מרינה צבטייבה

משוררת וסופרת רוסית

מרינה איבנובנה צְבֶטָיֶיבָהרוסית: Мари́на Ива́новна Цвета́ева;‏ 8 באוקטובר 189231 באוגוסט 1941) הייתה משוררת וסופרת רוסית. מן החשובות שבמשוררות תור הכסף בשירה הרוסית, ומן הכותבות המקוריות בספרות הרוסית.

מרינה צבטייבה
Мари́на Ива́новна Цвета́ева
מרינה צבטייבה בצעירותה
מרינה צבטייבה בצעירותה
לידה 8 באוקטובר 1892
מוסקבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 31 באוגוסט 1941 (בגיל 48)
אלבוגה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה אלבוגה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים מוסקבה, ברלין, אלכסנדרוב, פראג, פריז, Memorial House-Museum of Marina Tsvetaeva in Korolyov, פריז, מוסקבה, נרווי, Koktebel, יאלטה, טרוסה, אלבוגה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית, צרפתית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, ספר זיכרונות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1908–1941 (כ־33 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Sergei Efron (ינואר 1912–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • סופיה פארנוק (19141916) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולדה במוסקבה למשפחת אנשי תרבות ואמנות. התייתמה מאמה בגיל 13. למדה במוסקבה, לאחר מכן בשווייץ, גרמניה וצרפת.

ספר שיריה הראשון "אלבום ערב" (1910) משך את תשומת לבו של המשורר והמבקר הספרותי מקסימיליאן וולושין. וולושין הזמין את צבטייבה לביתו בקוקטבל שבקרים, בו נהג לארח אנשי תרבות ואמנים.

בקוקטבל צבטייבה הכירה את סרגיי אפרון, לו נישאה ב-1912. צבטייבה נשארה עם אפרון במשך כל חייה, על אף מערכות היחסים הרבות שניהלה (שהמרכזית בהן הייתה מערכת יחסים לסבית מורכבת ומלאת תשוקה עם המשוררת סופיה פארנוק).

ב-1914 בעלה התנדב לצבא הרוסי, לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 הצטרף אל הכוחות הלבנים. צבטייבה חייתה לבדה במוסקבה, סבלה ממחסור חמור, איבדה את הקטנה מבין שתי בנותיה.

ב-1922, לאחר שנודע לה שבעלה בחיים, יצאה אליו לברלין. לאחר מכן הזוג חי בפראג, וב-1925, לאחר הולדת בנם, הם עברו לפריז.

בשנות ה-30, בעלה של צבטייבה שינה את דעותיו הפוליטיות, החל לתמוך בברית המועצות ואף סייע לפעילות הריגול של ה-נ.ק.ו.ד.. ב-1937 הוא הואשם בכך שלקח חלק בהתנקשות בסוכן סובייטי לשעבר, נאלץ לעזוב את צרפת ושב לברית המועצות. עקב כך, צבטייבה הוחרמה על ידי קהילת המהגרים הרוסים בפריז.

ב-1939 היא שבה לברית המועצות בעקבות בעלה. אולם אלה היו שנות הטיהורים הגדולים של סטלין ומשפחתה של צבטייבה לא נמלטה מהם - בעלה נעצר ונורה, בתה נעצרה והייתה בכלא במשך 8 שנים.

עם כניסתה של ברית המועצות למלחמת העולם השנייה, ב-1941, צבטייבה ובנה פונו ליילבוגה שבטטרסטן. כל נסיונותיה להשיג עבודה נכשלו, ומתוך יאוש היא איבדה את עצמה לדעת בתלייה. נקברה ביילבוגה, אולם מקום קבורתה המדויק איננו ידוע.

יצירה

עריכה
 
שיר של צבטייבה על קיר בליידן שבהולנד

שירתה של צבטייבה מאופיינת במתח רומנטי, אינטנסיביות לשונית (מה שעושה אותה לקשה מאוד לתרגום), אקספרסיביות גבוהה.

המוטבים הרווחים בשירתה הם הבדידות, הטרגיות שבאהבה, הקונפליקט בין השגרה לבין חיי הנפש, מקומו של המשורר כנביא המנודה מן החברה.

צבטייבה כתבה שירים קצרים ומחזורי שירים רבים, שרק חלק מהם פורסמו באוספים שיצאו בחייה. כמו כן כתבה מספר פואמות - חלקן מבוססות על מוטיבים הלקוחים מן הפולקלור הרוסי ("מלך-בתולה", 1922; "הנער", 1924) והאירופאי ("לוכד החולדות", 1925), עלילותיהן של האחרות לקוחות מחייה שלה ("פואמת ההר" ו"פואמת הסוף", 1924).

בנוסף לכך, כתבה מספר מסות ומאמרים על שירה ומשוררים בני זמנה, ועל יצירתו של פושקין שהיה נערץ עליה (היא אף הקדישה לו מחזור שירים).

תרגומים לעברית

עריכה

שירה

עריכה

פרוזה

עריכה

מכתבים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

תרגומי שיריה: