מרי אליזה רוג'רס
מרי אליזה רוג'רס (באנגלית: Mary Eliza Rogers; 1 במאי 1827, גריניץ', אנגליה – 18 בפברואר 1910, לונדון, אנגליה) הייתה אמנית, אתנוגרפית וסופרת אנגליה. נודעה בספרה "חיי יום-יום בארץ-ישראל" (1862).
קורות חייה
עריכהמרי אליזה רוג'רס נולדה בגריניץ' שבמחוז קנט, בת יחידה מתוך חמישה ילדים. אביה ויליאם גיבס רוג'רס (1792-1875) היה אמן גילוף בעץ, בין לקוחותיו הייתה אף המלכה ויקטוריה ומרי אליזה סייעה לו בעיצוב יצירותיו, אימה הייתה מרי ג'ונסון.
רוג'רס שהתה בארץ ישראל וסיירה בה בשנים 1855–1859 בעת שירותו של אחיה, אדוארד תומאס רוג'רס (1830-1884), כסגן-קונסול אנגליה בחיפה.[1] בשובה לביתה באנגליה השלימה את כתיבת ספרה 'חיי יום-יום בארץ ישראל' (Domestic Life in Palestine), שנסמך על יומן דרכים שניהלה בנסיעותיה. מרי רוג'רס הייתה בעלת השכלה כללית ובקיאה בכתבי הקודש. בשהותה במזרח למדה לדבר ערבית ולהכיר את החי והצומח בארץ ישראל. מאמרים פרי עטה נכללו באנתולוגיה "ארץ ישראל הציורית" מהשנים 1881–1883 שערך צ'ארלס וילסון. כמו כן פרסמה מאמרים, חלקם בשיתוף אחִיה, בנושאי המזרח התיכון בכתבי עת שונים, בהם The Art Journal (אנ').[2] ב-1865 ראה אור קובץ שירים פרי עטה.[3] מרי רוג'רס לא נישאה לאיש והתמסרה לגידול אחייניה שהתייתמו בגיל צעיר. חוג מכריה בלונדון כלל סופרים ומלומדים, ובידידיה הקרובים נמנו מבקר האמנות ג'ון ראסקין והצייר ויליאם הולמן האנט שעימו התראתה בארץ-ישראל.
בצעירותה דחתה את הצעתו לנישואין של ג'יימס פין, לעתיד הקונסול הבריטי בירושלים שתחתיו עבד אחיה, המשפחות שמרו על יחסים טובים ומרי אליזה הייתה בקשרי ידידות עם אשת הקונסול אליזבת אן פין.
בארץ ישראל
עריכה
אחרי שובה לאנגליה פרסמה מרי אליזה רוג'רס את ספרהּ 'חיי יום-יום בארץ-ישראל' (Domestic Life in Palestine), שהושתת על תצפיותיה וחוויותיה בתקופת שהותה בארץ.[4] מהדורה עברית בתרגום שולמית הרן הופיעה ב-1984 בסִדרת "ספריית מסעות ארץ-ישראל" שערך רחבעם זאבי. המהדורה העברית מעוטרת בשפע איורים שלוקטו מסִפרוּת הנוסעים, רובם מסִדרת "ארץ ישראל הציורית" (אנ') שהפיק צ'ארלס וילסון ב-1881 ובה הופיעו מאמריה.[5] במקורו לא היה ספרהּ מעוטר באיורים כלשהם. בהקדמה לספר ציינה רוג'רס כי נמנעה מלהציג נושאים שכבר פורטו בכתבי אחרים, וכן הדגישה כי הנשים ואורחות חייהן עניינו אותה במיוחד וכי העוּבדוּת שליקטה הנוגעות אליהן לא תוארו ולא הוצגו קודם לכן.
את מסעותיה בארץ, שחלקם נעשו ברכיבה על גבו של סוס, ערכה בלוויית אחיה, אדוארד תומאס רוג'רס, ששימש בתקופת ביקורהּ כסגן-הקונסול האנגלי בחיפה ובתוקף תפקידו נשלח לדווח על המתרחש במחוזות השונים. הודות למעמדו הגיעה למקומות רבים וקיימה קשרים עם אנשים מעדוֹת דתיות שונות וממעמדות שונים, נכחה בדיונים פוליטיים של הקונסולים ונפגשה עם ראשי יישובים ונכבדי עדות, על אף היותה אישה. מגעיה עם המקומיים היו בלתי-אמצעיים הודות לידיעת שפתם, ובכל אתר התאפשר לה להיכנס למעונות הנשים וללמוד מקרוב על חייהן ועל הליכותיהן, שאותם סקרה בפירוט.
בספרה דיווחה על מאורעות התקופה, בהם מתקפת אנשי הכפר טירה על חיפה בספטמבר 1855, הקטטה הגדולה בכנסיית הקבר בשבת האור 1856 בין הארמנים והיוונים על חלוקת "האש השמיימית". רוג'רס כתבה על תושבי הארץ היהודים והאירופים, על הדרוזים והבדואים, סיפרה על אמונת השומרונים ועל חיי הצוענים, על טקסי קבורה ומנהגי האבלות אצל עדות שונות, על חתונות, על מאכלים וסעודות, על תלבושות, חייטוּת ורפדוּת, על סדרי קניית אדמה ועל ציד בעלי חיים, על מגפת הכולרה בחיפה בסתיו 1855 ועל מגפת האבעבועות השחורות בחורף 1856. היא גילתה עניין בבתים וברהיטים בערים ובכפרים והרבתה לספר על בעלי-חיים ועל צמחים. רוג'רס התמקדה בתיאור חיפה שבה שהתה רוב הזמן, ודיווחיה תרמו לחקר תולדות העיר. בין היתר סיפרה על רעידת אדמה שחוותה בחיפה ב-10 באוקטובר 1856 ועל הנזקים שגרמה ביישובים בחופי הגליל ולבנון.[6]
בין דיווחיה ותיאוריה מסופר ככל הנראה לראשונה על נוכחות חברי קהילת הבני ישראל (הודו) בירושלים בשנת 1855.
הידע שצברה רוג'רס בא לביטוי בששת מאמריה שכלל צ'ארלס וילסון בסִדרת "ארץ ישראל הציורית" לצד מאמריהם של גדולי המחקר הארץ-ישראלי באותה תקופה – הנרי בייקר טריסטראם, צ'ארלס וורן, קלוד קונדר, אדוארד הנרי פאלמר וסלה מריל. בספר השני בסִדרה פורסם מאמרה "שומרון ועמק יזרעאל", ובספר השלישי – חמישה מאמרים: "עכו – המפתח לארץ ישראל", "הר הכרמל ונחל קישון", "ערי החוף ומישורי ארץ ישראל", "הֹר ההר וצוקי אדום" ו"מנזר סנטה קתרינה".
לקריאה נוספת
עריכה- מרי אליזה רוג'רס, חיי יום-יום בארץ-ישראל: מסעות בארץ הקודש (תרגום: שולמית הרן; מהדיר: רחבעם זאבי), משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ד–1984
- מיכאל איש-שלום, "מרי אליזה רוג'רס (1855–1859)", בתוך: מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עם עובד ודביר, 1965, עמ' 45, 683–699
- אלי שילר, בנתיב עולי הרגל לארץ הקודש, הוצאת אריאל, 1981 (קרדום 13–14, ינואר 1981–שבט תשמ"א), עמ' 108–109
- נתן שור, "אחותו של סגן הקונסול בחיפה, מרי אלייזה רוג'רס", בתוך:ספר הנוסעים לארץ ישראל במאה הי"ט, כתר, 1988, עמ' 173–175
- Sarah Irving, "An 'Honorary Man' in the Holy Land? Mary Eliza Rogers and British Protestant Imperialism", in: Sutapa Dutta (ed.), British Women Travellers: Empire and Beyond, 1770-1870, Routledge Research in Gender and History, 2020 (ch. 10), pp. 172-186
קישורים חיצוניים
עריכה
Mary Eliza Rogers, Domestic Life in Palestine, London, 1862
- תמר הגר, "התרמילאיות של המאה ה-19", 'הפסנתר הראשון מגיע לחיפה', מסע אחר
- אורי קציר, "המצור על חיפה (אורכב 14.09.2016 בארכיון Wayback Machine)", באתר 'אפלטון', 20.6.2007
- איתמר לוי, "מסעות העלמה רוג'רס", באתר 'חנות הספרים של איתמר', דף מידע 224, 3 ביוני 2015
- מרי אליזה רוג'רס באתר משפחתה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ בשנים 1848–1853 היה ראש לשכתו של הקונסול האנגלי בירושלים, ג'יימס פין; ב-1859 נשלח לדמשק, ובזכות פועלו במשלחת לורד דפרין ב-1860 לקידום ההסדר בלבנון הוענק לו עיטור המסדר האוסמאני; ב-1862 מונה לקונסול אנגליה בקהיר, ואחרי פרישתו משירות החוץ כיהן במצרים בתפקידים שונים, בהם הממונה על החינוך; כתב יחד עם מרי אליזה אחותו מאמרים על ארץ מצרים; רוג'רס ואשתו מתו בקהיר מדיזנטריה ב-1884 והותירו אחריהם חמישה ילדים בגילאי 7–11
- ^ מלבד רשימות על מצרים ייחדה בכתב עת זה מאמר לנושא אדריכלות בתי מגורים בסוריה ובארץ ישראל
- ^ My vis-à-vis, or, Harry's account of his courtship, and other poems
- ^ הספר ראה אור לראשונה בלונדון ב-1862, מהדורה שנייה נדפסה ב-1863, ומהדורה נוספת נדפסה ב-1865 בסינסינטי, ארצות הברית; בשנה זו ראה אור התרגום לצרפתית; הספר בשפת המקור נדפס שוב ב-1989 משום ש"נחשב ליצירת מופת בסוגתהּ"; ב-2015 ראה אור בקטר תרגום של הספר לערבית
- ^ סו רייני, איורים 'נדרשים בדחיפות': פרויקט 'פלשתינה הציורית' 1878–1883, קתדרה 99, ניסן תשס"א – מרס 2001, עמ' 65–114
- ^ עדותה נדונה במחקרו של מוטי זוהר מאוניברסיטת חיפה, "תגלית חדשה או טעות בתאריך? דו"ח של מרי אליזה רוג'רס מיום 10 באוקטובר 1856 על רעידת אדמה בחיפה" (2017) (באנגלית)