מרי תותרי

מרצה וחוקרת של החברה הפלסטינית בישראל

מרי תותריערביתماري توتري; 4 בנובמבר 195814 ביולי 2018) הייתה מרצה, חוקרת, ומומחית לענייני החברה הפלסטינית. תותרי הייתה ראשת החוג לאזרחות במכללת אורנים, הערביה הראשונה שהתמנתה כחברת דירקטוריון הספרייה הלאומית בירושלים, חברת הנהלת האגודה הסוציולוגית הישראלית. תותרי הייתה פעילה חברתית וציבורית בתחום זכויות נשים ושוויון בין ערבים ויהודים.

מרי תותרי
ماري توتري
מרי תותרי תמונת פרופיל
מרי תותרי תמונת פרופיל
לידה 4 בנובמבר 1958
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביולי 2018 (בגיל 59)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי סוציולוגיה, מדע המדינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט אילן פפה, גבי וימן
מוסדות אורנים - המכללה האקדמית לחינוך עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג הנרי תותרי
צאצאים ד"ר מנאל תותרי ג'ובראן, ד״ר מאיסה תותרי פאח'ורי, עו״ד מונא תותרי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

תותרי נולדה ב-1958 בשכונת ואדי אלג'מאל בחיפה (לימים "עין הים") לאב מוכר פלאפל ואם עקרת בית, בת שנייה במשפחה בת שש נפשות. היא למדה בבית הספר הערבי קתולי נזירות כרמלית ובתיכון האורתודקסי הערבי בחיפה. סיימה תואר ראשון ב-1980 בספרות אנגלית ואומנות באוניברסיטת חיפה ועבדה כמורה לאנגלית בתיכון. ב-1992 סיימה תואר ראשון נוסף בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן המשיכה לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ולדוקטורט במדעי המדינה, גם הם באוניברסיטת חיפה. היא שימשה מרצה באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים.

פעילותה באקדמיה עריכה

תותרי נחשבה מומחית בנושא החברה הפלסטינית.[1] מחקריה עסקו בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מעמד החברה הערבית בישראל, תקשורת ומגדר. בעבודת התזה שלה לתואר שני, בהנחייתו של סמי סמוחה, היא עסקה במקרה של כפר ברטעה, שנחצה על ידי הקו הירוק[2].

עבודת הדוקטורט, שכתבה בהנחייתם של אילן פפה וגבי וימן, הייתה בנושא "תקשורת ובניית אומה: התקשורת הפלסטינית כחקר מקרה"[3]. בעבודתה היא בחנה את תפקיד התקשורת הפלסטינית מאז תחילת תהליך אוסלו, תוך התמקדות בשבע השנים מהקמת הרשות הפלסטינית ועד לפרוץ האינתיפאדה השנייה. העבודה פורסמה כספר ב-2015.

לאחר סיום לימודי הדוקטורט התמנתה למרצה וראשת החוג לאזרחות במכללת אורנים, ובהמשך כיהנה גם כראשת החוג למדעי החברה, וכחברת הנהלת הפקולטה למדעי החברה והרוח. היא הייתה מנהלת משותפת של היחידה לעשייה אזרחית במכללה[4]. היא הרצתה בנושאי מגדר ואי שוויון מגדרי, ריבוד ואי שוויון בישראל, סוציולוגיה של הדת, סטטיסטיקה תיאורית והסקתית, השכלת ערביי ישראל, ונשים בעולם הערבי.

פעילותה החברתית עריכה

תותרי הייתה פעילה בהתנדבות במספר ארגוני חברה אזרחית וערבית[5]:

  • חברת דירקטוריון הספרייה הלאומית
  • חברת הוועד המנהל של עמותת סיכוי
  • חברת הוועד המנהל של מרכז דיראסאת - מרכז ערבי למשפט ולמדיניות
  • חברת הנהלה של מרכז מהות - מידע הדרכה ותעסוקה לנשים
  • חברת הנהלה של מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים
  • חברת הנהלה של מרכז אג'נדה, מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית.

פרסומיה עריכה

בין הספרים והמאמרים שכתבה:

ספרים עריכה

מאמרים עריכה

  • מאמר ביקורת, ליאת קוזמא. לנוכח בית הדין השרעי: תהליכי שינוי במעמדן של נשים מוסלמיות בישראל ובמזרח התיכון, תל אביב: רסלינג.

הרצאות עריכה

חיים אישיים עריכה

תותרי נישאה מיד לאחר סיום לימודי התיכון להנרי תותרי, מורה למתמטיקה, והיא אם לשלוש בנות: ד"ר מנאל תותרי ג'ובראן, מרצה וחוקרת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; מאיסה תותרי פאח'ורי, פוסט דוקטורנטית במכון טרומן; ומונא תותרי, עורכת דין במשרד צבי מיתר, בעלת תואר שני במשפטים ובכלכלה.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרי תותרי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה