משה קליינמן

סופר יהודי

מֹשֶׁה קְלַינְמַן (כ"ב בתשרי תרל"א, 17 באוקטובר 1870כ"ו בחשוון תש"ט, 28 באוקטובר 1948[1]) היה עיתונאי, וסופר יהודי ציוני שהיה העורך הראשי של השבועון העברי "העולם", עיתונה הרשמי של ההסתדרות הציונית העולמית מ-1923 ועד פטירתו.

משה קליינמן
לידה 17 באוקטובר 1870
כ"ב בתשרי תרל"א
הולופצ'ינץ (או') ליד מז'יבוז'
פטירה 28 באוקטובר 1948 (בגיל 78)
כ"ו בחשוון תש"ט
ירושלים
תאריך עלייה 1936
עיסוק עיתונאי, סופר, עורך
שפות היצירה יידיש, עברית

ביוגרפיה עריכה

משה קליינמן בכפר הולופצ'ינץ (או') ליד מז'יבוז' (כיום באוקראינה) למשפחה ענייה, רבנית-חסידית. בשנת 1881 עבר משפחתו למז'יבוז'. הוא למד בבית ספר יסודי דתי, אחר כך בתלמוד תורה בבית הכנסת עד גיל שמונה עשרה.[2] עבר לברדיצ'ב ועסק במסחר לזמן קצר. הוא נשבה בקסמה של תנועת ההשכלה ונמשך לעבודה ספרותית.[3] המאמר הראשון שלו הופיע ביידיש בכתב העת "ברדיצ'בר שפיגל" (המראה של ברדיצ'ב) תחת שם העט שפסה פקנטרגר.[2] הוא הקים בעיר את ההוצאה "עזרא", שבה כתב ב-1898 מאמרים על שמואל מוהליבר, על נאומו של מקס נורדאו בברלין ועל הקונגרס הציוני העולמי השני.[2] ב-1903 עבר ללמברג, בירת גליציה. נעשה פעיל בתנועה הציונית בהשפעת אחד העם ועיתונו השילוח, שבו החל קליינמן לפרסם מאמרי פובליציסטיקה, בעיקר בענייני ציונות, שבהם התפלמס עם אחד העם.[3] מ-1904 עד 1908 שימש עורך בעיתון "למברגבר טאגבלט" ("היומון של למברג").[2]

ב-1908 עבר לאודסה והיה חבר בוועד האודסאי של חובבי ציון וערך את העיתונים ביידיש "גוט מארגען" ("בוקר טוב", 1909–1910) ו"אונזער לעבן" ("החיים שלנו", 1910–1914).[3] ב-1916 נאסר בשל פעילותו הציונית והוגלה לסראטוב. לאחר המהפכה הרוסית קיבל חנינה ועבר למוסקבה, שם ערך את העיתון "העם".[4]

ב-1921 עזב את ברית המועצות, כחלק מקבוצת הסופרים העברים בראשות חיים נחמן ביאליק (ראו תמונה בתחתית הערך). הוא שהה תקופה קצר בקובנה שבה היה בצוות העורכים של "די אידישע שטימע" ("הקול היהודי"). משם עבר לברלין וערך שם את כתב העת לאמנות רימון (בעברית) וכתב העת המקביל ביידיש "מילגרוים" (רימון).[4] ומ-1923 השתתף בעריכת השבועון העברי "העולם", עיתונה הרשמי של ההסתדרות הציונית העולמית, תחילה בברלין, ואחר-כך נדד עם מערכת העיתון ללונדון.[2] ב-1927 השתתף בקונגרס הציוני העולמי ה-15 ונבחר לההנהלה הציונית. בשנים 1931–1932 ערך בלונדון את "תקופתנו" כתב עת ששימש "במה למחשבה ויצירה עברית". ב-1936 עבר עם מערכת העיתון "העולם" לירושלים, והמשיך לערוך אותו שם עד מותו ממחלה קשה באוקטובר 1948. נטמן בתל אביב.[1]

בנוסף לעבודתו כעורך פרסם קליינמן מאמרים בנושאים של כלכלה פוליטית, פילוסופיה פוליטית, אידאולוגיה ציונית וביקורת ספרות בעיתונים שערך, וגם בכתבי עת יהודיים אחרים ברוסית, בגרמנית, בפולנית, ביידיש (כולל בארצות הברית) ובעברית.[2] ב"העולם" הוא טיפח את מדור הספרות ששימש אכסניה לסופרים צעירים כמו-כן הרבה לפרסם ביקורות על ספרים חדשים (תחת שם העט "קורא ותיק"). תרגם ליידיש את אלטנוילנד של בנימין זאב הרצל ואת "ירושלים בעבר ובהווה" של יוסף קלוזנר. מאמריו כונסו לספר בשם "דמויות וקומות, רשימות לתולדות והתפתחות הספרות העברית החדשה" שיצא לאור בלונדון ב-1928.[5] ספרים נוספים בעברית שהוציא היו "תקופת חיבת ציון", "בהתעורר עם" ו"לאום בנכר".[4] כמו-כן כתב מונוגרפיות על הרצל ועל חיים ויצמן והשתתף בעריכת "אנציקלופדיה לציונות" (שממנה יצא רק הכרך הראשון).[3]

 
חבורת הסופרים העברים באודסה לפני צאתם מרוסיה ב-1921. משה קליינמן יושב קיצוני מימין בשורה השנייה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה