משה ליטבקוב
משה לִיטְבָקוֹב (מוישה ליטוואַקוב; ברוסית: Моисей Ильич Литваков; 1879, צ'רקסי – 1939, מינסק) היה סופר יידיש, מבקר, עורך ופובליציסט. האידאולוג הראשי של היידישיזם הסובייטי.[1]
 | |
| ליטבקוב (מימין) עם אברהם רייזן | |
| לידה |
1875 צ'רקאסי, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1938 (בגיל 63 בערך) מינסק, ברה"מ |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| שפות היצירה |
יידיש |
  | |
קורות חיים עריכה
ליטבקוב נולד בתחום המושב היהודי, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה). בצעירותו למד בפאריז, והושפע מתורתו של אחד-העם, אך עם התפתחות התנועה הציונית הזדהה עם גישתו של תיאודור הרצל. כמו רבים בני דורו ותקופתו, גם ליטבקוב פסח על שתי הסעיפים - הרעיון הציוני והמהפכה הרוסית. בשנת 1903 שוב עשה דרכו מרוסיה לצרפת במטרה לשוב וללמוד בסורבון, כשהפעם הוא מתעכב כמה ימים בעיר צ'נסטוחובה, כאורחו של יוסף קרוק, מנהיג 'הגימנאזיסטים' במקום.[2] באחת משיחותיהם הרבות ב-1903 הסכימו ליטבקוב וקרוק שמהפיכה רוסית היא הכרחית, אך שבמקביל חייב לבוא שינוי במצבו של העם היהודי. על פי עדותו של קרוק, אמר לו ליטבקוב את הדברים הבאים:
"החיים היהודיים אסור להם להישאר – ולא יישארו! – כמות שהם עתה. גם החיים שלנו טעונים שינוי ראדיקאלי ומהפכני, מבחינה סוציאלית, פוליטית ולאומית... הגלות, הפזורה, היא מארה ולרוב היא הופכת את חיינו לקאריקאטורה ואינה נותנת לנו להתפתח באורח חופשי. כאן לא נהיה אלא תוספת זולה לחיים הרוסיים... רק ארץ חדשה ומדינת יהודים חופשית – על כך עלינו להילחם. זהו תנאי קודם להתפתחותנו התקינה. חייבים אנו לחנך את הפועלים היהודים ולחלץ את האינטליגנציה מצפורני ההתבוללות".[3]
אחרי המהפכה של שנת 1917 השתלב ליטבקוב במִמסד התרבותי-יהודי של הקומוניסטים. פרסם מאמרים רבים בזכות המהפכה ואף היה במשך שנים רבות עורך העיתון היומי האנטי-ציוני החריף "דער עמעס" ("האמת"; תרגום של השם "פראבדה" הרוסי). ה"עמעס" ניהל תעמולה אנטי ציונית מלאת שנאה וארס במשך שנים רבות. והיה המרכז התרבותי של תרבות היידיש בחסות המשטר הסובייטי.
היה ממייסדי ה"יבסקציה" – "ייבראיסקה סקציה", המחלקה היהודית – ששירתה את המשטר הסטליניסטי במסירות ואכפה בנוקשות אידאולוגיה של יצירת לאום יהודי-סובייטי דובר יידיש, תוך רדיפת המסורת הדתית ומי שדגלו בשפה העברית.
ליטבקוב כתב רבות גם על נושאים תרבותיים, וליווה במאמריו את חיי התרבות היידישאים של יהדות ברית המועצות, כל זמן שהדבר ניתן. כך למשל הוציא ספר לתולדות התיאטרון הממלכתי היידישאי הסובייטי, במלאת לו חמש שנים. וכן היה במשך כמה שנים יושב ראש אגודת הסופרים היהודיים בברית המועצות. במשך השנים ניסו סופרים אחרים להשתחרר מעולו, אך ללא הצלחה רבה[4].
ביוני 1930 מונה חבר עורכים לצידו בכתב העת עמעס, במה שפורש כהדחה של ליטבקוב[5]. ביולי 1931, בעקבות מאמר בפראבדה שגינה את העיתונות היהודית על התנגדותה להכנסת יהודים לקולחוזים עם גויים, הודה ליטבקוב ששגה וגינה את דבריו הקודמים[6]. בסוף 1933 גונה ליטבקוב על תמיכתו בבונד[7], שמו הוסר מהעיתון מציון העורך האחראי[8] והוא לא הורשה להרצות באסיפה של סופרים יהודיים[9].
באוקטובר 1937, כשהמשטר הסטליניסטי החל במסע הטיהור כנגד יוצרי היידיש, נעצר משה ליטבקוב[10]. הוא נפטר בבית סוהר סובייטי לאחר שנה של חקירות ועינויים קשים[11].
משה ליטבקוב פרסם יותר מחמישה כרכים של ביקורת ופובליציסטיקה ביידיש. אף אחד מהם לא תורגם לעברית.
קישורים חיצוניים עריכה
משה ליטוואקאוו (1879-1939), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ David Shneer, Yiddish and the Creation of Soviet Jewish Culture: 1918-1930, Cambridge University Press, 2004. עמ' 27.
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב: מחברות לספרות, 1968, עמ' 95
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל-אביב: מחברות-לספרות, 1968, עמ' 95
- ^ נצחונו של ליטבאקוב, הארץ, 19 בפברואר 1932
קץ לדיקטטורה של ליטבאקוב, דבר, 21 ביוני 1932 - ^ ליטקוב הורד מגדולתו, דבר, 22 ביוני 1930
- ^ גער ה"פראבדה" ב"עמעס" וב"שטערן", דבר, 26 ביולי 1931
- ^ שלושה עורכים שטוהרו, דבר, 4 בדצמבר 1933
- ^ ליטבאקוב נענש, דבר, 1 בדצמבר 1933
- ^ סופרים ומשוררים למלחמה בציונות, דבר, 26 בדצמבר 1933
דינאציונליזאציה, דבר, 15 בינואר 1934 - ^ נאסר משה ליטבאקוב, הארץ, 26 באוקטובר 1937
- ^ מת מ. ליטבאקוב, הארץ, 30 באוקטובר 1938
