משתמש:אריה יונה/תוספת שביעית
תוספת שביעית היא מצווה מהתורה בזמן שבית המקדש היה קיים. מהתורה יש להוסיף שלושים יום לפני השנה השביעית שלא לעשות מלאכות מסוימות האסורות בשביעית וחז"ל הוסיפו זמן גדול יותר. יש הסוברים שגם לאחר חורבן המקדש יש מצווה להוסיף קצת על שביעית.
המקור
עריכהנחלקו תנאים במקור למצוות תוספת שביעית, כמו ששנינו במשנה
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד) בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר:
לדעת ר' עקיבא לומדים זאת מהפסוק 'בחריש ובקציר תשבות', פסוק זה מיותר ובא ללמד שיש לשבות מהחריש כבר בערב שביעית.
לדעת ר' ישמעאל פסוק זה נדרש לדבר אחר, ומצוות תוספת שביעית היא הלכה למשה מסיני. כמו שאמרו בתלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ג', עמוד ב' "עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים - הלכה למשה מסיני".
זמן התוספת
עריכהמהתורה יש להוסיף שלושים יום. וחכמים תקנו להוסיף בשדה הלבן מפסח ובשדה האילן משבועות[1]. היות ומזמן זה החרישה אינה מועילה לפירות השנה השישית, ונראה הדבר כמכין לשנה השביעית.
לאחר החורבן
עריכהרבן גמליאל חידש בזמנו שכל ההלכה למשה מסיני לדעת ר' ישמעאל של תוספת שביעית נוהגת רק בזמן המקדש, ולכן לאחר החורבן אין מצוות תוספת שביעית מהתורה. וגם מדברי חכמים אין מצווה להוסיף, היות וכאשר אין מצווה מהתורה אף מדרבנן אין מצווה להוסיף[2]. וכן נפסק להלכה ברמב"ם[3].
אמנם גם היום אסור לנטוע עצי פרי לאחר ט"ו באב משום מראית עין.”אף בזמן הזה, אין נוטעין אילנות, ואין מרכיבין, ואין מבריכין ערב שביעית, אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה שלושים יום קודם ראש השנה של שביעית. וסתם קליטה - שתי שבתות. ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין, שמא יאמר הרואה "בשביעית נטעו".”[4]
מצווה להוסיף גם לאחר חורבן
עריכהלדעת תוספות אף שבטל דין תוספת של שלושים יום עדיין מצווה להוסיף כל שהוא לשנת השביעית, כשם שיש מצווה להוסיף זמן קטן לתוספת שבת[5].
אמנם לדעת הריטב"א אין מצוות תוספת בשביעית כלל, היות ומצוות שביעית היא על הקרקע ולא על האדם[6].
יש שהורו שראוי לכל אדם לפני שנת השביעית לקבל תוספת שנת השמיטה בפיו ולומר "אני מקבל עלי מצות שמיטה שציוני הבורא[7].
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מכון גבוה ללימודי יהדות - ארבעה שיעורים על תוספת שביעית
- ישיבת הר עציון - תוספת שביעית.
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ג', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ג', עמוד ב'
- ^ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ג יט
- ^ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ג יא
- ^ תוספות, מסכת מועד קטן, דף ד', ד"ה מה להלן
- ^ ריטב"א שם, בפירושו השני.
- ^ שו"ת תשובות והנהגות כרך ה סימן שה