סמליל המרכז

מרכז נגה פעל במסגרת הקריה האקדמית אונו והעניק (עד לשנת 2016) סיוע משפטי לנפגעי עבירה, ובפרט נפגעי עבירות אלימות (כגון משפחות של נפגעי רצח והריגה) ונפגעי עבירות מין חמורות (כגון מקרי אונס). בראש המרכז עמדו פרופסור עו"ד דנה פוגץ' ועו"ד דיקלה טוטיאן.

מרכז נגה הוקם בעקבות סיוע של פוגץ' לגילה ואיתן הירש שתומר, בנם, מדריך פנימייה שנרצח על ידי חניכו בדקירות סכין. פוגץ' סייע למשפחה בהתנגדות לבקשת הרוצח והנערה שסייע לו לקבלת אזרחות ישראלית (הייתה להם אזרחות אוקראינית). שר הפנים קיבל את התנגדות המשפחה ושלל אפשרות הענקת אזרחות לשניים.[1][2][3] עו"ד טוטיאן ייצגה קורבנות בתביעות אזרחיות עוד טרם חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה וייצגה במקרים תקדימיים המהווים פריצת דרך בפיצוי הקרבנות[דרוש מקור].

לאחר שהוקם המרכז, הקריה האקדמית אונו לקחה אותו תחת חסותה, ובכך אפשרה לקיים במסגרתו פעילויות נוספות לקידום זכויות נפגעים, בהן: ייצוג נפגעי עבירות מין ואלימות חמורה, פעולות לקידום חקיקה והדרכת אנשי מקצוע הנמצאים בקשר עם נפגעים, דוגמת שוטרים, שופטים, עובדים סוציאלים.

בנובמבר 2009 החליטה ממשלת ישראל לאמץ תוכנית סיוע לקורבנות עבירה, את הצעת החוק הובילו מרכז נגה והשר יצחק הרצוג[4].

דיונים שבהם היה המרכז מעורבעריכה

התקבלו טענות מרכז נגה ונקבע כי נפגעי עבירה יכולים, בנסיבות יוצאות דופן, לטעון בפני ועדת השחרורים המיוחדת גם בטיעון שבעל פה ובמתן זכות זו לא היה פגם כלשהו. פסק דין זה מעגן, לראשונה, את זכויותיהם של נפגעי עבירה להביא בפני ועדת השחרורים את תחושותיהם הסובייקטיביות באשר לשחרורו של האסיר מהכלא, לרבות חששותיהם מפני השלכות השחרור הצפוי על מצבם הנפשי. כלומר, "סיכון" במובן הרחב.
  • ע"פ 10566/08 פלוני נ' מ"י - תקדים: פרסום שמו ותמונתו של קטין שהוא עבריין נמלט.
  • ע"פ 9665/06 פלוני נ' מ"י. צירוף הנפגעות כצד להליך של ערעור של נאשם, שביצע מעשים מגונים בילדות, על סכום הפיצוי שנפסק לו. בית המשפט העליון דחה את ערעורו.
  • בש 006843/04 מיטלמן נ' מ"י ואח' - הוצאת צו איסור פרסום. הגנה על פרטיותה ושמה הטוב של נפגעת עבירה חמורה (אמה של ילדה שנרצחה) מפני פרסום פרטי חקירה שעלולים היו לפגוע בה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בשם הבן, www.israelhayom.co.il
  2. ^ אלה לוי וינריב, ד"ר דנה פוגץ': "הפרקליטות מתעלמת מקורבנות העבירה", Globes
  3. ^ לוביץ', ורד (7 ביוני 2005). ""תומר נרצח, ואנחנו הפכנו לקורבנות"". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2018. 
  4. ^ אטילה שומפלבי ורונן מדזיני, אושר הסיוע למשפחות נרצחים, באתר ynet, 22.11.09