משתמש:נו, טוב/ארגז חול

תזכורות:

  • השוואת מידות של דתיות
  • השוואת דתות (דגש על יהדות, נצרות, אסלאם. לשקול סיינטולוגיה)
  • הסברים אפשריים
  • הסתייגויות
  • גרפים (לשאול זכויות יוצרים)
  • אובייקטיביות




הקשר בין דת לשמחה נחקר ונידון רבות. מחקרים כאלו מצאו בסיס מחקרי מוצק לטענה שאנשים דתיים שמחים יותר ופחות לחוצים.[1][2] קיימים מספר מנגנונים דרכם יכולה הדת להשפיע על האושר, כגון קשרים חברתיים ותמיכה חברתית המושגת במפגשים בנושאי דת, הגישה האופטימית שמלווה דתות רבות או התנחומים שמספקות דתות במצבים מעציבים. יתכן גם שאורח החיים הבריא שדורשות דתות מסויימות משפיע לטובה על הבריאות הנפשית.[3][4][5][6][7]

הספר "Handbook of Religion and Health", שעוסק בקשרים בין בריאות נפשית ופיזית לבין דת, מציין סקר מ-1992 שבחן את שמחתם של אמריקנים שעזבו את הדת, בו נמצא קשר הפוך בין עזיבה של הדת לבין שמחה, אך עזיבת הדת עצמה נמצאה כגורם מזערי לכך, כאשר גורמים אחרים הקשורים לדת (כגון מצב משפחתי) הביאו לכמעט כל ההבדל.[8] סקר מ-1993, גם הוא מוזכר בספר, מציין שאנשים חסרי דת נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות תסמינים של דיכאון.[9]

מדד השגשוג של מכון Legatum ‏(Legatum Prosperity Index) מצא כי אנשים המדווחים שאלוהים משמעותי מאוד בחייהם הינם בממוצא יותר מסופקים מחייהם, לאחר שלוקחים בחשבון הבדלי הכנסה, גיל ותכונות אינדיבידואליות אחרות.[10]

סקרים שנערכו ע"י מכון גאלופ, ה-National Opinion Research Center וה-Pew Research Center מסיקים שאנשים מסורים מבחינה רוחנית הם בעלי סבירות גבוהה פי 2 לדווח על עצמם כ"מאוד מאושרים" מאשר האנשים הכי פחות דתיים.[11] אנליזה של מעל 200 מחקרים חברתיים טוענת ש"דתיות גבוהה מנבאת סיכוי נמוך לדיכאון ושימוש בסמים ופחות ניסויונות התאבדות, ויותר דיווחים על סיפוק מחיי המין ותחושת הרווחה,"[12] וסקירה של 498 מחקרים שפורסמו בכתבי עת העוברים ביקורת עמיתים הסיקה שרוב גדול מהם הראה קורולציה חיובית בין מסירות דתית ורמות גבוהות של תפיסת רווחה והערה-עצמית, ורמות נמוכות של יתר לחץ דם ושל דיכאון.[13] מטא-אנליזה של 34 מחקרים שפורסמו בין השנים 1990–2001 מצאה שלדתיות יש השפעה בריאותית נפשית חיובית, והיא פחות קשורה למצוקה נפשית, יותר סיפוק מהחיים ומימוש עצמי טוב יותר.[14] סקירה שיטתית של 850 מאמרים על מחקרים בנושא הסיקה ש"רוב המחקרים שבוצעו היטב מצאו שרמות גבוהות של מעורבות דתית קשורות באופן חיובי לאינדיקטורים של רווחה פסיכולוגית (סיפוק מהחיים, שמחה, רגש חיובי ומורל גבוה) ולפחות דיכאון, מחשבות והתנהגויות התאבדותיות ושימוש באלכוהול/סמים."[15]

שיקולים מתודולוגיםעריכה

המחקרים הנ"ל בוחנים רק קורולציה, בניגוד לסיבתיות. הם אינם מפרידים בין מספר הסברים אפשריים, בהם:

  1. האמונה הדתית עצמה גורמת לרווחה פסיכולוגית, בעוד שלחוסר אמונה אין השפעה.
  2. רווחה פסיכולוגית ואי-רווחה תורמות בהתאמה לאמונה ולחוסר אמונה.
  3. קיימים משתנים מתערבים התורמים הן לדתיות והן לרווחה חברתית.

מחקרים שניסו לקחת את ההסברים האפשריים האלו בחשבון מראים שאולי שילוב שלהם הוא הנכון.


[1] Religious disaffiliation [2] [3] [4] [5]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ Rudin, Mike (30 באפריל 2006). "The science of happiness". BBC. 
  2. ^ Paul, Pamela (9 בינואר 2005). "The New Science of Happiness". Time. 
  3. ^ Clinical Implications of Research on Religion, Spirituality, and Mental Health. Marilyn Baetz & John Toews. La Revue canadienne de psychiatrie, vol 54, no 5, mai 2009
  4. ^ Ellison, C.G. Religious involvement, social ties, and social support in a southeastern community. Journal of the Scientific Study of Religion1994;33:46–61.
  5. ^ McCullough, M.E. & Larson, D.B. Religion and depression: a review of the literature. Twin Res. 1999;2:126–136.
  6. ^ Strawbridge, W.J., Shema, S.J., Cohen, R.D., et al. Religious attendance increases survival by improving and maintaining good health behaviors, mental health, and social relationships. Ann Behav Med. 2001;23:68–74.
  7. ^ Burris, C.T. Religious Orientation Scale. In: Hill, P.C. & Hood, R.W. Jr., editors. Measures of religiosity. Birmingham (AL): Religious Education Press; 1999. p 144–153.
  8. ^ Koenig. Harold G., Larson, David B., and Mcculloug, Michael E. –Handbook of Religion and Health, p.122, Oxford University Press (2001), ISBN 0-8133-6719-0
    באמצעות מידע שנאסף באמצעות הסקרים הסוציאליים הכלליים (General Social Survey) בשנים 1972–1990, החוקרים בחנו יותר מ-20,000 בוגרים. נחקרים שזכו לעניין מיוחד היו אלה שהוגדרו כ"לא משוייכים" ("disaffiliates") – אלה שזוהו כבני דת כלשהי בגיל 16, אך כחסרי דת בשעת הסקר שבו השתתפו (חלקם באוכלוסייה נע בין 4.4% ל-6.0% מהמשיבים בכל שנה בשנות הסקרים). "פעילים" ("Actives") הוגדרו כאנשים שדיווחו על שיוך לדת כלשהי הן בגיל 16 והן בשעת הסקר (חלקם נע בין 84.7% ל-79.5% מהמשיבים). שמחה נמדדה באמצעות שאלה אחת ששאלה על מידת השמחה שלהם – "מאוד שמח" ("very happy"), "שמח למדי" ("pretty happy") או "לא כל-כך שמח" ("not too happy"). כאשר הלא משוייכים (1,420 אנשים) הושוו עם הפעילים (n = 21,052), ‏23.9% מהלא משוייכים ציינו שהם "מאוד שמחים", לעומת 34.2% מהפעילים. כאשר הושוו לא משוייכים והפעילים בעלי אותו מצב משפחתי, ההסתברות להיות "מאוד שמח" הייתה נמוכה בכ-25% (הפרש של 10%) עבור לא משוייכים נשואים לעומת פעילים נשואים. ניתוח רגרסייה מרובָה מצא שחוסר דת עצמו הסביר רק 2% משוני מהשמחה הכללית, לאחר שמצב משפחתי וגורמים נוספים נלקחו בחשבון.
  9. ^ Koenig. Harold G., Larson, David B., and Mcculloug, Michael E. –Handbook of Religion and Health, p.111, Oxford University Press (2001)
    בדגימה של 850 חולים בדקו Koenig, Cohen, Blazer, Pieper ואחרים (1992) האם השתייכות דתית ניבאה דיכאון אחרי שדמוגרפיה, מצב משפחתי ואמצעי התמודדות דתי אחד ("a measure of religious coping". זהו מונח המתאר אמצעי דתי המנסה להתמודד עם לחץ, כגון תפילה) נלקחו בחשבון. הם מצאו שנבדקים אשר ציינו שאינם משוייכים דתית היו בעלי תוצאות גבוהות יותר במדד המילטון לדיכאון (Hamilton Depression Rating Scale), המנוהל ע"י גוף בלתי-תלוי, לעומת נבדקים פרוטסטנטים מתונים, קתולים מתונים או נוצרים לא מסורתיים.
  10. ^ The 2008 Legatum Prosperity Index, Summary p.40.
    המחקר מצא שהשמחה של אנשים דתיים פחות פגיעה לתנודות באי-ודאות כלכלית או פוליטית, אבטלה של הנבדק או שינויים בהכנסה. מדד השגשוג מזהה השפעות דומות ברמת המדינה, כאשר מספר מדינות מדווחות על רמות שמחה גבוהות ממה שניתן היה לצפות אילו התחזיות היו מבוססות עפ"י רמות החיים בהן לבדן. השפעות אלה בולטות במיוחד במקסיקו, אל סלבדור, הרפובליקה הדומיניקנית, אינדונזיה, ונצואלה וניגריה.
  11. ^ Is Religion Dangerous?, p.156, citing David Myers The Science of Subjective Well-Being Guilford Press 2007
  12. ^ Smith, Timothy; Michael McCullough; Justin Poll (2003). "Religiousness and Depression: Evidence for a Main Effect and Moderating Influence of Stressful Life Events". Psychological Bulletin 129 (4): 614–36. PMID 12848223. doi:10.1037/0033-2909.129.4.614. 
  13. ^ Is Religion Dangerous? cites similar results from theHandbook of Religion and Mental Health Harold Koenig (ed.) ISBN 978-0124176454
  14. ^ Hackney, Charles H; Glenn S. Sanders (2003). "Religiosity and Mental Health: A Meta–Analysis of Recent Studies". Journal for the Scientific Study of Religion 42 (1): 43–55. doi:10.1111/1468-5906.t01-1-00160. 
  15. ^ Moreira-Almeida, Alexander; Francisco Lotufo Neto; Harold G. Koenig (ספטמבר 2006). "Religiousness and mental health: a review". Rev. Bras. Psiquiatr. (serial on the Internet) 28 (3): 242–250. PMID 16924349. doi:10.1590/S1516-44462006005000006.