מריה מרסה מרסל אי סרה

מריה מֶרסֵה מַרסָל אי סֶרָה[1] (איווארס ד'אוּרזֶ'ל, פְּלָה ד'אורז'ל, 13 בנובמבר 1952ברצלונה, 5 ביולי 1998)[2] הייתה משוררת, חברה במוסד ללימודים קטלאניים, קריינית, עורכת, מתרגמת קטלאנית. השתמשה בשם העט מריה-מרסה מרסל.[2] בנוסף, הייתה פעילה פוליטית, תרבותית ופמיניסטית.

מריה מרסה מרסל אי סרה
Número 52 verda. Maria-Mercè Marçal i Rafael Vargas (15307047704).jpg
לידה 13 בנובמבר 1952
ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביולי 1998 (בגיל 45)
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Maria Mercè Marçal i Serra עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק בלשנית, משוררת, סופרת, מתרגמת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Fina Birulés עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Heura Marçal עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ברצלונה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה קטלאנית, ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית הכבוד של ברצלונה (1998)
  • Serra d'Or Critics Award (1995)
  • Premi Carlemany (1994)
  • פרס קרלס ריבה (1976)
  • Prudenci Bertrana Prize (1995)
  • Joan Crexells award (1995)
  • Premi de la Crítica de narrativa catalana (1995) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מרסה נולדה בברצלונה[3] וימי ילדותה עברו עליה באיווארס ד'אוּרזֶ'ל, בפְּלָה ד'אורז'ל. העובדה כי גדלה וחיה באזור כפרי השפיעה על מרסל. המסורת העממית, אוצר המילים, הדימויים, התמונות והתפניות הלשוניות באו לידי ביטוי ביצירתה, והיא הקפידה תמיד לשמור על קשר אמיץ עם הארץ ועם תרבותה העממית.[4]

בשנת 1963 החלה ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת ליידה. בתקופה זו, כתבה את ספרה הראשון בקטלאנית. בשנת 1969 עקרה לברצלונה כדי ללמוד פילולוגיה קלאסית באוניברסיטת ברצלונה. בשנת 1975 סיימה את לימודיה. בתקופת לימודיה באוניברסיטה החלה בפעילות פוליטית.[3] עוד לפני סיום לימודיה, החלה להעביר שיעורי קטלאנית, במסגרת פעילות אנטי-פרנקיסטית בסן בּוֹי דה לְיוּבֶּרְגָט ( Sant Boi de Llobregat).[5]

בשנות השבעים נכנסה מרסל לעולם הספרות והחלה מתרכזת יותר ויותר באקטיביזם פוליטי ובפמיניזם. בשנת 1972 נישאה לחברהּ ללימודים המשורר רמון פינְיוֹל אי בַּלסָק (Ramon Pinyol i Balasch), ממנו נפרדה בשנת 1976. באותה שנה, זכתה בפרס קַרלָס ריבָּה לשירה על ספר שיריה הראשון "מאורת הסהר"  Cau de llunes, שפורסם בשנה שלאחר מכן. בשנת 1979 פרסמה את הספר "מכשפת היגון" (Bruixa de dol).

בשנת 1980 עמדה בהצלחה במבחני הוראת השפה והתרבות הקטלאנית לתלמידי תיכון ולימדה בתיכון מָרַגָל (Maragall) בברצלונה. שנים מאוחר יותר, לימדה בתיכון ז'ואן בּוּסקָה (l'Institut Joan Boscà). בשנת 1980 ילדה את בִּתהּ אייבי.[6] היא החליטה להתמודד עם האימהות לבד והקדישה לבתה מספר שירים (כגון: לבחור). בשנת 1982 פרסמה את ספר השירים "מלח פתוח" Sal oberta, אוסף שירים העוסקים בהיריון ובלידת בתהּ. ספרה "ארץ לעולם לא" Terra de mai [6], שיצא לאור גם הוא בשנת 1982 ולא פורסם עד אז בספרות הקטלאנית, עוסק בנושא אהבת נשים. בשנת 1985 פרסמה את הספר "האחות, הזרה"La germana, l'estrangera. הספר האחרון שפרסמה בימי חייה "הפשרה", Desglaç, עוסק באבל על מות אביה.[5] במהלך שנות השמונים, למדה מרסל ותרגמה יצירות של משוררים וסופרים שונים. היא כתבה את ספר הרומן היחיד שלה La passió segons Renée Vivien.

יצירתהעריכה

שירהעריכה

  • Cau de llunes. Barcelona: Proa, 1977 (Premi Carles Riba 1976).[7]
  • Bruixa de dol (1977-1979). Sant Boi de Llobregat: Llibres del Mall, 1979.
  • Sal oberta. Sant Boi de Llobregat: Llibres del Mall, 1982
  • Terra de Mai. València: El cingle, 1982
  • La germana, l'estrangera (1981-1984). Sant Boi de Llobregat: Llibres del Mall, 1985
  • Desglaç (1984-1988). Barcelona: Edicions 62 - Empúries, 1997
  • Raó del cos. Barcelona: Edicions 62 - Empúries, 2000

פרוזהעריכה

  • La passió segons Renée Vivien, 1994. (Premi Carlemany per al foment de la lectura 1994)[7]
  • Uf, quin dissabte, rateta Arbequina!, Barcelona, Estrella Polar, 2012. (conte infantil).

עבודות אחרותעריכה

  • Contraclaror: Antologia poètica de Clementina Arderiu Barcelona: La Sal, edicions de les dones, 1985
  • Paisatge emergent. Trenta poetes catalanes del segle XX Barcelona: La Magrana, 1999
  • El senyal de la pèrdua. Escrits inèdits dels últims anys. Barcelona, Empúries, 2014.
  • Sota el signe del drac. Proses 1985-1997, Barcelona, Proa, 2004

אוספים ואנתולוגיותעריכה

  • Llengua abolida (1973-1988). València: 1989
  • Contraban de llum. Antologia poètica Barcelona, Proa, 2001

תרגומיםעריכה

מצרפתית[8]עריכה

מרוסית[9]עריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ «Maria Mercè Marçal Serra».
  2. ^ 2.0 2.1 «Maria-Mercè Marçal i Serra» (en català).
  3. ^ 3.0 3.1 Marçal, Maria-Mercè.
  4. ^ Sabadell, Joana «Allà on literatura i vida fan trena.
  5. ^ 5.0 5.1 «Biografia» (en català).
  6. ^ 6.0 6.1 Nou diccionari 62 de la literatura catalana.
  7. ^ 7.0 7.1 Reciclatge (Nivell superior), pàgina 62.
  8. ^ «Maria Mercè Marçal - Obra - Del francès» (en català).
  9. ^ «Maria Mercè Marçal - Obra - Del rus» (en català).