משה העליון

ניצול שואה וסופר

משה העליון (ביוונית: Μοσέ Αελιόν;‏ 26 בפברואר 19251 בנובמבר 2022) היה ניצול השואה, משורר, מתרגם וסופר. הוא שרד את אושוויץ, צעדות המוות, מאוטהאוזן, מלק ואבנזה. הוא חיבר ספר זיכרונות, "מיצרי שאול" (Meizarey Sheol), שנכתב במקור בעברית ותורגם לאנגלית כ"מיצרי הגיהנום: כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאצים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה". הוא כתב שירים בלדינו שהתבססו על קורותיו במחנות הריכוז וההשמדה ובצעדות המוות: "La djovenika al lager",‏ "Komo komian el pa" ו-"En marcha de la muerte", שפורסמו בלדינו ועברית תחת הכותרת "En los Kampos de la Muerte". העליון תרגם את האיליאדה ואת האודיסיאה מאת הומרוס ללאדינו.

משה העליון
Μοσέ Αελιόν
Moshe Ha-Elion
Moshe Ha-Elion, January 2016.jpg
לידה 26 בפברואר 1925
סלוניקי, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בנובמבר 2022 (בגיל 97)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יוון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לאדינו, עברית, יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1 בנובמבר 2022 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

משה העליון נולד בסלוניקי, יוון, ב-26 בפברואר 1925. הוא הגיע ממשפחה יהודית ספרדית מהמעמד הבינוני. סבו של משה היה רב. אביו של משה, אליהו, עבד כמנהל חשבונות בחנות. אמו רחל הייתה עקרת בית. המשפחה דיברה בבית לאדינו. מחוץ לבית הם דיברו יוונית. משה למד גם עברית. משה למד בבית הספר היסודי "תלמוד תורה" של הקהילה היהודית בסלוניקי (מנהל בית הספר היה דודו של משה). לאחר מכן המשיך את לימודיו בגימנסיה יוונית ציבורית בסלוניקי.

בקיץ 1942 החלו הנאצים לעצור את יהודי סלוניקי. ב-11 ביולי 1942 הצטוו כל הגברים היהודים בגילאי 18 עד 45 להתרכז בכיכר העצמאות בסלוניקי לצורך "רישום". בכיכר סבלו היהודים מהשפלות. הגרמנים אילצו אותם להתעמל במזג האוויר החם ולא אפשרו לשתות מים. משה ושאר קהילת יהודי סלוניקי קיבלו הודעה כי הם יגורשו ליישוב מחדש בפולין. אחר כך נצטוו היהודים לענוד טלאי צהוב ונאלצו להיכנס לשני הגטאות בעיר, אחד במזרח סלוניקי ואחד במערב, שנקרא הברון הירש, בסמוך לקווי הרכבת.

באושוויץעריכה

ב-4 באפריל 1943 משה ומשפחתו (אמו ואחותו, שני סבו מצד אמו של משה, דודו עם אשתו וילדם בן השנה) הצטוו להגיע לגטו הברון הירש. הם ארזו את המזוודות שכללו ביגוד חם שקנו במיוחד למגורים בפולין, השאירו את המפתחות אצל שכניהם הלא יהודים ועברו לגטו הברון הירש.

ב-7 באפריל 1943 הועברו משה ומשפחתו בקרונות משא עמוסים באנשים לאוושוויץ. הם נסעו שישה ימים ולילות. את הגירוש הוא תיאר בשירו "La djovenika al lager". בלילה של 13 באפריל הם הגיעו לאושוויץ. אמו ואחותו של משה נרצחו בתאי הגזים מיד עם הגעתם. סבו וסבתו מצד משה, אשת דודו ובנו בן השנה נרצחו גם הם עם ההגעה. דודו של משה נרצח באושוויץ כעבור כמה חודשים.

משה העליון קועקע באושוויץ וקיבל את המספר 114923 על זרועו השמאלית. הוא עבד בעבודות כפייה באושוויץ כ-21 חודשים, עד 1945. "אושוויץ היה גיהנום... זה היה מקום שמעולם לא ידעת אם אתה עומד להיות בחיים ברגע הבא. מקום בו ילדים לא יכלו לחיות... הם נידונו למות, כמו גם אימותיהם. רק אלה שיכולים לעבוד יכלו לחיות זמן מה. השאר, עד מוות", אמר.

צעדות המוותעריכה

ב-21 בינואר 1945 נאלץ משה יחד עם אלפי אסירים לצעוד בצעדות המוות. הוא תיאר את צעדת המוות בשירו "En marcha de la muerte". מדי פעם יכול היה משה לשמוע את הרובים שהורגים את הקורבנות שלא יכלו ללכת יותר. ביום השני הם הגיעו לתחנת רכבת. האסירים הוכנסו לקרונות משא ללא מים או אוכל. אחרי שלושה ימים הם הגיעו למאוטהאוזן.

במחנות הריכוז מאוטהאוזן, מלק, אבנזהעריכה

משה נאלץ לעבוד במחנה הריכוז מאוטהאוזן ואז הועבר למלק, שם היה לפועל כפייה בבית חרושת לחימוש, בתוך ההרים, במנהרות. כאשר בעלות הברית התקרבו למחנות, לקחו הגרמנים את האסירים דרך הדנובה בסירות קטנות לעיר לינץ ואז, לאחר ארבעה ימים ברגל, למחנה הריכוז אבנזה. בשירו "Komo komian el pan", כתב משה כי במהלך שנותיו כאסיר במחנות הריכוז הנאציים הבטן תמיד "בכתה".

לאחר השואהעריכה

ב-6 במאי שוחרר. לאחר השחרור החליט משה העליון שלא לחזור לסלוניקי, ויצא באופן לא חוקי לארץ ישראל על סיפון אוניית המעפילים וודג'ווד ביוני 1946, לאחר שהייה של שנה אחת בדרום איטליה. האונייה נתפסה על ידי הצבא האנגלי והעליון נכלא עם המעפילים האחרים למשך חודש במחנה מעצר בריטי. העליון התגייס לצה"ל ושובץ בחיל התותחנים. הוא שירת בסוללת תותחי 65 מ"מ ("נפוליאונצ'יק") בחזית הצפון במלחמת העצמאות. ב-1950 סיים בהצטיינות קורס קצינים. הוא שירת בגדוד מרגמות 332, בבה"ד 9, בעוצבת עמוד האש ושימש מפקד גדוד איכון. בשנת 1970 פרש מהצבא בדרגת סגן אלוף. בעת ששירת בכוחות המילואים, התקדם לדרגת אלוף-משנה.

משה עבד במשרד הביטחון הישראלי והיה תחילה עוזר ואז ראש יחידה מבצעית. לאחר מכן היה עובד ציבור.

 
ספר שיריו "En los Kampos de la Muerte" בלדינו חתום על ידו

משה קיבל את התואר ראשון באמנות (BA) ותואר שני (MA) במדעי הרוח מאוניברסיטת תל אביב.

פעילותו בארגון עולי סלוניקי ויד ושםעריכה

העליון היה נשיא "Asosiasión de los Reskapados de los Kampos de Eksterminasión, Orijinarios de Grecha en Israel" (ארגון ניצולי השואה מיוון בישראל) בין השנים 2001 עד 2015. לפני כן, ובמשך 25 שנה, הוא היה חבר באגודה וסגן נשיא. לאחר 2015 הוא קיבל את תואר נשיא הכבוד של האגודה. העליון היה חבר במועצת המנהלים של יד ושם למעלה מעשר שנים. היה נשיא כבוד של מרכז מורשת הקהילות סלוניקי ויוון. משה העליון חזר לאושוויץ מספר פעמים במטרה להנציח את קורבנות השואה. במארס 1987 ביקר במוזיאון המחנה עם בתו, קבוצת ניצולים אחרים וצוות רדיו של תחנת הרדיו הישראלית "גלי צה"ל".

העליון היה בין מדליקי המשואה בטקס הדלקת שש המשואות בשנת 2017.[1]

פרסיםעריכה

יצירתועריכה

בשנת 1992 פרסם העליון אוטוביוגרפיה בשם "מיצרי שאול", שנכתבה בעברית ותורגמה לאנגלית בשנת 2005 עם הכותרת "מיצרי הגיהנום", כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאציים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה.

בשנת 2000 פרסם את En los Kampos de la Muerte, טקסט פיוטי ואוטוביוגרפי שנכתב בלדינו והורכב משלושה שירים גדולים מאוד: "La djovenika al lager" (המוקדש לאחותו); Komo komian el pan"; ו-"En marcha de la muerte" (שיר המתאר את צעדות המוות). מלווה בתרגום של ד"ר אבנר פרץ.

בשנת 2003 פרסם את יצירתו בלדינו "בשדות מואב ופלשת" המכיל את המחזה "בלעם" ואת הפואמה "שמשון" בכותר אחד. מלווה בתרגום לעברית של ד"ר אבנר פרץ.

בשנת 2015 סיים לתרגם ללדינו, תוך שמירה על הקצב האקסה-דקטילי, את "האודיסאה", מלווה בתרגום לעברית של ד"ר אבנר פרץ.

בשנת 2016 פרסם את המחזה בלדינו, "שלוש נשים בדרך לאובדן - שאלוניקי בירקנאו" מלווה בתרגום לעברית של ד"ר אבנר פרץ.

בשנת 2021 סיים לתרגם ללדינו את "האיליאדה", מלווה בתרגום לעברית של ד"ר אבנר פרץ.

העליון הלחין גם מוזיקה לשירו הראשון של En los Kampos de la Muerte: "La djovenika al lager". En los Kampos de la Muerte הותאם למופע תיאטרון-מוזיקלי-פיוטי על ידי הרכב הבארוק רובאטו אפסיאנטו והשחקן גרי שוחט.

חיים אישייםעריכה

אביו של משה נפטר ב-15 באפריל 1941, ימים ספורים לאחר פלישת הנאצים לסלוניקי (9 באפריל 1941). אמו ואחותו של משה הומתו בגז באושוויץ עם הגעתם (13 באפריל 1943). ב-2 בפברואר 1947 נישא משה לחנה וולדמן, אותה הכיר באיטליה. למשה שני ילדים (בת ובן) שישה נכדים וחמישה נינים. אשתו חנה וולדמן נפטרה ב-1 בספטמבר 2010.

נפטר ב-1 בנובמבר 2022.[3]

לקריאה נוספתעריכה

  • מיצרי שאול, מדע וטכנולוגיה בע"מ תל אביב, 1992.
  • En los Kampos de la Muerte, נכתב במקור בלדינו. תרגום לעברית מאת אבנר פרס. מהדורה דו-לשונית בלדינו ובעברית. הוצאת מכון מעלה אדומים, מעלה אדומים, ישראל, 2000.
  • מיצרי הגיהנום כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאציים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה. (תרגום לאנגלית של מיצרי שאול). מנהיים: ביבליופוליס וסינסינטי: BCAP, 2005. סטיבן ב 'באומן, עורך.
  • מיצרי הגיהנום: כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאציים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה, (תרגום לאנגלית של מיצרי שאול). הוצאת אוטו הרראסוביץ, 2009.מסת"ב 9783447059763
  • שי-לי נבון -La Odisea Trezladada en Ladino i Ebreo del Grego Antiguo: Prezentada kon Estima i Afeksion a Yitshak Navon, Sinken Prezidente de Israel i Prezidente de la Autoridad Nasionala del Ladino al Kumplir Noventa Anios עומר / העליון, משה; פרס, אבנר [טרנס.] פורסם על ידי יריעות, 2011 ו-2014

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על העליון, באתר יד ושם
  2. ^ חנה קסורלה אייזיק, Facebook Groups כבוד והערכה למשה העליון, www.facebook.com, ‏2 ביוני 2021 (באנגלית)
  3. ^ דבר, ‏פרידה / המשורר שורד השואה, משה העליון הלך לעולמו בגיל 97, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 בנובמבר 2022