פתיחת התפריט הראשי

הרב משה חסקין (תרל"ב, 1872 - תש"י, 1950) היה רב בליטא ובאוקראינה, ולאחר מכן בירושלים.

משה חסקין
הרב חסקין בשנות ה־30 של המאה ה־20
הרב חסקין בשנות ה־30 של המאה ה־20
לידה 1872
תרל"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1950 (בגיל 78 בערך)
תש"י עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות קרקינובה, פרילוקי, ירושלים
השתייכות רבני ליטא, רבני ארץ ישראל, רבני ירושלים
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה
רבותיו הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה
חיבוריו "כלכלת שביעית"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדותיועריכה

הרב משה חסקין החל ללמוד בבית־המדרש "קברנים" שבקובנה, ליטא בשנת תר"ן (1890). שם הוא פגש את החפץ חיים אשר הפגיש אותו עם הרב יצחק אלחנן ספקטור שאותו שימש במשך שלוש שנים ובין השאר שוחרר בהשתדלותו מגיוס לצבא. בשנת תרנ"ו (1896) נישא לחנה בת יהודה רבינוביץ' מהעיר יורבורג. לכבוד אירוסיו וחתונותו תרם כסף למען מיישבי ארץ ישראל[1]. חסקין המשיך ללמוד עוד שלוש שנים בקובנה. בשנת תרנ"ט (1899) עבר לווילנה ושם למד עוד שנה עד שהתמנה לרב בעיירה קרקינובה[2] (מחוז קובנה, ליטא) שם כיהן במשך חמש עשרה שנה עד שמלחמת העולם הראשונה הביאה לגירוש היהודים מהעיירה. בשנת תרע"ב (1912) ייסד ישיבה בקרקינובה[3], שבה למדו כ-60 תלמידים. על פי עדותו הישיבה זכתה לשם טוב ונחשבה למכינה לישיבת סלבודקה.

לפני חג השבועות תרע"ה (1915) גורש חסקין מקרקינובה ועבר לעיר פרילוקי (מחוז פולטבה, אוקראינה), שם התמנה בשנת תרע"ט (1919) לרב העיירה. בימי מלחמת האזרחים ברוסיה, עברה העיירה מיד ליד, ויהודיה עמדו בסכנת מוות ושוד, במיוחד תחת שלטונות פטליורה והצבא הלבן של אנטון דניקין. הרב חסקין סיפר שבמספר מקרים רק כפסע היה בינו לבין המוות. בלילה בו נסוג צבא דניקין מפני הצבא האדום הם רצחו 27 יהודים והרב חסקין עצמו ניצל בזכות מכר נוצרי שהחביא אותו.

תחת השלטון הקומוניסטי האנטי־דתי, סבל הרב חסקין מהצקות והשפלות, כמו כוהני הדת האחרים. הוא מספר שנאלץ לטאטא את רחובות העיר עם הרב ציפרינוביץ' במטאטאיהם הפרטיים, תחת עינם הפקוחה של השוטרים. ביתו הוחרם, והוא גר עם אשתו בעזרת הנשים של בית מדרש קטן.

בראשית שנת תרצ"ג נפטרה רעייתו. בערב פסח באותה שנה (1933) עלה לארץ ישראל, שבה כבר היו בנו ובתו. את הרישיון לעזוב את ברית המועצות קיבל בקושי רב, לאחר השתדלות בת שלוש שנים של קרובים וידידים ברוסיה, אמריקה וארץ ישראל. בירושלים הוא היה הגזבר של התאחדות הרבנים פליטי רוסיא ושאר ארצות.

בשנת תרצ"ח (1937/8) הוציא לאור בירושלים את ספרו "כלכלת שביעית", בו קיבץ את הלכות שנת השמיטה - מן המשנה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, הרמב"ם, ראשונים וגדולי האחרונים, וביאר אותן. כן חיבר את "אהל משה" על סדר זרעים שבתלמוד הירושלמי.

נפטר בירושלים. לבנו הבכור קרא יצחק אלחנן, על שם רבו, הרב יצחק אלחנן ספקטור. נכדתו היא חנה הירש שהייתה הניצבת הראשונה במשטרה. נינו הוא מורה הדרך גלעד חסקין.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא משה חסקין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ טור אמצעי, המליץ, 22 ביולי 1896
    טור שמאלי, המליץ, 6 בספטמבר 1896
  2. ^ עדת קרקווינא, הצפירה, 8 באפריל 1900
  3. ^ כותבים אלינו, הצפירה, 25 במאי 1913