכלל יכול להנות מהם באמצעות תשלום כמו בית קפה או בית קולנוע. חנות היא דוגמה למרחב ציבורי שנע בין שתי המשמעויות: כל אחד יכול להיכנס ולהסתכל סביבו ללא התחייבות לקנות, אך פעילויות שאינן קשורות למטרת החנות אינן מותרות ללא הגבלה. האולמות והרחובות במרכזי קניות עשויים להיות מוכרזים כמקום ציבורי ועשויים להיות פתוחים כאשר החנויות סגורות. באופן דומה פועלים גם אולמות ותחנות ההמתנה לתחבורה ציבורית..

השוואה בין סוגי המרחביםעריכה

סוגי המרחבים הציבוריים נבדלים בהיררכית החופשיות בשימוש בהם[6]:

  • מרחב ציבורי מובהק: כל מקום ציבורי או פרטי שהגישה אליו אינה מוגבלת, הוא פתוח לכולם תמיד וללא דמי כניסה. לדוגמה: הרחובות, הכיכרות, המעברים, השטחים הפתוחים והפארקים.
  • מרחב ציבורי משולב :מרחבים ציבוריים שניתן ליישם בהם פעולות התערבות באופן סדיר, לפי זמן מסוים שנקבע מראש. תחת הגדרה זו נכללים כל המוסדות שמעניקים שירותים שונים לציבור, לדוגמה: מוסדות ציבור הפתוחים לקהל, גנים ארכאולוגיים, מוזאוניים, מתחמי קניות וקניונים. מקומות אלה פתוחים לכלל הציבור ללא הבדל מין, גיל, דת, גזע וכו' אך אינם פתוחים "7\24", הכניסה מוגבלת בזמן פעילות שנקבע מראש. 
  • מרחב ציבורי למחצה: מרחבים המאפשרים גישה של הציבור אליהם באופן מבוקר ומוגבל, לדוגמה, מוסדות דת. לכאורה כל אחד יכול לבקר במוסדות דת שונים (אפילו אם אינו משתייך לאותה דת) אך זה מותנה בהתאמת קוד הלבוש וקוד ההתנהגות לאותו מרחב/מוסד.
  • מרחב פרטי למחצה: מרחבים שלא ניתן להיכנס אליהם בלי רשות, לדוגמה: חניה פרטית, חצר, רחבה מול הבית, גינה פרטית.
  • מרחב פרטי מובהק: המרחב המצוי בבעלות פרטית ללא גישה ציבורית, לדוגמה: מתחמי המגורים הפרטיים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרחב ציבורי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Carmona, M. (2014). Re-theorising contemporary public space: a new narrative and a new normative. Journal of Urbanism: International Research on Placemaking and Urban Sustainability, 1-33
  2. ^ 1 2 Habermas, Jürgen. 1962. The Structural Transformation of the Public Sphere: An Inquiry into a Category of Bourgeois Society. Cambridge, MA: MIT Press
  3. ^ Jameson, F. 1997: "Is Space Political?", in: Leach, N. (ed.), Rethinking of Architecture, London, New York: Routledge, pp. 255-271
  4. ^ 1 2 Lucy M Abbott, The conceptual public sphere and its problems: Habermas, political action and the Arab states, Journal of International Political Theory 12, 2016-10-01, עמ' 365–379 doi: 10.1177/1755088216651302
  5. ^ 1 2 עמותת מרחב - התנועה לעירוניות בישראל, מרחב עירוני ציבורי, שחרית
  6. ^ 1 2 ראסם ח'מאיסי, המרחב הציבורי וחזות היישובים הערביים בישראל — הסרת חסמים ומימוש אתגרי פיתוח, חיפה: אוניברסיטת חיפה, המרכז היהודי ערבי וקרן פרידריך אברט בישראל, 2016 (PDF)
  7. ^ גלעד רוזן, ערן רזין, Gillad Rosen, Eran Razin, Gated Communities in Israel: A New Phase of Spatial Segregation / מתחם המגורים המגודר בישראל: שלב חדש של היבדלות במרחב, Israeli Sociology / סוציולוגיה ישראלית ט, 2007, עמ' 103–126
  8. ^ אריה גרין, נא להחזיר לשולח: הפרטת דואר ישראל היא עבודה בעיניים, מידה, ‏2018-07-04
  9. ^ אראלה גנן ונורית אלפסי, ירושלים של כסף: משילות עירונית, יזמות עסקית ועיצוב המרחב, סוציולוגיה ישראלית יג 1, 2011