משה שטינברג (רב)

רב ישראלי

הרב משה הלוי שטיינברג (כ"ב בטבת ה'תרס"ט, 15 בינואר 1909, פשמישלי' באדר ה'תשנ"ג, 3 במרץ 1993, ירושלים) היה רב בכמה קהילות באירופה, רבה הראשון של קריית ים ואב בית דין לגיור בעיר, שכיהן בתפקידו במשך כשלושים וחמש שנה. חיבר מספר ספרי הלכה, פרשנות והיסטוריה יהודית.

הרב משה הלוי שטיינברג
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 15 בינואר 1909
כ"ב בטבת ה'תרס"ט
פשמישל
פטירה 3 במרץ 1993 (בגיל 84)
י' באדר ה'תשנ"ג
ירושלים
מקום קבורה צור שלום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות פרמישלן, הוף, ירושלים
תקופת הפעילות ? – 3 במרץ 1993 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק הלכה; גיור; תלמוד ירושלמי; היסטוריה יהודית
תפקידים נוספים רב העיר פשמישל; רב העיר הוף; רב העיר קריית ים; אב"ד לגיור בקרית ים; חבר הנהלת "אוצר הפוסקים".
רבותיו אביו הרב יצחק שטיינברג; סבו הרב שמעיה שטיינברג
חיבוריו ראה להלן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

נולד בעיר פשמישל שבגליציה. אביו היה הרב יצחק שטיינברג, רב בירוסלב ובבריסל ואב בית דין בבית הדין הרבני בתל אביב. נצר משפחת רבנים ענפה, עליה נמנים הרב שמעיה שטיינברג (סבו), רבה של פרמישלן ואביו הרב אברהם מנחם הלוי שטיינברג, רבה של ברודי ומחבר שו"ת "מחזה אברהם". דודו היה הרב משה שטיינברג, רבה של ברודי ואב"ד של הסתדרות הרבנים דאמריקה. דוד נוסף היה הרב מאיר שטיינברג, רבה של צ'ורטקוב ודיין בלונדון.

למד תורה אצל אביו וסבו. בצעירותו נשא את גיטל בת ר' אברהם גלייכר. בשנות העשרים לחייו נקרא למלא את מקום סבו ברבנות בפרמישלן. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נמלט עם סבו מן העיר, והגיע לברית המועצות. עם תום המלחמה, הגיע עם רעייתו למחנה עקורים בעיר הוף (אנ') שבבוואריה. הוא התמנה לרב העיר ומחנות העקורים, ועסק בעידוד רוחני של הפליטים. היה חבר ב"מועצת אגודת הרבנים של משוחררי בוואריה". בתקופה זו חקר את תולדות יהודי הוף, והעלה את מחקריו על הכתב.

בשלהי שנת ה'תש"ט (1949) נסע למרסיי שבצרפת, שם עלה על האונייה נגבה שהפליגה לנמל חיפה. מספר חודשים לאחר עלייתו, קיבל מהרב הראשי לישראל דאז, יצחק אייזיק הלוי הרצוג הסמכה לכהן כרב באחד מהיישובים החדשים שהוקמו על מנת לקלוט את גלי העלייה ההמונית שבאו ארצה בראשית ימי המדינה. הוא התמנה לרב וראש המועצה הדתית בעיר קריית ים שהוקמה אז. הוא ייסד בביתו בית כנסת ובית ספר, ייסד מקווה טהרה, עירוב, מערכת כשרות, כולל אברכים ובית דין לגיור מטעם הרבנות הראשית לישראל.[1] שימש במשך שנים רבות גם כיו"ר "איגוד רבני העיר" בישראל.

בשנת ה'תשמ"ד פרש מתפקידו ועבר לירושלים על מנת להתמסר ללימוד תורה וכתיבה. בירושלים התמנה לחבר הנהלת "אוצר הפוסקים". נפטר לאחר התמודדות עם מחלה בשנת ה'תשנ"ג, 1993. נקבר בבית העלמין "צור שלום" שבקריית ביאליק.

בנו הוא הרב פרופ' אברהם שטינברג, מנהל היחידה לאתיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, מחבר "אנציקלופדיה הלכתית רפואית" ומנכ"ל האנציקלופדיה התלמודית.

ספריו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה