משה ענבר (ניסלבאום)

פרופסור אמריטוס לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה

משה ענבר (ניסלבאום) (נולד ב-1932) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. ב-1965, לאחר עלייתו לישראל, עברת (כפי שהיה נהוג אז אצל עולים רבים) את שם משפחתו לשם עברי - ענבר.

משה ענבר
לידה 1932 (בן 92 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ענבר נולד וגדל בבואנוס איירס, ארגנטינה, להניה (לבית חומסקי) ולקופל ניסלבאום, שמוצאם מהעיירה מלץ' בבלארוס. אמו שהתה בצעירותה תקופה קצרה בארץ ישראל כחלוצה, והייתה בין מקימי מושב בית עובד. מכיוון שאביו לא קיבל סרטיפיקט לעלייה לארץ-ישראל, היגרו שני ההורים לארגנטינה, עד שעלו שניהם לישראל כ-30 שנה מאוחר יותר. ענבר הוא הבן האמצעי בין אחיו הגדול ממנו, יצחק ניסלבאום, ואחותו הקטנה, דינה אבני-באב"ד.

בשנת 1949, בהיותו בגיל 17 הגיע לישראל לשנת לימודים ב"מכון למדריכי חוץ לארץ" בירושלים, ועם סיום הכשרתו שנמשכה כשנה, חזר לארגנטינה.

בשנת 1953, לאחר שנתיים של פעילות תנועתית בארגנטינה, עלה לישראל, ולאחר שירות צבאי בנח"ל, הצטרף (יחד עם חברי הגרעין שלו מתנועת הנוער), לקיבוץ נאות מרדכי.

בהיותו בקיבוץ היה מדריך ומורה לנוער עולה, לאחר מכן עבד כמורה בבית הספר עמק החולה - התיכון האזורי בכפר בלום, וגם היה תקופה מסוימת מזכיר קיבוץ נאות מרדכי.

בשנת 1957 למד שנה אחת בסמינר הקיבוצים אורנים.

בשנים 1959–1961 למד במכון אבשלום.

בתחילת שנות ה-60 החל ללמוד באוניברסיטה העברית: הוא למד לתואר ראשון בגאוגרפיה-גאולוגיה-קלימטולוגיה (גג"ק), ולתארים שני ושלישי בגאוגרפיה וגאומורפולוגיה. עבודת המוסמך שלו עסקה בנחל משושים ברמת הגולן והוא סיים לכתוב אותה ב-1970, בהנחייתו של אשר שיק.[1] את הדוקטורט שהתמקד באגן ההיקוות של הירדן והכנרת, כתב שוב בהנחייתו של אשר שיק, והוא סיים את כתיבתה ב-1977.[2]

עם סיום לימודיו לתואר שני, ובמקביל ללימודיו לתואר שלישי, התמנה בשנת 1969 כמדריך בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. לאחר סיום הדוקטורט התמנה כמרצה בחוג, ובשנת 1997 התמנה כפרופסור מן המניין.

בשנות עבודתו באוניברסיטת חיפה מילא גם את התפקידים הבאים:

  • ראש המעבדה לגאומורפולוגיה בחוג לגאוגרפיה בשנים 1972–2006.
  • ראש המכון לחקר הגולן (כיום, מכון שמיר למחקר) בשנים 1984–1987.
  • מנהל אקדמי של מכללת תל-חי בשנים 1988–1990.

בשנת 2000 פרש לגמלאות, אך המשיך לחקור וללמד.

עבודתו המדעית עריכה

במרוצת השנים ביצע ענבר מחקרים במקומות שונים בעולם. הוא ביצע עבודות שדה במגוון רב של נופים ואזורים, מאנטארקטיקה ועד לצפון קנדה, ובכל היבשות: אנטארקטיקה, אוסטרליה, אפריקה, אסיה, אירופה, אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית.

תחומי מחקרו העיקריים של ענבר הם: מורפולוגיה נהרית, במיוחד תנועת הסחופת והגאומטריה ההידראולית בנהרות, תחום שבו עסק באנטארקטיקה ואוסטרליה. כמו כן היה שותף במחקר גאו-ארכאולוגי בדרום אפריקה וביצע עוד כ-10 מחקרים בתחום הפליאו-סביבה בגולן ומישור החוף בישראל.

במשך כ-10 שנים חקר תהליכי סחיפה בטרסות חקלאיות קדומות ופעילות בפרו ובגליל המערבי. בעקבות המחקר בנופים הוולקניים בגולן לקח חלק במחקרים מורפולוגיים באזורים וולקניים שונים, במיוחד במורפומטריה של קונוסי געש צעירים בארצות כמו: מקסיקו, דרום ארגנטינה וקמצ'טקה. מחקרו, הראשון מסוגו על תופעת היארדנג (אנ') - עיצוב על ידי הרוח - במסלע געשי זכה לתהודה בעולם המדע. בשנים האחרונות מתמקדים מחקריו באסונות טבע בישראל ובמקומות אחרים בעולם.

עיסוקים נוספים עריכה

פרסים עריכה

חיים אישיים עריכה

היה נשוי פעמיים. אב לבת.

בן דודו הוא צזר חיים חומסקי, ממייסדי תחום הייעוץ ארגוני בישראל[דרוש מקור], ומומחה ישראלי לשיווק ולהתרמה.

מתגורר בכרכור.

פרסומיו עריכה

ענבר ערך 13 ספרים, כתב כ-150 מאמרים מדעיים בכתבי עת ופרקים מספרים, כ-250 מאמרים כלליים, ביקורות ספרים ודוחות מדעיים.

מספריו עריכה

  • משה ענבר, מסעות גאומורפולוגיים בשבע יבשות, חיפה, הוצאת המחבר, 2017.
  • משה ענבר וכרמית רפפורט (עורכים), אסונות טבע בישראל, חיפה, אוניברסיטת חיפה, החוג לגאוגרפיה, 2016.
  • משה ענבר (ניסלבאום) ושרה יוסף (מנדל), 2007-1957: 50 שנה לחברת נוער דגן בקיבוץ נאות מרדכי, נאות מרדכי, חברת דגן, 2008.
  • י. בר-גל ומשה ענבר, מאזור לסביבה - ארבעים שנות מחקר גאוגרפי באוניברסיטת חיפה, החוג לגאוגרפיה ולימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה, 2005.
  • נעם גרינבאום, יהודית לקח, משה ענבר, יעקב מעוז (עורכים), ספר אשר שיק: היבטים ביחסי גשם-נגר-סחף בישראל, חיפה, החוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה, אוניברסיטת חיפה, 2003.
  • אבי דגני ומשה ענבר (עורכים), ארץ הגולן והחרמון (2 כרכים), תל אביב, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993.
  • Gerson, R., and M. Inbar (eds.), Field Study program, International Symposium on Geomorphic Processes in Arid Environments, .Jerusalem,1974
  • .1989,Inbar, M. (ed.), The Israel Mountains. Pirineos special volume 134
  • .Sala, M., and M. Inbar (eds.), Mediterranean Erosion. Catena, V.19, 267-409,1992

מבחר ממאמריו עריכה

  • Inbar, M., and A. P. Schick, Bedload Transport Associated with High Stream Power, Proceedings of the National Academy of

Science, U.S.A, 76(6), 2515-2517,1979.

  • Inbar, M., J. Lugo Hubp, and L. Villers Ruiz, The geomorphological evolution of the Paricutin cone and lava flows, Mexico, 1943-1990, Geomorphology, 9(1), 57-76, 1994.
  • Inbar, M., M. Gilichinsky, I. Melekestsev, D. Melnikov, and N. Zaretskaya, Morphometric and Morphological Development of Holocene cinder cones: A Field and Remote Sensing Study in the Tolbachik Volcanic Field, Kamchatka, Journal of Volcanology and Geothermal Research, 201(1-4), 301-311, 2011.

קישורים חיצוניים עריכה

  השקת ספר אוטוביוגרפי של משה ענבר, סרטון באתר יוטיוב, 14 בספטמבר 2017

הערות שוליים עריכה

  1. ^ משה ענבר (ניסלבאום), הפלוביומורפולוגיה של נחל משושים ברמת הגולן (דיסרטציה לתואר שני בהנחיית אשר שיק), ירושלים: האוניברסיטה העברית, המחלקה לגאוגרפיה, 1970
  2. ^ משה ענבר, תנועת גרופת ומורפולוגיה של אפיקי פזרות בירדן העליון (מנחה התיזה: אשר שיק), ירושלים: האוניברסיטה העברית, המחלקה לגאוגרפיה, 1977