פתיחת התפריט הראשי

נוער חלוצי לוחם

מסגרת בצה"ל בה התגייסו קבוצות מתנועות נוער למען הקמת גריעיני התיישבות

נוער חלוצי לוחםראשי תיבות: נח"ל) הוא מסגרת בצה"ל שבה קבוצות של תנועות וארגוני נוער מתגייסים יחד ושומרים על שלמותם[דרושה הבהרה] תוך שילוב בין משימה צבאית לבין חינוך בקהילה.

נוער חלוצי לוחם
Nahalyouth.png
סמל הנח"ל
פרטים
כינוי בנג"ע (בן גרעין)
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
סוג מסלול נח"ל
בסיס האם אנדרטת הנח"ל
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 19 באוגוסט 1948
מקים היחידה סא"ל אלחנן ישי
מלחמות כל מלחמות ישראל
פיקוד
יחידת אם מערך מג"ן
דרגת המפקד רב-סרן  רב-סרן
מפקדים מפקדי הנח"ל

היסטוריה של נח"לעריכה

הנח"ל נוסד באישורו של דוד בן-גוריון ב-19 באוגוסט 1948 כמענה למכתב משותף של כל תנועות הנוער הציוניות מה-10 באוגוסט 1948 בו ביקשו ליצור מסגרת צבאית בה ישרתו חברי גרעיני הכשרה כקבוצה ולא יופרדו זה מזה[1]. חששן של תנועות הנוער נולד כתוצאה מגיוס המוני של בני 17 לאימון צבאי מרוכז במהלך ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות ביוני 1948, במטרה להכין עתודה שתוכל להתגייס באופן מיידי אם יורע המצב בחזיתות. היענות בני הנוער הייתה גדולה ותנועות הנוער חששו מהתפזרות הגרעינים ההתיישבותיים במסגרת נטולת רעיונות חלוציות[2]. תנועות השומר הצעיר והמחנות העולים סירבו בתחילה להצטרף להסדר של הנח"ל מחשש שהוא יפגע בגרעיני ההכשרה שלהם וישמש תחליף לפלמ"ח אותו ביקש בן-גוריון לפרק ועד אז נשא את דגל ההתיישבות החלוצית.

חיילי הנח"ל עברו אימונים של כחודשיים עד שלושה חודשים, ולאחר מכן יצאו לתשעה חודשים ליישובי ספר למלא תפקידים צבאיים, לעבוד בחקלאות ולהשלים את הכשרתם המשקית[3][4] בתחילת 1949 קיים הגדנ"ע מסלול דומה לחיילי גח"ל[5]. במהלך שנת 1949 נלקחו פלוגות של הנח"ל למשימות שונות כמו סלילת כביש בין סדום ועין גדי והכשרת אילת להתיישבות[6]. התקווה הייתה שלאחר שנת השירות בנח"ל, יוצאי הנח"ל יישארו להתגורר ביישובי הספר, אולם תקווה זאת לא נתגשמה ורוב יוצאי הנח"ל עזבו את יישובי הספר, לעיתים מיד לאחר תום שנת השירות ולעיתים מספר שנים לאחר מכן[7]. ההערכה היא שרק כ-35% מיוצאי הנח"ל נותרו בהתיישבות.

בשנת 1960 הקים ניסים בנימין בהיותו מנהל מחלקת הנוער בקואופרציה את "הנחל התעשייתי", גרעיני נח"ל שנועדו להקים ולשלב חיילים משוחררים במפעלי התעשייה[8] המתקדמת בארץ ישראל בראשיתו, הוכפף הנח"ל לפיקוד הגדנ"ע אך מ-24 בנובמבר 1949 הופרד מהגדנ"ע ותפקד כחיל עצמאי. לאחר מספר שנים החל הנח"ל להקים היאחזויות נח"ל, שהיו מאוכלסות בגרעיניו במהלך שירותם הצבאי. שיטה זו שירתה מקרים רבים של משימות יישוב לאומיות, בשטחים בהם האוכלוסייה היהודית מדולדלת ונחשבו ליעד התיישבות מועדף. בראשית דרכו של הנח"ל, אתרי ההתיישבות המועדפים היו בעיקר בתחומי הנגב, הגליל והערבה. לאחר מלחמת ששת הימים מוקד העניין עבר אל יהודה ושומרון, רצועת עזה, רמת הגולן וסיני. באופן רשמי, היאחזות הנח"ל הראשונה היא קיבוץ נחל עוז[9], אולם קיימת טענה כי קיבוץ הנח"ל הראשון הוא קבוצת הצופים ז', שהתיישבה על גבעת תל-אל-קאסר (כעת קיבוץ תל קציר), ב-6 בנובמבר 1949. נח"ל עוז הוקם בשנת 1951 מול רצועת עזה.

בשנת 1960 הקים ניסים בנימין בהיותו מנהל מחלקת הנוער בקואופרציה את "הנחל התעשייתי", גרעיני נח"ל שנועדו להקים ולשלב חיילים משוחררים במפעלי התעשייה[10] המתקדמת בארץ ישראל.

 
לא נכוף הראש בסער

בשנת 1964, שירתו חיילי הנח"ל שנתיים וחצי בשירות חובה וחיילות שירתו במשך שנתיים, 4 חודשים יותר משירות החובה הכללי שהיה נהוג באותה עת[11].

בשנות ה-90, העביר הנח"ל את עיקר המשקל של פעילות גרעיניו למשימות חינוכיות בקהילות אזרחיות שונות, זאת סביב הקמתן של תנועות בוגרים בתנועות הנוער המהוות את מרבית המתגייסים למסלול. תנועות הבוגרים סימנו מפנה בתפיסת ההגשמה בתנועות - מהגשמה התיישבותית להגשמה חינוכית בקהילה, ובהתאם לכך שינה גם הנח"ל את מבנהו. גם היום מהווה הנח"ל כלי להמשך הכשרתן ופעילותן של הגרעינים המשימתיים-תנועתיים בתקופת השירות הצבאי, לפיכך, המסלול בנוי כדי לעודד את המשך קיומו המשימתי של הגרעין גם לאחר תום השירות הצבאי.

כמו כן, ב-1982 הוקמה חטיבת הנח"ל כיחידה נפרדת מפיקוד הנח"ל של חיל חינוך, המשמש כגוף חינוכי-הגשמתי, המאגד בתוכו את פעילות הגרעינים, בוגרי תנועות וארגוני הנוער. חטיבת הנח"ל כוללת את בני הגרעינים כמו גם חיילים שאינם שייכים לגרעין כלשהו ומכונים 'נח"ל בקו"ם' (או "בקו"מוסטים"). בתחילת שנות ה-90 גדל חלקם היחסי של חיילי הנח"ל שאינם בני גרעינים, אולם בשנים האחרונות מגמה זו מתהפכת, וחלקם של בני הגרעינים בחטיבה ובתפקידים שונים בחיל החינוך עלה.

ב-1995 הוקמו בפרדס חנה אנדרטה ואתר זיכרון לחללי הנח"ל וחיל החינוך. במקום שתוכנן על ידי האדריכל חנן הברון, הוקמו מגדל שבבסיסו לוח זיכרון לנופלים ובו מונצחים 1008 חללי הנח"ל ו-50 חללי חיל החינוך. סביב המגדל יש מבנים בצורת חצי עיגול ובהם אודיטוריום ואולם הנצחה. האתר נראה מהאוויר כסמל הנח"ל - מגל וחרב.

בעקבות ארגון מחדש של משרד הביטחון וצה"ל, פיקוד הנח"ל (כיום נח"מ - נחל מסלול אשר מנוהל על ידי מדור נח"ל) מסופח כיום למערך מגן בחיל החינוך והנוער: מד"נים, מורות חיילות, גדנ"ע ונח"ל. בראשו המדור עומד רס"ן יואל לוי. ואילו אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון שינה את שמו לאגף הביטחוני-חברתי. בראשו עומד כיום משה צין, שהתמנה לתפקידו ב 1.2.2017.

מסלול גרעיני נח"לעריכה

גרעין נח"ל הוא מסגרת שיתופית היוצאת מתנועות הנוער ונתמכת על ידי הצבא ותנועות הנוער, במסגרתו בני ובנות הגרעין משרתים בצבא במסגרת הנח"ל בשילוב עם משימות חברתיות. המונח גרעין מקורו בתנועות הנוער בטרם הקמת המדינה. הכוונה לקבוצת שמיניסטים המיועדים להגשמה משותפת בדרך כלל במסגרת התיישבותית.

השירות בנח"ל מחולק לכמה חלקים: פרק צבאי ראשון, פרק משימה, ביטחון שוטף (בט"ש לבנים), תקופת שרות ללא תשלום (של"ת). סדר הפרקים הוא קבוע, אך ישנם שינויים באורכי זמן של הפרקים בהתאם למחזור הגיוס. ואת השל"ת ניתן לקיים בתחילת או בסיום כל המסלול.

פרק צבאי ראשוןעריכה

בני ובנות הגרעין משרתים בנח"ל ביחד - הבנים בדרך כלל בשירות קרבי במסגרת גדוד 50 (בפלוגה הרובאית או הפלוגה המבצעית "בני גרעינים") או גדוד קרקל, וממחזור גיוס נובמבר 2017 גם גדוד ברדלס והבנות בגדוד קרקל/ברדלס או בתפקידים שונים בחיל החינוך והנוער ובמפקדת הנח"ל. במסגרת שירותם זכאים בני אותו גרעין לשרת באותה המחלקה (בגדוד 50, בקרקל ובטירונויות של תומכי הלחימה והבנות), וכן לקיים "פגש גרעינים" אחת לזמן נתון. בסוף הפרק הצבאי, מחויבים הגרעינים להוציא מספר מינימלי (או יותר, אם הם חפצים בכך) מחבריהם לתפקידים פיקודיים ותפקידים משמעותיים אחרים (מ"כים, קצינים, צלפים וכו'). חברי הגרעין שיצאו לתפקידים אלו, הנקראים אחוזים, לא ימשיכו לפרק המשימה הלאומית.

פרק המשימה הלאומיתעריכה

פרק זה אורך שנה ובו נמצאים כל בני הגרעין יחד, תחת פיקוד חיל החינוך והנוער, במסגרת מג"ן (מורות חילות, מקא"ם, גדנ"ע ונח"ל). בימי קום המדינה הייתה המשימה הלאומית בעיקר הקמה של יישובים חדשים באזורי פריפריה (באמצעות היאחזויות נח"ל) והרחבה של קיבוצים קיימים. עם השנים, ובהתאם לשינויים שחלו בחברה הישראלית, התחלפה המשימה הלאומית לעזרה לאוכלוסיות חלשות בכל הארץ וכיום מבצעים בני הגרעינים בפרק המשימה משימות חינוכיות-חברתיות בפריפריה החברתית של מדינת ישראל. החיילים מתגוררים בדירות ברשויות מקומיות שונות, בדגש על הפריפריה, ועובדים בעבודות חינוך בבתי הספר, תנועות נוער, מתנ"סים, מועדוני נוער, מרכזי קליטה וכו'. את בני הגרעין מלווים מפקדי מערך מג"ן, רכזי הנוער ברשות המקומית ונציגי תנועת הנוער אליה שייך הגרעין. במהלך הפרקמ"ש בנות הגרעין משתחררות, או חותמות שס"ן (שירות סדיר נוסף) עד לסיום פרק המשימה.

בט"שעריכה

לאחר שחרור בנות הגרעין, שבים בני הגרעין לחצי שנה של פעילות ביטחון שוטף, כיום כפלוגה עצמאית בחטיבת הנח"ל. (מלבד גרעיני הנח"ל של תנועת בני עקיבא שמשרתים שנתיים ברצף בגדוד 50).

של"תעריכה

שירות ללא תשלום, פרק זה נשאר מהתקופה בה היו גרעיני הנח"ל נשלחים לקיבוצים. במקור היה אמור השל"ת לשמש כדי לכוון את חברי הגרעינים להשאר ולהגשים בקיבוץ לאחר שירותם הצבאי. השל"ת השתמר במסלול למרות השינויים שעבר המסלול. מתגייסי מרץ מבצעים אותו בתחילת המסלול והוא משמש לגיבוש הגרעין לקראת הפרק הצבאי הראשון ולביצוע משימה לאומית. מתגייסי אוגוסט מבצעים של"ת בסוף שירותם, והוא משמש על מנת שחברי הגרעין יוכלו לבחון ולהתנסות באורח חיים בוגר במסגרת תנועת בוגרים, וכן לביצוע משימה לאומית. רבים מבוגרי המסלול אכן ממשיכים אחריו לפעול במסגרת של תנועת בוגרים. זוהי אף אחת ממטרותיו המוצהרות של המסלול. חיילי השל"ת אינם לובשים מדים, הם נתונים לפחות פיקוח מצד הצבא ולעומת זאת הם נתונים תחת האחריות של תנועותיהם. כמו כן, הם זכאים להנחות בתחבורה ציבורית, ועשויים להקרא לשירות מלא במקרה חירום. פרק השל"ת אורך ארבעה חודשים והוא למעשה מאריך את שירותו של חייל הנח"ל בארבעה חודשים יותר מחייל רגיל.

בעקבות ארגון מחדש של משרד הביטחון וצה"ל, פיקוד הנח"ל (כיום נח"מ - נחל מסלול אשר מנוהל על ידי מדור נח"ל) מסופח כיום למערך מגן: מד"נים, מורות חיילות, גדנ"ע ונח"ל. בראשו המדור עומד רס"ן יואל לוי. ואילו אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון שינה את שמו לאגף הביטחוני-חברתי. בראשו עומד כיום משה צין, שהתמנה לתפקידו ב 1.2.2017.

מפקדי הנח"ל לדורותיהםעריכה

מספר דרגה שם תחילת הכהונה סיום הכהונה הערות
1 אל"ם אלחנן ישי 1948 24/11/1949 מפקד הגדנ"ע, כאשר הנח"ל עוד היה כפוף לו
2 אל"ם יצחק פונדק 24/11/49 1/12/50 -
3 אל"ם משה נצר 1/12/50 פברואר 1954
4 אהרון דורון פברואר 1954 נובמבר 1956
5 איתמר בן ברק נובמבר 1956 דצמבר 1958
6 אהרן אבנון דצמבר 1958 ספטמבר 1960
7 שמואל איל ספטמבר 1960 פברואר 1964
8 יהונתן דותן פברואר 1964 ספטמבר 1966
9 צבי שמאלי אוגוסט 1966[12] יולי 1969
10 אל"ם צבי לבנון יולי 1969 אוגוסט 1972
11 אל"ם אשר דר אוגוסט 1972 ינואר 1975 בעל עיטור העוז וצל"ש אלוף
12 אל"ם רענן שריר ינואר 1975 ספטמבר 1978 יו"ר העמותה להנצחת חללי הנח"ל ומורשת הנח"ל
13 אל"ם גבי מגל ספטמבר 1978 ספטמבר 1980
14 תא"ל אמנון אשכול ספטמבר 1980 יולי 1984 בעל עיטור המופת
15 תא"ל יורם גלבוע יולי 1984 אוגוסט 1987
16 תא"ל בנצי ויינר אוגוסט 1987 אפריל 1990
17 תא"ל מנחם זטורסקי אפריל 1990 אוגוסט 1995 בעל עיטור העוז ממבצע "אביב נעורים"
18 תא"ל רן גלינקא אוגוסט 1995 - 1997 כיהן כמנכ"ל זמני של רשות השידור, קצין חינוך ראשי ומפקד שייטת 13
19 אל"ם אביעזר סגל 1997 1998
20 אל"ם שרון דוידוביץ' 1998 2001
21 אל"ם עופר אופיר 2002 2003
22 אל"ם זאב שרוני 2003 2007 מכהן כיום כמנהל מערך ההסברה של חברת נתיבי ישראל
23 רס"ן יואל לוי 2007 עומד בראש מדור נח"ל, הגוף המתווה של המסלול

נח"ל אפריקהעריכה

בשנות ה-60 התקיים פרויקט סיוע ישראלי למדינות מתפתחות, באפריקה אסיה ודרום אמריקה, בעזרתו של חיל הנח"ל. הסיבות להקמת פרויקט זה, היו בין השאר ניסיון ליצור אזורי השפעה במדינות הגובלות והקשורות בקשרים מדיניים עם מדינות שהיו בעימות ישיר עם ישראל. כמו כן פרויקט זה סייע ביצירת תדמיתה הבינלאומית של מדינת ישראל, ופתח פתח לשיתופי פעולה כלכליים וביטחוניים.

תחילת הפרויקט היה בגינאה. ג'ון טאטגה, מזכ"ל האיגודים המקצועיים במדינה גילה התעניינות בחיל הישראלי ובשיטותיו להפרחת השממה, ולאחר משא ומתן נשלחה לגינאה משלחת בת ארבע קציני נח"ל ישראלים שסייעו להקמת יחידות דומות בצבא הגנאי שאורגנו במסגרת חטיבתית בשם "חטיבת הבונים". חטיבה זו סייעה ביצירת מסגרת תעסוקתית לאלפי גינאים, קידמה את החקלאות הבלתי מפותחת למדינה, ואף אחדה בין בני שבטים שונים בעלי היסטוריה של עוינות במסגרת אחת. ג'ון טאטגה עמד בראש המסגרת ובהמלצת הישראלים קיבל דרגה מקבילה לאלוף-משנה.

עשרות משלחות נח"ל ישראליות השתתפו בפרויקט שהחל בגינאה והמשיך בקניה, טנזניה, זמביה, מלאווי, חוף השנהב, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, צ'אד, קמרון, טוגו; ומחוץ לאפריקה: איראן, סינגפור, אקוודור, בוליביה ועוד. משלחות נציגים מאותן המדינות אף הגיעו לארץ ללמוד מההיאחזויות. הנח"ל סייע ביצירת מסגרות חצי צבאיות או צבאיות, ובפיתוח שיטות חקלאיות ושיטות לבירוא יערות.

פעילותו של הנח"ל בחו"ל ובמישור הבינלאומי נפסקה ברובה בעקבות התדרדרות יחסיה המדיניים של ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, אולם רבות מהמסגרות שהוקמו המשיכו לתפקד, ואף נמשכו שיתופי פעולה מסוימים במישורים שונים. דוגמה מובהקת לכך היא קניה, שבה פעל הנח"ל, ושהייתה זו תחילת מערכת היחסים המדינית עמה, שהובילה לבסוף לשיתוף פעולה מסוים בעת מבצע יונתן לשחרור חטופי אנטבה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • צה"ל בחילו - אנציקלופדיה לצבא ולביטחון - כרך "נח"ל", הוצאת רביבים.
  • מורשת גדוד 50, 1948-2008, קינג הוצאה לאור.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה