פתיחת התפריט הראשי

משתמש:דינקין/משילות משולבת

משילות משולבת (Collaborative Governance) מאופיינת כהסדר משילות שבו רשות ציבורית, אחת או יותר, משלבת באופן ישיר ארגונים בעלי זיקה לא מדינתיים (מגזר עסקי, מגזר שלישי, פילנתרופיה) בתהליך קבלת החלטות פורמלי, מוכוון קונצנזוס ודיוני, השואף לגבש או ליישם מדיניות ציבורית או לנהל תכניות או משאבים ציבוריים. הגדרה זו מדגישה שישה קריטריונים חשובים: 1) רשויות או מוסדות מינהל ציבורי הם היוזמים את הפורום. 2) משתתפי הפורום הם שחקנים לא מדינתיים. 3) המשתתפים מעורבים ישירות בקבלת ההחלטות והרשויות אינן "מתייעצות" אתם בלבד. 4) הפורום מאורגן פורמלית ונפגש באופן קולקטיבי. 5) הפורום שואף לקבל החלטות בקונצנזוס. 6) נושא שיתוף הפעולה הוא מדיניות ציבורית או ניהול ציבורי. [1]

המושג משילות משולבת מצוי בתוך מרחב של המשגות המאפיינות את השיח בעידן הנוכחי. מרחב זה כולל מושגים דוגמת: משילות, שותפות, השתתפות אזרחים, שיתוף ציבור, משילות משותפת, רשתות מדיניות, משילות רשתית, ממשל צירופי (Governance Up-Joined), ממשל שלם (Whole of Government), ואחרים.[2]

היסטוריהעריכה

במהלך שני העשורים האחרונים התפתחו גישות שיתופיות חדשות לניהול במגוון תחומים כגון: תכנון עירוני ואזורי, מינהל ציבורי ומשפט, ניהול משאבים טבעיים וניהול סביבתי. כמו כן, התפתחה אסטרטגיית ממשל חדשה הנקראת "משילות משולבת". שיטת ממשל זו מפגישה בעלי זיקה (stakeholders) מהמגזר הפרטי והציבורי בפורומים משותפים עם רשויות מינהל ציבורי לשם קבלת החלטות מוכוונות קונצנזוס. שיטת משילות החדשה תופסת את מקומן של שיטות לעומתיות (אדוורסריות) וניהוליות לקביעת מדיניות וליישומה.[1]

משילות משותפת התפתחה כתגובה לכישלונות של יישום המדיניות הממשלתית ולמחיר הגבוה הקיים בפוליטיזציה של הרגולציה (אסדרה) וכתגובה לניאו-ליבירליזם הנותן מענה ראשוני לצרכי כלכלת השוק החופשי והמגזר הפרטי. ריבוי הדעות של קבוצות אינטרס בגישה הלעומתית וכשלי הדיווחים בגישה הניהולית, בפרט בשעה שהתשתיות המוסדיות הופכות לסבוכות ותלויות יותר זו בזו, גובר הביקוש לשיתוף פעולה. בצד החיוב, ניתן לטעון שמגמות לכיוון של שיתוף פעולה עולות גם מצמיחתם של הידע והיכולות המוסדיות, כך שמחד, הידע הופך למוקצע יותר ומאידך, מופץ באופן רחב לציבור. תחום המינהל הציבורי משנה בזהירות את המיקוד שלו מביורוקרטיה לשיתוף פעולה של גורמים מושפעים ומשפיעים ובכך מטשטש את הקווים בין העם, המגזר הפרטי והממשלה. שיתוף פעולה ושותפויות אינם דבר חדש בתחום הפוליטי, אולם השימוש הרחב יותר בסגנון מנהיגות זה צובר תנופה בשנים האחרונות. 

טרום הקמת המדינה הייתה בישראל חברה אזרחית אשר סיפקה בעצמה את מרבית צרכיה השונים. מאפיינים אלו תרמו לחוסן הלאומי להתמודד עם משברים ביטחוניים וכלכליים אשר לא איחרו להגיע עם הקמת המדינה. זו הייתה "חברה אזרחית" במובן של מערכת עצמאית בתוך מסגרת שלטונית של ממשלת המנדט בה פעלו הארגונים השונים במסגרות פוליטיות-סקטוריאליות. לאחר הקמת מדינת ישראל, ביקשה הגישה "הממלכתית" להחליף את התפיסה הסקטוריאלית. הנחת היסוד הייתה כי על המדינה ליטול אחריות על מכלול תחומים הנוגעים לרווחת חייו של הפרט ובכלל זה תחומי רווחה, חינוך, בריאות, תעסוקה וכיוצא באלה.[3]

קיימים ארבעה שלבים מרכזיים בשינויים אשר חלו בחברה האזרחית בישראל:

שלב "ההכללה הפעילה" (Inclusion Active) –  מקום המדינה ועד סוף שנות השבעים של המאה ה-20. מאופיין בכך שהמדינה היוותה את גורם ההנעה המרכזי וגורם החיברות הראשי בחברה.[4] התבססה על מאפייני המודל הוובריאני, ובו שאיפה לשלוט במדינה המודרנית באמצעות מבנים היררכיים המבוססים על חלוקת עבודה פונקציונלית, התמחות, ונהלים.[2]

שלב "ההדרה הפעילה" (Exclusion Active) -  התאפיין בנטישה הדרגתית של הגישה האידיאליסטית לטובת הגישה המטריאליסטית, כאשר צמיחה ושגשוג כלכלי הפכו ליעד חברתי מרכזי לתפיסתם של חלקים רחבים באוכלוסייה. באותה תקופה החלו המפלגות הפוליטיות לאבד מכוחן.[4]

שלב "התקופה הפלורליסטית" - משנות השמונים ועד סוף שנות התשעים של המאה ה-20. תקופה זו מאופיינת בליברליזציה כלכלית והפרטה של שירותים חברתיים אשר ביטאה מגמות של הניהול הציבורי החדש (New Public Management). גל זה מתאפיין באימוץ שיטות ניהול מהמגזר העסקי: שאיפה לנהל את ענייני המדינה כך שהאזרחים יקבלו תמורה בעד כספם, בין היתר, באמצעות הקטנת המגזר הציבורי (הפרטה), הישענות על מיקור חוץ, פיתוח מדידת ביצועים וראיית הציבור כ"לקוחות" של המגזר הציבורי.[2] הקושי המרכזי של ההפרטה נבע מהתעלמותה ממערך הכוחות המוסדי-פוליטי המתקיים בתוך המדינה, ובינה לבין שחקנים אחרים ואי יכולתה לעמוד על סוגיות של עוצמה, קונפליקט ומאבק.[5]

שלב "המשילות המשולבת" – מראשית שנות האלפיים ועד ימינו. מודל שמערב את הממשל, החברה האזרחית והמגזר העסקי, במטרה להשיג תוצרים אפקטיביים יותר, תוך דגש על חיזוק האמון כמרכיב בסיסי בפעילות בתוך הארגונים ובין הארגונים, יצירת שיתוף פעולה בין השחקנים השונים, חיזוק ההיבטים הערכיים של המדיניות ומתן דגש לראיה הוליסטית.[2]

גישות תאורטיותעריכה

דפוסי ההפרטה של הממשל מחד ועמדות המגזר השלישי כלפי מדיניות הממשל מאידך יכולים לכונן מערכות קשרים שונות בין המגזרים. יחסים אלו יכולים לנוע מיריבות ותחרות ועד יחסי חוזה, שיתוף פעולה ויחסי שותפות.[6] היחסים השיתופיים הנפוצים ביותר בין המגזר הציבורי למגזר השלישי הם במסגרת יחסי חוזה או במסגרת שותפות המוגדרת כמערכת יחסים דינמית המבוססת על יעדים משותפים מוסכמים וחלוקת עבודה רציונלית, המבוססת על היתרונות היחסיים של כל שותף. השותפות, עיקרה השפעה משותפת ואיזון עדין בין סינרגיה לאוטונומיה המתבטא בשוויון בקבלת ההחלטות ובאחריות משותפת.[7]

במסגרת הגדרת המשילות המשולבת ניתן להציע טופולוגיה של קבוצות שותפות על בסיס מאפיינים שונים: שותפות בין שניים או שלושה מגזרים. • שותפות בין הרכבים שונים של שני מגזרים: מגזר ציבורי-מגזר שלישי, מגזר ציבורי-מגזר עסקי, מגזר עסקי-מגזר שלישי. • הרכב המשאבים בשותפות: תמהיל המשאבים שבהם נעזרת השותפות, הכולל; ידע וניסיון, תקציב, שעות התנדבות וכדומה. • מטרות השותפות: פיתוח והטמעת מודל שירות, טיפול באוכלוסייה חדשה, סיוע חומרי וכדומה. • תחום פעולה של השותפות בין המגזרים: חינוך, רווחה, בריאות, קליטה, תחבורה וכדומה. • משך זמן של השותפות בין המגזרים: שותפות קצרת מועד ושותפות ארוכת טווח. • מוקד הפעולה של השותפות בין המגזרים: שותפות ברמה לאומית, אזורית או מקומית.

בספרות קיימים מודלים וגישות רבות אשר מנסים לתאר את יחסי הגומלין הקיימים בין המגזרים:

השליטה המוחלטת (Heinrich,2001): מודל זה מתנגד למעשה לקיומה של חברה אזרחית. הממשלה חוששת מפני ארגונים שאינם נמצאים בשליטתה הישירה ורואה בארגונים כקבלני ביצוע ולמעשה הופכת אותם למעין "זרוע של המדינה".

הממשלה וכשל השוק (Weisbrod,1988): המגזר השלישי פועל מתוך אחריות חברתית כאשר השירותים הממלכתיים והתכניות הממשלתיות אינם מספקים את השירותים ורואה עצמו כממלא את החלל שמשאירה הממשלה. התערבות המגזר השלישי יוצרת מתח והתנגדות מצד הממשלה כלפי הארגונים, כיוון שפעולות אלו מהוות ביקורת על עצם תפקודה.

מדינת הצללים (Stieglitz,1986;Wolch,1990): גישה זו מגדירה את המגזר השלישי כ"ספק השירותים" של הממשלה ובכך מערערת את מעמדו של המגזר השלישי כאשר שמה דגש על מרכיבי השירותים של הארגונים ועל התועלת שלהם לממשלה בלבד. שותפות המימון עם מקורות פרטיים חיצוניים מוזילה את עלות הפעלת השירותים וכך יכולה הממשלה להפעיל שירותים בהיקף רחב יותר ובעלות קטנה יותר, תוך פיקוח והכוונה ציבורית.

המדינה המאפשרת (Gilbert,2009): הממשלה מבצעת פעולות אקטיביות אשר מאפשרות למגזר השלישי מרחב אידאלי לפעולה. מרחב הפעולות נע בין עידוד פילנתרופיה דרך הטבות מס (ניכוי מס במקור וזיכוי מס), עידוד פעילות עסקית של ארגוני מגזר שלישי, קביעת מנדט לפעולה דרך חקיקה, אספקת שוברים לשירותים חברתיים ויצירת הסכמים רב-שנתיים לפעילויות משותפות.

יחסי שותפות הוליסטיים (Hudson,2009): במודל זה הממשלה מהווה שותף עיקרי לעבודת המלכ"רים. הארגונים מתנהלים בצורה עצמאית, מעורבות הממשלה נתפסת כחיונית ומקדמת וקיימת שאיפה ליחסי שותפות נרחבים.

יתרונות המשילות המשולבתעריכה

המשילות המשולבת נוצרה במטרה לשפר את הנוהג הכולל ואת האפקטיביות של הממשל הציבורי. היתרון המרכזי טמון בכך שהיא מאפשרת הבנה משותפת טובה יותר של בעיות מורכבות, בהן מעורבים גורמים ובעלי עניין רבים אשר יכולים, באמצעות פלטפורמה זו, לעבוד יחד ולהסכים על פתרונות. היא יכולה לסייע לקובעי המדיניות לזהות ולהגדיר בעיות בצורה מדויקת יותר ולספק פתרונות נכונים ומותאמים יותר לקהילה. מגוון האנשים המייצגים צרכים שונים, יכול לתרום להצגת פרספקטיבות שונות ולהציע דרכים ופתרונות חדשות ליישום השינוי הנדרש. עבור פקידי ציבור שעובדים במינהל ובניהול, ממשל שיתופי יכול לאפשר מגוון רחב יותר של רעיונות והצעות בטרם נקבע התהליך המדיני. עבור אלה שאינם מעורבים בממשל הפורמלי, היא מאפשרת להם להבין טוב יותר את פעולתה של הממשלה ולנסות להשפיע בתהליך קבלת ההחלטות. בנוסף, שיתוף ציבור וחשיבה משותפת עשויים להשפיע על הקצאת המשאבים ולדייק אותם, להוביל ללמידה הדדית של הצד ה"אחר" וליצירת חוויות משותפות המצמצמות את הריחוק בין האזרח לממשלה ובונות מידה של אמון.

יצירת שותפות מאפשרת ליהנות מן היתרונות הייחודיים לכל מגזר בשותפות ומאפשרת לכל מגזר גישה לנכסים שאינם נגישים לו. יתרונות כלכליים: השותפות היא מנגנון יעיל המאפשר להתמודד עם סביבה דלה במשאבים ואשר מתקיימת בה רמה גבוהה של אי–ודאות. היא מאפשרת ליצור זרימת משאבים אמינה ומהימנה. יתרונות פוליטיים: השותפות יכולה להיות מקור לאמינות או ללגיטימיות ואלה יש בהם כדי להאדיר את התדמית ואת המוניטין של הארגוניים. כמו כן היא יכולה לשמש למילוי דרישות חוקיות או רגלוטוריות. יתרונות ארגוניים: השותפות עשויה להגביר את היעילות בכל הנוגע להשגת יעדים אסטרטגיים ולשפר את יחס העלות–תועלת.[8]

גישת המשילות מציעה פרספקטיבה סוציולוגית לניתוח מדיניות חברתית כתהליך רווי במתח ומאבק בין שחקנים עם זהויות ואינטרסים שונים. גישה זו אינה מניחה מראש נסיגה וצמצום במעורבות המדינה ומגלה עניין תיאורטי ומתודולוגי באסטרטגיות מדינתיות חדשות. באמצעות ניתוח המטרות ודרכי הפעולה של שחקנים מאפשרת גישת המשילות להתגבר על הדיכוטומיה מדינתי (ציבורי) מול פרטי, ולזהות את התהליכים העשויים להוביל לארגון מחדש של עוצמת המדינה באמצעות סוכנים פרטיים. הנחת יסוד מרכזית היא שמדיניות מעוצבת ומיושמת בשדה ארגוני הטרוגני ומרובה שחקנים. גישה זו מכירה במרכזיותה של המדינה בעיצוב אסטרטגיות חדשות המאפשרות לה למשול ולנהל בעיות חברתיות לאור אתגרים ישנים וחדשים.[5]

חסרונות המשילות המשולבתעריכה

החיסרון המרכזי העשוי לפגוע ביישום המשילות המשולבת הוא הזמן הרב הנדרש להובלת תהליך הנוגע לטיפול בבעיות מורכבות. תהליך הגדרת הבעיה, רתימת הגורמים המעורבים, הדיון והגעה להסכמה על פתרונות אשר אותן הרשויות הממשלתיות הרלוונטיות יוכלו ליישם, עלול להיות ארוך ומייגע. קבוצות בעלות עניין רבת עצמה עשויות לנסות לתמרן את התהליך. השגת המטרות שהוגדרו הופכת להיות קשה יותר ככל שמספר הגורמים המעורבים גדל, בשל הרצון לדון בצורה עמוקה ולנסות ככל הניתן לצמצם את הפערים ולתאם פעולות משותפות שיסייעו בקידום לעבר התוצאה הרצויה. ממשל שיתופי דורש יציבות מוסדית, עקביות ורמת אמון גבוהה בין הגורמים הנדרשים להצלחת התהליך. חוסר איזון בין בעלי הסמכות לשותפים האחרים, הבדלי שפה וחסמים תרבותיים, עשויים להיות גורמים מעכבים בהתקדמות.

חשוב להכיר בכך ששותפות יוצרת תלות, ובמקרים מסוימים היא אף יכולה לסכן את הזהות הארגונית העצמאית, ובכך לגרום לשותפים להיות לא נאמנים למשימתם, לערכי הליבה שלהם ולקהל לקוחותיהם.[8]

יישוםעריכה

בשנים האחרונות מתרחב השימוש בשותפויות בין-מגזריות בעולם ובישראל כחלק ממודל "משילות משולבת", המבוסס על משילות המורכבת ממארג של מוסדות שותפים הפועלים יחדיו, מערבות את בעלי העניין ויוצרת שיתופי פעולה בין המגזר הציבורי, העסקי והחברה האזרחית. המשילות הציבורית החדשה מציעה שיתוף ציבור גדול יותר, אקטיביזם חברתי, אחריות ציבורית ודמוקרטיה השתתפותית המערבת את האזרחים בקביעת מדיניות ויישומה. במסגרת גישה זו, שותפות בין-מגזרית נתפסת ככלי מרכזי לפתרון אתגרים חברתיים מורכבים אשר נותנת מענה לכשלי המגזרים ומאפשרת גמישות, הכלה והתאמה טובה יותר למצבים משתנים, בזמן תגובה מהיר לעומת הפתרונות הביורוקרטים המסורבלים שמספק המגזר הציבורי והממשלתי.[9]

בישראלעריכה

מספר השותפויות הבין-מגזריות בישראל הולך וגדל. נראה כי קיימת הבנה רחבה של השחקנים המעורבים בהן בדבר חשיבותן, הפוטנציאל הטמון בהן, כמו גם מורכבותן. עם זאת, השימוש שעושים ארגונים משלושת המגזרים הפועלים בשדה החברתי בכלי זה עדיין מצומצם יחסית וניכר כי עומדים בפניהם אתגרים רבים. ארגוני המגזר השלישי הם הגופים המרכזיים היוזמים שותפויות בין מגזריות ולתרבות הארגונית שלהם נרשמה ההשפעה הגדולה ביותר על התרבות הארגונית המתהווה בתהליך השותפות. לעומת זאת, בולטת מעורבותם המצומצמת יחסית של ארגונים עסקיים ביוזמה להקמת שותפויות בין-מגזריות בישראל. דבר זה בא לידי ביטוי במספר המצומצם יחסית של ארגונים עסקיים שלקחו חלק בשותפויות, במספר הקטן של נציגים המעורבים בפעילויות ועדות ההיגוי בשותפויות ובהשפעה המועטה יחסית על התרבות הארגונית של השותפויות.

השולחן העגול במשרד ראש הממשלהעריכה

מלחמת לבנון השנייה המחישה ביתר שאת את תהליך ההיחלשות של המדינה כספקית הבלעדית של שירותים ציבוריים לאזרחיה מחד גיסא, ואת עליית כוחם של המגזר השלישי ושל המגזר העסקי המעורב והתורם לחברה, מאידך גיסא. בתחילת שנת 2006, החלו משרד ראש הממשלה בהובלת מנכ“ל המשרד, מר רענן דינור, האגף לתכנון מדיניות בראשות מנהל האגף, מר אהוד פראוור והיועץ לפיתוח תהליכים אסטרטגים, מר גל אלון, בהידברות עם המגזרים השונים ובניסיון ליצור מסגרת שיח חדשה. בשל אירועי המלחמה הבשיל התהליך במהירות ובמשנה תוקף והגיע בחודש פברואר 2008 לכלל החלטת ממשלה מס‘ 3190. במסמך המדיניות שאימצה הממשלה הוכר הצורך בחיזוק שיתוף הפעולה ובביסוס מערכת היחסים בין הממשלה, החברה האזרחית והמגזר העסקי, הפועל להשגת מטרות ציבוריות, תוך שמירה על עצמאותם. בהחלטת הממשלה נקבע, בין השאר, כי ”משרדי ממשלה יקיימו שיח מתמשך עם ארגונים ללא כוונת רווח וגורמים בקהילה העסקית התורמים להשגת מטרות ציבוריות... לרבות במסגרת מספר קבוצות דיון“. הממשלה הטילה על משרד ראש הממשלה בשיתוף מספר משרדים נוספים לפעול לקיומו של שיח זה באופן שיאפשר שמיעת מגוון דעות ויאפשר לגורמים המעוניינים בכך ליטול בו חלק. עוד נקבע כי מסגרת שיח אחת תעסוק בסוגיות הנוגעות ליחסי המגזרים - זהו ”השולחן העגול הממשקי“ - ואילו מסגרות נוספות יעסקו בסוגיות שבתחום פועלם של משרד החינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים והמשרד להגנת הסביבה - אלה הם ”השולחנות הנושאיים“.

כמהלך ראשון לניהול השיח קיים משרד ראש הממשלה הליך היוועצות עם מספר גורמים, ובכלל זה צוות של שלושה אנשי אקדמיה - פרופ‘ יצחק גל- נור, פרופ‘ בני גידרון וד“ר ניסן לימור - אשר גיבש בשיתוף עם הממשלה מסמך מסגרת ובו כללי יסוד להתנהלות השיח והמליץ על רשימת משתתפים בשולחן העגול הממשקי המכונן. השלב הבא בניהול השיח הבין-מגזרי היה איתור גורם מפעיל לשולחן העגול, אשר ישמש כמנחה (Facilitator) בין היתר מתוך התפיסה כי על הממשלה, כצד בשיח, להימנע מניהול השיח באופן ישיר ומתוך הרצון לשתף את המגזרים השונים גם בהליכי תכנון השיח ובביצועו. במכרז סגור שערך משרד ראש הממשלה נבחרה חברת ’שיתופים‘ בראשות המנכ“ל מר שלמה דושי. לאחר הזכייה במכרז חברה גם אלכ“א אל שיתופים, והיום השולחן מופעל במשותף על ידי שני הגופים. השולחן העגול התכנס בסוף חודש יולי 2008, בנוכחות ראש הממשלה, וכינס יחדיו, לראשונה במסגרת פורמאלית, ראשי ארגונים חברתיים, קטנים כגדולים, עם פילנתרופים, מנהלי תאגידים גדולים ובהשתתפות מנכ“לים ופקידות גבוהה של משרדי ממשלה שונים. מטרתם המשותפת של כל המתכנסים הייתה שיפור הקשר בין שלושת המגזרים מתוך לימוד הדדי של הצרכים והאילוצים של כל צד. רגע היסטורי זה, אף אם היה טקסי ברובו, סימל את תחילתה של דרך חדשה.[10]

כיום, נראה שה"שולחן העגול הממשקי" בישראל מהווה דוגמא ייחודית לתשתית שיח תלת מגזרית קבועה, חשיבותו של השיח כבסיס להעמקת החוסן הלאומי הובילה את הממשלה לעודד הקמת שולחנות עגולים משרדיים הפועלים על בסיס עקרונות דומים. מגמה זו הולכת ומתרחבת במשרדי הממשלה השונים ומאז הקמתו, בהתאם למסמך המדיניות, הוקמו שולחנות עגולים בין-מגזריים נוספים גם ביחידות ממשלה אחרות. בין הנושאים הנידונים בשולחן העגול: גיבוש תכנית לטיוב אופן אספקת שירותים חברתיים הניתנים במיקור חוץ, נוהל האוצר למתן תמיכות מתקציב המדינה, גיבוש חוק עמותות חדש, עידוד הנתינה וקידום הפילנתרופיה בישראל, צעירים בסיכון, העמדת תשתית לעסקים חברתיים בישראל, מודל לקידום ההתנדבות בישראל בראייה תלת מגזרית, מיזם "תבונה" וצעדי הסיוע הכלכלי, ועדה להסרת חסמים ועוד. [1]

משרד החינוךעריכה

השולחן העגול הבין-מגזרי הראשון במשרד החינוך עסק בהסדרת שילובן של תכניות חינוכיות חיצוניות הפועלות במערכת החינוך. משרד החינוך הוביל מהלך של שיח בין-מגזרי לצורך הסדרת הנושא, במקביל לבחינת מערכת היחסים והשותפויות של משרד החינוך עם ארגוני המגזר השלישי, עם קרנות פילנתרופיות ועם ארגונים עסקיים. השולחן העגול הראשון, בראשות השר שי פירון והמנכ"לית מיכל כהן, היה תחילתו של מהלך כולל להטמעת תרבות של שותפות ושיח בין-מגזרי במשרד החינוך. חברי השולחן כללו אנשי משרד החינוך, נציגי חינוך, נציגי המגזר השלישי והשני, נציגי הורים ומוסדות להשכלה גבוהה וגיבשו יחדיו שלושה תוצרים עיקריים: מאגר תכניות ממוחשב, מודל לשילוב תכניות ואמנה בין-מגזרית. הצלחת השיח הבין-מגזרי הראשון הובילה להחלטה לקדם אתגרים נוספים במשרד ולגיבוש מנגנוני שיח בין-מגזריים קבועים, בעתות שגרה וחירום, בהלימה לתכנית האסטרטגית של המשרד.

כיום, משילות משתפת, מוטמעת כתפיסה וכדרך עבודה במשרד החינוך. תרבות השיתוף של המשרד התרחבה לתחומים רבים והודות לה מקודמים אתגרים חינוכיים מגוונים, כגון: קידום תרבות יזמית במערכת החינוך, להט"בים, קידום בריאות, הכלת תלמידים עם צרכים מיוחדים ועוד.

משרד הבריאותעריכה

משנת 2012 מקיים מינהל התכנון האסטרטגי והכלכלי במשרד הבריאות מפגשי "שולחן עגול" רב-שנתיים עם ארגונים חברתיים העוסקים בבריאות, במטרה לקדם פיתוח מנגנונים לשיתופי פעולה ברי-קיימא עם החברה האזרחית. תהליכי השיתוף כללו שיתופי פעולה בין-מגזריים לצד תהליכים נוספים בהם התקיים שיתוף ציבור ושיתוף מומחים. המפגשים נועדו להחלפת מידע וידע ולחשוב יחד על פתרונות לאתגרים הקשורים במערכת הבריאות בכלל ובנושא השוויון בבריאות בפרט. במהלך 2016, ביצע משרד הבריאות מספר תהליכים של תכנון משתף במטרה לייצר מדיניות מטיבה העונה על צרכים מגוונים והמאירה ערכים דמוקרטיים.

נציבות שירות המדינהעריכה

נציבות שירות המדינה אחראית ומוסמכת לניהול ההון האנושי והמערך הארגוני בשירות המדינה. היא מופקדת על ייזום, הובלה, הכוונה, הנחלה ובקרה של מערך ניהול ההון האנושי בשירות המדינה, תוך הבטחת ערכיו, מצוינותו ותקינות התנהלותו. מטרת תכנית "עץ הדעת", שהחלה לפעול בשנת 2014, היא להסדיר את כלל הנושאים הנוגעים לניהול ההון האנושי בשירות המדינה. קביעת המדיניות נעשתה על ידי צוותים מיוחדים שמינה נציב שירות המדינה, הכוללים נציגים משירות המדינה, מעולם האקדמיה, מהמגזר העסקי ומהמגזר השלישי. עד שנת 2017 מונו 36 צוותים בחמשת נושאי הליבה שבהם עוסקת הנציבות: פיתוח ההון האנושי, מבנים ארגוניים, מעגל חיי העובד, יחסי עבודה ושכר ותרבות ארגונית. עם סיום תהליך העבודה נכתב מסמך מדיניות שאושר על ידי נציב שירות המדינה, ולאחר מכן הועבר להטמעה בכל משרדי הממשלה ויחידות הסמך.

משרד האוצר- הרשות לזכויות ניצולי השואהעריכה

החל משנת 2011 מפעילה הרשות לזכויות ניצולי שואה שולחן עגול לאומי בהשתתפותם של נציגים מכחמישים ארגונים, ממשלתיים וחוץ-ממשלתיים, כדי לקדם את מיצוי זכויותיהם של ניצולי השואה וליצור שיתופי פעולה בין הגופים המרכזיים במדינת ישראל הפועלים לרווחתם. בראש השולחן העגול עומדים במשותף מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, מנכ"ל המשרד לשוויון חברתי, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה וסגן נשיא ועידת התביעות בישראל. מטרת הדיונים בשולחן העגול היא להביא לשיפור מצבם של ניצולי שואה רבים ככל האפשר, ובכלל זה גם לגבש מדיניות ודרכי פעולה בתיאום ובשיתוף כלל הגורמים הנוגעים לתחומי הזכויות והשירותים הניתנים לאוכלוסיית ניצולי השואה. בין הנושאים שנדונו בהרחבה במסגרת דיוני השולחן העגול בשנים הקודמות: שילוב הכוחות בין כלל הגופים, טיפול בנושאי שכר טרחה מופרז על ידי מטפלים בתביעות שאינם מורשים ("מאכערים") הפועלים בשם הניצולים, הקמת אתר אינטרנט מתעדכן המפרט את זכויות הניצולים ועוד.

מיזם חברה אזרחיתעריכה

מיזם חברה אזרחית הוא שותפות בין שבעה משרדי ממשלה – חינוך, רווחה, אוצר, בריאות, משפטים, עלייה וקליטה, ומשרד ראש הממשלה – ושל מכון אלכא למנהיגות וממשל בג'וינט ישראל. המיזם פועל לטיוב הממשקים בין הממשל לחברה האזרחית באמצעות חיזוק המערכת הכוללת (Eco-system) התומכת בממשקים אלה. תמיכה זו נעשית באמצעות הכשרת סוכני שינוי בתכניות שונות, גיבוש מדיניות ותפיסות הפעלה, פיתוח תשתיות ידע ומחקר, קידום פרויקטים משותפים ועוד. בשלוש השנים האחרונות, שבהן פועל המיזם, נטלו חלק בתכנית כ-150 פקידי ממשל ומנהלי עמותות מובילים וביניהן: "חלון לממשל" להיכרות מובילי ארגונים חברתיים עם הממשלה, "מרחב" לחיזוק ממשקים בין פקידי ממשל ובין חברה אזרחית הפועל לחיזוק תפיסות עבודה בין-מגזריות וקידום פרויקטים משותפים ועוד. נוסף על כך, מאות בעלי תפקיד נוספים לקחו חלק בתהליכי החשיבה וגיבוש המדיניות בפעילויות שונות כגון: תהליך גיבוש מסמך השיח המשותף בחברה האזרחית, שהופעל במסגרת המיזם על ידי ארגון מנהיגות אזרחית, תהליכי גיבוש תפיסה במשרדים שונים, גיבוש מאגר עמותות לחיזוק הקשר ועוד. במסגרת תכניות המיזם מפותחים פרויקטים בין משרדיים ובין מגזרים הממשיכים גם עם סיום תכניות הלמידה ומתורגמים לעשייה בשטח.

דוגמאות לפרויקטים שפותחו במסגרת תכניות המיזם:

  • שירותי דיגיטציה בקהילות שיקומיות: בפברואר 2015 החל לפעול פיילוט המשלב אמצעים דיגיטליים בארבע קהילות תומכות של השירות לשיקום בקהילה, במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. מטרת הפרויקט היא שיפור והרחבת מעטפת השירותים עבור אוכלוסייה עם מוגבלויות פיזיות המתגוררת בקהילות אלו, באמצעות הנגשת שירותים ממוחשבים ומקוונים ושימוש באמצעים טכנולוגיים. השותפים בפיילוט: משרד הרווחה (השירות לשיקום וטיפול בקהילה, אגף השיקום), משרד ראש הממשלה (מטה "ישראל דיגיטלית"), עמותת מילבת – מפעילת הפיילוט, המכון הישראלי לחדשנות, חברת תיגבור (מפעילת הקהילות השיקומיות), חברת בסיס להערכה (מבצעת מחקר הערכה).
  • תעסוקת אנשים עיוורים או לקויי ראייה: פרויקט שפותח במסגרת תכנית מרחב ומטרתו גיבוש תורה, תפיסה ואסטרטגיה בדבר שילוב אנשים עיוורים בשוק התעסוקה. במסגרת העבודה על הפרויקט גובש צוות בין מגזרי והתקיימו שני מפגשים: המפגש הראשון עסק בפיתוח הצוות כצוות אפקטיבי ובניית חזון ויעדים משותפים, המפגש השני עסק ביצירת תמונת מצב משותפת לאור האבחון בשטח וכתיבת תכנית עבודה.
  • הקמת מערך הדרכה לאפוטרופוסים מטעם האפוטרופוס הכללי: מיזם בין מגזרי אשר עסק בהקמת מערך הדרכה וליווי אפוטרופוסים, לגיבוש תפיסה כוללת לגבי אמצעי ההדרכה והליווי הנדרשים, בהתאמה למגוון האוכלוסיות. בתהליך זה בוצעו הפעולות הבאות:
  1. התייעצות עם נציגי חברה אזרחית.
  2. העברת הדרכות "ניסיוניות" - הדרכה ראשונה נערכה במחוז תל אביב ביולי 2015, ובחודש אוקטובר התקיימו הדרכות במחוז ירושלים ובמחוז חיפה.
  3. קבוצות מיקוד של אפוטרופוסים - גיבוש קבוצות המיקוד נעשה בשיתוף פעולה הדוק עם מספר עמותות העוסקות בתחום.

בעולםעריכה

באנגליה, בארצות הברית ובמדינות ברחבי מערב אירופה, ממשלות ניסו להעביר את ההתמקדות לצורות שונות של שיתוף פעולה עם גופים ומגזרים אחרים ועם האזרחים עצמם כדי להגביר את ההשתתפות האזרחית. הצורות הקלאסיות של ממשל היררכי ודמוקרטיה ייצוגית נתפסות כבלתי יעילות בכל הנוגע לעיסוק באזרחים ולהפיכתם לחלק מתהליך קבלת ההחלטות. פרויקטים גדולים ויוזמות דורשים מעורבות ותקשורת לא רק עם אזרחים אלא שותפויות עם גורמים ממשלתיים ולא ממשלתיים אחרים, ובמקרים מסוימים גם שיתוף פעולה בינלאומי עם ממשלות וארגונים זרים. לדוגמה, ניהול מספר גדל והולך של מעברים רשמיים ולא רשמיים של הגבול בין ארה"ב למקסיקו, נדרש קלט מכל הרמות של ממשלות ארה"ב ומקסיקו, סוכנויות ממשלתיות, מינהל קרקעות, סוכנויות לא פדרליות אחרות לענייני חברה. כל הצדדים הללו היו צריכים לתקשר ולשתף פעולה כדי לטפל בבעיות של אבטחת גבולות והגנה על המשאבים הטבעיים.

לאור התרחשותם של תהליכים תרבותיים, חברתיים וכלכליים ברחבי העולם, כגון: הגלובליזציה, הסגת מדינת הרווחה, עליית כוחה של החברה האזרחית -המגזר השלישי, התהוות מאזן כוחות חברתי תלת-מגזרי, יצירת הסכמות ושותפויות חברתיות בין-מגזריות פותחו דרכי התמודדות מגוונות: שותפויות גלובליות, שותפויות בינלאומיות אזוריות, שותפויות מדינתיות – תלת מגזריות, שותפויות מדינתיות – דו מגזריות ושותפויות מקומיות תוך מדינתיות כדלקמן:

המודל העולמי UN Global Compactעריכה

  • הברית העולמית של האו"ם פונה למגזר העסקי על מנת שיתאים את פעילותו למסמך 10 העקרונות האוניברסאליים שנוסח באו"ם.
  • בין הנושאים המפורטים במסמך: זכויות אדם, זכויות עובדים, הגנת סביבה  ופעילות נגד שחיתות.
  • מדובר במיזם האזרחי הגדול בעולם בו משתתפות למעלה מ- 3,000 חברות הפועלות ב- 116 מדינות. כולל 108 חברות המדורגות בין 500 החברות הגדולות בעולם.
  • יישום העקרונות באמצעות קידום ועידוד דיוני מדיניות, לימוד, יצירת רשתות מקומיות ושותפויות בין מגזריות.
  • עידוד שותפויות בין מגזריות- לפי נתוני 2007, 75% מהמשתתפים נוטלים חלק בשותפות בין מגזרית.
  • השותפויות מתחלקות לשותפויות בפרויקטים של סינגור והעלאת מודעות, פרויקטים של השקעה חברתית ופילנתרופיה ופרויקטים עסקיים בלבד.
  • ה-Global Compact הושק בישראל בחודש יולי 2008 על ידי ארגון "מעלה" ומשרד החוץ.
  • מטרת המיזם, קביעת כללים הוגנים תוך יצירת יתרונות לכל הצדדים בטווח הארוך.

קנדה - המודל הדו מגזריעריכה

  • בשנת 2000 יצא לדרך ה-Voluntary Sector Initiative
  • מיזם בן 5 שנים ובעלות של כ-100 מיליון דולר קנדים, שמטרתו חיזוק המגזר השלישי בקנדה ושיפור הקשר בינו לבין הממשלה.
  • ליוזמה נקבעו יעדים רבים וביניהם: יצירת אמנה בין המגזר השלישי לממשלה, קביעת סטנדרטים לפעילות ומימון, פיתוח המחקר והידע בתחום, עידוד ההתנדבות, שיפור האווירה הרגולטורית והגברת יכולת הארגונים להשתתף בהליכי קביעת מדיניות.   
  • כחלק מהיוזמה התקיימו 6 "שולחנות עגולים" שעסקו  באמנה, מודעות למגזר, פיתוח יכולות, מידע וטכנולוגיה, התנדבות ואסדרה.
  • תוצרי היוזמה היו משמעותיים ביותר ועיצבו מחדש את תפיסת המגזר השלישי בקנדה ואת מערכת יחסיו עם הממשלה ועם המגזרים האחרים.
  • בין לקחי התהליך, התובנה כי התהליך עצמו חשוב לא פחות מתוצריו.

אירלנד - המודל התלת מגזריעריכה

  • מאז 1987 חתמה ממשלת אירלנד על 5 הסכמים שזכו לכינוי "שותפות חברתית" (Social Partnership), תחילה עם איגודי העובדים ומאוחר יותר עם ארגוני מגזר שלישי שייצגו קשת רחבה של נושאים ואינטרסים.
  • במקביל חתמה ממשלת אירלנד על הסכמים עם המגזר הציבורי והפרטי, שמטרתם העיקרית, שמירה על רמת שכר נמוכה, שמירה על משמעת תקציבית, שינויים מבניים ועידוד התחרות.
  • הסכם ה"שותפות החברתית" שנחתם בשנת 2000 עסק בחלקו הגדול בגיבוש מדיניות רווחה.
  • במהלך השנים מסרה ממשלת אירלנד את תפקיד הכנת התחזית הכלכלית  שעל בסיסה מוכן התקציב למועצה הלאומית לכלכלה ולרווחה – NESC
  • ב-NESC חברים מאז 1996 נציגי המגזרים השונים כאשר היו"ר נבחר על ידי הממשלה ו-30 החברים האחרים נבחרים על ידי המגזרים השונים.
  • חלק גדול מהצלחה הכלכלית של אירלנד בעשור האחרון מיוחס לשותפויות החברתיות.

יפן - שותפות מקומיתעריכה

  • בשנת 2000 הוקמה “Japan Platform” שותפות בין ממשלת יפן, המגזר העסקי וארגוני מגזר שלישי, שמטרתה לספק סיוע הומניטרי לנפגעי אסונות טבע ולפליטים.
  • הוועד המנהל מורכב מנציג של הממשלה, נציג עסקים, נציג אקדמיה, נציג קרנות ושני נציגי ארגונים.
  • הממשלה היפנית מתקצבת את הפרויקט ב 10 מיליון דולר בשנה והמגזר העסקי והציבור תורם כסף, ציוד ומתנדבים.

שולחנות עגולים בעולםעריכה

להלן מקרים נוספים של שולחנות עגולים אשר פועלים במדינות אחרות, אשר מאפייניהם דומים למאפייניו של השולחן העגול הישראלי:

  • השולחן העגול הספרדי - Compliance with the Kyoto Protocol on Competitiveness, Employment and Social Cohesion - השולחן העגול לקידום דיאלוג חברתי הוקם בשנת 2006 בנושא השפעות הציות לאמנת קיוטו על התחרותיות, התעסוקה והלכידות החברתית בספרד. השולחן נוסד על רקע חתימתה של ספרד על אמנת קיוטו והדרישה שהופנתה כלפי ממשלתה לצמצם בשיעור ניכר את היקפי פליטת גזי החממה. השולחן העגול הוקם כדי לתת מענה לאתגר מורכב זה באמצעות קידום מדיניות שתתמודד עם שלושה משברים: אקולוגי, חברתי, וכלכלי. השותפים בשולחן, מלבד ממשלת ספרד, הם ארגוני המעסיקים ואיגודי עובדים המייצגים סקטורים תעשייתיים מגוונים. השולחן פעיל עד היום וחבריו נפגשים אחת לשנה.
  • השולחן העגול הבאלטי - (BSLN (Baltic Sea Labour Network – השולחן העגול הבאלטי הוקם בשנת 2008 בעידוד האיחוד האירופי. הרקע להקמתו היה הצורך של מדינות הים הבאלטי בפיתוח כלכלי - אזורי תוך חיזוק שיתוף הפעולה ביניהן. אף על פי שהקמת השולחן העגול נבעה מצרכים כלכליים מיידים, BSLN חרט על דגלו את קידומו של דיאלוג חברתי בין-אזורי ובין-מגזרי ואת בנייתה של חברה אזרחית חזקה יותר. השולחן פועל על תקן שולחן עגול מכונן בכדי להקים ולמסד את פעילותו של שולחן עגול אזורי-בין מגזרי, עצמאי וקבוע. הנחת היסוד של השולחן העגול הבאלטי היא כי לא ניתן לכונן מדיניות תעסוקה בלי לקבל את חוות הדעת של המעסיקים והמועסקים. 22 שותפים משלושת המגזרים לוקחים חלק בדיוני השולחן והם מגיעים מתשע מדינות באזור הים הבאלטי.

קישורים חיצונייםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Alison and Ansell, Collaborative Governance in Theory and Practice, Journal Of Public Administration Research & Theory, 2007
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ליהיא להט ונטע שר-הדר, משילות משולבת –Collaborative Governance: סקירת ספרות, המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר, ירושלים, 2017.
  3. ^ חסקי-לוונטל וקבלו, מהנדיב הידוע ועד לקרן החדשה לישראל: ערוצי תרומה לארץ ישראל ולמדינת ישראל משלהי התקופה העות'מאנית ועד היום, האוניברסיטה העברית, המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, 2009.
  4. ^ 4.0 4.1 המגזר השלישי בישראל, בין מדינת רווחה לחברה אזרחית, כותר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
  5. ^ 5.0 5.1 אסא מרון, הפרטת המדינה או עיצובה מחדש? המקרה של תכנית וינקונסין בישראל, ביטחון סוציאלי, טבת תשע"ג, דצמבר 2012, מס' 90: 51-79
  6. ^ Coston, A Model and Typologyof Govenrment-NGO Relationships, Nonprofit and Volunary Sector Quarterly, 1998
  7. ^ Brinkerhoff, Government-nonprofit partnership a defining framework :, Public Administration and Development, 2002
  8. ^ 8.0 8.1 Wohlstetter, Priscilla, Improving service delivery in education through collaboration, Social science Quarterly, 2004
  9. ^ פרופ‘ הלל שמיד, ד“ר מיכל אלמוג-בר, שותפויות בין-מגזריות בישראל: תשומות, תהליכים ותוצרים: ממצאי מחקר והשלכות למדיניות ולפרקטיקה, המרכז לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה בישראל
  10. ^ ירון קידר, "השולחנות העגולים": שיח תלת-מגזרי בישראל, מדיניות