מרים בוארדי

כהנת דת לבנונית

מרים בוארדי (ערבית مريم بواردي; צרפתית Mariam Baouardy‏; 5 בינואר 1846 באעבלין - 26 באוגוסט 1878 בבית לחם) הייתה מיסטיקנית ונזירה לבנונית כרמליתית מתבודדת, שהוכרזה כמבורכת קתולית ב-13 בנובמבר 1983 על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, וכקדושה על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 במאי 2015. היא מוכרת גם בשם המסדר שלה "מרים של ישוע הצלוב", ובכינויים "מרים מאעבלין", "הערביה הקטנה" ו"פרח המזרח". "מעיין מרים" בכפר אעבלין קרוי על שמה.

מרים בוארדי, מרים של ישוע הצלוב
مريم بواردي
מרים בווארדי
מרים בווארדי
מרים בווארדי
לידה 5 בינואר 1846
אעבלין
פטירה 26 באוגוסט 1878 (בגיל 32)
בית לחם
קדוש עבור נצרות קתולית, במיוחד המסדר הכרמליתי
ביאטיפיקציה 13 בנובמבר 1983, רומא על ידי יוחנן פאולוס השני
קאנוניזציה 17 במאי 2015
חג 26 באוגוסט
קברה של מרים בוארדי בבית לחם
ציור של בוארדי

ראשית חייה

עריכה

בוארדי נולדה באעבלין להורים יוונים קתולים ממוצא לבנוני וסורי. לאחר שהוריה שכלו את כל שנים-עשר בניהם בגיל צעיר[1], הם עלו לרגל לבית לחם והתפללו למרים שתחון אותם בבת. לבני הזוג נולדה בת לה קראו מרים, ושנתיים לאחר מכן נולד להם בן נוסף. בהיותה בת שלוש מתו שני הוריה בהפרש של מספר ימים, ומרים ואחיה היחיד נמסרו לקרובי משפחה שונים ולא נפגשו שוב מעולם. בהיותה בת שמונה עקרה משפחת דודה שגידל אותה לאלכסנדריה. כשמלאו לבוארדי 13, ביקש דודה להשיאה, אך היא סירבה שכן בקשה להקדיש את חייה לדת. עקב כך החל דודה להשפילה ומקץ שלושה חודשים גילתה את ליבה בפני משרת המשפחה לשעבר, אשר הציע לה להמיר את דתה לאסלאם. משסירבה מרים להצעה, שיסף האיש את גרונה והשליכה באחד מרחובות העיר. כשבוארדי התעוררה, היא מצאה את עצמה במערה ואחות לבושה בכחול טיפלה בה משך ארבעה שבועות. לימים ספרה מרים כי זיהתה באותה אחות את הבתולה בעצמה[2]. לאחר שהחלימה עבדה כמשרתת אצל מספר משפחות בערים שונות, וב-1865 הגיעה למרסיי שבצרפת.

כנזירה

עריכה

בגיל 19 הצטרפה בוארדי לקהילת נזירות במרסיי, אך מקץ שנתיים השפיעה עליה הנזירה החונכת אותה להצטרף למסדר הנשים הכרמליתי. בשנת 1867 היא הצטרפה למנזר כרמליתי בצרפת ושלוש שנים לאחר מכן יצאה עם קבוצת נזירות לקרנאטקה שבהודו כדי לייסד שם את מנזר הכרמליתיות הראשון במדינה. ב-1871 נדרה את נדר הפרישות שלה, ושבה לצרפת ב-1872. ב-20 באוגוסט 1875 היא יצאה עם מספר נזירות לארץ ישראל כדי ליסד את המנזר הכרמליתי בבית לחם. בהיותה הנזירה היחידה שדיברה את השפה הערבית פיקחה בוארדי על עבודות הבנייה, והמנזר אויש ב-21 בנובמבר 1876. בנוסף פעלה להקמת המנזר הכרמליתי בנצרת.

ב-22 באפריל 1878, ביום שני של פסחא, התגלה בפני בוארדי חיזיון, ובו ראתה מקום פלוני עליו נאמר לה: "זה המקום בו ישוע ברך את הלחם, בביתם של תלמידי אמאוס"[3]. לאחר שבועיים היא הזדמנה לאמאוס ניקופוליס וזיהתה את המקום אותו ראתה בחיזיון. עקב כך שוב עלה זיהויה של אמאוס ניקופוליס עם האירוע המתואר בברית החדשה, ובשנת 1879 קנו הכרמליתיות את השטח מהכפר הערבי עמואס, ובאתר החלו חפירות (לפי מקור אחר השטח נקנה כבר ב-1875[4]).

בוארדי שהתה במנזר הכרמליתי בבית לחם עד מותה בגיל 32, כתוצאה מנמק שנגרם לאחר שבר בזרועה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מרים בוארדי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה